דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 1

 

סיפור של משפחת הכומר המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר

בשנת 1854 נשלח המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר ,כומר של העדה הפרוטסטנטית הנוצרית ,מהמיסיון שנקרא  " המיסיון של עולי הרגל " שמושב הנהלתו היה בעיר בזל , בראש המיסיון ניצב הכומר פרדריך שפיטלר.

הנהלת מיסיון עולי הרגל בעיר בזל, עברה בתחילת התשעים של המאה התשע עשר, לניהול הכנסייה בעיר ווירטמברג בגרמניה ,ולאחריה לעיר שטוטגרט ולסיום הפכה לאגודה ממלכתית בעיר קלן , אז הוחלף שמה לאגודה האוונגליסטית בית היתומים הסורי בירושלים .

 



ניהול הכנסייה הפרוטסטנטית בירושלים ,של הפלג השווצרי הפרוטסטנטי הגרמני ,היה בשותפות עם הפלג האנגלי הירושלמי האנוונגליסטית הפרוטסטנטית שבראשות הבישוף גובוט , מטרת השליחות של בני הזוג יוהנה ויואהן לודוויק שנלר לארץ ישראל היה לשקם את המיסיון הפרוטסטנטי הירושלמי .

בני הזוג למשפחת שנלר התיישבו בירושלים העתיקה , לפרנסתו עבד יואהן לודוויק שנלר כמורה במוסד של הארכיבישוף גובוט , עד שרכש את שטח האדמה שעליו הוקם בית היתומים הסורי – מתחם שנלר מידי תושב בליפתא , לאחר סיום בניית מבנה המגורים הראשון במתחם ,עברו לגור בו משפחת שנלר ,ביחד עם מעט היתומים הראשונים שאספו בני הזוג , בביתם זה נולד בנם השני תיאודור ולאחריו בנם לודוויג והקטנה בתם מריה ובן הזקונים יוהנס ,זאת לאחר שתינוקם הראשון שנולד נפטר ממחלה בביתם הקודם בעיר העתיקה .

בכדי למנוע את הקמת בית היתומים, התארגנו מספר אישי ציבור רבניים מכולל וילנה בירושלים ,וכתבו מכתב לאישים יהודיים באירופה ,שיפעלו לגניזת הרעיון המיסיונרי של יואהן לודוויק שנלר .

בית היתומים הסורי – מתחם שנלר שנרכש היה ממוקם בשטח בודד,  והיה חשוף להתקפות של כנופיות שודדים שהחלו לאחר הגיעם למגורים בשטח בשנת 1866-7 , התקפות אלו גרמו לבני הזוג לעזוב את בית המגורים בלילה ולעבור למגורים ארעיים במוסד של גובוט.

מגורים ארעיים אלו במוסדו של גובוט ,הסתיימו כאשר החלו השלטונות העותומאניים להקים על ציר רחוב יפו, מהעיר העתיקה בואך היציאה מירושלים ברוממה לכוון העיר יפו ,סדרה של מגדלי שמירה ,כמו במקום שהוקמה העירייה הראשונה ברחוב יפו ,במקום שכיום משמש כמשטרת מחנה יהודה ובהמשך עוד עמדות לאורך הרחוב .

תחילתו של סיפור בית היתומים הסורי – מתחם שנלר

בית היתומים על שם המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר ,נרכש בשנת  1860 ונפתח לאכלוס בשנת 1867,בחזונו החליט שנלר להקים בית ליתומי המרד בלבנון של הנוצרים כנגד המוסלמים בשנת 1860, במרד זה נהרגו ונרצחו נוצרים רבים בידי המוסלמים ובני העדה הדרוזית בלבנון.

כתוצאה מהרג הנוצרים ,נותרו יתומים רבים ללא בית והורים, בעידוד הקונסול הגרמני בירושלים הצליח המיסיונר שנלר לקבל אישורים מהשלטון העותומאני  וכסף מהכנסייה בגרמניה, לרכישת האדמה מאנשי הכפר הערבי ליפתא, אדמה ששימשה לבניית מנזר והאכסניה לגידול ילדים אלו.

שיטת הלימוד בבית היתומים הסורי – שנלר

שפת הלימוד במוסדות בית היתומים היו בגרמנית וערבית , ילדי גני הילדים למדו בהפרדה בין הבנים לבנות,בבית הספר היסודי שבו למדו 7 שנים בכתות א- ז , התקיימו הלימודים בכיתות מעורבות של בנים ובנות שפת הלימוד הייתה בערבית .

בסיימם נערים ונערות אלו ,את בית הספר היסודי ,ניתנה להם האפשרות ללמוד מקצוע בסדנאות המוסד ,לבנים ניתנה האפשרות לבחור במסלול המקצועי ,אז היה נכנס הנער לסדנת הלימוד שבחר למשך חודשיים ,שלאחריה היה חייב לבחור האם להמשיך או לפרוש, מי שהחליט להמשיך היה צריך להשלים שלוש שנות של לימוד מקצועי שלאחריהם היה נדרש לעבור בחינת הסמכה למקצוע.

מסלול הבנות היה בהמשך בלימוד עבודות משק הבית , תחילה עברו ללמוד במשך חצי שנה את התפירה והגזירה,לאחר מכן עברה לחצי שנה עבודת המטבח ובישול, לאחר מכן למדה כחצי שנה כביסה וגיהוץ וכך נמשכה הכשרתה גם כן שלוש שנים,שבסיומם עברה בחינת הסמכה לעבודות משק הבית, הכשרה דומה קבלו היתומים העיוורים מבין תלמידי המוסד.

לנערים ונערות אלו שסיימו את ההכשרות המקצועיות ,ניתנה האפשרות ללמוד גם בבית המדרש למורים לתעודת הוראה ,אך תלמידים ותלמידות אלו נדרשו לעבור בחינת קבלה בטרם הצטרפו לתוכנית לימודים בשיטות גרמניות שערכה כחמש שנים של לימוד והכשרה, בשפה הערבית ,הגרמנית ועוד שפות, בית הספר למורים היה ברמה גבוהה, ולכן חלק גדול מהתלמידים עברו ללמד במוסדות שבשליטה גרמנית או עברו ללמד במוסדות שלן הכנסייה הגרמנית ברחבי העולם ובארץ ישראל.

בשל רמתו הגבוהה של הלימוד במוסד,חלקם של התלמידים אף הגיעו מהמשפחות האמידות והמפורסמות בקהילה המוסלמית והנוצרית שבקרב ערביי ירושלים , תלמידים אלו יצאו בהמשך לאוניברסיטאות בגרמניה ורכשו מקצועות כמו רפואה ועורכי דין.

בנות יתומות שהתחנכו ולמדו בבית היתומות טליתא קומיי ,המשיכו את לימודיהם לאחר בית הספר היסודי בבית המדרש לגננות ,שהיה מפורסם בבוגרותיו המפורסמות ברחבי ארץ ישראל.

המחנך הערבי אליאס נאצר אללה חדאד

אשר משמש כדוגמא כסיפור הצלחת שיטת הלימוד וההכשרה ,ליתום שנולד בעיר זחלה בלבנון בשנת 1882 ,שהובא לבית היתומים הסורי בירושלים,לאחר סיום לימודיו בבית המדרש למורים בבית היתומים ,נסע לבירות לאוניברסיטה האמריקאנית רכש תואר אקדמאי לימד עד שנת 1904 באוניברסיטה וחזר לבית היתומים הסורי בירושלים.

בבית היתומים הסורי שימש  אליאס נאצר אללה חדאד, במורה ומחנך לשפה הערבית ולספרות, הוא פתח שיטות לימוד חדשניות פונטיות ובאותיות מנוקדות , שאותם העלה בשבעה כרכים שנקראו אל מג'מואה אל אוצ'וליה כאשר הראשון שבהם התפרסם בשנת 1913 .

בסופו של כול כרך בסדרה ,צורפו דוגמאות מסמכים בערבית מנוסחת בפשטות המדגימים את צורת מילוי מסמכים וטפסים לצרכי ניהול עסקיהם של בוגרי הלימוד וההכשרה המקצועית של בוגרי בית היתומים הסורי , כמו כן הוסיף מונחים ומוסגים בערבית מתורגמת לשפות אירופאיות להגדלת הידע המדעי לתלמידי המוסד.

אליאס נאצר אללה חדאד במסגרת עבודתו , תרגם לערבית ספרים מהשפות האירופאיות ומהשפה היהודית כמו הספר "נתן החכם" ,הוא תרגם גם ספרי שירה מערביים ,סיפורת אירופאית ,כאשר מטרתו להעלות את רמת השכלת תלמידיו שהגיעו לבית היתומים ממשפחות נחשלות וחלשות במדינותיהם ולחשוף אותם לתרבות האירופאיות .

המשך תולדות מתחם בית היתומים הסורי - שנלר

בנוסף לעבודתו ,החל המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר, ללמד בסמינריון של בית הספר "צהיון" שיבוש המלה ציון ,להכשרת מיסיונרים לשליחויות ,לאקלומם ולסגלם לעבודה מיסיונרית בארצות שונות ,בתקופת לימוד סמינריונית שארכה כשנה עד שנתיים ,והתקיימה במוסד של הארכיבישוף גובוט בהר ציון.

לאחר תקופת מה, הפך מבנה במתחם בית היתומים הסורי , כמוסד ששימש גם ללימוד והכשרה של כמרים חברי הכת המיסיון "של הולכי הרגל" , שייעודם הייתה שליחות מיסיונרית למדינות באפריקה , כמרים אלו למדו את העבודה המיסיונרית וייצאו לשליחותיהם הנוצריות ,שכללו מחוץ לעזרה ההומניטארית ,גם כמטרה להמיר את דתם של הילדים והנערים שהתגוררו במוסדות שפתחו.

על שטח האדמה של בית היתומים הסורי ,שכלל מעל שבעים דונמים ,השטח חולק לששה מתחמים ובו נבנו המבנים על פי הצרכים ,אלו היו המבנים הראשונים שנבנו בחלקה שנרכשה, בסך הכול נבנו מעל לעשרים ושבעה מבנים בתקופה שלפני  תחילת מלחמת העולם הראשונה ,בין המבנים שנבנו בתחילה היה המבנה המרכזי  מעץ שנבנה בשנת 1865 ,מבנה עץ זה נהרס לאחר שנתיים ותחתיו נבנה מבנה מאבן בן שתי קומות לאחר מכן הוספו לו קומה נוספת שלישית.

למבנה הראשי נתווסף מגדל שירותים כמו בבית החולים למצורעים בטלביה, שלא נשאר ממנו שריד, בהמשך הדרך נוספו קומות נוספות למבנים קיימים , בחזית המבנה הראשי הוקם מגדל פעמונים , הוקם מטבח וצורפה לו מעלית שרות להעלאת האוכל לדירות המורים.

כאשר בוצע טבח העם הארמני בידי התורכים , הובאו יתומים שנותרו מהטבח , ושוכנו במתחם ארמני משלהם, לאולמות השינה והמגורים הוכנסו מים בצינורות וצורפו להם חדרי רחצה עם מים בברזים וכיורים.

עוד נבנו בחצר המתחם בתי מגורים נוספים ,אולם תפילה ,כיתות לימוד וסדנאות ליתומים,כנסייה וקפלה,הוקמה רפת קטנה ואורווה ,נבנו בתי מלאכה וסדנאות חדשים,ששימשו ללימוד מקצועות עבודת כפים וחקלאות ,כמו הורחבה הנגרייה שהחלה בעבודת יצור מזכרות ורהיטים מעצי זית .

במתחם הוקמה טחנת קמח ומאפייה בשנת 1896-7 ,סדנא ובית דפוס,מסגרייה סנדלרייה,סדנת חייטות , חוות גינון ומשתלה ומפעל וסדנת הרעפים שהתרחבה למפעל שהתחרה בתוצרת רעפי מרסיי המיובאים.

בתחילת המאה העשרים ,הוחלט בבית היתומים ,לשנות את מבנה מערכת האכלוס של היתומים ולחלקם לקבוצות הטרוגניות של יתומים, שמנו כארבעים עד חמישים ילדים, בני אותה שכבת גיל.

במבנה המרכזי ששימש כפנימיית מגורים ולינה בוצעו שינויים אדריכליים ,הוספו לו כשש דירות למשפחות המורים, שהיו צמודות לשש חדרי שינה של היתומים ומקלחות ,שניזונו ממים זורמים שסופקו להם מבריכת המים שעל הגג ,כאשר המשפחה  ששימשה הן כמורים  ואבות בית לקבוצה שנמסרה להדרכתם.

החווה החקלאית בבית היתומים ,שנועדה ללימוד הנושא החקלאי ,התפתחה מאוד בשנות השבעים של המאה התשע עשר, שטחי החקלאות השתרעו על שטח נרחב ,שהתקרב לחמש מאות דונם של חלקות מעובדות, ששימשו לגידולים שניזונו ממים שנשאבו ממעל לעשרים בורות מים שנחצבו במתחם , חלק מהתוצרת החקלאית ,נמכר בבזאר ובדוכנים שנפתחו באזור שער יפו ,באזור שקדם לגן החיות התנכי ,שהוקם לאחר מלחמת השחרור ניטעה חורשה שנקראה חורשת שנלר.

האגדה מספרת ,שבעת שהחלו לבנות ולהתיישב במתחם בית היתומים ,הגיע מהנדס גרמני וקבע כי קיים מאגר מים תת קרקעי וזרימה מים מתחת לשטח, מיד הביאו מכשיר קידוח והמקדח נתקל בסלע ונשבר ,לכן נטשו את רעיון הקידוח למאגר המים שמתחת לסלע וסימני הקידוח האכזב והמקדח השבור ,נותרו במקום לאורך שנים רבות .

בסוף המאה התשע עשר נהרסו מרבית המבנים הישנים ובמקומם נבנו מבנים חדשים שכללו מבני שירותים ,מבנים למגורי עודי המוסד,חדר אוכל ומרפאות , מבנה הרפת הורחב ושוכלל עד אשר בשנת 1910 החלה שריפה במבנה המרכזי ,ש יש הטוענים כי השריפה פרצה בעת שאחת הנזירות הכינה תה לאחד האורחים והאש התפשטה בחדר ומשם לכול המבנה .

למזלם של היתומים וצוות המורים ,החלה השריפה בשעה חמש אחר הצהרים ,בעת שכולם היו בטיול ,לאחר שהחלה התבערה נזעקו עוברים ושבים והמשטרה,  אך עד שהגיעו כוחות ההצלה ,נשרף הגג והתמוטטה התקרה ומגדל הפעמון קרס .

משאבת המים שתוכננה לשימוש בשעת  חרום לא פעלה ולכן לא הועילה בכיבוי השריפה,עד השעה שמונה בערב נעלמה הקומה השלישית והשנייה ,חדר הספרייה ,חדרי הלימוד אולם התפילה , הערכה הייתה כי מחיר הנזק היה מעל לשלוש מאות אלף פראנק, בעת שהחלו להעריך את הנזק צנח אחד הפועלים היהודיים מהגג ונפצע .

ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני בבית היתומים הסורי

בעת ביקורו של קיסר גרמניה וילהלם השני בשנת 1898 בארץ ישראל, לרגל פתיחת כנסיית הגואל החדשה המבנה הראשון בארץ ישראל שבו הותקנו קווי חשמל ותאורה עצמאיים בחשמל שהופק באמצעות שימוש במנוע מוטור , בהמשך סיורם ביקרו הקיסר וילהלם השני ורעייתו במוסד בית היתומים הסורי – שנלר, שם הוצגה בפני הקיסר המתחם,וניתן הסבר למטרתו בשיקום והכנת בוגריו כבעלי מקצוע לפרנסתם.

הקיסר ביקר בסדנאות הלימוד ,האגדות מספרות כי עיקר רישומו מהביקור ,היה המפגש עם יתומים במתחם היתומים העיוורים ,הקיסר פגש בנערים העיוורים וראה את הפעילות להכנתם לחיים שמחוץ למוסד,לאחר מכן  הוצגו בפניו , כתבים מודפסים בכתב ברייל שהודפסו בבית הדפוס .

בהמשך הביקור ביקר בנגריית עץ הזית במוסד שבה רכש הקיסר שולחן וכסא מהודר שנבנה מעץ זית לאחד מארמונותיו בגרמניה,חלק מהתצוגה של הרהיטים בנגריה, כללה רהיטים שהובאו לנגרייה לכבוד הביקור ,רהיטים אלו נבנו בידי חרש העץ היהודי יעקב דוב יאקאב .

אגף העיוורים התרחב בתחילת המאה התשע העשרים ,בזכות תרומה מיוחדת של הרוזן פון מיניך הגרמני ,במבנה החדש  בו קרוב לשמונים יתומים עיוורים,על גג המבנה ובחזיתו הוקם מגדל פעמונים קטן , כיום משמש כבית ספר לבנות בזרם הדתי החרדי.

כתוצאה מביקור זה ,נוצרו קשרים בין הקיסר הגרמני לבין מוסד שנלר ,ולאחר השריפה במבנה הראשי בשנת 1910 , תרם קיסר גרמניה שבעת אלפים מרק למטרת השיפוץ והבנייה מחדש , חלק מהשיפוץ כלל אגף דרומי מערבי חדש, שכלל גגות אחידים, מגדל פעמונים מסוגנן, בעת השריפה מחלקת נגריית עץ הזית ובית המלאכה לעיוורים לא נפגעו והמשיכו בעבודתם, לאחר השיפוץ וההרחבה בשנת 1910 , נמנו כאלף מאתיים עובדים ותלמידים בבית היתומים הסורי.

במבנה המרכזי לאחר השריפה החלו בעבודת שיפוץ ,בתכנונו של האדריכל הגרמני פאול פלמר , הוקמה מחדש גם הכנסייה הקטנה וקפלת התפילה ובה מזבח תפילה שופץ המבנה הראשי בן השלוש קומות ,שבו גרו היתומים ומשפחת מנהל בית היתומים, על מגדל הפעמונים המחודש ,בין הכתובות שנחקקו על קיר החזית ,נחקקה הכתובת בשפות הגרמניות והערבית : ישו המשיח רחם עלינו,מצדדיו הוספו עיטורים אצטרובל בלוטים,גם דמות השה האלוהי נחקקה מעל לחלון העגול בחזית , חלונות הזכוכית של הצריח היו מעוטרים בציור כדור הארץ ומעליהם ציור שה האלוהי של ישו .

שנתיים לאחר ביקור הקיסר הגרמני במוסד בסוף המאה התשע עשר , הוחלט לבנות חומה מסביב לחלק מהמתחם על מנת להגן על תושביו מפני כנופיות הבוזזים הערביות,כיוון שחלק מהנערים היתומים התבגרו ,ניתנה דעתו של יואהן לודוויק שנלר,לעתידם של בוגרי בית היתומים בסיום הכשרתם.

אחד הרעיונות שהועלו הייתה מציאת את הדרך לבניית בתים עבורם בסמוך למוסד ,עם חצרות שבהם יוכלו לעבד ולשתול ירקות ופירות למחייתם, בנוסף לעבודתם במקצועות שרכשו , רעיון נוסף התגבש אצל משפחת שנלר , לשדך נערות יתומות בבית היתומות טליתה קומיי ,שהחל לפעול בתחילת המאה העשרים על מנת ליצור משפחות פרוטסטנטיות נוצריות מאותו מעמד שעברו אותו מסלול חיים.

תערוכת האומנות במגדל דוד בימי המנדט

בשנת 1928 נערכה תערוכת אומנות ועבודות יד תוצרת ארץ ישראל, במתחם מגדל דוד בירושלים בעידודו של המושל הבריטי פלמר בירושלים ,בששת אולמות התערוכה הוצגו מוצרים על פי חלוקה גיאוגרפית ונושאים ,אלא שלא נעשתה פעולת פרסום מספקת וגם האוצרים לא השכילו לאסוף חומרים רבים כמו חלק מדוגמאות עבודות בית הספר בצלאל .

בתערוכה הוצגו עבודות של תושבים ערביים ויהודים בכפר ובעיר ,תוצרת של מפעלי מלאכה למזכרות תיירים , עבודות בבד,בגדים רקומים,עבודות נגרות ,סלים ומחצלות ,תשמישי נצרות ,מנורות עבודות עור וכדומה.

לבית היתומים הסורי – שנלר ,הוקצה חדר מיוחד שבו הוצגו רהיטים משולבים של עץ ומקלעת קש,עבודות קדרות, עבודות נחושת,קירות משולבים אבן וזכוכית מבית המלאכה לרעפים ובלוקים שכללו שיבוץ זכוכית צבעונית (ויטראז'ים) ,ספרים מודפסים ועוד.

אגדות שנשזרו לבית היתומים הסורי – שנלר

אגדת הכליאה המשעשעת סיפרו זקני ירושלים ,על מגוריהם בילדותם בשכונות היהודיות הקרובות למתחם שנלר – בית היתומים הסורי ,הילדים והנערים שהיו מוקסמים מן המסתורין שאפף את המתחם והסקרנות שהזינה את הדמיון, נהגו לסור למתחם , שם היו פוגשים את מורי בית הספר שהיו עורכים להם סיורי חביבות ופיתוי בהציגם להם את תנאי המגורים ומקנחים בסיורים בסדנאות המוסד והכול במתק שפתיים וכוונה נסתרת .

אלא שכדרכם של ילדים , מראה שפע הפירות הבשלים והענבים בגני ושדות המתחם העבירו אותם על דעתם , ולאחר הביקור ובזמנים שונים ,היו פושטים הילדים כארבה על היבול, כתוצאה מכך היו נתפסים חלקם ונאלצו לבלות את הזמן בחדר חשוך עד שהוריהם הגיעו למתחם וסידרו את שחרורם בתמורה לכופר כסף .

אגדת רצח התימני  משנת 1929 ,שסופרה על סכסוך בין אחד ממורי בית היתומים הגרמניים ,שגר באחד מבתי המורים שהוקמו מסביב למתחם ,לבין תושב תימני של שכונת התימנים בנחלת צבי הסמוכה ,סכסוך זה הסתיים ברציחתו של התימני בידי המורה הגרמני ,משום שלטענת הגרמני ,שפך התימני את מי השופכין בחלקתו , המורה הגרמני נעצר ונכלא באשמת רצח.

אגדת ניסיון האונס מסופרת באגדות זקני העיר ירושלים ,בספור שארעה בשנת 1929 שעיקרו זוג יהודים צעירים שהתבודדו בעת שטיילו בשעות הערב בחורשת שנלר (לימים גן החיות התנכי) ופגשו ארבעה מיתומי בית היתומים ,העלילה מספרת כי ארבעת הצעירים תפסו את הבחור הצעיר וכפתו אותו ואז ניסו את מזלם בכוח בנערה ,אלה שהנערה ניחנה בזוג ריאות משובח ,שהפיק צלילי צעקות הצילו ,שהגיעו לאוזני דיירי הרחוב הסמוך ,שמיהרו להצילה,למגינת ליבם הצליחו הנערים להמלט על נפשם בטרם נתפסו.

אגדת שביתת עובדי נגריית סגל היהודי ,מסופרת בידי זקני העיר מספרת שהתרחשה במחצית שנת 1931 שביתה זאת של עובדיו גרמה לבעלי הנגרייה לבקש את עזרת נגריית בית היתומים לסיום הזמנותיו שהתחייב סגל לספקם.

כיוון שהעובדים השובתים צרו על נגרייתו ,נאלץ סגל להזמין ליווי משטרתי על מנת שיאפשרו לו להעביר את החומרים שנרכשו לעבודה ותוכניות העבודה לביצוע בנגריית בית היתומים , לצורך הפינוי נאלצה המשטרה המנדטורית לשלוח למקום מספר שוטרים בלווית קצין ושני שוטרים רכובים על סוסים,החומר הועבר לנגריית בית היתומים ושם הושלמה העבודה וסופקה ללקוחות.

אפילו גנבים היו בין בוגרי בית היתומים ,מספרים זקני העיר ומספרים על בוגר המוסד שבא לבקר את מורו החולה ובעת קיום מצוות ביקור חולים השלים בביקור מצוות הכנסת היד לארנק, המורה החולה הבחין במצוות הגנבה הרים קול צעקה והתלמיד הבוגר ,נעצר על מנת לקיים מצוות אסורים.

התקופה שקדמה לגרוש מנהלי בית היתומים הסורי נכדי שנלר מארץ ישראל

יואהן לודוויק שנלר שנולד בשנת 1820 בגרמניה, מקימו של בית היתומים הסורי (שנלר) נפטר בשנת 1896 ונקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון , את ניהול המקום ירש תאודור בנו בשנת 1895-6 בעת שחזר מלימודי הכמורה והדפוס בגרמניה , בנו השני  לודוויק ניהל את האגודה במשרדיה שבעיר קלן מתחילת המאה העשרים.

תאודור שנלר ,העביר את ניהול המוסד לידי בניו הרמן וארנסט בתקופת המנדט ,לאחר סיום לימודיהם בגרמניה ,אלא שבעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ,חל מפנה בנטייתם של הנכדים לטובת הרעיון הנאצי ,כמו של חלק ממורי בית היתומים הסורי,   הנכדים הכומר הרמן ובמיוחד הנכד הדוקטור מהנדס ארנסט שנלר שהוסמך כרופא בגרמניה ,בעת שהגיש כעבודת גמר את התזה שלו על מחלת העגבת בישראל ,שלטענתו בעבודת התזה ,המחלה הובאה לארץ ישראל ,בידי העולים היהודיים בעת עלייתם לארץ ישראל.

מנהלי בית היתומים הסורי בתקופת המנדט ,היו הנכדים הכומר הרמן ואחיו המהנדס רופא ארנסט , שבעת התבססות השלטון הנאצי בגרמניה ,רצו לייבא נשק וחומרי נפץ מגרמניה,על מנת לאמן את תלמידי המוסד ,להלחם כנגד יהודי ירושלים והשלטון המנדטורי ,בעת שצבא גרמניה יגיע לארץ ישראל מלחימתו באפריקה , כמובן לאחר המצביא רומל יכבוש את מצריים , נכדי משפחת שנלר , ניהלו את המוסד עד שנסגר בשנת 1939 והם גורשו לגרמניה .

הנכד ארנסט שנלר, שיצא לביקור בגרמניה בעת עליית הנאצים לשלטון בשנת 1937 ,נשא הרצאות בכנסים בגרמניה ,שבה סיפר כי ראה יהודים משליכים חומרי נפץ לתוך מתחם בית היתומים , אך בפועל מי שתקף את בית היתומים ,היו צעירים ערביים ,חברי הארגון צעירי העדה המוסלמית ,שמטרתם הייתה למנוע את מכירת מתחם בית היתומים לידיים יהודיות בהכריזם כי מגמת היהודים ,הייתה ליצור רצף יהודי בין שכונת רוממה ושכונת מאה שערים .

כתוצאה מהתקפות אלו של הצעירים המוסלמיים והשנאה ליהודים שהתגברה עקב עליית הנאצים לשלטון ,ועל פי חוקי הגזע הגרמניים , חל איסור למכור ליהודים רכוש של גרמנים בארץ ישראל ,בשם חוקי הגזע, שחלו על גרמנים במדינות שבהם התגוררו .

חוקי הגזע הללו ,הביאה את נכדי שנלר כמנהלי בית היתומים הסורי – שנלר ,להחלטה למכור את המתחם לערביים, אלא שהשלטונות הבריטיים ,שהיו בעיצומו של המרד הערבי בארץ ישראל , הבינו כי לא כדאי שיצוץ מעוז מוסלמי נוסף, בשטח שמחוץ לחומות העיר העתיקה.

לכן בסוף שנת 1945 מנהל לשכת העיתונות הממשלתית הבריטית כי שלטונות המנדט לא יאפשרו מכירת מתחם שנלר לאף גוף,בהמשך החרימו השלטונות את המתחם וגרשו את מוריו ומנהליו  הגרמניים לגרמניה .

ספור המנדט הבריטי בבית היתומים הסורי - שנלר

ביולי 1939 הוטמן מטען חומר נפץ בידי אנשי המחתרות בתיבת הדואר הסמוכה לשער הכניסה של בית היתומים, הפצצה הופעלה וכתוצאה מהפעלתה צנח קטע מחומת המתחם ונפצעו שישה מוסלמים במתחם,זקני ירושלים טוענים כנגד כי הפעלת המטען והפעלתו  התבצעה בידי צעירים מוסלמים או בידי אנשי המתחם ברצונם להראות התנכלות יהודית למוסד .

עקב התחלת התנכלות המחתרות היהודיות לשלטון המנדט בירושלים , החליט המנדט ליצור מתחמי הגנה ,המתחם הרביעי שנקבע בירושלים כלל את מתחם שנלר והמחנה הצבאי שבו גם ברחובות סמוכים הוחרמו מספר בתים לצרכי הכנסת כוחות ויצירת עמדות הגנה במעגל ההקפי.

פעולת הנחת המטענים של לוחמי אצל בשנלר

בחודש מרץ 1947 בשעות הלילה ,פעל ארגון האצל וחבלניו ,כנגד המתחם הצבאי בשנלר,בפעולה הסחה החלה ההתקפה על המחנה בידי לוחמים שריתקו את אנשי הכניסה , בחלק האחורי התגנבו חבלני האצל עמוסים במטעני נפץ גדולים, בעת ההתגנבות הפעיל אחד החבלנים תיל ממעיד שהפעיל פצצת תאורה .

כאשר החלה התארגנות חיילים בריטים להגיע לנקודת הפריצה, תקפו אותם בירי אנשי החיפוי,החבלנים פוצצו חלק מהחומה ,עברו את הגדר הפנימית והצמידו שישה מטענים למבנים, מחסנים ומפקדות בתוככי המחנה.

בעת שהתפוצצו ארבע מתוך ששת המטענים נגרמו נזקים גדולים למבנים במחנה, שני המטענים שלא התפוצצו ונוטרלו בידי חבלני הצבא הבריטי שקלו קרוב לשמונים קילו , רכב של יחידה צבאית שחש לשנלר לעזרת המותקפים עלה על מוקש שהוטמן בדרך לשנלר.

אבדות הבריטים היו בחייל הרוג,שלושה פצועים קשה וחמישה פצועים קל,יחידות בריטיות בכול המבנים והמתחמים בעיר פתחו באש חופשית לכול עבר והאגדות מספרות על כשמונים אלף כדורים שירו חיילים בריטיים אלו בשעת הבלבול הראשונה בירושלים.

בחודש פברואר 1948 הותקף ג'יפ צבא בריטי ליד מחנה שנלר ,בידי אנשי המחתרות וכתוצאה מהתקפה זאת נפצעו נוסעיו הקצין הבריטי ושני חייליו.

במרץ 1948 החל פינוי ודילול החיילים המוצבים בבית היתומים הסורי – מחנה שנלר , כיוון שהחיילים נהגו לירות חופשי לכול עבר בניסיונם למנוע תקיפת הבסיס , סיכנו חיילים אל את חייהם של התושבים היהודיים בבתים ובשכונות הקרובות והמקיפות את המתחם הצבאי .

בית היתומים הסורי – שנלר בתקופה של מלחמת העולם השנייה

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ,ונתינים גרמניים גורשו מארץ ישראל לגרמניה, נותרו מוסדות דת מיסיונים גרמניים ופנימיות ליתומים מוסלמיים ,שהיו שייכים לגופים גרמניים ללא צוות ניהול ,אי לכך אפשר השלטון המנדטורי ,להקים וועדה שהורכבה מהנציג האפוסטולי והבישוף האנגליקני בירושלים , נציג מחלקת החינוך המנדטורית ,נציגי המיסיון הלותרניים האמריקאנים , להוות גוף לטיפול בבעיה החינוכית של מוסדות אלו.

תלמידי בית היתומים הסורי – שנלר בירושלים ,הועברו למוסדות הוראה נוצריים בעיר נצרת ומעבר לירדן ובסוריה ולבנון ,אותה הפעולה נערכה גם לבית היתומות טליתא קומיי ובית הספר שמידט , גני ילדים ומוסדות נוספים שהיו ממוקמים במנזרים חלקם נסגר .

אחרית דבר

בסוף ספטמבר 1949 הגיע הרמן שנלר נכדו הכומר של יואהן לודוויק שנלר , שניהל את בית היתומים עם אחיו ארנסט בתקופת המנדט לירדן ,בעת ששה בממלכת ירדן , הצהיר הרמן כי הוא מתכונן לעבור את הגבול ולהגיש למדינת ישראל דרישה להחזרת רכוש מתחם שנלר לידיו , בעת ביקורו בירדן התקבל הכומר הרמן שנלר בהתלהבות של גופים ואישים מוסלמיים שאף ערכו לכבודו אירוע חגיגי בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה במרומי הר הצופים,

פעילותו זאת של הכומר הרמן ,בניסיונו להחזיר לידיו את רכוש בית היתומים הסורי – שנלר החלה  לאחר הצלחת גופים נוצריים מהוותיקן ,האיטלקיים,הצרפתיים האמריקאנים והכנסייה הרוסית לקבל לידם חלקים מרכושם לאחר מלחמת השחרור .

המשך לפנטוזו של הכומר הרמן ,היה הרעיון שמדינת ישראל תפצה אותו על נזקי המלחמה שנגרמו למוסד , אחרית דבר שדרישותיו הושבו ריקם והוא נשלח בחזרה לגרמניה.

הסכם מכירת הרכוש המיסיונרי כולל הגרמני בארץ ישראל בשנת 1952

בשנת 1952 נערך משא ומתן בין מדינת ישראל לבין הכנסייה הלותרנית לרכישת השטחים והמבנים של כארבע עשר מוסדות לותרניים שפעלו בשטחה של ארץ ישראל מידיהם ,בשלב הראשון חתמו נציגי הכנסייה הלותרנים ,על הפסקת עבודתם כמיסיונרים בארץ ישראל.

זאת לאחר שהכנסייה הנוצרית המיסיונרית ,הבינה והכירה ,כי רובם של היתומים והאוכלוסייה הערבית מוסלמית שהם פעלו בקרבם ,עזבה את ארץ ישראל ואיננה עוד בתחומה ולכן אין ערך להמשך עבודתם המיסיונרית בארץ, גם בתי החולים הנוצריים המיסיונרים, לא נדרשו עוד ,כיוון שמדינת ישראל ,הקימה מערך בתי חולים ורפואה בארץ ישראל לטובת כול אזרחיה .

לצורך העזרה בפעילותם המיסיונרית והסעד במדינות ערב ,הסכימה המדינה להעניק להם תרומה של חמישים אלף דולר לסיוע הומניטארי, בעבודתה של הכנסייה הלותרנית בשיקום הפליטים בארצות ערב.

עוד הבינו ראשי הכנסייה כי במדינת ישראל החדשה ,לא יאפשרו תושביה היהודיים המשך פעילות מיסיונרית ולכן כדאי למכור את הנכסים,  שנתפסו בידי האפוטרופוס לרכוש נפקדים לאחר הבנה זאת ,החליטו ראשי הכנסייה למכור למדינת ישראל את הרכוש ,המבנים והאדמות שברשותם , ולהקים בכסף שיתקבל מוסדות חדשים מטעמם במדינות ערב .

עוד הוסכם ,כי שתי כנסיות לותרניות הפעילות ביפו ובחיפה , שהיו בבעלות גרמנית ,יוחזרו לידי הפדרציה הלותרנית ,לאחר שהובטח ונחתם ,שלא ישרתו בכנסיות אלו אנשי כמורה בעלי דרכונים גרמניים ,ללא אישור פורש של משרד הפנים הישראלי.

ערך מכירת ארבע עשר המוסדות ושטחי האדמות ,נקבע למיליון שבע מאות וחמישים אלף דולר, שהועברו במספר תשלומים בשנת 1952 בעת חתימת החוזה , שסכום נוסף בשנת 1955 וסיום התשלומים בשנת 1960.

המוסדות שנרכשו והאדמות כללו : בית החולים הגרמני בירושלים (שערי צדק הישן) בית היתומים הסורי – מתחם שנלר,בית היתומות טליתא קומיי ,הפרובסטיי ובית הספר ,בית היתומים בנצרת, כנסיית בוואלדהיים,בית המיסיון כרמל בחיפה ,אכסניית צליינים ואדמות בהר הכרמל בית הספר והמרפאה אל באסה ,אדמות במלחה ירושלים,בית יתומים בחוות שפון והשטח החקלאי בביר סלאם (באר השלום) כיום נקרא חוות רונית או חוות אלנבי ליד יבנה ,השטח החקלאי באל חאימה .

בסוף ספטמבר שנת 1952 ,בעת שנחתם חוזה המכירה של מוסדות לותרניים בארץ ישראל ואדמות ,נחתם גם כי יוסרו שלושת פעמוני הנחושת ,ממגדלי בית היתומים הסורי -שנלר  מעל מגדלי הפעמונים, שמשקלם היה כשש טונות ויועברו דרך מעבר מנדלביום לכנסיה לותרנית חדשה שהוקמה בלבנון .

את הבקשה לקבלת הפעמונים ,על מנת להציבם בכנסייה לותרנית חדשה שהוקמה בלבנון , מסרה הנהלת " המיסיון של עולי הרגל " מהעיר בזל בשוויץ, בידי נציגם הכומר צ'ארלס לוץ , נציג המיסיון שתרם את הכסף לבניית בית היתומים הסורי בידי הכומר  יואהן לודוויק שנלר בשנת 1855-6 , בנוסף לפעמוני הנחושת הועמסו על המשאית עוגב הכנסייה וספרים שנותרו מספריית בית היתומים .

סיפור פיקנטי מהשנים האחרונות

במבנה המרכזי שופצה לאחר השריפה בשנת 1910 הכנסייה ,בתכנונו של האדריכל הגרמני פאול פלמר , אז הוקמה מחדש גם הכנסייה הקטנה וקפלת התפילה ובה מזבח תפילה , שעל פי האגדות נארז וחופה המזבח בידי הבריטים בעת שהמקום הפך למחנה צבאי בריטי, המזבח כוסה בחיפוי עץ לשמרו ונתגלה לאחר כמאה שנה ארוז לאחר פינוי מחנה שנלר בידי הצבא .

מיד שנתגלה המזבח ,החלה פעילות של הכנסייה הפרוטסטנטית אל מול עיריית ירושלים , פעילות זאת אפשרה לחלץ את המזבח המיוחד ולהעבירו לכנסיית העלייה לשמים במתחם אוגוסטה ויקטוריה , על המזבח קיים שלט המספר את סיפור המעשה .

     

     



 
 
 
בניית אתרים - שרקור