דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים טחנות הקמח ומשפחת וולפינזון

 

טחנת הרוח לטחינת קמח של מונטיפיורי

הוקמה בימין משה בשנת 1857 , כאשר רעיון ההקמה קרם עור וגידים הגיע בונה הטחנה תומס ריצרד הולמן על מנת לבנותה בשנת 1857, בשלושת השנים הראשונות עבדו בתחנת הרוח טוחנים מהעיר קטנברי באנגליה, לאחר מכן הזיכיון לטחינת הקמח הועבר למשפחת רוזנטל שמגוריה היה בעיר העתיקה בירושלים .

 

שותפיו להפעלת הטחנה היו משפחת זאב וולפינזון חברו של מונטיפיורי  ואחיו יהושוע  , את התבואה לטחינה רכשו מערביי הסביבה, הטחנה פעלה בשנים 1860-1885, שאז הרים ידיים זאב וולפנזון ומכר את הטחנה ובנה טחנה מונעת בכוחות בעלי חיים באזור הסראייה בעיר העתיקה עד מותו .

 


טחנת הקמח בקהילת  רייסין

 

בנוסף למשפחה של זאב וולפנזון הייתה עוד טחנת קמח נוספת תת קרקעית בדרך חברון בעיר העתיקה ברובע הערבי ,מתחת לבית קהילת רייסין , אולם עם קשתות מתקופת הצלבנים ,עם חלונות ואורווה לבעלי החיים בחצר,בטחנה הופעלו  שלוש זוגות רייחים בהפעלה לאורך כול שעות היממה בעזרת בעלי חיים פרדות וגמלים ,שבה נטחנו חיטה, שעורה ועדשים.  

 
את הטחנה הקמח הזאת ניהלה בעיקר אשתו של זאב , רבקה שכונתה באבע  , את הסחורה סיפקו ערביי הסביבה שזאב דיבר בשפתם ,עד אשר עברו לנהל את טחנת הרוח של מונטיפיורי ,בנו בן ציון ואשתו רחל וולפנזון עברו לנהל את טחנת רייסין  , טחנה זאת גדלה וצמחה והפכה לאחת הגדולות בירושלים ובמרתפיה שמרו היהודים בירושלים את הקמח שיועד להכנת מצות, כיום בשטחה של הטחנה ממוקם אולם השמחות של חסידי רייסין . 
 

מעט על זאב וולפנזון

אגדות זקני ירושלים ממשיכים עד עצם היום הזה בווכוח האם זאב וולפנזון בנו של אברהם וולפנזון משקלוב ורעייתו בתיה בריינה , נולד בגולה או נולד בצפת ששם התיישבו הוריו משהגיעו לארץ ישראל, האגדות דנות בהרחבה גם באיזה שנה נולד זאב , הניחוש הוא שהוא נולד בין השנים 1812-15 ,אביו של זאב היה דיין בעיר צפת ושד"ר של ישיבות העיר.

בהמשך לאגדות, יש המספרים כי בשנת 1834 הגיע זאב וולפנזון לירושלים והספיק להשתתף בקרב ,על הגנת הרובע היהודי בירושלים העתיקה ובעזרה לצבא העותומאני בראשותו של פחה איברהים המושל, בלחימתו במרד הערבי פלאחי ,כנגד השלטון בשנת 1834 שהסתיים בניצחון הפחה איברהים, בעקבות עוז רוחו בלחימה ,הוזמן זאב לארמונו של הפחה אברהים ,בעקבות ביקור זה יצר קשרים טובים עם המושל העותומאני.

קשרים אלו נוצלו בידיו אל מול השלטון העותומאני להכרה בעדה האשכנזית כיהודים ,כשם שהייתה הכרה ביהודים מהמוצא הספרדי בשלטון העותומאני, עוד הצליח להביא הכרה בשחיטה אשכנזית נפרדת בדומה לשחיטה הספרדית המוכרת .

בזכות קשריו עם השלטון העותומאני ,הצליח זאב וולפנזון לרכוש שטח אדמה בהר הזיתים בעבור העדה האשכנזית והיה ממייסדי ומנהלה של חברת קדישא האשכנזית עד מותו בשנת 1881 .

זאב וולפנזון היה שייך לזרם הפרושי האשכנזי ,בה פעל בשליחות ציבורית למען הכלל, אגדה צבעונית רומנטית מספרת כי בעת שהתחוללה רעידת האדמה בצפת בשנת 1837 , מיהר וולפנזון זאב, בראש קבוצת מתנדבים לחלץ ולעזור בפינוי ההרוגים והפצועים , אחת הניצולות שהציל במו ידיו מבין ההריסות, הייתה רבקה שכונתה בעבא ,שנותרה יחידה ממשפחתה שנהרגה מהתמוטטות ביתם עליהם, ההמשך הרומנטי שלאחר ההצלה נישאה רבקה בעבא לזאב , ומאז ניהלה בעבא רבקה את עסקי המשפחה .

כיוון שראשו פונה מניהול עסקיו המשיך את פעילותו הציבורית ,ועבד כמגיה ספרים בבית הדפוס של ישראל בק ,בבית הדפוס הגיה זאב כשמונה ספרים , ניסיונו זה שצבר הביאו מאוחר יותר לחבר עם גיסו שהיה נכדו של מייסד חבד שניאור זלמן שניאורסון את הספר "חמדה גנוזה ".

זאב שלט בלפחות שמונה שפות ולכן נשלח כשד"ר כעשר פעמים ,להתרמה בקהילות יהודיות ביבשת אסיה הודו ,מדינות בצפון אפריקה ,אוסטרליה ואירופה מטעם ישיבות והקהל היהודי בירושלים ,האגדה מספרת כי ניצל את ביקורו באוסטריה ובעזרת התורמים היהודים באוסטריה קיבל פגישה עם הקיסר פראנץ יוזף בפגישה ניסה לשכנעו ,להעניק לו את משרת הקונסול האוסטרי בירושלים.אך ניסיונו זה כשל.

פעילותו הציבורית נמשכה והתרחבה בעת שהיה בין מפתחי הרעיון ומייסדיה להקמת בית החולים ביקור חולים ,זאב פעל רבות לעזור בהקמת וניהול ישיבת עץ החיים,אך גולת הכותרת הייתה ניהול ( ללא שכר) הן כמפקח והן כגזבר ,לאורך שמונה שנים לאחר קבלת הרישיון לבנייתו השנייה המחודשת של חורבת יהודה החסיד ובית יעקב.

יהושע וולפנזון ( וולפינזאהן ) הרוקח – טוחן – פרדסן  

יהושוע נולד מאשתו השנייה של אברהם דיין וולפינזון , הוא נולד כשלושים וחמש שנים לאחר לידת אחיו הבוגר והמפורסם זאב וולפנזון ואח לאחיותיו טובה פייגה, ואסתר מלכה ,יהושוע היה ידוע כנותן בסתר לעזרת אנשים עניים.

בעידודו של אחיו זאב ותמיכתו ,יצא יהושע ללמוד רוקחות באוניברסיטה האמריקאנית של בירות,כאשר חזר מלימודיו לאחר שלוש שנות לימוד כאשר חזר ,פתח יהושוע בעזרת אחיו זאב (שהיה ממקימי בית החולים ביקור חולים בעיר העתיקה ),את בית המרקחת היהודי אל מול בית הכנסת חורבת יהודה הנשיא ברחוב היהודים ובית החולים ,כאשר המטרה הייתה לספק את התרופות לחולי בית החולים והחולים שנרפאו בו.

בעיה עיקרית אחת הפריעה  ליהושע להצליח בעסקיו בבית המרקחת היהודי ,הייתה התחרות של רוקחים בלא הסמכה או תעודות ,שרקחו תרופות סבתא שעליהם סמכו המשפחות היהודיות ,בעיה נוספת היו הרופאים שטמנו ידם במרקחת תרופות ,או המסייעים לרופאים ,המחסור בהכנסות גרמו ליהושע להרים ידיו מהמקצוע ולהצטרף לאחיו זאב בעיסוק המשפחתי בעבודת טחינת הקמח בתחילה בטחנת הרוח בימין משה .

גם המעבר לתחנת הרוח בימין משה לא הביאה את הרווחה הכלכלית ליהושע וולפינזון מבעיות של מחסור ברוח לסיבוב הכנפיים ומציוד שהתכלה , בעיה נוספת הייתה מחסור בגרגרי חיטה לטחינה,כיוון שהערביים מגדלי החיטה העדיפו לספק את מרכולתם לתחנות ערביות ולא ליהודים, לאחר שסגרו בני המשפחה את תחנת הרוח בימין משה,  עבר יהושוע לעבוד בתחנת הקמח של אחיו , בדרך חברון בעיר העתיקה ברובע הערבי ,מתחת לבית קהילת רייסין .

 

בנוסף עבד אחיו יהושוע של מנחם זאב וולפנזון ,בטחנת הקמח של של אליעזר לבפקוביץ איש העלייה ההונגרית , תחנת קמח זאת , פעלה בעזרת בעלי חיים לאורך כול שעות היממה בשכונת מאה שערים, אגדה זקנים מספרת ,שיהושע התמחה גם בגידול בעלי החיים שעבדו בתחנת הקמח, אלא שצעירים שנמשכו לסוסי לבעלי החיים ,נהגו לסחוב אותם מהאורווה לסיבוב קל ,עד אשר יהושע הכניס לאורווה תיש נוגח ובזאת נפטרה בעייתו לסחיבת בעלי החיים .

 

לאחר מות אחיו זאב בשנת 1883 עבר יהושוע לשכונת נווה צדק ביפו כדי להפעיל את תחנת הקמח היהודית הראשונה המופעלת בידי בעלי חיים , כסיים את עבודתו כטוחן החליט יהושוע לעבוד בסתתות אבני רחיים לטחנות קמח.

לאחר נישואיו נולדו ליהושוע ורעייתו שישה בנים וארבע בנות ,חלקם של ילדיו נטשו את ארץ ישראל משום המצב הכלכלי הקשה וירדו לדרום אפריקה לחפש את פרנסתם .

אחד מבניו שהתחתן עם בתו של חיים יוסף בילה ,רכש עם חותנו שטח אדמה ליד פתח תקווה ועליו נטעו פרדס עצי הדר, בניו וחותנו מסרו בשנת 1907 ,את ניהול הפרדס בפתח תקווה ,לידיו של יהושוע וולפינזון לאחר שסיים את עבודתו כטוחן ביפו ,את הפרדס ניהל יהושוע עד מותו בשנת 1924 בגיל 73  ,יהושוע נקבר בבית הקברות בפתח תקווה.

מנחם וולפינזון הנכד של זאב וולפינזון

מנחם היה בנו של בן ציון וולפינזון ונכדו של זאב וולפינזון שנולד בשנת 1871 בחצר ביתו של סבו בחצר "החזקה" ברחוב חברון בעיר העתיקה ,בצעירותו למד במוסדות עף החיים ביחד עם חבריו שנתפרסמו כאישי ציבור לאחר מכן כמו : מיכלין ,כהנוב,לנדא ועוד.

בשנת 1895 נפטר אביו בן ציון וולפינזון , משום שנדרש לעזור לפרנסת המשפחה הצטרף לעבודה בטחנות הקמח המשפחתיות ,במיוחד בטחנת הקמח ביחד עם סבתתו רבקה בכינויה באבע ,לאחר שבגר קמעה נשא את שרה רבקה ,ביתו של יהודה לייב הכהן משבעת מייסדי שכונת נחלת שבעה.

לאחר נישואיו עבר מנחם ורעייתו שרה רבקה ,להתגורר בשכונת נווה צדק ביפו לעזרה לדודתו ובעלה העסקנים הציבוריים ובעיקר בבית החולים היהודי ביפו ובמוסדות הציבוריים לאחר זמן מה התגעגע למשפחתו וחזר להתגורר בירושלים בשנת 1902 .

אגדה העוברת בין זקני ירושלים ,מספרת על תחילת הקמת המוסד בית חינוך לעיוורים בירושלים , מספרת על גמל עמוס שעבר ברחוב היהודים בירושלים העתיקה ובעת מעברו דחף ילד עברי בשם שבתאי העיוור שהלך ברחוב פצעו והפילו .

מנחם וולפינזון שביקר את חברו נחום נתנזון בחנותו ברחוב היהודים  ,מיהר החוצה אסף את הילד העיוור לחנות וטיפל בו להרגיעו,באותה העת הזדמן חיים מיכל מיכלין לרחוב , לאחר סיעור מוחות קצר החליטו כי עליהם להקים מוסד לילדים עבריים עיוורים על מנת לחלצם מסכנות ברחובות , בעל החנות תרם סכום ומיכלין הרים הלוואה גבוהה ,וביחד עם מנחם החליטו כי מנחם יקים את המוסד וינהלו כמפקח ,כיוון שנדרש היה סכום כסף נוסף להקמת המפעל הצטרפו אליו  אברהם משה לונץ (שגם כן התעוור) וד"ר גרשון יצחק קרישבסקי להנהלת המוסד ,בנוסף ערך מנחם וולפינזון מסע לגיוס כספים ,מבין אנשי ירושלים ופרנסיה

בתחילה הוקם בית הספר לחינוך עיוורים ברחוב הנביאים 33 ובשנת 1932 רכשו המייסדים שטח אדמה בקריית משה שעליו ממוקם כיום בית החינוך לעיוורים דיסקין בירושלים, סיפור קטן הקשור לבית העיוורים בקישור הבא : http://www.malon.co.il/article.aspx?id=13336



 
 
 
בניית אתרים - שרקור