דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סיפור האדמה היהודית בבוסטוס גורגוס שבחורן - סאחם אל ג'ולן (דרום סוריה)

 

תודה ליחיאל ברקוביץ ז"ל ולזיכרונותיו כחלוץ באדמות חורן מהקבוצה הרומנית ולצאצאים של החלוצים ממושבות חורן ,שסיפור אבותיהם מובא במאמר.

חורן הינו חבל ארץ בדרומה של סוריה שמוזכר בספר התנך ,מבחינה חקלאית הוא היה ידוע כחבל ארץ פורה המתאים לגידולי מטעים וכרמים וגידולי פלחה בשיטת הבעל של השקיה ממימי הגשמים.

הקבוצה הרומנית "עזר בצר" והקבוצה הבולגרית "שלום וברכה"

בתחילה החלה התאגדות תושבים מסופיה בבולגריה באגודת חובבי ציון (שלום וברכה) בעלי הנטיות הציוניות ,ברוח הרוחות הציוניות שהחלו לנשב במקום ,להתאגד ולשלוח שליחים למצוא שטחי אדמה לצורך הקמת מושבות בארץ ישראל, לאחר שחזרו שליחים אלו ולא מצאו חלקה שתמצא חן בעיניהם ,בשנת 1890 התרחבה תנועתם והצטרפו אליה אנשי העיר יאס (יאשי) ברומניה .

כאשר נודע לקבוצת אגודת ציון הרומנית שנקראה  "עזר בצר ",שאספו כספים במיסים חודשיים לקופת האגודה ,כי יש אפשרות להתיישב ,על שטח האדמות שכלל כמאה ושלושים אלף דונם, במסגרת האדמות שרכש הברון רוטשילד במסעו בצפון ארץ ישראל באדמות חורן,לאחר שנודע כי ניתן לרכוש חלק מאדמות אלו להתיישבות, נשלחו מיד נציגיהם יחיאל ברקוביץ ויעקב הילל למשא ומתן עם הברון רוטשילד בפריז, לאחר מסע ומתן שנערך בפריז, סוכם כי יחידת השטח שתוקצב לכול משפחה רומנית-בולגרית תהיה בת מאתים דונם באדמות חורן ,במחיר של בין עשרה לשמונה פראנק לדונם .

השטח שנרכש מידי הברון רוטשילד ,בידי אגודת חובבי ציון שהוקמה ברומניה על מנת להתיישב באדמות חורן בעזרת  חברת פיק"א ,שהבתה זרוע רכישה ויישוב יהודים בארץ ישראל ביחד עם אגודות נוספות שרכשו אדמות בארץ ישראל ובמדינות השכנות, במטרה להקים התיישבויות יהודיות .

לאחר המשא והמתן שהסתיים בשנת 1893 הועברו לידיו של הברון רוטשילד מידי אגודת ציון מהעיר יאס ברומניה ,עשרת אלפים פראנקים ,שהוו דמי הקדימה להסכם החכירה , הכסף שנאסף בידי אגודת חובבי ציון, שמטרתו הייתה להתיישבות באדמות חורן.

באגודת ציון נרשמו כשמונים משפחות יהודיות ורווקים שהחליטו לעלות לארץ ישראל,שאר הנרשמים הועברו לרשימות המתנה ,כיוון שלכול חלוץ הוקצב שטח אדמה שהיה אמור לשמשו לפרנסתו, בתחום האדמה שהוקצבה לאגודת חובבי ציון הרומנית .

 

הקבוצה הרוסית קבוצת יקטרינוסלב

בשנת 1894 רכש המהנדס יוסף זיידנר שמקום מושבו הייתה העיר יפו , ששימש כנציג האגודה הציונית מן העיר יקטרינוסלב שברוסיה 88,000 דונם, מידי אנשי הברון רוטשילד בפריז , בכוונת אנשי קבוצת יקטרינוסלב הייתה לחלק שטח זה להקמת ארבעה מושבות של אנשי החלוצים הרוסיים .

