דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים אגדת מערת שמעון הצדיק

 

תודה לצלם מיכאל יעקובסון, בעבור השימוש בתמונותיהם במאמר .

הקדמה

מיקומה של מערת הקבורה שמעון הצדיק ,בחלקה הצפוני של ירושלים במה שנקרא דרך הר הזיתים שהוא הכביש העולה משכונת שייח גרא'ח לכוון הר הצופים ,בחלקה הצפוני של מה שאנו קוראים המושבה האמריקאנית.

במסורת היהודית העוברת מתקופה לתקופה מספרים זקני העיר כיח במערה קבורים שמעון הצדיק וחלק מתלמידיו,לעומתם אנשי הארכיאולוגיה טוענים כי על פי הממצאים שייכת המערה לתקופה הנוצרית או הביזנטית,עדויות למערה אנו מוצאים בכתב ידו של רבי יעקב השליח שסייר בארץ ישראל במחצית המאה השלוש עשר  וסיפר על מערה שנקראה בידי היהודים כמערת קבורתם של שמעון הצדיק ותלמידיו.

במחצית המאה השבע עשר כתב גם התייר הקראי שמואל בן דוד כי היהודים בירושלים מספרים על מערה שבה בור מים שבה נהגו שמעון הצדיק ורעייתו לטבול, האמונה סיפרה כי במערה זאת נטמנו במותם שמעון הצדיק ורעייתו, כיוון שעל פי המסורת כינו הערבים את המערה "ביר אל יהודייה " כלומר בור הטבילה של היהודייה.

אגדת קברו של שמעון הצדיק

אגדה ירושלמית מפי זקני העיר ,העוברת בין דור לדור מסוף המאה התשע עשר בירושלים, בדבר מנהג ירושלמי ידוע של בני ירושלים ,היה לעלות ולהשתטח בקברו של שמעון הצדיק  בל"ג בעומר כנגד המנהג הירושלמי נהגו תושבי הגליל מצפת,טבריה, ארם צובא ומדמשק מגיע בל"ג בעומר להשתטח על קברו של התנ"א רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) בהר מרון.

לאחר ההשתטחות על הקבר נהגו הירושלמים להתאסף משפחה משפחה ,מתחת לעצים בשטח ולהקים אוהלים ולערוך הילולה של ריקודים ומזון והיו אפילו מאכלים שהוכנו בעבור יום חג זה שבו ציפו הילדים בעיקר למיני תופינים,תפוחים מסוכרים על מקל  ומאכלים שנמכרו רק ביום הזה .

האגדה ממשיכה ומספרת כי משפחת הפלאחים שהחזיקו בשטח המעובד שבה הייתה המערה בנו דלת ממתכת בפתחה של המערה ונעלוה, אז החלו לגבות מכול מתפלל יהודי פיסטר מחיר כניסה למערה , התרעמו היהודים על התשלום ופנו לפחה העיר שיסיר את התשלום על הכניסה כי המערה היא רכושם של היהודים באחוזה יהודית מן העבר ואף נקראה בידי הפלאחים "מערת בור היהודייה".

על פי המסורת סומנה המערה כמקום קדוש ,על כן הקפידו היהודים כי במערה יוצב נר שמן תמיד שיבער לאורך כול שעות היום , כיוון שקדושה ניתנה למקום נהגו צעירים מירושלים להינשא בחצר המערה ובעת ההילולה של ל"ג בעומר נהגו על פי המסורת לערוך את טקס התספורת " החלקה ".

מובן שבעלי החלקה המוסלמים לא השלימו עם הטענה כנגדם לגביית הכסף בעבור הכניסה ( מזכיר את ספור המשפחה המוסלמית בכניסה למערת הקבר בעיר העתיקה וגביית הכסף מהנוצרים) ,בתשובתם לפחה הסכימו בעלי הקרקע המוסלמים, כי המערה היא רכוש היהודים אך היא ניצבת על קרקע ששייכת להם , וכיוון שהשטח מעובד וזרוע בעת שמבקרים היהודים ומקיימים הילולה או מתיישבים למנוחה מתח לעצי הזית בשטח ,נגרם להם הפסד מהשמדת חלק מיבולם ומהרס בחלקתם ולכן הם גובים מעין דמי מעבר ושיקום לשטח.

הפחה הנבון הבין את שורש הפואנטה והשאיר על כנו את בתשלום, מנגד קרא ליהודים ויעץ להם להתאגד ולאסוף סכום כסף ולרכוש את השטח מידי משפחת הפלאח הערבי , לצורך חיזוק הנושא הוא הבטיח להשתמש בכול כובד משקלו ולגרום למשפחת הפלח למכור את החלקה ליהודים .

התאגדו האשכנזים והספרדים בני העדה היהודית בשנת 1876 ,אספו כסף ובלחצו של הפחה רכשו משה בנישתי מטעם הספרדים והרב סלנט מטעם האשכנזים , השטח נרשם כהקדש על שמם של הראשון לציון החכם באשי רבי אברהם אשכנזי והרב מאיר אוירבאך שטח החלקה והמעבר למערה שגודלה כעשרים ושמונה אלף דונם ,בסכום של חמשת אלפים פראנק , הפחה אף הורה לרשום את השטח ברישומי הטבו העותומאני.

בנוסף עלתה מחשבה לבנות על השטח כמה עשרות בתים על מנת לאכלס את השטח ביהודים בשכונה שתיקרא שכונת שמעון הצדיק, שעליה נבנו כששה בתים בשנת 1886 במה שאנו קוראים בתי נבון ,בתים אלו יועדו למגורי משפחות עניות ושנבנו בחלקה שנרכשה בידי השותפים יוסף נבון ושמואל בק .

בשנת 1890 נבנה על השטח שכונה יהודית שכונתה נחלת שמעון ושבה התגוררו יהודים עד פרוץ מלחמת השחרור ,לאחר מלחמת ששת הימים החלו יהודים שוב להתפלל במערת שמעון הצדיק וחודשה התיישבות היהודית בבתי נבון.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור