דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 3

 

ספור בית הדפוס Buchdruckerei של בית היתומים שנלר (בית היתומים הסורי)

בית היתומים על שם המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר הוקם בשנת 1860,בחזונו החליט שנלר להקים בית ליתומי המרד בלבנון של הנוצרים כנגד המוסלמים בשנת 1860, במרד זה נהרגו ונרצחו נוצרים רבים בידי המוסלמים ובני העדה הדרוזית בלבנון.

כתוצאה מהרג הנוצרים ,נותרו יתומים רבים ללא בית והורים, בעידוד הקונסול הגרמני בירושלים הצליח המיסיונר שנלר לקבל אישורים וכסף מהכנסייה בגרמניה, לרכישת האדמה מאנשי הכפר הערבי ליפתא, אדמה ששימשה לבניית מנזר והאכסניה לגידול ילדים אלו.


על שטח האדמה שכלל מעל שבעים דונמים ,נבנו מספר מבנים בתוך שישה מתחמים המבנים הראשונים שנבנו בחלקה שנרכשה, כללו מבנה מעץ שנבנה בשנת 1956 שהוחלף למבנה אבן שנתיים לאחר מכן,בהמשך הדרך נוספו קומות נוספות למבנים והוקם מגדל פעמונים למבנה הראשי .

עוד נבנו על החלקה בתי מגורים ,אולם תפילה ,כיתות לימוד וסדנאות ליתומים,כנסייה,רפת ובתי מלאכה ללימוד מקצועות עבודת כפים וחקלאות כמו הנגרייה שהחלה בעבודת יצור מזכרות ורהיטים מעצי זית ,הוקמה טחנת קמח ומאפייה,סדנא ובית דפוס,מסגרייה ,סנדלרייה,סדנת חייטות , חוות גינון ומשתלה ומפעל וסדנת הרעפים שהתרחבה למפעל שהתחרה בתוצרת רעפי מרסיי.
 

מנהלי בתי היתומים בארץ ישראל של הכנסייה הפרוטסטנטית ,שישבו בגרמניה ושלחו את תרומותיהם להקמת המוסדות ולאחזקתם, הבינו כי מעבר לחזונם להמיר דתם של ילדים מוסלמים אלו לנצרות ורצונם להכשירם לעמוד על רגליהם ולדאוג שיפרנסו את עצמם בבגרותם ,הבינו מנהלים אלו ,כי לא לעולם חוסן באיסוף התרומות והחלו להקים בכיתות ובסדנאות הלימוד מערכת תעשייתית שתאפשר לבתי היתומים לעמוד על רגליהם מבחינה כלכלית בבחינת משק כללי סגור.

למרות חידושי הטכנולוגיה ביצור מכונות ומנועים חדשים לתועלת החיים המודרניים עקב מחירם הגבוה של חידושים אלו נדרשו יצור כמויות גדולות של מכונות על מנת להוזיל את עלותם לצרכנים,אולי זאת הייתה אבן הנגף בהקמת סדנת בית הדפוס ללימוד המקצוע של היתומים שהתחנכו בבית היתומים שנלר.

סדנת וכיתת הלימוד של ענף הדפוס ,הוקם בבית היתומים שנלר בירושלים רק בשנת 1885 עשרים וחמש שנים לאחר הקמת המוסד ,בירושלים כבר פעלו מעל לשש עשר בתי דפוס של העדות השונות בעיקר להדפסת עיתונים וכתבי יד הקשורים לדתות השונות ולארצות העלייה של התושבים של בעלי בתי הדפוס.

האיחור בהקמת בתי הדפוס בירושלים ובארץ ישראל ובשימוש בטכנולוגיות החדישות אל מול תעשיית הדפוס שהתפתחה בארצות אירופה ,נבעה משיקולים כספיים בעיקר והתעכבה מסיבות שונות נוספות,תהליך העבודה בהדפסה בארץ ישראל, הייה בעיקר ידני ושימוש בטכנולוגיות ישנות והזמן שהושקע בתהליך היה רב, חלקי חילוף חסרו ,כמו חסרון באנשי תחזוקה לציוד זה, אותיות הבלט נשטפו בחומרים והוכנו לשימוש חוזר בידי הסדרים ועדיין לא ספרנו על הסרבול בענף הכריכה של החומר שהודפס .

הזרז שגרם למנהלי בית היתומים שנלר, לפתח את ענף הדפוס במוסד , היה השימוש המשכיל של יריביהם האורתודוכסים בירושלים , במכונות הדפוס על מנת לפרסם את רעיון הנצרות , במלחמה בין הכתות האורתודוכסיות ובין העדה הפרוטסטנטית בירושלים, להמרת דתם של בני העדות האחרות ולקרבם לנצרות , בנוסף לכניסת כתות ואגודות קתוליות נוספות מגרמניה לארץ ישראל.

המלחמות בתוככי הכת הפרוטסטנטית בין הזרם הגרמני לזרם האנגלים על אותו פלח שוק ומעבר חלק מהאגודות הגרמניות לכנוס מתחת כנפיו של המיסיון האנגלי הוסיפו שמן ליריבות ,אז הבינו שנלר ומנהליו בצורך של המילה כתובה והמודפסת על מנת להביא את האור הנוצרי לשכבות רבות.

למרות התנגדות בסיס הנהלת בית היתומים הסורי בשוויץ להכנסת ענף הדפוס ומעבר הכוח להנהלה שישבה ב ווירטמברג בגרמניה ולאחריה לעיר קלן ,הנהלה חדשה זאת הצליחה לאסוף תרומות נכבדות וכאשר שב תאודור בנו של שנלר לירושלים בתום לימודיו בשנת 1885 בגרמניה ,הוא הביא במטענו מכסף שקיבל משולחיו בגרמניה , את מכונות הדפוס הראשונות לבית היתומים הסורי (שנלר) בירושלים עם בלט של אותיות גרמניות לטיניות וערביות בהמשך אותיות לשפות האנגלית והצרפתית .

בשנת 1885-6 העביר האב יואהן לודוויק שנלר , את ניהול המוסד לבנו תאודור ,שנולד בבית הוריו בירושלים בשנת 1856 , תאודור התחנך יחד עם המומרים המוסלמים עד גיל 14 ואז נשלח להמשך השכלתו לגרמניה,את שהותו בגרמניה ניצל ללמוד גם את תורת הדפוס .

מטרת הקמת סדנת הדפוס מבחינת המוסד הייתה להדפיס את עיתון בית היתומים,להדפיס את ספרי הלימוד בבית היתומים ולאפשר לפנות לתורמים על מנת לאסוף כספים למוסד,בתקופה הראשונה של סדנת הדפוס במוסד נעשה שימוש במכונות שהפעלתם הייתה ידנית ומסורבלת ,לאחר מספר שנים מפתיחת הסדנא ,הוחלפו המכונות והחל דור המכונות הממוכנות ובתחילת המאה העשרים נרכשו מכונות שהופעלו בעזרת זרם חשמלי שהופק ממנועים .

בסדנא נפתחה מחלקה להדפסת כתב ברייל טובת היתומים העיוורים במוסד ,מכונות משוכללות החלו להגיע לסדנא , כאשר התרחבה הסדנא וגדלה נבנה מבנה חדש רק בעבורה בחצר בית היתומים, יש לציין את הקושי בהדפסת כתב הברייל והדפסת של השפה הערבית משום סימניה הרבים .

לאחר שבית הדפוס בבית היתומים גדל ושמו נודע בקרב תושבי ירושלים , החלו להתקבל עבודות של הדפסת ספרים,חוברות מאמרים וכרטיסים שונים, קבלת עבודות לגופים שאינם בית היתומים ,דרש הבאת מכונות חדשות ושיכלול מכונות וכמובן הגדלת שטח הסדנא,על מנת לספק עיתונים, ספרים וכתבי עת לגלי העלייה שהחלו להגיע לארץ ישראל שהגיעו בתחילה ברובם מאירופה והיו רגילים לחשיפה לחומר מודפס לקריאה.

ההנהלה החדשה ששלטה מהעיר קלן על בתי היתומים , דרשה כי ענפי הלימוד והמפעלים שנוצרו בעקבותיהם יישאו את עצמם מבחינה כספית לאחר ההשקעות בציוד שניתנו מההנהלה בגרמניה , לכן החל השינוי הכלכלי לתת את אותותיו מבחינת קבלת עבודה נוספת על העבודה שנעשתה למען המוסד.

יש לזכור גם כי המיכון החדש היה מהיר ויעיל לעומת שיטות העבודה היישנות , דבר שהצריך עוד הזמנות ועוד עבודה על מנת לממן בתחילה את מחיר המכונות ולאחר מכן להרוויח כסף לטובת המוסד לצרכי החזקת היתומים ולכלכלתם, גלי העבודה שהגיעו הביאו לפתיחת עסקים חדשים שבכדי לנהלם נדרשה ניירת רבה של פנקסנות,יומנים וכרטיסים שונים .

חלק מתלמידי המוסד המומרים ,שלמדו את תורת הדפוס ובסדנאות הקניית מקצוע נוספות נשלחו להמשך השתלמות בגרמניה ,ולאחר תקופת הכשרתם חזרו והשתלבו במפעלי החינוך והסדנאות וכיתות הלימוד בבית היתומים .

סופרים וחוקרים בעיקר מהמוצא הגרמני החלו להדפיס בבית הדפוס בשנלר , בשנת 1911 החל בית הדפוס במתחם שנלר להדפיס עיתון חדש שבועי בגרמנית שיועד לגרמנים תושבי ארץ ישראל וירושלים בשם "השומר הירושלמי ".

מוסדות ואישים יהודיים כמו אברהם לונץ שהחל להדפיס את עבודותיו בשפה הגרמנית בנושאי חקר ירושלים העתיקה , גם מחייה השפה העברית הדפיס בגרמנית חמישה כרכים של מילון אליעזר אבן יהודה בשנת 1907 ,חלק  מיהודי ירושלים החלו להשתמש בעבודת ההדפסה בבית הדפוס בשנלר, למוצריהם שהופצו בקרב העדה היהודית .

פרסומו של בית הדפוס ואיכותו הביאו לו הזמנות מרחבי מדינת ארץ ישראל וממדינות סמוכות ואפילו עד מדינות ביבשת אפריקה היו בין לקוחותיהם, מובן שהכנסת מכונת הדפוס המפלצתית בתחילת המאה העשרים שיפרה לעין ארוך את יכולות התפוקה ,כאשר התווספו עוד מכונות משוכללות בהמשך הפך בית הדפוס של שנלר להיות אחד הגדולים אם לא הגדול בארץ ישראל שעבד גם בעבור השלטונות העותומאניים ולאחר מכן בעבור השלטון המנדטורי.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה פסק לפעול בית הדפוס במתכונתו הרגילה ובעצם היה די סגור מחוסר חומרי גלם ונייר להדפסות, לאחר המלחמה חזר בית הדפוס לעבודה בהקפים גדולים והוא נסגר לצמיתות בשנת 1939 עקב היות בעליו גרמניים ,שהיו אויבי האומה הבריטית ונטו להצטרף לרעיון הנאצי והחבירה אליו, אך בוגרי סדנת הדפוס נפוצו ברחבי ארץ ישראל ושכנותיה ופתחו בתי דפוס .



 
 
 
בניית אתרים - שרקור