הקבוצה האמריקאנית בריטית " שבי ציון"

שטח של 25,000 דונם נרכש מידיו של הנציג הרוסי יוסף זיידנר קבוצת יקטרינוסלב בידי חברי הקבוצה שנקראה אגודת חובבי ציון האמריקאנית בראשות עורך הדין אדם רוזנברג שנפגש עם נציג קבוצת שנקראה שבי ציון שכללה חלוצים מלונדון ואמריקה וסניפים במונטריאול,שיקגו וניו יורק , בכדי להגשים את הרעיון הציוני על כול חבר שהצטרף לרעיון רכישת הקרקע הוטל לשלם כמאתיים דולר לחלקתו .

נציגי שלושת הקבוצות ,חובבי ציון מהעיר יאס הרומנים, קבוצת מיקטרינוסלב הרוסית ואגודה לונדון ואמריקה,נפגשו בפריז בטרם עלו לאדמות חורן ,במפגש התברר כי פרט לקבוצה מרומניה, שאר נציגי הקבוצות ביקרו בשטח המיועד באדמות חורן וסיפרו בשובם כי החלקה טובה לגידולי חקלאות, והוסיפו כי יש במקום יש מספיק מים להשקיה וצריכה למשקים ובנוסף הוסיפו כי ניתן לגדל בעלי חיים בעדרי בקר וכבשים באדמות המרעה שעל הקרקע .

ספור תחילת הקמת מושבות סאחם אל ג'ולן

האדמה שנרכשה כללה כמאה חמישים אלף דונם, באזור הרי החורן בדרום סוריה ,בתקופה שהצרפתים שלטו באזור,במקום שנקרא סאחם אל ג'ולן ,אדמות הללו שעובדו בחלקם בידי מתי מעט משפחות יהודיות שהקימו עליהם תשע  מושבות התיישבויות ציוניות שישבו :

המושבה הראשונה תפארת בנימין ליד הכפר הערבי נפעה בידי עולי רומניה בולגריה . המושבה נחלת משה ליד הכפר הערבי עבידון בידי עולי רומניה בולגריה שתי המושבות עיבדו קרוב למאה וחמישים דונם במה שנקרא העבידון הגדול .

משרדי המנהלה של פקידי פיק"א ליד הכפר הערבי בסאחם אל ג'ולן .

המושבה אחווה ליד הכפר הערבי ג'מלך שעיבדו כששת אלפים דונם בידי עולי רוסיה.

המושבה בית האיכר ליד הכפר הערבי אבאדן נהה בידי עולי רוסיה שעיבדו קרוב לעשרים אלף דונם .

מושבת מרכז הפקידות ליד הכפר הערבי ג'ילין על שטח של למעלה משמונת אלפים דונם התיישבו עולים ניו יורק באמריקה.

המושבה אחוות ישראל ליד הכפר הערבי הייאט .

המושבה זיכרון מנחם ליד הכפר הערבי בידי עולי בריטניה .

המושבה מרכז הפקידות שעל יד הכפר הערבי שאיירן .

מושבות יהודיות אלו עיבדו את הקרקע עד מלחמת העולם הראשונה ומעט לאחריה שאז נאלצו לעזוב בלחץ החמולות הפלאחיות הסמוכות והן השתלטו על הקרקעות שפונו .

הבעיות שנתקלו חברי הקבוצות בעת שרצו להגשים את העלייה על הקרקע נבעו מחוקים העותומאניים שהיו נהוגים בשטחים שמתחת לשלטונם שכללו : איסור מכירה של אדמה ורישום בעלות לנתינים שאינם מוסלמים או שאינן בנות ברית של הממלכה העותומאנית

בעיה שנייה  הייתה מספר (כמות) האישורים לעלייה על קרקע באזור נתון של נתינים זרים, בשלב הראשון והנעלם לאישורים לקבוצות הבאות,סיפור הגיפטליק וסיפור בניית המבנים ומחירי הבנייה כיוון שחומרי הגלם הובאו מאזורים עירוניים רחוקים לשטחי היישוב השוממים

המוסדות הציונים בארץ ישראל שאליהם פנו קבוצות החלוצים החדשה להתיישבות בהרי החורן,ניסו בכול יכולתם לפרוץ את החוקים העותומאניים בדרכים הידועות של איום לפנות לפחות בקושטא , בשלמונים (שיטת השימון) אך הבהירו לחברי הקבוצות כי הכול חייב להתבצע בשיטת הסלאמי פרוסה אחרי פרוסה.

