דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

משלטי חירבת אל חממה הסיפור הנעלם במלחמת השחרור

 

תודתי המיוחדת, ניתנת לאליהו ליכטנשטיין (זוהר) ז"ל, בעבור עזרתו בכתיבת מאמר זה , שבה התרשמתי מענוותו וצניעותו , בעת שישב עימי לצורך כתיבת המאמר.

סיור בעקבות הקרב הנעלם ,שכדאי להתחיל בקברו של עודד חי בבית הקברות הר הרצל בחלקה  מספר אחת בשורה 15 קבר שלישי ,ממש בקרבה לאנדרטת לזכרם של חללי הבריגאדה היהודית ,המשך הדרך לשביל הארזים ביער ירושלים , עלייה לראש הגבעה בחלק המערבי של מוצב חרבת אל חממה .

לאחר הביקור בפסגת המוצב יורדים לנקודת נפילתו של עודד נקראת היום מצפה כרם במצפה נטוע כיום העץ שנקרא (ארז בן גוריון כיוון שניטע במו ידיו במקום ) בינות לשרידי התיישבות קדומים .

בשיפולי הגבעה לכוון הכפר הערבי (שכונת ) עין כרם , ניתן להבחין בסימני תעלות הגנה שחפרו התורכים במלחמתם כנגד הבריטים בעת מלחמת העולם הראשונה ,לידם ממוקמת חרבת היונים שבה  קיר הקולומבריום , קיר שחצובים בו קינים ליונים .

     

ספור קרב חרבת אל חממה

חירבת אל חממה, ממוקמת באזור שבין בית הקברות הר הרצל ,כיום מתחם יד ושם ,לבין הכביש העולה לירושלים מתחת לשכונת גבעת שאול,הספור מתחיל בפלוגת יונתן בעברה חלק מהגדנ"ע שתוגברה במחלקת חי"ש ,אשר קבלה פקודה לכבוש את שלושת המאחזים הערביים ולמנוע מהם את השליטה על הכביש והכניסה לירושלים והירי על שכונת בית וגן.

תחילת הקרב לכיבוש שלושת משלטי חרבת אל חממה,מתחיל בסוף ההפוגה הראשונה בערב יום שישי ,בתשיעי לחודש יולי שנת 1948,הפוגה שנמשכה כששה שבועות ,כאשר הוברר כי מוצבי המשלט שולטים על כביש הכניסה לירושלים, בנוסף לירי שביצעו לכוון שכונת בית וגן , אז הוחלט בידי מפקדי הכוחות בירושלים ,לכבוש את שלושת המוצבים ולמנוע ירי על בית וגן ,בנוסף להרחיק את התצפית והשליטה של הערביים מהכניסה בדרך לירושלים.

עודד חי שימש כמפקדה של פלוגת יונתן ,סגנו וכמפקד מחלקה שימש אליהו (אלי) ליכטנשטיין ,בנו של הרב פנחס ליכטנשטיין רבה של גבעת שאול, מחומר מודיעיני חלקי שנאסף טרם הקרב על שלושת מוצבי אל חממה,  נתברר כי העמדה הראשונה בגבעה הראשונה ,שימשה כעמדת תצפית במשך שעות היום, אך ננטשה בשעות הלילה, בעמדה השנייה בגבעה הסמוכה ישבה כיתת ערביים, ובגבעה שלישית ישבה מחלקה המצוידת בכלי נשק  כבד יותר של מקלעים ומרגמות.

הכפר הערבי שמתחת לחרבת אל חממה ,היה הכפר עין כרם שהיה מאויש בכוח כנופיות ערבי ,תחילת ההתארגנות של פלוגת יונתן היה ,בבסיסם במנזר האיטלקי סאן אנטוניו מול בית הנשיא כיום (ששימש כבית הדין האנגלי הצבאי כנגד אסירי המחתרות) ומשם יצאה הפלוגה ,בנסיעה באוטובוס לסמינר בית הכרם /

בסיס הבית של פלוגת יונתן מנזר סנט אנטוניו בטלביה

קישור למנזר סנט  אנטוניו בטלביה ירושלים http://www.malon.co.il/article.aspx?id=30712

את מבנה מנזר סנט אנטוניו כבסיס ,קיבלה לידיה פלוגת יונתן בתקופת ההפוגה הראשונה,בעת שצורפו לגדוד 66 המסופח ישירות למפקדת ההגנה בירושלים, לצערם של חיילי הפלוגה תנאי המגורים והמזון בלשון המעטה היו קשים ובלתי מספקים ,באגדות הגדוד ניתן לשמוע על שביתת הרעב של חיילי הפלוגה, לשיפור האוכל שהסתיימה בהמשך חלומות למזון משופר,האגדות גם מספרות על לינה משותפת של שני חיילים במיטות יחיד והמקלחות אין להזכיר.

למרות התנאים הגרועים בבסיס הפלוגה השתדלו החיילים להשתפר באימוני נשק ,כושר וחיילות , אפילו יצרו יש מאין פעילות אומנותית ותרבותית משלהם בבסיס ,שם המתינו עד שיקראו מחדש ללחימה בתום ההפוגה הראשונה שהייתה בת עשרה ימים.

היציאה לקרב בחרבת אל חממה

פלוגת יונתן מנתה כשישים- שבעים  לוחמים צעירים ,לפלוגת יונתן צורפה מחלקה בת שלושים איש מאנשי החי"ש משם טיפסה פלוגת יונתן המתוגברת ,במעלה גבעת השראפה הלוא היא הר הרצל של ימיינו שהייתה בוסתן פירות ערבי .

פלוגת יונתן בפיקודו של עודד חי ,החלה את מהלך הקרב בשעה אחת אחר חצות בהליכה לכוון עמדת התצפית הראשונה ((כיום גבעת יד ושם ,שהתברר כי הייתה נטושה, לאחר מכן המשיכה הפלוגה לכוון העמדה הכיתתית השנייה ( גבעת קרון הרכבת ) ומצאה אותה גם נטושה, בסביבת המקום  הושאר כוח חיפוי מהחי"ם , משהושלמה ההשתלטות על שתי הגבעות הראשונות ,החל הכוח להתקרב לעמדה המחלקתית המבוצרת יותר .

בשלב לחימה זה התארגן הכוח במרחק כחמישים מטר מהעמדה לכיבושה, כיוון שחלק מהחיילים היו צעירים ולא מודעים למשמעת לילה ושקט, הם הרעישו בהליכתם, כתוצאה מהרעש הם התגלו והערבים ירו מהעמדה המחלקתית שלהם צרורות אקראיים ועודד המ"פ נפגע והתבוסס בדמו.

לאחר הקרב התברר כי רק עודד חי הכיר את שטח הלחימה מעברו כמדריך ,סוג של בעייתיות הייתה להתקפה במידה וייהרג ,סגנו אליהו אפילו לא הצליח להגיע לתדריך התצפית לפני הפעולה,למרות זאת בראש חוליית החוד הוביל את הטור אליהו ליכטנשטיין מאחוריו פסעה עודד וקשריו .

לאחר שנהרג עודד, הפיקוד על פלוגת יונתן, עבר לסגן המפקד אליהו ליכטנשטיין ,לאחר שוידא אליהו כי עודד נהרג , הוא פקד לא לידע את הפלוגה במות מפקדה ,לאחר התייעצות עם המפקדה, הוא קיבל אישור להמשיך בהתקפה, לכן השיג את הכוחות בכוון דרום  מערב יותר לנקודת פריצה חדשה הטרסות החקלאיות ,מכוון החלק הדרומי של מוצב חממה (כיום בקעת הקהילות) .

לוחמי פלוגת יונתן החלו בהתקפה תוך השלכת רימונים וירי תוך כדי ריצה , גם הערבים השיבו אש ,תוך כדי צעקות התרעה על מתקפת היהודים השליכו רימונים וירו , מאחד הרימונים נפצע מרסיסים אלי בצווארו אך המשיך לפקד ולהלחם לכיבוש היעד.

כתוצאה מהקרב וההתקפה ,נסוגו הערביים וירדו לכוון עין כרם ועמדת צריף הפח מתחת למושב אורה כיום ,בנסיגתם השתמשו הערביים במסתור תעלות ההגנה התורכיות שנחפרו בתקופת הלחימה במלחמת העולם הראשונה למרגלות הגבעה הגבוה של העמדה בחרבת אל חממה.

כיוון שאליהו לא ידע את מיקומם של התעלות ההגנה התורכיות במורד הגבעה ,הוא העדיף לפרוס את כוחותיו במעלה הגבעה בצורה מרוכזת ולא דלילה ,הכוח החל להתחפר לכוון גזרת עין כרם למרות הקושי בחפירה באדמה הסלעית שהגבילה את יכולות חפירת השוחות באדמה הסלעית ,באותה העת חולקו תוספת תחמושת ומזון בין העמדות ופלוגת יונתן המתינה לבאות שלא אחרו להגיע.

תחילה החלה הפגזה על המוצבים משלושה מתחמים של האויב בתותחים ששימשו את הצבא הבריטי,ההפגזה ארכה מספר שעות , מכוון צריף הפח שהמרחק ממנו לעמדות היה קצת מעל לחצי קילומטר נורו צרורות של מקלעים כבדים שהיו בידי הכנופיות הערביות.

המפקדה שלחה שתי מרגמות שהועמסו על פרדות ותחמושת מעטה להפעלתם בנוסף למספר זעום ארגזי תחמושת למקלעים , כאשר הפרדות התקרבו לשטח המופגז הם הרימו רגלים וברחו  ונדרשו שעות למצוא אותם ולהחזירם ליעדם .

הפגזת הכנופיות גרמה לפציעת כעשרים לוחמים מפלוגת יונתן שהיו מחופרים בעמדות חפורות למחצה עקב האדמה הסלעית על הגבעה , למרות ההפגזה והירי לא נטשו הלוחמים את אחיזתם במוצב הכבוש, כיוון שהגבעה השלישית בחרבת אל חממה הייתה בעברה שטח חקלאי בעלת גתות, בורות מים  ומערות , כונסו בתחילה הלוחמים שנפצעו ,לתוך מערת שכונתה מערת הפצועים .

למרגלות הגבעה המופגזת בתעלות ההגנה התורכיות ,החלו להתאסף חברי הכנופיות במטרה להסתער על הגבעה בסיום ההפגזה , למזלם של הלוחמים ,מעט התחמושת שהגיעה על כתפי מספר חיילים מעורף, חולקה מיד בין העמדות והכוח בעמדותיו היה נכון לקראת ההתקפה המשמשת ובאה.

לעמדת הפקוד של הפלוגה הגיע עזרה רפואית, וגם היא החלה לקלוט פצועים כמו שבמערה בזמן שטופלו הפצועים בעמדת הפיקוד , נחבש מפקד הפלוגה העכשווי אליהו ליכטנשטיין , מחלקת החי"ש ששימשה כרתק ואבטחת אגף המוצב מכוון העמדה השנייה מעמדה זאת שהייתה חשופה ירו במקלעים אנשי החיש, כיוון שהיו חשופים החלו חלקם להיהרג ולהיפצע תוך כדי הגנת חבריהם על חרבת אל חממה.

יתרת מחלקת החי"ש הצטרפה ללוחמים בגבעה השלישית חברה כתגבורת לאחר ההפגזה  שנמשכה כארבע שעות , אז ידעו הלוחמים כי זהו המועד להתקפת אנשי הכנופיות על העמדות ,ואכן אנשי הכנופיות שהיו מצוידים בתחמושת רבה וברימונים שבה השתמשו בשפע בעת ההתקפה ,אנשי פלוגת יונתן החלו להשיב אש על מנת לאפשר יעילות של פגיעות במסתערים ,כאשר אלו הגיעו לטווחים של שלושים מטר במעלה הגבעה .

לקראת ההסתערות האחרונה ,התרומם מקלען ערבי על סלע חשוף ויירה צרורות ועודד את חבריו להשלמת הכיבוש, אלא שרוח הלחימה של אנשי פלוגת יונתן הייתה בשיאה ,הם ירו על מנת לפגוע וזרקו רימונים על מנת לגרום לערבים לאבידות רבות , על מנת לגרום לרוח הלחימה הערבית להישבר והם ימלטו משדה הקרב.

בהסתערות של הערבים והירי הרב כתוצאה מתחמושת מרובה שהייתה בידיהם  , נפגעו רבים מאנשי שדרת הפיקוד בפלוגה ,מכיוון שאנשי הסגל עודדו את הלוחמים ועברו בין העמדות כדוגמא אישית .

כאשר מקלע האויב המרכזי חדל מאש על מנת לטעון שוב, יצאו שלושה מהלוחמים משוחתם וירו לעברו עד שנפגע המקלען והמקלע הערבי חדל מירי, מעבר לפגיעות הרבות שספגו חיילי פלוגת יונתן ,החלה בעיה שהחריפה של מעצורים בחלק כליי הנשק של החיילים ושלושת המקלעים שלהם גם כן שותקו.

במעט הנשק שעדיין פעל, השתמשו חיילי פלוגת יונתן,  למניעת ההסתערות האחרונה של שנתגלתה בהכנתה במדרון הגבעה לפני ההסתערות האחרונה ,לעיניו של מפקדם אליהו בעת שדילג בין העמדות של חייליו ,בצעקות לחייליו הזהיר אליהו את חייליו להתקפה המתארגנת למולם .

כיוון שידע אליהו שהרגם הפלוגתי נפצע והמרגמה הבודדת שנותרה הוכנסה לבונקר בפצועים נטל מפקד הפלוגה אליהו את המרגמה ומספר פצצות והחל מהשטח החשוף לשלח בכוח הערבי המסתער פצצות מרגמה, בשלב הזה כתוצאה מירי במרגמה הרב שביצע המפקד אליהו אל הכוח הערבי המסתער ניתק הקנה מבסיסו.

שלב ההתקפה האחרונה של הערבים ,נבלמה ההתקפה כאשר המקלען המרכזי של הערבים נהרג, בנוסף לירי פצצות המרגמה של המפקד אליהו גרמו להם אבדות קשות, בנקודה זאת  פסקה רוח הלחימה הערבי והחלה המנוסה שלהם לאחור .

בתום הקרב נתגלה כי רוב המפקדים הזוטרים של פלוגת יונתן כולל חלק מסמלי הפלוגה נהרגו בהתקפה, בסך הכול נהרגו בקרב שישה חללים ,כיוון שאנשי הפלוגה חסרו חומרי חבישה וחובשים שנפגעו  , ובאין אפשרות לפנותם מיידית לאחור , מתו חלק מהפצועים בשלב הזה.

רק במוצאי השבת יממה לאחר כיבוש חירבת אל חממה כאשר הוברר כי אין התקפת נגד נוספת של הערבים , הוחלפו אנשי פלוגת יונתן בידי כוח אנשי החי"מ שחברו אליהם במוצב בחרבת אל חממה ,חלק מהפצועים הורדו באלונקות,חלקם נתמך בידי חבריהם ,ונאספו לנקודת האיסוף בתחילת רחוב הפסגה המשמש כיום כמכון לב המוסד למחקר מדעי על פי ההלכה , משם פונו הפצועים לבית החולים ביקור חולים ברחוב הנביאים.

יתרת פלוגת יונתן הגיעה לבסיסה במנזר האיטלקי ממול לבית הנשיא להתארגנות וליקוק פצעיה בטרם תצא להמשך הקרבות , למפקדה אליהו ליכטנשטיין (זוהר) של פלוגת יונתן  בעת הלחימה על חירבת אל חממה הוענק תעודת ציון לשבח על פיקודו ולחימתו בקרב.

סיפורו של עודד חי מפקד פלוגת יונתן שנפל בקרב חירבת אל חממה.

עודד חי נולד להוריו יחיאל ואסתר ,בחייו הקצרים שהיו בשנים 1927-48 בזמן שנפל במהלך כיבוש מוצב חרבת אל חממה (מתחם יד ושם בירושלים) , עודד למד בבית הספר היסודי תחכמוני ,תחילת סיפורו של עודד כלוחם מתחיל בגיל 17 בשנת 1945 ,כאשר תלמיד הגימנסיה רחביה נטש את ספסל הלימודים והתגייס לבריגאדה היהודית בצבא הבריטי בזייפו את גילו האמיתי .

עודד שרת בקרבות באירופה , עבר גם את בלגיה ובסיומם הגיע לאיטליה שם החל את פעולתו המחתרתית במשך תקופה בארגון העלייה של שארית הפליטה לארץ ישראל,ככפיל שמוסר את זהותו לעולה שהשתמש במסמכיו ועלה ארצה ,בסיום עבודתו חזר במחצית 1947 ישר ללימודים באוניברסיטה העברית.

תוך כדי לימודיו באוניברסיטה המשיך עודד לשרת בהגנה כמפקד פלוגה בחג"ם בירושלים,כאשר החלו הקרבות בירושלים במלחמת תש"ח שרת עודד בכמה גזרות לחימה בשכונות ירושלים ומשם נשלח לקורס קציני מרגמות .

פציעתו הראשונה הייתה בעת שלחם בשכונת מקור חיים בדרום ירושלים , לאחר החלמתו עבר ללחום בשכונת ימין משה ברמת רחל ובקרבות הבלימה במנזר נוטרדאם , כנגד הכוח שניסה לפרוץ ולחצות את ירושלים .

בקרבות אלו הועלה בדרגה ונתמנה כמפקד פלוגת יונתן כאשר היא הועברה מהגדנ"ע לשרת תחת פקוד המפקדה הירושלמית כחלק מהחי"ש ,בהיותו מפקד הפלוגה בהר ציון נפצע בשנית והחלים .

כאשר חזר מפציעתו השנייה חזר לפקד על פלוגת יונתן ושותף בתכנון כיבוש שכונת עין כרם בשיתוף עם כוח מארגון הלח"י , אלא שמפקד הכוח השני ביקש להתחלף עם יונתן במשימה ויונתן בזכות היכרותו עם חירבת אל חמאם ,הסכים להחליף עימו את המשימה שממנה לא חזר חי.

מותו של עודד היה כשלושה שבועות לאחר מות אמו ,במשפחת חי ,נותרו האב והאחות בבדידות, עד אשר נפטרו גם הם והמשפחה נותרה ללא המשכיות ,אלא רק בזיכרונם של חבריו לקרב.

לאחר הקרב נטמן עודד בבית הקברות של שייך באדר , ובשנת 1950 הועברו שרידי גופתו לקבורה בבית העלמין הצבאי הר הרצל בחלקה  מספר אחת בשורה 15 קבר שלישי .

סיפורו של יוסף סורוקה הכפיל שעלה בתעודותיו של עודד לארץ ישראל

יוסף סרוקה נולד בשנת 1928 בעיר קרקוב בפולין ,יוסף שרד את ימי השואה והגיע למחנה העקורים בבלגיה , שם נוצר הקשר עם אנשי הבריגאדה , כאשר נשאל האם ברצונו לעלות לארץ ישראל תשובתו הייתה חיובית והוא נתבקש להגיע לנקודת איסוף.

בנקודת הריכוז בוילה אלטונה שביער הסמוך למחנה,קיבל יוסף וחבריו טעימה ראשונה מאימוני הצבא הבריטי וחיי החייל על מנת שיוכל להתחזות לחייל בריטי יהודי השב לביתו בארץ ישראל.

לאחר תקופת אימונים הגיע יוסף למחנה הבריגאדה להכרה עם כפילו וללמוד ממנו על חיו ומשפחתו של עודד , בנקודת זמן זאת מסר עודד את ציודו ,בגדיו ותעודותיו ליוסף והסתלק מהמחנה הצבאי .

יוסף המשיך להתגורר במחנה על מנת ללמוד את אורך חייהם ולתרגל את דמותו החדשה ככפיל, עד אשר הועברו החיילים היהודיים לביתם בארץ ישראל , שם נלקחו ממנו החפצים והוא הועבר  בתחילה להתגורר ברחובות.

לאחר עלייתו לארץ ישראל של יוסף סורוקה פליט השואה , תוך שימוש בתעודותיו של עודד חי מהבריגאדה היהודית , החל יוסף את חייו בארץ ישראל, בשנת 1949 נודע ליוסף כי עודד שאיתו החליף זהויות בעת שנפגשו ,נהרג בקרבות תש"ח.

לאחר שנודע ליוסף על מותו של עודד, הוא החל בחיפוש ומצא את אביו ואחותו של עודד במגוריהם בירושלים , מפגש מרגש זה בינם יצר ידידות מיוחדת בין המשפחות של יוסף שנישא בינתיים ועבר לגור בחיפה, לבין משפחת חי , בזכות אותה ידידות קרא יוסף לבנו השלישי עודד.

יוסף סורוקה עלה לקברו של עודד חי ,בבית הקברות בהר הרצל והבחין כי דרגתו הרשומה של עודד על המצבה,  נרשמה כסמל,לאחר שחבר למאבק עם חברי פלוגת יונתן לשינוי העיוות, שונתה החקיקה על המצבה ועליה נרשמה דרגתו כסרן .

המשך לחימת פלוגת יונתן לכיבוש עין כרם

יומיים לאחר שפלוגת יונתן ירדה מחרבת אל חממה להתארגנות, נשלחו לוחמי ארגון הלחי לכבוש את צריף הפח ,לקראת מהלך כיבוש עין כרם , לוחמי הלחי כבשו את אזור צריף הפח והתמקמו סביבו .

פלוגת יונתן התחמשה וקבלה חיילים חדשים למילוי השורות של הנפגעים ונערכה להצטרף לפעולת הלחימה לכיבוש הכפר עין כרם הערבי,אלא שקדמה לפעולה עין כרם השתתפות של יתרת אנשי פלוגת יונתן ,בקרב לכיבוש מלחה הערבית בשיתוף מחלקה מאצל ומחלקה מההגנה ,מהלך הקרב בוצע ומלחה לאחר לחימה נפלה בידי הכוח היהודי הלוחם.

אלא שבהתקפת נגד ששולבה בירי תותחים מסיבי נפגעו אנשים רבים מיחידת האצל ,וכמה נפגעים והרוג היו בפלוגת יונתן , בעקבות שני הקרבות הגיע מספרם של לוחמי פלוגת יונתן למחצית וכחיילים כשירים ללחימה נותרו בסביבות כארבעים לוחמים.

בסוף השבוע לקראת היציאה ללחימה בכיבוש עין כרם ,צורפה לפלוגת יונתן ,מחלקה של כשלושים מפקדים בהגנה, שצוידו בנשק המחלקתי והפלוגתי ,שנותר ברשות פלוגת יונתן נשק שהיה ותופעל בידי חיילי הפלוגה  שנהרגו או נפצעו בקרב חירבת אל חממה.

בינתיים ,מחלקה של חי"ש ,קבלו פקודה במוצאי שבת לרדת ולכבוש את מיס קרי (מבנה למרגלות הישוב אורה לכוון הדסה) , מחלקת החי"ש התקיפה וכבשה את מיס קרי ,בעת ההתקפה נפצעו מספר לוחמים אך הם עמדו במשימה .

יתרת לוחמי פלוגת יונתן ותגבור מחלקת החיש החלה את מהלך כיבוש הכפר הערבי עין כרם בבוקר יום ראשון , יש לציין כי מרבית אנשי הכנופיות נמלטו לאחר כיבוש חרבת אל חממה וכישלון התקפת הנגד.

הפלוגה התקדמה לכוון דרום מזרח למנזר הנזירות הרוסי ( המוסקוביה)במתחם בית החולים הדסה, ונכנסה אליו  לאחר שהייה קצרה ,המשיך הכוח דרך הוואדי לכוון המנזר הצרפתי ומשם למנזר יוחנן במרכז הכפר .

מחלקה נוספת של החי"ש יצאה מכוון הכפר מלחה ,טיפסה על ההר וירדה דרך החלק הצפוני של הכפר וחברה לפלוגת יונתן בכנסיית יוחנן במרכז הכפר ,בכך הושלם כיבושו של הכפר עין כרם והמלטות תושביו ממנו .

         

      

 



 
 
 
בניית אתרים - שרקור