דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רפתות אשכנזיות בגבעת שאול

 
בשנות השלושים בעת העלייה השלישית הגיעו לארץ ישראל יהודים דתיים אורתודוכסים ממוצא הונגרי ורומני מאזור טרנסילבניה , בעלי שאיפות חקלאיות ציוניות , חלקם של העולים הקימו והתיישבו את כפר גדעון שבעמק יזרעאל .

מעט על כפר גדעון

כפר גדעון ששמו נגזר מהשופט המקראי "גדעון בן יואש " הוקם בשנת 1923 בידי עולים שהגיעו מטרנסילבניה בעקבות כמיהתו ושאיפותיו הציוניות של רבם בטרנסילבניה הרב שמואל גלזנר בעקבותיו קמה קבוצת עולים שעלו לארץ ישראל והתיישבו בכפר גדעון בעמק יזרעאל ,היה זה הכפר היחידי בעמק בעל מהות דתית ורב שנבחר לטפל בחברי קבוצתו, בצריף בית הכנסת התפללו שחרית ומנחה.

לזרם העולים הצטרף הרב פנחס ליכטנשטיין הרב של העיירה מאטש וחסידיו ,שטחיו של כפר גדעון כארבעת אלפים דונם ,כארבעה קילומטר מהעיר עפולה,נרכשו בידי הקרן הקיימת והוא תוכנן לישוב של כארבעים משפחות שעיסוקם בחקלאות ,כול מתיישב קיבל משבצת חקלאית של כשמונים דונם שחלקה הגדול היה מאחורי בית המשפחה,תחילת היישוב החלה כאשר על האדמה נאחזו כשמונה משפחות עולי טרנסילבניה ולאחר תקופת מה הצטרפו שאר המשפחות שתוכננו להתיישב על האדמה.

המשק החקלאי של המתיישבים נחלק למשק חי שבו גידלו המתיישבים רפתות לחלב ,עדר כבשים משותף ותרנגולות,במקביל נטעו עצי פרי וגידלו גפנים לענבי מאכל ותעשיית היין החלב שנחלב ברפתות נאסף קולקטיבי ונשלח ברכבת לשווקו ולמכירה , בעיית המים לגידולים והמחייה נפתרה חלקית משהוקמה באר מרכזית משותפת לכפר גדעון ,למזרע ולתל עדשים הסמוכים.

כרב המושב התמנה פנחס ליכטנשטיין ,וכרגיל כאשר שני יהודים נפגשים נוצרות שלוש מפלגות , נחצה הכפר מבחינה רעיונית על פי דעותיהם המחמירות של המתיישבים בין הקו הציוני לבין הקו האנטי ציוני ,בשל המחלוקת הרעיונית ,לאחר שש שנים של התיישבות עזבו חלק מהמתיישבים בהנהגת הרב פנחס ליכטנשטיין של כפר גדעון ועברו לגור בשכונת גבעת שאול בירושלים ,בעת המעבר לשכונת גבעת שאול ,חלקם של העוזבים הביאו פרה או שתים על מנת להקים משק חלב בשכונתם החדשה .

בשנת 1930 נשא דרשה הרב פנחס ליכטנשטיין בישיבה הגדולה של מאה שערים ,בעת ששימש כרבה של כפר גדעון ,בדרשתו הסביר פנחס את חשיבות צריכת החלב מרפתות יהודיות , במהלך דרשתו ביאר הרב פנחס את שאלת החלב בדת היהודית,ואת החשיבות של אספקת חלב בעל הכשר מהספקים למשקי הבית הדתי בירושלים, חלק ממאמציו היו לשנות את הרגלי רכישת החלב ממגדלי עדרים ערביים ומעבר לרכישה כשרה של חלב מרפתות ומחלבות יהודיות.

אגדת עזיבת כפר גדעון בידי משפחת פנחס ליכטנשטיין

כאשר עזבו המשפחות את כפר גדעון ועברו לשכונת גבעת שאול בשנת 1931 ,תבעה ההסתדרות הציונית המיישבת את המתיישבים בבית הדין המנדטורי באמצעות העורך דין דניאל אוסטר ,בתביעה שהמתיישבים העוזבים את כפר גדעון  ,מכרו את רכושם בעיקר הבתים והשטח החקלאי ולא החזירו אותו למוסדות המיישבים שמהם התקבלו ,אחת התלונות הוגשה כנגד בנו ברוך של הרב פנחס בבית הדין המנדטורי והוא נידון בגינה לשנת מאסר.

התרעם הרב אברהם הכהן יצחק קוק ,שהעניין לא הובא למשפט בפני מוסדות הרבות הראשית כדין תורה ,אלא שההסתדרות הציונית פנתה ישר לבית דין אזרחי מנדטורי,למרות שמדובר באנשים דתיים לטענתה של ההסתדרות הציונית,לא היה ראשי בנו ברוך למכור את הרכוש כי הרכוש היה בבעלות אביו פנחס ליכטנשטיין , לאחר שהתערב בעניין הרב קוק נסגר הנושא כפי שאנו אומרים בתוך המשפחה.

ההתיישבות בשכונה גבעת שאול

לאחר המעבר התמנה הרב ליכטנשטיין כרבה של שכונת גבעת שאול ,הפרות של המתיישבים היו בתחילה מזני דמשק או מהגזע הארץ ישראלי , במהרה פנו ליבואן הפרות ההולנדיות ,מאיר שטיין מהמוצא הגרמני שגר בשכונת בית הכרם , שטיין ייבא פרות מגזע פריזי ההולנדי שתנובתם עברה את שלושים הליטר בחליבה יומית בניגוד לפרה הישראלית שהניבה כשמונה ליטר והפרה הדמשקאית שהניבה כשש עשר ליטר בחליבה היומית.

הפרות שנרכשו בהולנד והובאו לארץ ישראל נרכשו במימון ובהלוואות של הבנק הגרמני בארץ ישראל,בשכונת גבעת שאול אנו מונים כשלוש רפתות של אשכנזים גדולות שמנו כשלושים פרות חולבות ,לאחר שהורחבו הרפתות שמנו בתחילה עדר של 8-10 פרות חולבות .

בעלי הרפתות הגדולות בשכונה בעיקר ברחוב נאג'רה היו משפחות :

משפחת וקשטיין, משפחת זלמנוביץ (הפולנים) ומשפחת הרב פנחס ליכטנשטיין שגידל את העדר בעזרת בניו ברוך ,רפתות קטנות יותר היו למשפחת וייס , בהמשך כאשר הוקמה תנובה ניסו בעלי הרפתות הקטנות להקים מחלבה עצמאית שנקראה "היגיינה " ברחוב שבטי ישראל ליד בית החולים האיטלקי (משרד החינוך של היום) ,במחלבה יוצרו גבינות,חמאה וריביונים יוגורט (זבדה) , סניף של מחלבת היגיינה הייתה בשכונת רחביה , לאחר שנכשלו במלחמתם עם תנובה נמכרה המחלבה לתנובה.

מאגדות הרפת של משפחת פנחס דוד ליכטנשטיין

כאשר החליטה המשפחה להרחיב ולהגדיל את רפת החלב שלה נזקקה המשפחה לשטח נוסף ,לכן רכשה את חלקתו של וייס ועל השטח הקימו את הרפת הגדולה ,וייס בתמורה עבר לחלק בחצר שמאחורי ביתו של פנחס ליכטנשטיין לביתו של בנו ברוך שגם בה הייתה רפת קטנה ,הבן ברוך ומשפחתו נכנסו לגור בבית הסבא פנחס .

בשנת 1936 התעוררה שערורייה בשכונת גבעת שאול ,בעת שהציבור הציוני הירושלמי האשים את משפחת ליכטנשטיין ,בהעדפת עבודה ערבית ברפת ,על פני העסקת עובדים עברים בעבודה, לאחר שקמה הזעקה ,הבטיחה המשפחה להעדיף את הפועל העברי לעבודה ברפת המשפחתית.

מספרים על סבא הרב פנחס ליכטנשטיין ,שהיה קשור לפרותיו בנימי נשמתו ,והדאגה לפרותיו הייתה חשובה לו,ולכן שבאחד הימים כאשר בושש התלתן ששימש מזון לפרות להגיע ברכבת ממצרים והפרות ברפת סבלו מרעב גדול עד שהגיע המזון , סרב באותו פרק זמן לסעוד ,בטענה שהוא לא יכניס מזון לפיו כול עוד הפרות רעבות.

הרפתות של שכונת גבעת שאול התקיימו עד מלחמת השחרור ,ומכיוון שהפרות לא יצאו למרעה אלא מזונם סופק להם מיבוא קש ותלתן ובעת המצור על הבירה נחסמו הדרכים והמזון לפרות ,נאלצו בעלי הרפתות בשכונה לחסל את הרפתות .

עד שנסגרו הרפתות סיפקו הרפתות חלב לשכונה בעיקר דרך המכולות של משפחת הרמן ומכולת מישקובסקי בשכונה , חלק מהנכדים אפילו בגיל שמונה, נטלו כדי חלב בני עשרה ליטר וסובבו בין השכנים ומכרו חלב בכוס מדידה, כמו כן סיפקו הרפתות חלב לשכונת מאה שערים העיר העתיקה וקריית משה .

סיפור ידוע היה שלאחר שהוקמה אגודת תנובה בירושלים היא ניסתה לכפות על הרפתות למכור לה את התוצרת ולמנוע הפצה ומכירה פרטית של החלבנים הקטנים בשכונות ירושלים גם הרפתות של גבעת שאול נאלצו להתמודד עם הלחץ והתחרות מול אגודת תנובה בירושלים ,חלקם של הרפתות הצטרפו לאורך השנים ושווקו למחלבות תנובה את תוצרתם.

     


 
 
 
בניית אתרים - שרקור