דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

אגדות מטולה בסיפורי המקום בסיפורי זקני המושבה

 

האגדות לקביעת שמה של מטולה מספרות כי השם ניתן לה על שם הישוב הדרוזי שישב על האדמות ונקרא אום טולה ,פרוש השם המקום המשקיף הנישא מעל לאזור ,בתחילה כתבו מתולה באות תף (מתולה) ולאחר מכן נכתב שמה באות טת (מטולה) .

בימי שלטון התורכים בישראל ,בשנת 1896  ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה בדרכו לביקור בלבנון ודמשק , כשהבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו , לישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונתו הוא , של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון,  כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב,ראש פינה ואחרות.

כיוון שהחליט להקים את המושבה מטולה ,רכש כשנים עשר אלף דונם מידי גבור בק גומבלט אחד מעשירי העיר צידון בלבנון ,חלק גדול מאדמה זאת לא הייתה ראויה לעיבוד חקלאי,ולכן נרכשה אדמה נוספת בצפון הגליל בשטח של 13.000 דונם, במקום שנקרא עין טלאה ,שטח זה חולק לחקלאי מטולה וביתרת השטח הוקמה נקודת תל חי.

כאשר נרכשו אדמות מטולה מידי גומבלט , ישבו באדמותיה חקלאים דרוזים, נוצרים ובדואים כאריסים על שטחיו של גומבלט, הדרוזים הבדואים אלו נלחמו אחד בשני עד שנמאס לגומבלט  והוא מצא את ההזדמנות למכור לברון את האדמות , לאחר המכירה נאלצו אריסים אלו לעזוב את בתי החושות מהחמר שהתגוררו בהם ואת חלקותיהם שעיבדו.

אריסים דרוזים אלו לא השלימו עם המצב החדש,כיוון שלא קבלו פיצוי על כרמיהם והמטעים אשר נטעו בעיקר עצי תאנים ,הגבול בין השלטון העותומאני לבין חייל צרפת בסוריה היה על יד ראש פינה. תל חי כפר גלעדי ועל יד מטולה שטחים אלו היו שייכים לשטח בשיפוטם של הממשל הצרפתי.

האגדה של בני מטולה מספרת על הסיבה מדוע נטשו בתחילה חלק משישים המשפחות במושבה הנטישה נעוצה במחלוקת באיזה סגנון יתפללו בבית הכנסת,חלק מהחלוצים סברו כי נוסח התפילה הספרדי הכולל שירה מתאים להם לעומתם אנשי אשכנז טענו כי התפילה בנוסח אשכנז מתאימה להם,בשל המחלוקת לנוסח התפילה עזבו האשכנזים את המקום והצטרפו למושבה יבנאל שם הקימו את ביתם .

בפועל חלק מהתושבים נטשו את מטולה, כיוון שמאסו במעשי הביזה וההתנכלויות של השכנים הדרוזים הפלאחים , בעיה קיומית נוספת נוצרה כאשר החליטו פקידי הברון , לשכור שומרים משבטי הבדואים המיתואלים , באזור על מנת להגן עליהם מפני הדרוזים , אך אלו לקחו את הכסף וכיוון שלא רצו לריב עם הדרוזים ,לקטו את הכסף ולא עשו כלום למניעת הגזל, מצב זה גרם למתיישבים להיות בין הפטיש והסדן ,הגדילו בדואים אלו לעשות והחלו לנהוג במושבה כבעלי בית וגזלו כספים או יבולים בתואנה של כיסוי הוצאות ההגנה עליהם , בשלב הזה נטשו חלק מהתושבים ועברו למושבות אחרות בארץ ישראל.

צרה נוספת רצינית עברה על המושבה כאשר מכת ארבה נפלה עליהם,כמנהג אותם ימים יצאו הכול אל השדות עם פחים והקימו רעש בתיפוף וצעקות ,אך זה עזר כמו כוסות רוח למת,כאשר נתברר כי נחיל הארבה הטיל ביצים בשטחי מטולה והסביבה , הצבא התורכי גייס את ילדי בית הספר ,הנשים ומי שהצליח להניח עליו יד, וכולם נצטוו לאסוף את ביצי הארבה , ביצים אלו נאספו לערימה ובכול יום נשרפה הערמה .

 

המצב הכלכלי במושבה עלה וירד בהתאם לסוגי הניסיונות של הגידולים השונים,העוניות שחונות הגשם לא הועילו גם ובל נשכח את מעשי הביזה של השבטים הבדויים והדרוזים באזור,בפרעות בשנת 1920 ננטשה המושבה מטולה לאחר מאורעות תל חי ותושביה עברו לגור במקומות אחרים .

בשנת 1921 החליטו חלק מהתושבים שנטשו לעלות בחזרה למושבה מטולה ולשקם את בתיהם ומשקיהם שנבזזו ונשדדו בעת הנטישה ,תחת חסות חברת יק"א – פיק"א שקיבלה כשלושת אלפים לירות תורכיות מזהב, מסרה את הכסף לאיכרים על מנת שיבנו מחדש את בתיהם במהלך השיפוץ תוקנו בית הכנסת ובית הספר , את חומרי הבנייה לשיפוץ ומזון הביאו החלוצים מהעיר צידון בעגלות.

כול תושב חוזר קיבל הלוואה לרכישת בהמות לחרישה,מחרשה,עגלה לתצרוכת החלב,ושני איכרים חלקו במכונת הקציר , עוד הוחלט כי המשקים לא יעסיקו עובדים ערביים ובמיוחד משכניהם הבוזזים ,לאחר שנתיים של עבודה קשה בשנת 1923 ,הציעה יק"א – פיק"א לתושבים שטחי אדמה בגודל של כשלוש מאות דונם לעיבוד חקלאי ,אלא שהאדמות היו באזור כפר גלעדי ולא היו קרובות למטולה.

בתמורה דרשה  יק"א – פיק"א להשיב לידיה חלק מאדמותיהם באזור שכונה אדמת המים,עוד הוסיפה  יק"א – פיק"א בתמורה לויתור זה תנקז החברה שטחי אדמה באזור לבנון בבקעת מרג' עיון ,תושביה החוזרים של המושבה לא התנגדו להסדר החדש וקיבלו בתמורה גם : תכנון מחדש של חלוקת השטחים בין שלושים משקי איכרי המושבה ,כול מתיישב קיבל כמאה שבעים וחמישה דונם באדמות המתועלות,עדר כבשים בן 20 ראשים.

למושבה הצטרפו מספר בוגרי בית הספר החקלאי מקווה ישראל שקיבלו כחמשה משקים לעיבוד חקלאי,בשטח של קרוב לשבעה מאות דונם,במשקיהם הקימו גם משק חיי של לולים ועדרי פרות לחליבה ,אלא שלאחר תקופה קצרה ,התפוגגה הקבוצה ונעלמה כשם שבאה ואדמותיהם נעזבו.

חלק מהאיכרים במושבה ,למרות מה שנקבע, החלו למסור חלק מאדמותיהם לפלאחים הערביים בתמורת אחוז מסוים מהיבול,אי הרחבת המקום ומציאת פתרון לילדי האיכרים שבגרו ולא הצליחו לקבל משקים במושבה מטולה , אילצה אותם לחפש את מקומם וחייהם במקומות אחרים,יש להוסיף ,כי הוריהם הזדקנו ויכולות עיבוד השטחים שברשותם במשקיהם ,החלה לרדת כמו כמויות התוצרת החקלאית שממנה התפרנסו .

סיפור המים נשנה כמו במקומות במושבות אחרות שנוהלו בידי יק"א – פיק"א , על מנת להקל את חיי התושבים התקינה יק"א – פיק"א ,שבשבת מעל המעין ששאב את המים ודחף בצינורות את המים לבריכה מרכזית במושבה מטולה, רעיון מצוין לכול הדעות אלא שכרגיל זאת הייתה חרב פיפיות ,מצד אחד יש מים לרווחת התושבים ולשימוש במשקיהם .

אלא שאין ארוחת חינם וצריך לשלם בעבור המים, כי צריך להעסיק מפקח לצורך החלוקה וההתחשבנות,צריך להעסיק נפח לתיקוני הצנרת והמנוע, מישהו צריך לשלם את מחיר הקמת מפעל השאיבה  והרי לכם דייסה יקרה למחיר המים שהוגש לאיכר כמכפיל להוצאותיו אל מול הכנסותיו הזעומות ,מה שהיווה גם בעיה היו כמויות המים שנשאבו ושלא הספיקו לכלל התושבים , דבר שהביא את התושבים להזדקק למים שהובאו בידי השכנים הערביים בסביבה ושעליהם שילמו גם האיכרים.

במטולה כמו בכול ציבור יהודי שכאשר נפגשים שני יהודים מיד מוקמות שלוש מפלגות , התפלגה המושבה לשתי קבוצות, חלק התנגדו לשוחט כיוון שלא היה לטעמם, משום סוג השחיטה כרגיל מחלוקת ספרדי או אשכנזי,אותה ההתנגדות של חלק מהתושבים היה כלפי הנפח שהתנגד לשוחט ולבסוף אולץ לעזוב ,כתוצאה מכך הופסקה זרימת המים למושבה למשך חודשים כיוון שלא היה מי שיתקן את הצנרת והמנוע בתחנת השאיבה במעין.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור