דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

קבוץ רביבים ספור רכישת אדמות ביר עסלוג

 

לאחר סיום מכירת אדמות ארד אל סיר בשנים 1926-34  , הציע שייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאזמה ומתווכו הסוחר סלימן א- זרבאווי בשנת 1935,למשרדו של יהושוע חנקין בבאר שבע לרכוש את אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) שטח בן 35.000 דונם בדרום מערב באר שבע במה שאנו קוראים ביר עסלוג .

 

לאחר שסוכמו פרטי הסכם במשא ומתן למכירת אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) ,יצאו לשטח יוהושע חנקין ,חירם דנין,המהנדס זלמן ליפשיץ ,עמינדב אלטשולר ועורך הדין יוסף סטרומה ,לאחר מכן יצא לשטח גם משה סמילנסקי שחלק שבחים לטיב הקרקעות.

 

אז החל המשא ומתן הרציני במשרדו של חנקין בבאר שבע ,למקום הוזמנו שני שייחים נוספים שהיו בעלי חלק מהשטח , מחוץ לשייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאמה,המחיר שסוכם ליחידת דונם אחד היה לירה ישראלית וחמש גרוש ,נקבע כי השטח שיימכר בסופו של דבר יהיה בן 25-35 אלף דונם ,עוד באותו היום נחתם החוזה למכירה.

כאשר נקנו חלק גדול מהחלקות מידי אנשי שבט מסעיין אלעזאמה והשייחים , יצאו למקום נציגי חברת הכשרת הישוב וטרקטורים על מנת לחרוש את השטח ולדסקסו ,האגדה מספרת כי אורכו של כול תלם היה באורך חמישה קילומטר,במרכז השטח הוקם מחנה אוהלים כיוון שהחורשים עבדו יומם ולילה להספיק את החריש.

 

מטרת החריש הדחוף והזריעה מקורו במנהג הנהוג כי על שטח שנחרש כשטח מעובד ,אין אפשרות למישהו חדש לצוץ ולתבוע בעלות על חלק מהשטח , בתהליך העיבוד ניתן להוכיח כי השטח איננו שומם אלא היה בשימוש של בעליו.

 

במקביל הובאו לשטח קבוצת מודדים על מנת שישלימו את מיפויו לצורך סיום הליכי בקשת הרישום בטאבו ,בתחילה לרשום השטח על שמם של הבדואיים ולאחר מכן את האפשרות למכירה לידי הקונים החדשים על פי חוקי הקרקעות בארץ ישראל.

 

אחד מהמודדים היה רענן וייץ ,בהמשך ראש ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית,קבוצת המודדים החלה בסימון  החלקות באופן בסיסי שלאחריהם הוברר כי אין מפה מסודרת, אין נקודות ייחוס לחלקות שסומנו ויותר מהכול ,אי אפשרה היה לקבל את גודלם של החלקות שנרכשו בעמל רב, הבעיה העיקרית הייתה מבנה של השטח המישורי בחוסר נקודות טריאנגולציה .

 

נקודת  טריאנגולציה בהסבר פשוט : היא נקודה בולטת בשטח ,שמקשרת בין המפה לשטח בזכות נקודות קישור, ביחס למיקומם המדויק והיחס לגובה פני הים,ובמיקומם המדויק ברשת הקואורדינאטות העולמית, רק לאחר שקובעים בשטח את נקודות טריאנגולציה שממנה רואים לפחות עוד שתי נקודות טריאנגולציה וביחד השלושה יוצרות משולש על המפה ובשטח.

 

לאחר שסיימה יחידת המודדים את סימון השטחים שנרכשו במדויק ,החלה עבודת הניירת המנדטורית של הכנה ורישום הקרקעות בספרי האחוזה,לניירת זאת צורפו מפות חתומות על ידי המוכרים,השייחים של השבטים (בעלי הרכוש) תוך ציון מה חלקה ומיקומה של כול משפחה בנכס הנמכר,לאחר החתמת המפות גם בידי השייחים של החלקות ובעלי החלקות הסמוכות לשטח שנרכש, על מנת למנוע סכסוכים בעתיד,בנוסף הוגשו גם מסמכים המאשרים כי השטחים היו שייכים למוכרים בעשר השנים לאחור.

 

כשנסתיימה עבודת הכנת המפות והמסמכים החתומים, אז הוגש כול החומר לאישור משרד הטאבו ,זאת לאחר שמחלקת הקרקעות המנדטורית אישרה את ההסכם ואישרה את בעלותם של הבדואיים על הקרקעות ניתן היה למכור אותה לקונים היהודיים חברת הכשרת הישוב .

 

לאחר הגשת המסמכים והמפות במשרדי הטאבו יצאו אנשי מחלקת המדידות המנדטורי רשם הקרקעות ונציג משרד החקלאות לשטח לבדוק את נכונות העסקה ,לאחר בדיקתם הם הוצאו דוח ביקור והרישום הבעלויות החדשות יצא אל הפועל.

 

אגדות בדואית להסבר העיכוב בהשלמת העסקה

 

בתהליך המשא ומתן נאלצו הקונים לסור לעיתים קרובות לאוהלי המוכרים הבדואיים , שם בהגיונם המדברי החלו המארחים תוך לגימת קפה מר, להעלות סוגיות שונות ושאלות על מנת להעלות את המחיר למכירה,לאחר שהנשא יושב והמחיר הועלה לשביעות רצון הקונים, הואילו השייחים לחתום על הסכם המכירה ,הוזמנו הקונים לחפלה בדואית ואירוח לפי המנהגים,הליך שהיה עשוי להמשך ימים נוספים ,הזמנות אלו בחלקם נידחו בנימוס המרבי על מנת לא להעליב ולפגוע בהכנסת האורחים והכבוד ,תוך הבטחות כי יהיה ביקור נוסף לצור האירוח והחפלה.

 

הכבוד הבדואי הוא נר לרגליהם של נוודי המדבר ,בדואי שנעלב לא ישכח את עלבונו לעולם האגדה מספרת על השייח סלאמה אבן סעיד אלעזאמה ,כי באחד ממפגשיו עם חירם דנין שישב כנציגו של חנקין במשרד בבאר שבע ,בעת המפגש בקש השיח כסף שהיה דרוש לו על חשבון אדמות נוספות שהיו במשא ומתן ,דנין חירם סרב לספק לו כסף נוסף בטענו כי אין לו כסף, ניסה השייח לשדלו שוב ולא הצליח אז הוסיף דנין חירם פסוק "אלוהים יעניש את המשקר" להוכיח שבאמת אין לו כסף , השייח יצא מהמשרד כעוס.

 

כאשר ניסו להמשיך לאחר זמן מה את המשא ומתן ,סרב השייח לשוחח עמו , לאחר זמן נערכה סולחה שב ועבר לשיך סכום הכסף שביקש , אך השייח המשיך להתחמק בטוענה כי עדיין לא סיים לחשוב על המכירה והזמן נמשך לנצח ,צא ולמד כי הבדואי איננו סולח ואינו שוכח את עלבונו.

 

טריק ידוע היה להעשרת כיסם של השייחים המוכרים ,היה בהסכמתם לחתימה על ההסכם אך בדרישתם לתשלום נוסף ,בעבור הטבעת החותמת שלהם על המסמכים , מובן שסוגיה זאת נדרשה למשא ומתן נוסף, שהסתיים בשביעות רצונו של השייח.

 

תודה למשפחת חירם דנין על העזרה במאמר


 
 
 
בניית אתרים - שרקור