כיוון שבשלב הזה לא ניתן היה לקבל קושאנים (שטרי בעלות) על החלקות שנרכשו בידי חברי שלושת הקבוצות ,כמו כן לא הובטח להם בכתב כי יוכלו בכלל לעלות ברישיון לארץ ישראל או לקבל אישורי בנייה לבתים שעמדו לקום במושבות חורן, חברי הקבוצות טענו שלא יעלו להתיישבות באדמות חורון מהגולה. בטרם סוגיות אלו  יוסדרו סופית.

לפתרון הבעיה של רישום הכבשנים על שמות חברי הקבוצות והבעלויות האישיות ,שלח הברון רוטשילד נציג לדון עם השולטאן לפתור את בעיית הרישום,לאחר משא ומתן הסכים השולטאן לרשום את השטחים על שמות האגודות !!!!!, ויחי לאותיות הקטנות שבהם נרשם שחל איסור למהגרים שאינם תושבי ארץ ישראל להתיישב על אדמות אלו, אנשים שרכשו חלקות בצורה פרטית , ביקשו את כספם בחזרה והברון רוטשילד בשנת 1892 ,רכש בחזרה מהרוכשים הקטנים ,את שטרי המכירה הפרטיים הקטנים.

בשנת 1894 רשם הברון רוטשילד את האדמות שרכש, בספרי הרישום בסוריה כחוק באישור השלטונות העותומאניים ואף קיבל זכויות להושיב באדמות אלו ,במנה של מאות תושבים , אז בעקבות פניית נציגי האגודות שהתארגנו לעלייה על הקרקע מכר להם את האדמות הרשומות כחוק .

תחילת העלייה על הקרקע

למרות החסמים שהועמדו בכמות מספרם של חברי הקבוצות הזכאים לעלייתם והתבססות באדמות שנרכשו , החליטו בשנת 1895 ,חלק מהקבוצה הרומנית (תת הקבוצה הבולגרית בתוספת שלוש משפחות מהקבוצה הרומנית וששה חברים מהקבוצות הרוסית האנגלית והאמריקאנית להגשים את החלום ולעלות ולהתיישב באדמות בוסטוס גורגוס שבחורן - סאחם אל ג'ולן .

בפועל נציגי האגודה הרומנית והבולגרית סיכמו כי בקבוצה הראשונה יצאו ארבעה משפחות מהאגודה הרומנית ומשפחת לוי מהאגודה הבולגרית , חמשת המשפחות התקבצו בסוף אוקטובר 1895 באיסטנבול ומשם המשיכו לבירות ,שבה השתכנו בחאן דרכים באורוות הפרדות והחמורים,לאחר לינת לילה קבלו מכתב הפנייה מהנציג פראנק ,לנציג פרחי בדמשק שהמתין להם בתחנת הרכבת, מוכן להעמסת ציודם ואנשי הקבוצה בתעבורת גמלים וחמורים לאחר שירדו מהרכבת לדמשק למקום מושבם החדש.

כך רכבו חברי הקבוצה בלילה עד שהפציע השחר, על בעלי החיים והגיעו ל סאחם אל ג'ולן בנקודת ההתיישבות כבר מצאו את מבני הפקידות לפקידי פיק"א , שנבנו זמן קצר לפני בואם בתוך חצר ,והאגרונום חיים כהן שנשלח מטעם פיק"א ,שלוש המשפחות החלוצות הרומניות קיבלו לראשותם את מבנה הרפת, שאותה חילקו בשמיכות לשלושה אגפי מגורים ,סיידו אותה מבפנים,יצרו דלתות וקרעו חלונות בקירות והינה לכם וילה תלת משפחתית משותפת בסגנון הימים ההם , שאר המשפחות התגוררו בארעיות בביתו של יצחק לוי .

תחילת החיים במתחם פיק"א בסאחם אל ג'ולן

ההתחלה לא הייתה זרועה בוורדים, העדר האיטום והרצפה מחמר הביאו את העכברושים לביקורי בית תכופים,ביקורים שהעשירו את קיבתם וגרעה ממזונם של שלושת המשפחות החלוצות, למשפחות החלוצות החלה בעיית רכישת המזון לחייך האשכנזי ,לאחר רכישתו בעיר המקובלים צפת ,גם כן אגדה של השפה לך תסביר למובילי החמורים ,את רצונך ביידיש או ברומנית ,הערבית הייתה בבחינת שפה נעלמת למתיישבים .

לכשנגיע מה שהגיע ,החלה בעיית הכנת האוכל ממחסור באמצעי בערה לטבון שהכינו ,הרי ההרים היו חשופים מעצים לבערה ,(פזגז,אמישרגז וכאלה לא היו בנמצא) תנורי נפט היו באספמיא ונותר רק לעבוד בשיטה הפלאחית, של שימוש בגללי בעלי החיים המספקת מחוץ לריח, כמות אדירה של עשן ,בקיצור עלילות פדיצור.

למרות הבעיות הקשות היום יומיות של המשפחות ,כולל מחלת הטיפוס שהחלה לזנב בחלוצים, מודדי פיק"א החלו במדידות השטח שנרכש,על מנת לחלקו לחלקות ולמסרם למתיישבים החדשים ,לצרכי המשפחות הראשונות נבנה תנור לאפיית לחם שהוסק בגלילי הבהמות, כול משפחת מהחלוצים השקיעה  כאלף פראנקים לרכישת ציוד ובהמות ולבניית ביתו .

באגדות זקני המתיישבים מסופר כי בעלי החיים שנרכשו לחריש מידי הפלאחים השכנים התגלו כבהמות גנובות מתושבים דרוזיים שכנים, והכסף ששימש לרכישתם ירד כמו הממטרים בגשם וזרם לאדמה, אי לכך עלו נציגי החלוצים, צפונה לדמשק ורכשו בהמות חדשות לחריש האדמות .

בשנת 1896 הצטרפו עוד שמונה משפחות מהאגודה הרומנית ועוד שלוש משפחות  מעולי בולגריה ,אורך החיים ההתחלתי היה בסגנון הקומונה מחוסר ברירה ,ולמעשה טעם הבשר הראשון שהגיע לפיהם היה בשנת 1896 לאחר הצטרפות החברים החדשים בעת ששוחט מהעיר צפת שוכנע להגיע ולבצע שחיטה כשרה ( צריך לזכור כי בני העלייה הראשונה היו דתיים).

בעת שהמתיישבים החלוצים החלו לעבד את אדמתם לחרוש ולשתול גידולי פלחה וחיטה , ראו זאת הפלאחים והחליטו הפלאחים בשנת 1897 להשתלט על חלק מהשטחים ,כאשר ביצעו חריש על אדמות החלוצים היהודיים, מובן שהמעשה גרם לסכסוך אלים ולגרוש הפלאחים מאדמתם,אלא כשנאסף יבול החיטה התנקמו פלאחים אלו במעשי שוד של עגלות החיטה בדרכם לגורן של המושבות בחורן ,כוחם של המתיישבים החדשים גדל בעת שהצטרפו להתיישבות כשתים עשר משפחות מהאגודה הבולגרית כך שמספרם גדל לעשרים משפחות.

מקבוצת  מיקטרינוסלב הרוסית בראשם מנהיגם משה וינגר ועשר משפחות ,מהקבוצה האנגלית אמריקאנית הגיעו חמש עשר  משפחות כמו משפחת רוזנברג משפחת גוטרמן ומשפחת לבקוביץ,לאחר ההתקבצות של עוד אנשים מהקבוצות האחרות נמנו בתקופה הראשונה באדמות סאחם אל ג'ולן ,מעל לשבעים משפחות קרוב לשלוש מאות שמונים עולים חלוצים .

שלב ההיאחזות בקרקע

חברי הקבוצות הראשונות שהתקבצו ,הקימו תשע מושבות חקלאיות הראשונה שבהם מושבת תפארת בנימין ,שלכל משפחה הוקצבה חלקת האדמה שלה , לצורך העיבוד החקלאי ולקישור בין החלוצים ,לחמולות הפלאחים שישבו באדמות הסמוכות ,הביא אגרונום פיק"א חיים כהן , את יעקב כץ חלוץ במושבה פתח תקווה, להדרכה בעבודה החקלאית ולפתרון הבעיות עם השכנים ,מכיוון שהוא דיבר ערבית והכיר את מנהגי הפלאחים הערביים.

על פי המלצתו של פקיד פיק"א הראשי במושבה מטולה ,נגשו המתיישבים באדמות סאחם אל ג'ולן לבנות את בתיהם ,את הרפתות המחסנים והמתבן, לצורך בניית המבנים נשכר הקבלן  יעקב שלום מהעיר צפת, אלא שלכיסם של החלוצים נגרם נזק כספי עצום שהכפיל כמעט את מחיר הבנייה כיוון שנדרש לשנע את חומרי הבנייה מהעיר צפת להרי חורן (גולן)

בני הקבוצה הבולגרית הקימו כעשרים בתים ומעט מבנים נוספים למשק החקלאי, לעומתם אנשי העלייה האנגלית אמריקאנית האמידים יותר, בנו חוות חקלאיות שהשתרעו מבחינת החצרות על שטחים גדולים יותר וכללו את המבנים החקלאיים הנדרשים למשק חקלאי מעורב, עשרת אנשי קבוצת מיקטרינוסלב הרוסית, בעלי מעט הממון בנו בתחילה רק ששה בתים , החלוצים החלו במהרה לנטוע כרמי זיתים ,כשמונה אלפי שתילים לכרם ענבים, וקרוב לעשרים אלף עצי תות בעבור מזונם של תולעי המשי, לטווית בדי משי מפקעות הגלמים ,בד בבד החלו להכשיר שטחים לגידול גידולי גן ומספוא והחלו לאכלס את הרפתות והלולים .

תחילת סיום היאחזות באדמות סאחם אל ג'ולן

תושבי מושבות יהודיות אלו ,עיבדו את הקרקע עד מלחמת העולם הראשונה ומעט לאחריה שאז נאלצו לעזוב בלחץ החמולות הפלאחיות הסמוכות והן השתלטו על הקרקעות שפונו יש להוסיף את מחלת הטיפוס שפשטה בין החלוצים וגרעה ממספרם והוסיפה קושי בנדבך נוסף להתיישבות החלוצית.

סיפור ההידרדרות של המושבות באדמות סאחם אל ג'ולן שבחורן ,מתחיל בסוף שנת 1897  על פי האגדות ברגע שמגנם הגדול בפני הפחה המחוזי ובפני החמולות הפלאחיות באזורם הפקיד הראשי אוסוביצקי עזב את המושבה מטולה,את מקומו תפס הפקיד הראשי חזן שהצטייר כחלש לעומת אומץ ליבו של קודמו,

לאחר שערך חזן שיחות בכניסתו לתפקידו במטולה, עם הפחה המחוזי אותו הכעיס במיוחד (אולי חוסר ניסיונו במלאכת השימון ) ובנוסף מפגשים עם ראשי החמולות הפלאחיות בחורן במפגשים הללו הצטייר בעיניהם חזן כחלש ולא מאיים ,וכאדם שאינו מבין את הרוח האסלאמית הערבית , בעקבות פגישות אלו החליט חזן ,כי הוא עוסק בענייניו במטולה ואינו מטפל כקודמו גם בהגנה עת תושבי חורן.

מצב חולשה חדש זה ,הביא את הפחה ללחוש באוזניהם של ראשי החמולות הפלאחיות להרים ראש ,בנוסף לחוקים חדשים שקבע שכול מטרתם הייתה הצרת רגליהם של החלוצים בחורן, כמו איסור בניית בתים נוספים, איסור בניית מבנים לבעלי חיים ,איסור נטיעות וחלקות חדשות ,המצב השלטוני החדש ,הביא את החמולות הערביות באזור, להרים ראש ולהתחיל להציק,לבזוז ולרצוח בקרב חלוצי אדמות חורן.

תחילת ההצקות החלה בהסגת גבולות המושבות בחורן,הזזת סימוני החלקות היהודיות והצבת עובדות בשטח ביד אנשיהם באישור אנשיו של הפחה,מעשה זה גזל כעשרים אלף דונם מאדמות בוסטוס גורגוס שבחורן - סאחם אל ג'ולן שרכש הברון רוטשילד בתחילה,בהמשך החלו להעלות את עדריהם על שדות הפלחה והחיטה של המתיישבים בתשעת המושבות בחורן ,בין המטעים והכרמים (ידוע סיפור האדמה החרוכה לאחר ביקור של עדרי עיזים לשיחים ועצים) .

לאחר שראו שהשלטונות אינם מפריעים ואף מעודדים למעשי ההשחתה נפתח הסכר של ההצקות והחלו הפלאחים במעשי שוד, ביזה ומארבים לתושבים ולשיירות האספקה בדרכים המובילות בין המושבות, ואפילו במתבני החיטה והשעורה .

מצב חסר אונים זה גרם בתחילה לקבוצה האמריקאנית למסור לפיק"א את האדמה והחוות הגדולות שלהם ולהרים רגלים ולנוס בחזרה לאמריקה ,במקום נשארו המשפחות הבולגריות וכעשרה משפחות ורומניות , לאחר התנפלות על בית משפחת וואלוביץ הרוסית ודקירת אשתו בסכין ,התקבצו משפחות הנותרים בחוותו של רוזנברג האמריקאני שנטש .

כאשר לאחר זמן הוחלף חזן בפקיד ראשי חדש בבית הפקידים של פיק"א במטולה ,נתמנה פקיד חדש שגם הוא לא הבין את אורך החיים האסלאמי ואת תורת השימון העותומאני , כיוון שהפחה הבין שמהיהודים לא תבוא הישועה לכיסיו,שלח הפחה לחורן  קצין עותומאני וחיילים ובידם צו לפנות את המושבות תוך יממה ,התושבים המבוהלים הרימו את רגליהם ונסו על נפשם.

פרפורי הגסיסה למושבות באדמות סאחם אל ג'ולן

שנת 1898 נחשבת לשנה שבה על פי סיפורי זקני המושבות בחורון ,בתקופה שבה הותקפו החלוצים היהודיים במושבות חורן הגיעה מצבם הכלכלי לקרקעית התהום, פקידי המושבה מטעם פיק"ע יעצו לתושבים שנשארו לעזוב לתקופת מה ,על מנת להגן על חיי משפחותיהם, החלוצים עזבו ועברו להתגורר בצפת ומושבה ראש פינה .

לקראת סוף שנת 1898 חזרו גברי המושבות לבתיהם ומשקיהם בחורן וגילו כי הבתים נבזזו וחלקם נהרסו לאחר עזיבתם, בעת שהפלאחים בנוסף לשנאתם להתיישבות היהודית החליטו למרוד בשלטון העותומאני, שנים מהחוזרים מהקבוצה הבולגרית נאסרו בתואנה שהשתתפו במרד והועברו לדמשק ,שם שוחררו בידי פקידיו של הברון רוטשילד.

ליתר הגברים שחזרו למושבות חורן בסוף שנת 1998 ,הוצב תנאי בידי המשטרה העותומאנית ,שעיקרו דרישה לעזיבה מוחלטת או שיאסרו , כשחרור מאיום המאסר נאלצו  הגברים שחזרו למושבות ,לחתום על מסמכים שבו הם עוזבים מרצונם ושלא ישובו עוד להתיישב במושבות חורן  זאת הייתה העזיבה הסופית של חברי שלושת האגודות שרכשו את השטח מידי הברון רוטשילד בפריז.

במקום מושבם בגליל במושבות מטולה הקבוצה הרומנית ,במושבה ראש פינה יתרת החלוצים ואילו הקבוצה הבולגרית עברו לעיר צפת,חלוצי אדמות סאחם אל ג'ולן , שינו סטאטוס והפכו מעובדי אדמה ,שהתפרנסו מאדמתם לפליטים שחיו על קצבת של פקידי הברון ומכספי החלוקה , בעת שבו ישבו ובלבם תקווה לחזור לבתיהם ,הבהיר להם הזמן שחלף כי תקוותם נגוזה ולכן מרביתם עלו והצטרפו למושבה יבנאל שהוקמה באותה העת,

על שמירת האדמות נשלח מטעם הברון רוטשילד השומר זלמן כהן שנותר לבדו ללא משפחתו שנותרה בכפר תבור , בנוסף לשומר זלמן כהן נותר בהתיישבות בחורן נקדימון אלטשולר , שנותר במקום בזכות ידיעתו את מנהגי הערביים ושפתם וקשריו המצוינים עם ראשי החמולות הפלאחיות בסאחם אל ג'ולן , למעשה הוא נותר האיכר היהודי האחרון שנותר בהרי הגולן ב סאחם אל ג'ולן ,בין השנים 1943-6 .

נקדימון עזב את האדמה בחורן בעת שהצרפתים בכוח וישי עזבו את סוריה בתקופת מלחמת העולם השנייה והבריטים לקחו תחת חסותם מחדש את השטח,באותם שנים גם שלחה הקק"ל צוות לרשום את שטח האדמה שנרכש באזור בספרי הטבו של סוריה ומי שהוליך אותם בתהליך היה נקדימון אלטשולר .

סוף דבר

לאחר כיבוש סוריה בידי הכוחות הבריטים בסוף מלחמת העולם הראשונה, הפכו שטחה של סוריה ואדמות חורן לשטחים של הממלכה הבריטית ,בעת שהחליפו שטחים וסומנו הגבולות של השטח הנתון למנדט הבריטי בין אנגליה וצרפת בשנת 1923 בהסכם סיסקו , הועברו שטחי החורן לידי השלטון הצרפתי מידי המנדט הבריטי , וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הועבר השטח מתחת לשלטון ריבוני סורי.

לאחר שהשטחים עברו לידי השלטון הצרפתי ,המשיך הברון רוטשילד לשלם את המיסים על הקרקע לידי הצרפתיים ,כמו כן הציב שמירה והקפיד לעבד חלק מהחלקות באמצעות אריסים פלאחים ערביים , בשנת 1942-3 נערך רישום חוזר ונוסף על הקרקעות בצורה חוקית כנגד רישום זה החלו לאומנים סורים להגיש תביעות לבעלות על השטחים אך תביעות אלו נדחו מן הסיבה שהרישום היה חוקי ומוסדר , סופו של דבר בשנת 1944 הלאים השלטון הסורי את האדמות ומסרב לדון בהחזרתם .

הסוגיה הגדולה שנותרה בשושו ואיננה עולה על הפרק בידי מדינת ישראל ,כי לארץ ישראל יש חזקה על אדמות ב סאחם אל ג'ולן ,בקושנים של רכישה וברישום בטבו הסורי , שטחו של השטח ב סאחם אל ג'ולן שווה בגודלו לשטח הגולן שנכבש במלחמת ששת הימים.

אין אני רוצה להיכנס לסוגיה פוליטית ,שאלתי התמה היא : מדוע לכול הרוחות מדינת ישראל, איננה מתנה או אפילו מעלה את הטענה של החלפת השטח בגולן במשא ומתן ,כנגד זכויות האדמות החוקיות שיש ליהודים ולמדינת ישראל ,אשר ניתנו והועברו הזכויות והקושאנים בצוואת הברון רוטשילד ובעת פרוק חברת פיק"א – יק"א בשנת 1957 ,למדינה ישראל וזכויות אלו שמורים בידי הקק"ל .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור