דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סבא אליעזר ליפא ליפמן שרייבר 3

 
בשנת 1926 החליט הסבא ליפא ליפמן בעזרת ידידו מתיאוס פרנק לעבור לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה ,הדירה שהושכרה לליפא הייתה ביתם של יעקב ולואיז באכר ברחוב לויד גורג' מספר 3 , במבנה התגוררו בני המשפחה עד שנת 1932 במבנה גם נולדו חלק מהילדים בשנה זאת עברו לגור לדירה ברחוב קק"ל 37 למשך שנה עד שעברו לביתם החדש ברחוב אבן עזרא 12 ברחביה.

העסקים המשותפים של משפחת פרנק וליפמן נגדעו באחת ,לאחר שהשותף אדווין ביקר בגרמניה והכיר נערה שהפכה לרעייתו אותה הביא עמו לביתו בדרך בית לחם 22 במושבה הגרמנית אשתו של אדווין פרנק עברה שטיפת מוח בגרמניה הנאצית והביאה עמה את רוח הנאציזם לביתם וליחסם לעם היהודי,כאשר נחקקו חוקי הגזע הנאצים בגרמניה (חוקי נירנברג) בשנת 1935


כיוון שמיד לאחריהם התנהלה האולימפיאדה בגרמניה ,נאלצו השלטונות הנאצים לדחות את ביצוע החוקים והחלו לבצע אותם בשנים 1937-8 ,אחד החוקים קבע שלא יתקיימו יחסי שותפות, של גרמני ממוצא ארי ,עם אנשים שאינם ארים או עסקים עם בעלי מוצא יהודי באשר הם.

חוק זה הביא לתפנית ביחסי השותפות ,שהחלה בהזמנת אליעזר ליפא ליפמן השותף בשנת 1937 לארוחה בביתו של אדווין פראנק ,שלאחריה נמסר לליפא ליפמן כי משפחת פרנק לא תוכל להיות שותפה עמו עקב החוק של מניעת שותפות עם יהודי שאדווין האמין בה וקבלה לאחר שרעייתו הנאצית , למרות עברם המסחרי הפורה.

לאחר חיסול השותפות קיבל ליפא ליפמן את חלקו בשותפות ופנה לעסקים אחרים,לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה החליטה הממשלה הבריטית לעצור ולגרש ולהחרים את רכוש הטמפלרים ושאר אזרחי מדינות הציר מארץ ישראל ,כולל הטמפלרים תושבי ירושלים.

אז הוזעק לבית משפחת אדווין פרנק עקב הפחד מפני החרמת רכושם ,שותפם לשעבר ליפא לפקין ,על מנת לקבל יפוי כוח ופיקדון ,לשמירת הרכוש וחוזה עד יעבור זעם,שבו קיבל ליפא בחזרה את ניהול המאפיה וטחנת הקמח וכמובן מחסן העצים, , ליפא חזר לנהל את הרכוש עד שנת 1948.

ההסכם הסודי שנחתם כלל את סעיף החזרת הרכוש לידי משפחת אדווין פרנק ללא תמורה,האגדה המשפחתית מספרת כי כיוון שגנרל רומל וצבאו ,קצר באותה העת ניצחונות ביבשת אפריקה , הבטיחו אדווין ואשתו הנאצית ,להגן על בני משפחת ליפא במידה וארץ ישראל ,תיכבש בידי הצבא הגרמני.

כמובן שאדווין ומשפחת פרנק נעצרו וגורשו מהארץ לאוסטרליה ,בתום המלחמה הועבר הרכוש למחלקת האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל שהוקמה , אז בעת שהחל תהליך השילומים עם גרמניה ,הורד מההסכם סך של עשרה מיליון מרקים, לתשלום ההסכם שהתגבש עם נציגות הטמפלרים ,כתשלום בעבור הרכוש הטמפלרי בארץ ישראל ובזאת הסתיים פרק ההתיישבות הטמפלרית ורכושם בארץ ישראל.

אגדות משפחתיות העוברות בין הצאצאים

בשנת 1939 התפרסמו כתבות כנגד ליפא ליפקין סוחר הפחם, שייבא פחם מחו"ל לנמל חיפה ופרק מהאוניה את פחם לא בעזרת הפועלים העבריים אלא בעזרת עבודת סווארים ערביים , למרות שהפועל היהודי יודע את עבודתו ועובד במסירות, עוד יצא קצפם של כותבי המאמר ,על מאפיית פת החיפאית שרכשה כשישים טון פחם לתנוריה מפחם זה מידיו של ליפמן למרות שידעה שהסחורה נפרקה בידי ערבים.

אגדת הפועל הערבי אחסיין במאפיית מתיאוס פראנק השני וליפא ליפמן

אחד מוותיקי המאפייה ותחנת הקמח ברחוב דרך בית לחם ,היה העובד הערבי אחסיין,לאורך השנים של העבודה המשותפת נוצרו יחסי ידידות בין משפחת אחסיין הערבי לשותף היהודי ליפא ליפמן ,יחסים שהביאו לביקורים הדדים אחד בביתו של רעהו.

יחסי ידידות אלו הביאו את אחסיין לפני מאורעות 1929 לידע את משפחת ליפמן על האסון הקרב ובא , ליפא מיהר לידע את משפחתו ואת משפחת רעייתו  בעיר העתיקה והעבירם לתקופת מה להתגורר בשכונת נחלת שבעה ביחד עם משפחתו שאותה העביר מהמושבה הגרמנית גם כן.

גם כאשר התקרבו מאורעות 1936 גם כן הזהיר אחסיין את ליפא ליפמן מפני הצפוי והמשפחה עברה לתקופת מה להתגורר בבית קרובת משפחה בנחלת שבעה ,לספור הזה מצטרפת האגדה שהבן אהרון רכב על אופניו בשכונה הגרמנית ובחלפו על יד הגפיר העברי חביב כנען ,שעמד ליד נקודת המשטרה ברחוב עמק רפאים (כיום חנות הפרחים ליד בנק דיסקונט במושבה) הוא הוזהר בידי הגפיר להסתלק ולידע את הוריו לצרה הבאה מפני הערבים.

הנער אהרון החליט לרכב קודם לכן לבית הורי חברו ארנסט יפה ולהזהירם , לאחר מכן רכב במהירות לבית הוריו במושבה והמשפחה נמלטו עד יעבור זעם לביתה של יונה ברזילי בת המשפחה .

בשלהי מלחמת השחרור ,התקיימה שיחה שניהלו הפועל אחסיין וליפא ליפמן ,שבו הבטיח אחסיין ,כי במידה והכנופיות הערביות שישבו במושבה היוונית ,יכבשו וישתלטו על המושבה הגרמנית ,משפחתו אחסיין תגן על משפחת ליפמן , אלא שהמציאות הייתה הפוכה ולכן נמלט אחסיין לעיר יריחו והקים בה את ביתו .

ארבעה ימים לאחר מלחמת ששת הימים בעת שהבן אהרון ואחיו שרתו בצבא במילואים ,הם בקשו רשות לקחו עמם את הסבא ליפא וירדו ליריחו לחפש את אחסיין, כמובן שהם פגשו אותו בבית מגוריו והפגישה הייתה נרגשת ביותר,לאחר תקופה הגיעה משפחת ליפמן לביקור בבית אחסיין ביריחו ,הקשרים המשיכו כול עוד האב אחסיין חיי ואז נותקו.

אגדת הביקור בתערוכת המזון בגרמניה

אגדה משפחתית סובבת בין אנשי החמולה ,מספרת כי בשנת 1960 אהרון ליפמן ורעייתו שושנה יצאו לסיור בתערוכת מזון בעיר פרנקפורט , ובעת שהלכו ברחוב שמעו מאחוריהם קול קורא "הר ליפמן " ,כאשר סובבו את ראשם ראו מאחוריהם את אדווין פרנק ,שחזר מאוסטרליה לגרמניה לאחר המלחמה ,למרות שגם לאחר המלחמה לא יצר עמו אהרון קשר כול שהו ,עקב היותו נאצי והמעשה שעשה בשם חוקי הגזע בהשפעת אשתו .

אהרון ורעייתו נעמדו מחמת הנימוס , אז אמר לו אדווין בכול זאת הנני רואה שהתנהגותך הושפעה מימיך בחיק הטמפלרים ,ואז הוסיף אדווין באותה נשימה אני רואה כי אשתך ממוצא ארי בזכות שערה הבלונדיני ומראה פניה , אז כבר לא יכלה שושנה ליפמן להחריש והשיבה בשפת היידיש שתובלה במילים הספורות שידעה בגרמנית, והשיבה " הנני אישה יהודייה גאה וכשרה ,שהוריה הגיעו ביחד עם הטמפלרים ,באותה תקופה לארץ ישראל , אז סובבו בני הזוג את ישבנם והפליגו במעלה הרחוב מגרמני מאוס זה.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור