דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 3

 

סיפור בקצרה של סבא אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר )

השותף של הטמפלרים במאפיית פרנק ובטחנת הקמח ,אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)

אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר) נולד בעיר צפת בשנת 1894 כשמלאו לאליעזר ליפא שרייבר (ליפמן)  17 שנה החליט הנער למרוד בדרך החיים המסורתי של היהודים החרדיים בירושלים ,והחליט לצאת אל העולם הגדול שמחוץ לחומות העיר העתיקה על מנת לעבוד וללמוד מקצוע ולא לבזבז את חיו במדרשות וישיבות ירושלים העתיקה .

לאחר שהחליט החלטה זאת ,חיפש הנער ליפא מקום עבודה ונתקבל כשוליה בטחנת הקמח של הטמפלרי מתיאוס פרנק האב ,במושבה הגרמנית ברחוב עמק רפאים 6 בירושלים, אז כבר פעלה טחנת הקמח בעזרת גנראטור שהופעל בקורסין ,שהחליף את הפעלת הטחנה בשימוש בבעלי חיים רתומים ליצול.


 

כבר מתחילה דרכו כשוליה של ליפא, שם לב האב מתיאוס פרנק לכישרונו ויושרו של ליפא בעבודתו ,במהרה כבר בשנת 1910 ,נשלח ליפא בראש שיירות גמלים לייבא את החיטה מעבר לירדן במסלול של ירידה לעבר יריחו חצייה של הירדן ומשם לשדות הפלאחים בעבר הירדן ורכישה של סחורה מובחרת של חיטה ,בעבור טחנת הקמח של האב הטמפלרי מתאוס פרנק .

כך החל ליפא להתקדם בעבודתו עד שהחלו לנשב רוחות מלחמת העולם הראשונה ,השלטון העותומאני החל לגייס צעירים בארץ ישראל לצבאו , בשנת 1914 מתאוס פרנק הבין שקיימת בעיה ולכן הפעיל את קשריו ונפגש עם הקונסול האוסטרי בירושלים (מול הקישלה)  ושכנע אותו להוציא תעודת אזרחות אוסטרית לליפא שרייבר , על פי הסכמי הקאפיטולאציות שנחתמו בין תורכיה ובעלות בריתה .

כיוון שהקונסוליה האוסטרית ,נהגה להעניק יותר אזרחויות לתושבי ארץ ישראל ,שפנו אליה להחלפת אזרחותם הישנה, נוצר מצב ,שמשקלה של הקונסוליה האוסטרית עלה בין יתר הקונסוליות,מצב זה שגבר ,הביא בהמשך התקופה ,לתת תשומת לב ניכרת לטיפול בענייני האזרחים הרבים האוסטרים החדשים והישנים מבין היהודים וכמובן לבוא לעזרתם בעת צרה עם השלטונות העותומאניים .

לאחר שהקונסול האוסטרי הסכים לספק תעודת אזרחות לנתינו החדש ליפא בזכות קשריו של מתיאוס פרנק ,החלה ההתייעצות באיזה שם יתהדר האזרח האוסטרי החדש ובדיון בלשכת הקונסול ,החליט הקונסול כי כיוון ששם האזרח ליפא שם משפחתו ישונה לליפמן ובא גואל לציון מבחינת יכולתם של העותומאניים לגיוסו של ליפא לצבא .

כיוון שליפא ליפמן התקדם בעבודתו והחל גם לצבור כספים ,החליטו מתיאוס פרנק הבן לצרפו בהשפעת אביו ועל מנת להכניס קהל לקוחות חדש ,שאיננו רק בני המושבה הטמפלרית ,כשותף בטחנת הקמח החדשה ובמאפייה שנקראה "פרנק " ברחוב דרך בית לחם 22 בירושלים ,ושמה שונה למאפיית פרנק את ליפמן  .

השותפות השנייה שנפתחה זמן קצר לאחר מכן ,של מתיאוס פרנק השני בנו אדווין פרנק אליעזר ליפא ליפמן והשותף השלישי בנו של בוירלה ,האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה שפתחו ביחד את מחסן העצים והפחם מיבוא גרמני לצרכי חימום שהוקם בשטח תחנת הדלק כיום בדרך בית לחם אחרי פסי הרכבת,לידו הוקם בהמשך מפעל לגריסת אבן לחצץ ומפעל ליצור בטון ומכירת מלט.

בשנת 1926 באותה שנה החליט הסבא ליפא ליפמן בעזרת ידידו מתיאוס פרנק לעבור לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה ,הדירה שהושכרה לליפא הייתה ביתם של יעקב ולואיז באכר ברחוב לויד גורג' מספר 3 , במבנה התגוררו בני המשפחה עד שנת 1932 במבנה גם נולדו חלק מהילדים בשנה זאת עברו לגור לדירה ברחוב קק"ל 37 למשך שנה עד שעברו לביתם החדש ברחוב אבן עזרא 12 ברחביה.

העסקים המשותפים של משפחת פרנק וליפמן נגדעו באחת ,לאחר שהשותף אדווין ביקר בגרמניה והכיר נערה שהפכה לרעייתו אותה הביא עמו לביתו בדרך בית לחם 22 במושבה הגרמנית אשתו של אדווין פרנק עברה שטיפת מוח בגרמניה הנאצית והביאה עמה את רוח הנאציזם לביתם וליחסם לעם היהודי,כאשר נחקקו חוקי הגזע הנאצים בגרמניה (חוקי נירנברג) בשנת 1935

כיוון שמיד לאחריהם התנהלה האולימפיאדה בגרמניה ,נאלצו השלטונות הנאצים לדחות את ביצוע החוקים והחלו לבצע אותם בשנים 1937-8 ,אחד החוקים קבע שלא יתקיימו יחסי שותפות, של גרמני ממוצא ארי ,עם אנשים שאינם ארים או עסקים עם בעלי מוצא יהודי באשר הם.

חוק זה הביא לתפנית ביחסי השותפות ,שהחלה בהזמנת אליעזר ליפא ליפמן השותף בשנת 1937 ,לארוחה בביתו של אדווין פרנק ,שלאחריה נמסר לליפא ליפמן ,כי משפחת פרנק לא תוכל להמשיך בשותפות עמו ,עקב החוק הנאצי שנחקק בחוקי הגזע הגרמני, המונע שותפות עם יהודי ,שאדווין פרנק האמין וקיבל אותו בהשפעת רעייתו הנאצית , למרות עברם המסחרי הפורה.

לאחר חיסול השותפות ,קיבל ליפא ליפמן את חלקו בשותפות ופנה לעסקים אחרים,לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה ,החליטה הממשלה הבריטית לעצור ,לגרש ולהחרים את רכוש הטמפלרים ושאר אזרחי מדינות הציר מארץ ישראל ,כולל הטמפלרים תושבי ירושלים.

אז הוזעק לבית משפחת אדווין פרנק השותף היהודי לשעבר ליפא ליפמן, עקב הפחד של משפחת פרנק מפני החרמת רכושם ,על מנת לקבל ייפוי כוח ופיקדון ,לשמירת הרכוש של משפחת פרנק,באותה פגישה נחתם החוזה סודי לשמירת הרכוש עד יעבור זעם,בחוזה קיבל ליפא ליפמן ,בחזרה את ניהול המאפיה וטחנת הקמח וכמובן את מחסן העצים שנותר בידו לאחר הפירוק ,(מה עם הבית) , ליפא חזר לנהל את הרכוש עד שנת 1948.

ההסכם הסודי שנחתם כלל את סעיף החזרת הרכוש לידי משפחת אדווין פרנק ללא תמורה,האגדה המשפחתית לבית ליפמן ,מספרת כי כיוון שגנרל רומל הגרמני וצבאו ,קצר באותה העת, ניצחונות ביבשת אפריקה , הבטיחו אדווין ואשתו הנאצית ,להגן על בני משפחת ליפא ליפמן ,במידה וארץ ישראל ,תיכבש בידי הצבא הגרמני.

כמובן שאדווין ומשפחת פרנק נעצרו וגורשו מהארץ לאוסטרליה ,בתום המלחמה הועבר הרכוש למחלקת האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל שהוקמה , בעת שהחל תהליך השילומים עם גרמניה ,הורד מסכום ההסכם (שהתגבש עם נציגות הטמפלרים )סך של עשרה מיליון מרקים, לתשלום שכיסה את ערך הרכוש הטמפלרי בארץ ישראל ובזאת הסתיים פרק ההתיישבות הטמפלרית ורכושם בארץ ישראל.

ספור שותפיו הטמפלרים של אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)

משפחת מתיאוס פרנק הטמפלרית טוחני הקמח

פראנק מתיאוס ורעייתו גרטרוד פרנק האב

טחנת הקמח ברחוב עמק רפאים 6 ,המבנה שנבנה מאבן בן שתי קומות,  שלימים בחלקו האחורי של המבנה התווספו מבנים כאורוות חמורים ותוספות בניה נוספות , שטח המתחם של בית הטוחן מאחורי המבנה נחשב לגדול במיוחד כחמישה דונם שטחה.

על הקרקע שלה הוקמה תחנת קמח בשנת 1873 בשימוש בעלי חיים ביצול ,לאחר מכן שונתה לטחנת קמח בשיטת טפטיק – מדרכיה ,תחנות אלו כונו התחנות הישנות כאשר הוסבה תחנה זאת לתחנת הקיטור הראשונה במושבה הגרמנית בשנת 1892 תחנת קמח זאת השמיטה את פרנסתה של טחנת הרוח בימין משה שהייתה נתונה לחסדי משאבי הרוח כמו כן ההוצאות והתחזוקה עלו על הרווח שהופק בטחינת הדגנים.

כאשר בשנת 1915 באמצע מלחמת העולם הראשונה תקף הארבה את גינות הירק והעצים, גם במושבה הגרמנית ,הוא רכש ביחד עם ניקולאי שמידט חיטה מירדן ,אשר נחילי הארבה לא פגעו בהם, חלק מחיטה הטחונה חולקה כסעד  .

לאחר מלחמת העולם הראשונה בסביבות השנה 1927 התמקמו בקומת הקרקע של המבנה בית ספר ופנסיון של גברת הם לתקופה קצרה ,כאשר הוגלו תושבי המושבה הטמפלרית מהמושבה הגרמנית בידי האנגלים בשנת 1939  הושכר המבנה למשפחות קצינים בריטיים ואנשי ממשל אשר עזבו בעת עזיבת האנגלים את ישראל בשלהי מלחמת העצמאות.

 

המבנה עבר לרשות מנהל נכסי נפקדים ולאחר מלחמת העצמאות שוכנו בו תשע משפחות של עולים חדשים כל משפחה קבלה חדר אחד והאורווה הפכה למקלחת ושירותיים משותפים לדייר הבית ,חלקם של הדיירים עזבו לאורך השנים ובקומה העליונה של המבנה התקיים לאורך שנים גן ילדים.

 

פראנק מתיאוס פרנק הבן

"מאפיית פרנק וליפמן" דרך בית לחם 24 (ליד ביתו השני של מתיאוס פרנק ) נפתחה בשנת 1926  ,ליד מבנה המגורים הוקמו מחסניו של מתיאוס פרנק הבן ,במיקומו החדש דרך בית לחם 24 ,סיפקו קמח לתושבי השכונה ולאחר מכן ברחוב דרך בית לחם 22.

את פרנסתו מצא מתיאוס פרנק האב ,בתחילה מהפעלת טחנת הקמח שלו ליד ביתו בעמק רפאים 6 ,שיטות הפעלת התחנה השתכללו לאורך השנים ,בתחילה השימוש בעלי חיים (יש הטוענים בשימוש במים משתי הבארות שנחפרו בחצר) והשימוש באורוות בעלי החיים מאחורי המבנה, ובהמשך בטחינת הקמח בשימוש בכוח קיטור אדים שהמנוע שלה ניזון בצריכת פחמים ,בהמשך קורסין ולבסוף סולר ואחריתה שימוש בחשמל.

 

ליד ביתו החדש ברחוב דרך בית לחם 24 ,בשנת 1926 הקים מתיאוס פרנק הבן ,את תחנת הקמח ומאפייה בשותפות עם ליפא לפקין,מאפיה שבה מכר מאפים בעקר לבני הקהילה הטמפלרית בירושלים , הוא גם הקים מחסני קמח בצידו האחורי של הבית .

 

עד לפני שנים ניתן היה לראות ניתן את שרידי תחנת קמח הישנה כיון ניתן לראות את קשת שלושת הקשתות השריד לכניסה של תחנת הקמח ברחוב גורג לויד והמשמשת כיום כניסה למפלצת שנבנתה במקום תחנת הקמח , התחנה המוטורית החדשה והמאפייה עברו בהמשך  לביתו החדש ברחוב דרך בית לחם 22.

 

את הבית הקודם ,השכיר בנו של מתיאוס פרנק בשנת 1910 ,למשפחת מנהל הדואר הטמפלרי בעיר העתיקה ,שהשתמש בה עד מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן הושכר המבנה למשפחת פאולוס, כאשר משפחת פרנק השני עברה לביתה החדש ברחוב דרך בית לחם 22 ,משפחת פרנק פתחה במקום תחנת קמח קיטורית חדשה ,במקום הישנה שנעזבה בבית הקודם.

 

אדווין פרנק הנכד ורעייתו הנאצית

 הנכד אדווןין היה שותף לאביו מתיאוס פרנק השני , בטחנת הקמח ובמאפייה פרנק את ליפמן בדרך בית לחם 24 ולאחר מכן בבית 22 בית אהמן שהיה בית מפואר שנבנה במושבה

בשנת 1935 שב אדווין פרנק מבקור בגרמניה עם רעייתו הנאצית שנישא לה שם ,שנתיים לאחר מכן בשנת 1937 , הוזמן אליעזר ליפמן לארוחת ערב חגיגית בביתו של אדווין פרנק , שבה הודיעו לו בנימוס כי ,כי על אף נאמנותו וחריצותו יש לפרק את השותפות, משום שמשפחת פרנק ,קבלה על עצמה את חוקיי הגזע הגרמני ,שכללו את האיסור לקיים קשרים עסקיים ושותפות עם יהודים.

שותפות נוספת בשנות העשרים ,הייתה למשפחת למשפחת ליפא ליפמן ומתיאוס פרנק השני ובנו אדווין פרנק , לשותפות זאת הצטרף השותף השלישי שהיה בנו של בוירלה , האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה , שותפות זאת ,פתחה את מחסן העצים והפחם מיבוא גרמני לצרכי חימום, שהוקם בשטח תחנת הדלק כיום בדרך בית לחם ,(אחרי פסי הרכבת) לידו הוקם בהמשך מפעל לגריסת אבן לחצץ ומפעל ליצור בטון ומכירת מלט, לאחר ששותפות זאת פורקה המשיך ליפא ליפמן לנהל את העסק.

בשנת 1937 מסופרת האגדה במשפחת ליפמן ,שלאחר פרוק השותפות בידי אדווין פרנק וזמן קצר לפני שבני משפחת פרנק נעצרו והוגלו לאוסטרליה, נקרא בדחיפות ליפא ליפמן לביתו של אדווין ,בפגישה הזאת התבקש ליפמן לשמור ולנהל את משפחת פרנק עד שובם לירושלים לאחר המלחמה ,בהסכם חשאי בכתב שנחתם בפגישה ללא נוכחות עורך דין התחייב ליפא ליפמן להחזיר להם את הרכוש למשפחת פרנק ללא תמורה ,לכשישובו לארץ בתום המלחמה.

האגדה ממשיכה ומספרתת, כי אדווין ורעייתו הנאצית הבטיחו באותה פגישה ,כי יפעלו לשמור על משפחת ליפמן ,בעת וכאשר צבאו של המצביא רומל יכבוש את ארץ ישראל ,עקב ניצחונותיו במלחמתו במדבריות אפריקה ועמידתו בשערי גבול מצרים , כמובן שלהיסטוריה פתרונות משלה ואחרית המלחמה בנאצים ידועה.

האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה

ביתו של בוירלה האב היה ברחוב גורג לויד 6 ,בית האבן שנבנה היה בן שתי קומות ומרתף וגג הרעפים , הבית תוכנן בידי האדריכל בוירלה גוטליב האב ונבנה בשנת 1927-8  , בתחילה גר במבנה האב ולאחר מכן עבר לגור במבנה ,בנו של בוירלה אשר במקצועו היה אדריכל .

בנו של בוירלה לא רצה להיות אדריכל ,כיוון שהעסקים משכו את ליבו יותר ,ולכן בנה את בית הקולנוע במושבה שנקרא אוריינט, לאחר מכן נכנס לשותפות עם משפחת ליפמן ומשפחת פרנק מתיאוס השני ובנו אדווין למחסן עצי הסקה .

השותפות השנייה של פרנק וליפא ,שבוצעה בין מתיאוס פרנק השני ובנו אדווין פרנק ,ליפא ליפמן והשותף השלישי בנו של בוירלה האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה ,שפתחו ביחד את מחסן העצים והפחם מיבוא גרמני לצרכי חימום ,שהוקם בשטח תחנת הדלק כיום בדרך בית לחם ,אחרי פסי הרכבת,לידו הוקם בהמשך ,מפעל לגריסת אבן לחצץ ומפעל ליצור בטון ומכירת מלט.

מעט על השותף האדריכל גוטלוב (גוטליב) בוירלה הבן

את ביתו של האדריכל גוטלוב (גוטליב) ברחוב לויד ג'ורג מספר 6 בנה אביו האדריכל ,לאחר תקופת מה נכנס למגורים במבנה בנו האדריכל , לאחר זמן החליט בוירלה הבן כי עסקי האדריכלות מעניינים אותו פחות ועבר לעסקים ,העסק הראשון שפתח היה בית הקולנוע אוריינט בשכנות לבייתו.

ספור בית הקולנוע לב סמדר ובית המלון בית קטן במושבה רחוב לויד 4

קישור  http://www.malon.co.il/article.aspx?id=12838&catid=3675

מבנה בית הקולנוע נבנה בשנת 1928 בידי בנו גוטליב בוירלה האדריכל ברחוב לויד 4  צמוד לביתו של האב ברוילה ברחוב לויד 6 , המבנה שנבנה בן שתי הקומות הקומה העליונה יועדה למגורים ואף הושכרה לערבים והקומה התחתונה נבנתה כאולם גדול המבנה הוקם מבלוקים ועליו טיח לבן ; ולא מאבן כשם שנבנו שאר הבתים בשכונה הגרמנית, לבית הקולנוע צורף בית קפה בחזיתו.

גלגוליו של בית הקולנוע בתחילה נקרא שם בית הקולנוע אוריינט והופעל בידי גוטליב ברוילה בתחילה לקצונה הבריטית בארץ ישראל לתקופה של מספר שנים ,כאשר נפתח בשנת 1935 לציבור הרחב , לאחר שנה השכיר את המקום לאיתן בלקינד היהודי בשנת 1936 איתן בלקינד שינה את שמו לאפרת,בשם הזה בית הקולנוע פעל עד שנת 1940 .

בין השנים 1940-47 פעל בית הקולנוע תחת השם רג'ינסי (ריגנט) בבעלות ערבי נוצרי שנקרא שטאקלף אז הוא נסגר עד סיום מלחמת השחרור ומעט אחריה .

אגדת הפועל הערבי אחסיין במאפיית מתיאוס פראנק השני וליפא ליפמן

אחד מוותיקי המאפייה ותחנת הקמח ברחוב דרך בית לחם ,היה העובד הערבי אחסיין,לאורך השנים של העבודה המשותפת נוצרו יחסי ידידות בין משפחת אחסיין הערבי לשותף היהודי ליפא ליפמן ,יחסים שהביאו לביקורים הדדים אחד בביתו של רעהו.

יחסי ידידות אלו הביאו את אחסיין לפני מאורעות 1929 לידע את משפחת ליפמן על האסון הקרב ובא , ליפא מיהר לידע את משפחתו ואת משפחת רעייתו  בעיר העתיקה והעבירם לתקופת מה להתגורר בשכונת נחלת שבעה ביחד עם משפחתו שאותה העביר מהמושבה הגרמנית גם כן.

גם כאשר התקרבו מאורעות 1936 גם כן הזהיר אחסיין את ליפא ליפמן מפני הצפוי והמשפחה עברה לתקופת מה להתגורר בבית קרובת משפחה בנחלת שבעה ,לספור הזה מצטרפת האגדה שהבן אהרון רכב על אופניו בשכונה הגרמנית ובחלפו על יד הגפיר העברי חביב כנען ,שעמד ליד נקודת המשטרה ברחוב עמק רפאים (כיום חנות הפרחים ליד בנק דיסקונט במושבה) הוא הוזהר בידי הגפיר להסתלק ולידע את הוריו לצרה הבאה מפני הערבים.

הנער אהרון החליט לרכב קודם לכן לבית הורי חברו ארנסט יפה ולהזהירם , לאחר מכן רכב במהירות לבית הוריו במושבה והמשפחה נמלטו עד יעבור זעם לביתה של יונה ברזילי בת המשפחה .

בשלהי מלחמת השחרור ,התקיימה שיחה שניהלו הפועל אחסיין וליפא ליפמן ,שבו הבטיח אחסיין ,כי במידה והכנופיות הערביות שישבו במושבה היוונית ,יכבשו וישתלטו על המושבה הגרמנית ,משפחתו אחסיין תגן על משפחת ליפמן , אלא שהמציאות הייתה הפוכה ולכן נמלט אחסיין לעיר יריחו והקים בה את ביתו .

ארבעה ימים לאחר מלחמת ששת הימים בעת שהבן אהרון ואחיו שרתו בצבא במילואים ,הם בקשו רשות לקחו עמם את הסבא ליפא וירדו ליריחו לחפש את אחסיין, כמובן שהם פגשו אותו בבית מגוריו והפגישה הייתה נרגשת ביותר,לאחר תקופה הגיעה משפחת ליפמן לביקור בבית אחסיין ביריחו ,הקשרים המשיכו כול עוד האב אחסיין חיי ואז נותקו.

אגדת הביקור בתערוכת המזון בגרמניה

אגדה משפחתית סובבת בין אנשי החמולה ,מספרת כי בשנת 1960 אהרון ליפמן ורעייתו שושנה יצאו לסיור בתערוכת מזון בעיר פרנקפורט , ובעת שהלכו ברחוב שמעו מאחוריהם קול קורא "הר ליפמן " ,כאשר סובבו את ראשם ראו מאחוריהם את אדווין פרנק ,שחזר מאוסטרליה לגרמניה לאחר המלחמה ,למרות שגם לאחר המלחמה לא יצר עמו אהרון קשר כול שהו ,עקב היותו נאצי והמעשה שעשה בשם חוקי הגזע בהשפעת אשתו .

אהרון ורעייתו נעמדו מחמת הנימוס , אז אמר לו אדווין בכול זאת הנני רואה שהתנהגותך הושפעה מימיך בחיק הטמפלרים ,ואז הוסיף אדווין באותה נשימה אני רואה כי אשתך ממוצא ארי בזכות שערה הבלונדיני ומראה פניה , אז כבר לא יכלה שושנה ליפמן להחריש והשיבה בשפת היידיש שתובלה במילים הספורות שידעה בגרמנית, והשיבה " הנני אישה יהודייה גאה וכשרה ,שהוריה הגיעו ביחד עם הטמפלרים ,באותה תקופה לארץ ישראל , אז סובבו בני הזוג את ישבנם והפליגו במעלה הרחוב מגרמני מאוס זה.

מפעל הדר לביסקוויטים

מפעל הדר לביסקוויט הוקם על שטחה של טחנת הקמח והמאפיה ששימשה את השותפות של משפחת פרנק הטמפלרית ומשפחת אליעזר ליפא ליפמן ,עד שהתפרקה החבילה בשנת 1937 לאחר שאדווין הנכד של מתיאוס פרנק החליט לפרק את השותפות עקב נטייתו לקבל את הרעיון והאידיאליים של המפלגה הנאצית בארץ ישראל ערב מלחמת העולם השנייה.

לאחר חיסול השותפות קיבל ליפא ליפמן את חלקו בשותפות ופנה לעסקים אחרים,לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה החליטה הממשלה הבריטית לעצור ולגרש ולהחרים את רכוש הטמפלרים ושאר אזרחי מדינות הציר מארץ ישראל ,כולל הטמפלרים תושבי ירושלים.

אז הוזעק ליפא לפקין שהיה שותף של משפחת פרנק ,לבית משפחת אדווין פרנק ,שהבין כי רכושו יוחרם והוא יגורש מן הארץ  שותפם לשעבר ליפא לפקין ,על מנת לקבל ייפוי כוח ופיקדון ,לשמירת הרכוש וחוזה עד יעבור זעם,שבו קיבל ליפא בחזרה את ניהול המאפיה וטחנת הקמח וכמובן מחסן העצים,(מה עם הבית) , ליפא חזר לנהל את הרכוש עד שנת 1948.

 
 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור