דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סיפורה של ג'נט פויכטונג

 
 הקדמה

סיפור זה הובא לידיעתי ,בעת שסיפרתי את תולדות הטמפלרים ,לקבוצה גדולה שהתאספה בחמשוש ירושלמי, בבית הקברות הטמפלרי בשכונה המושבה הגרמנית בירושלים,שבו קבורים רובם של הטמפלרים במושבות ארץ ישראל ומירושלים ,מתחילת עלייתם לארץ ישראל לאחר יסוד המושבה בירושלים.

נכדתה של ג'נט פויכטונג ,הגברת חווה זוהר בתה של הנרייטה פויכטנגר ,שעלתה לארץ ישראל בשנת 1935 ממינכן בגרמניה , במה שאנו קוראים העלייה היקית לשכונת רחביה שהחליטה בסוף שנת 2013 לספר באוזני את הסיפור ואפשרה לי לספר את הסיפור המשפחתי, של משפחת פויכטונג המרגש ,על מנת לשמרו בכנפי ההיסטוריה.

ולאחר נישואיה לרב דוד מאיר פויכטונג ,ששימש כרבה הראשי של העיר וינה ובהמשך רבה הראשי של העיר קלן והעיר ניקולסבורג בגרמניה , הסבא הרב דוד מאיר פויכטונג נפטר בשנת 1936 בגרמניה .


לאחר נישואיהם נולדו להם הילדים : הבן בנו שעלה לארץ ישראל בשנת 1935,הבן ווילהלם שעבר בהמשך לללונדון,הבת אריקה שלאחר נישואיה נקראה אריקה דוידס ועברה להתגורר עם בעלה ששימש כרבה הראשי של העיר רוטרדם ,הבת הנרייטה שעברה לאחר נישואיה וקבלת שם המשפחה פויכטנגר להתגורר במינכן שעלתה בשנת 1935 לארץ ישראל .

ספור משפחת ג'נט פויכטונג ומשפחת דוידס במלחמת העולם השנייה

לאחר מותו של הסבא הרב דוד מאיר פויכטונג בשנת 1936 , עברה הסבתא ג'נט פויכטונג לגור בבית ביתה אריקה דוידס ברוטרדם שהייתה נשואה לרב הראשי של רוטרדם ברנרד דודיס,כאשר נאספו יהודי הולנד למחנה המעצר ורסטרבורק בהולנד, בשנים 1943-4, הועברו חלק מהעצורים ההולנדיים למחנה המעצר ברגן בלזן .

בין אלו שהועברו למחנה הייתה משפחת הרב ברנרד דוידס הרב של העיר רוטרדם למחנה הועברו היהודים שהיו בעלי הסרטיפיקטים הפלסטינאים ובעלי מסמכי ההחלפה והבקשות להחלפה גרמנים ביהודים בארץ ישראל, שנתקבלו מהמוסדות הציוניים בשוויץ .

במחנה ברגן בלזן שבה נכלאו בני המשפחה ,שמנתה : האב ורעייתו הבן ושתי הבנות והסבתא ג'נט שגרה עמם ברוטרדם,הסבתא ג'נט אחזה בתעודת אזרחות פלסטינאית ויתר בני המשפחה אחזו בתעודת החלפה בתושבים גרמניים בארץ ישראל .

בשנות הכליאה במחנה ברגן בלזן כתוצאה מהרעב והמחלות ,נפטרו אב המשפחה הרב ברנרד דודיס ובנו אלייה,במחנה המעצר נותרה הסבתא ,בתה אריקה ושתי בנותיה מרים ושולמית , לאחר שהסבתא ג'נט פויכטונג ,הועלתה לרכבת ההחלפות ביולי 1944, נותרה הבת אריקה ושתי בנותיה מרים ושולמית במחנה ברגן בלזן,כאשר הריחו הגרמנים כי מלחמת העולם השנייה עומדת להיגמר בתבוסתם ,הם החלו לשלוח ביתר שאת את היהודים למחנות ההשמדה , על רכבת כזאת הועלו אריקה ובנותיה בדרכם לאושוויץ , למזלם הרכבת הופצצה בידי מטוסי בנות הברית.

ברגעי ההפצצה והבלבול כאשר היה עדיין שניתן היה לקפוץ מהרכבת הפגועה להימלט , זנקו אריקה והבנות מקרון הרכבת וברחו לחורשה הקרובה ,בדרך לא דרך הצליחו פליטי משפחת דוידס ובזכות כיבוש השטח בידי כוחות הברית להגיע לביתם , רכושם שהופקד למשמורת בידי הכומר השכונתי ,נמסר להם כולו בחזרה לאחר שחזרו לביתם.

לאחר המלחמה בשנת 1945 החליטו בלחצן של הבנות, האם אריקה והבנות מרים ושולמית לעלות לארץ ישראל , למרות שאחזו ברישיונות לעלייה לארץ ישראל ,הם בחרו לעלות באוניית מעפילים ,כאשר הגיעה המשפחה לארץ ישראל ,הם התגוררו בבית המשפחה ברחביה ,אך לאחר תקופת מה עברו לתל אביב שם התמנתה האם אריקה לתפקיד אם הבית של בית הספר מזרחי לבנות.

לאחר תקופת מה יצאה האם אריקה לרוטרדם והביא חלק גדול מהרכוש שנותר ומכרה את ביתם ,ושבה לישראל ,בתה שולמית החלה ללמוד בבית הספר לסיעוד בבית החולים בלינסון ובאחד הנסיעות ברכבת הכירה צעיר הולנדי גוי ,הכרות זאת הביאה לנישואים וללידת שלושה ילדים, כיוון שהיו עניים התגוררה המשפחה הצעירה בצריף בפרדס שמאחורי בית החרושת עלית ברמת גן .

לאחר זמן נפטר בעלה של שולמית , והיא ירדה מהארץ עם ילדיה וחזרה להולנד, שם הכירה שוב בחור גוי ונישאה בשנית , באגדות המשפחה הובעה תרעומת כלפי שולמית כיצד היא העזה ונישאה כבת של רב מפורסם שסבא שלה היה גם כן רב ראשי ולכן הקשר בין שולמית למשפחה ניתק .

סיפור המסע ברכבת של הסבתא ג'נט פויכטונג לארץ ישראל

כיוון שהסבתא ג'נט הייתה בעלת דרכון פלסטינאי ,היא הועלתה על רכבת יהודי ההחלפה בטמפלרים בארץ ישראל ,שיצאה ממחנה ברגן בלזן ביולי 1944 בדרכה היבשתית ממחנה ברגן בלזן לעיר חיפה .

בעסקה הזאת הועלו על רכבת ההחלפה 222 יהודים, שנכלאו במחנה ההחלפות בברגן בלזן היהודים הוסעו ברכבת לווינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות כמו : ניינמברג,ריגנסבורג,לינץ לווינה ,שם הועמסו על רכבת עוד 61 יהודים ,שנעצרו ונכלאו במחנה ויטל בצרפת והובאו לרכבת ההחלפה בווינה, משם נסעה הרכבת במסילה היבשתית לבודפשט בהונגריה, משם המשיכה הרכבת לבלגרד לסופיה בבולגריה ומשם לאיסטנבול.

מאיסטנבול המשיכה הרכבת וחצתה את כול תורכיה המשיכה לעיר בירות בלבנון ומשם לתחנתה האחרונה העיר חיפה,בעיר חיפה הורדו היהודים מהרכבת והוסעו למחנה המעצר עתלית , פרט לנוסעת ג'נט (לבית דונר )פויכטונג , קבלה אישור מהשלטון המנדטורי עקב מחלתה ,לעלות על מונית ולנסוע לאשפוז בבית החולים שערי צדק בירושלים.

אגדת דוקטור וואלך הזקן מבית החולים שערי צדק בירושלים וג'נט פויכטונג.

מעט על דוקטור וואלך

כאשר מספרים את ספור הקמת בית החולים שערי צדק החדש שעבר מהעיר העתיקה לרחוב יפו מול שכונת שערי צדק,יש לקשור לרופא דוקטור וואלך היהודי הדתי הייקה מהעיר קלן הגרמני, שהקים ופתח את בית החולים (המודרני של אז) , קשריו הטובים עם בני העדה הגרמנית כולל הטמפלרים .

זקני העיר מכנים עד היום את בית החולים שערי צדק כבית החולים וואלך ,בנתינת כבוד למנהלו והרופא הראשון של בית החולים ,קבלת שמו של בית החולים כבית החולים שערי צדק ניתן בתקופה מאוחרת יותר משערים שהוא על שם השכונה הסמוכה שערי צדק .

מעבר לשיטותיו המודרניות לטיפול בחולים במגבלות ההלכה היהודית ,תוך שמירה על מנהגי וחוקי היהדות המחמירים אל מול דרישות הרפואה ומצבם של החולים ,בנוסף האמין דוקטור וואלך בסגולותיו הרפואיות הנוספות של החלב ומוצריו , גם לחלוקת כוס חלב טרי מדי יום לחוליו הילדים ,הרפת והמחלבה הפרטית הוקמו במבנה בחלק הדרומי ,מעבר לגדר בית החולים שערי צדק על מנת לשווק חלב טרי גבינות וחמאה לחולים בלא להיות תלויים באספקה חיצונית.

בית החולים שערי צדק הישן פעל בירושלים בין השנים 1902-1980 ,כיום נמסר המבנה לשיפוץ ושימור המשמש כמשרדי הנהלת רשות השידור, בחלקו הדרום מערבי בסוף החצר האחורית של המבנה,הוקם בית קברות קטן ,ששימש לקבורה בתקופת מלחמת השחרור והמצור על ירושלים כחלק מכמה בתי קברות שהשתמשו בהם בתקופת קום המדינה.

אגדת כוס החלב

סיפור שסיפרה לי זקנה באחד המפגשים,סיפור על אחיותיה היו מאושפזות בתחילת המאה ה 19 בבית החולים במחלקת הילדים ,אחיותיה היו ילדה בת ארבע וילדה בת שבע והיא הגדולה בת התשע נשלחה על בסיס יומי ברגל, נושאת עימה אוכל מהבית לאחותה הקטנה .

צריך להבין כי הנערה ,הלכה בכול יום מהעיר העתיקה לבית החולים שערי צדק בכניסה לירושלים לאורך רחוב יפו ברגל ,שעה וחצי לכול כוון מבלה עם אחותה החולה וחוזרת הביתה ,בבואה לבית החולים הייתה הנערה מקבלת כוס חלב טרי ועוגייה.

כך התנהל הסבב עד אשר הקטנה מתה והגדולה יותר הובאה בחזרה לבית, למרות זאת האחות הבוגרת המשיכה להגיע לבית החולים לקבל את כוס החלב ,עד אשר מנהל בית החולים הבחין בה, צעק עלייה ואמר לה שאחותה מתה ואין סיבה שתגיע להמשיך לקבל את כוס החלב, היא לגמה את כוס החלב ונסה לביתה כארנבת מבוהלת.

סיפור ההכרות של ג'נט פויכטונג ודוקטור וואלך

בעת שמשפחתה של ג'נט פויכטונג ואביה הרב הראשי של העיר קלן בגרמניה , בזמן הזה התגורר בקלן גם דוקטור וואלך , כאשר הכיר ד"ר וואלך את ג'נט הצעירה ,הוא החל לחזר אחריה ואף ביקש את ידה, סיפור החיזור הלוהט היה שיחת היום בקרב היהודים בקלן .

ג'נט החליטה העדיפה על פניו את הרב דוד מאיר פויכטונג של העיר וינה ונישאה לו,ד"ר וואלך המאוכזב ,עבר להתגורר בארץ בירושלים בארץ ישראל ונישאר בגפו עד יומו האחרון, הסוד הרומנטי המשפחתי ,של האהבה הנסתרת מהעבר התגלה במקרה בשלהי מלחמת העולם השנייה .

כאשר נודע לבני המשפחה בירושלים ,על העסקה המתגבשת להחלפת הטמפלרים בארץ ישראל ביהודים העצורים בברגן בלזן ,פנתה בתה הנרייטה לד"ר וואלך ובקשה שיפעל בזכות קשריו עם השלטון המנדטורי להכניסה לרשימת המוחלפים .

ד"ר וואלך הפעיל את קשריו וג'נט הוכנסה למשלוח ההחלפה , כאשר הרכבת עשתה את דרכה לארץ ישראל פנתה שוב בתה הנרייטה לד"ר וואלך בבקשה שיפעל בקרב השלטון המנדטורי ,על מנת שג'נט לא תכנס למחנה המעצר עתלית ,עקב גילה הגבוה ומצבה הבריאותי הירוד והנרייטה תוכל להביא אותה ישירות לטיפול בבית החולים .

בקשה זאת בוצעה והשלטון המנדטורי הנפיק תעודת מעבר לג'נט ,האגדה המשפחתית מספרת ,כי הבת הנרייטה שכרה מונית בירושלים ויצאה לתחנת הרכבת בחיפה לקבל את אמה ג'נט, מפקד המשלוח הבריטי העביר את הסבתא ג'נט למונית והן פנו לירושלים.

המשך האגדה המשפחתית מספרת כי ,ד"ר וואלך עמד בכניסה לבית החולים שערי צדק והמתין למונית לאחר הגעתה מלמל ד"ר וואלך את המשפט הבא : כאשר היית צעירה ובריאה לא רצית אותי אז קבלתי אותך מבוגרת וחולה ,אך אל תדאגי אני העמיד אותך על רגליך ואכן לאחר אשפוז וטיפול בבית החולים חזרה ג'נט להתגורר עם בתה בביתם ברחביה.

צאצאי המשפחה זוכרים את ההליכה ברגל מביתם ברחביה לביקורים יומיים בעת האשפוז עד אשר חזרה לביתם ,מאותה הרגע המשיכה הסבתא ג'נט להתפלל בכול יום שלחרור בתה אריקה ונכדותיה מרים ושולמית ממחנה ברגן בלזן .



 
 
 
בניית אתרים - שרקור