דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

שמואל ובריינה ציזיק סיפורם של הילדיהם

 

סיפורו של ברוך צ'יזיק הבכור בילדי המשפחה

סיפור אהבתו לטבע של הילד ברוך החל בבית אביו באוקראינה ,כאשר מלאו לו עשר שנים אז נהג לצאת ביום המנוחה מהלימודים אל הטבע להבין ולהתבונן בעולם הנסתר והקסום הזה של מחזור הצמיחה .

בגיל חמש עשר החליט ברוך כי למד מספיק תורה ובמקביל רכש ידע מאנשי אדמה והחליט כי הוא מתמסר להבנת הטבע מבחינה מדעית,הוא החל גם לחוש כי ברצונו לעלות לארץ ישראל, לכן החל ללמוד בצורה עמוקה את תורת האיכרות בחוות חקלאיות ומשקים בחבלי רוסיה ,שתנאי האקלים והקרקע דמו לאלו של ארץ ישראל.

בין היתר עבד במשתלת עצי פירות בחצי האי קרים אצל רוזן רוסי,כאשר ראה הרוזן את כישוריו ומאוויו בלימוד הטבע והחקלאות , כתב לו הרוזן מכתב המלצה לאקדמיה הלאומית שעל שמו של הקיסר בהרי הקוקוז ,שלשם נשלחו טובי הצעירים שרצו ללמוד חקלאות ברמה גבוהה,שם למד את תורת עיבוד הקרקע,הטיוב והתמחה בגידול עצים סוב טרופיים כמו זיתים,הדרים,שם למד את תורת ההרכבה של זנים ועיצוב עצים למטרות חקלאיות ולצורה העיצובית של העצים המקלה על איסוף הפרי.

כאשר בגר והגיע לגיל גיוס לצבא הקיסרי הרוסי ,עזב ועבר לחווה חקלאית בהנהלת האגרונום עקיבא אטינגר בסרביה, שבה עבד ביחד עם יצחק בן צבי (נשיא מדינת ישראל בהמשך) ורחל ינאית ,בשנת 1905 הצטרף אליהם בנסיעתם לוועידה הציונית והיה שותף לויכוחים הפוליטיים לעתיד הציונות בארץ ישראל.

בשנת 1906 עלה לארץ ישראל עם אחותו חנה בת ה 14  (שנפלה בהגנת תל חי )בהמשך לאחר עלייתו החל לעבוד בפרדסו של משה סימלנסקי ברחובות העסיק את עצמו בנוסף לעבודת השדה ,בהבנת הצמחייה והגידולים מההיבט המחקרי הבוטני של הצמחים ,ראשו היה נתון לא ברעיונו להגשים את החלוציות הטהורה ולהקים חווה חקלאית , אגדה משפחתית של משפחת צ'יזיק ,מספרת כי כול תהליך גידול צמחים ועצים היה קרוב לליבו ולמוחו החוקר ,עד שלפעמים הזמן עמד מלכת אצלו לטובת ההתבוננות בתהליכי הטבע השונים והוא שכח מההבלי העולם האמיתי .

האגדות המשפחתיות ממשיכות לספר ,כי כול כך העסיק הנושא הבוטני את מוחו שהיה מפסיק בעת חריש בחלקתו שבמושבה כנרת את עבודתו ועמד וחקר את שורשי צמחי הבר שחרש ,בכדי להבין את פעולת הטבע,עד שהפרדות שהיו רתומות למחרשה היו מסתלקות משדה החריש ומוצאות לעצמם תעסוקה בהפסקה שנכפתה עליה.

 

את המצב הצילה לפעמים האחות ציפורה שהייתה יוצאת עימו לזריעה לאחר החריש  והייתה הולכת אחריו וזורעת חיטה, היא הייתה מעירה אותו מחלומותיו הבוטניים ,לבל ישכח לשם מה הגיע לשדה  בהמשך לאגדה סיפרו בני המשפחה כי בעת שעבד בהרכבת עצים או בחיתוך ומחקר צמחים היה נוהג ללבוש חלוק לבן ,ממש כמנתח ומסדר את כליו בסדר מופתי על שולחן לצורך עבודתו .

 

כאשר גויס ברוך בגיל 36 לצבא התורכי לשרות בעיר דמשק , הכיר שם את אשתו לעתיד בת העשרים ,שרה בת משפחת אטקינס שהייתה מורה בבית ספר יהודי בדמשק,בעיר דמשק  קבל ברוך מינוי כגנן הראשי בצבא התורכי, בהמלצת המהנדס אליהו  ווילבשיץ   .

בפועל משפחת אטקינס גורשה מהעיר יפו לדמשק כנתיני חוץ , במקרה שעת שעשו את המסע לדמשק פגשה שרה ציזניק את שרה אטקינס וביקשה להעביר דש חם לאחיה ברוך שהיה בשרות צבאי בעיר , האגדה המשפחתית ממשיכה בסגה הזאת ומספרת כי כאשר נפגשו שרה וברוך בדמשק ,היא מצאה חן בעיניו אלא שהאימה שלה התנגדה לנישואים מכיוון שהפרש הגילים היה שש עשר שנה בינם,אבל שרה אטקינס התמרדה והחליטה כי הם יינשאו .

בעת שג'אמל פחה המושל על ארץ ישראל ,ישב במפקדתו בדמשק ,הוא הושפע ממראה שדרות העצים בערים האירופיות , החליט כי גם הוא רוצה שדרות עצים בדמשק , לכן גייס את ברוך ציז'יק למשימה כגנן הראשי בעיר דמשק להגשמת חלומו, יציאתו של ברוך לצבא , מהחיים במושבה כנרת ,גדעה את הקשר החקלאי של ברוך בהגשמת הרעיון לחווה בארץ ישראל.

אט אט שקע ברוך בהוויה הבוטנאית, החל להביא חוטרי עצים וצמחים ממקום מושבו ונטעם ושתלם בארץ ישראל,הביא חוטרי עצי ארץ ונטעם במקומות שונים בארץ ישראל, בעת שרותו הצבאי בדמשק ,סייר רבות בחבלי תורכיה הכפריים ובסוריה בכפרי הפלאחים ,כך למד על הצמחייה הטבעית והתאמתה לתנאי האקלים והאדמה לאדמת ארץ ישראל ,הוא תרבת עצי פרי בר שמצא בסיוריו והתאים אותם לגידול מסחרי ותרבותי ולתנובת פרי גבוהה יותר ועמידה למחלות צמחים.

לאחר המלחמה המשיך בעבודתו המחקרית ביחד עם האגרונום אטינגר , בעזרת אשתו הקים את המחלקת הבוטנאית בית הנכאת לחקלאות וטבע של ההסתדרות הציונית בירושלים, הצטרף לסגל המורים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל בשנים 1922-4 , שימש כמורה ומדריך חקלאי ראשי במשק הפועלות שהקימה רחל ינאית באזור תלפיות בירושלים,לאחר מכן מונה מדריך ראשי למשקי הפועלות בחבל יהודה,פתח תקווה ובמשק בורוכוב לגידול עצים ,צמחים ופרחים , שם גם הצליח בניסיונותיו ושווק את עצי הפרי שיצר .

בבית הנכאות בירושלים נפתחו עשרה מחלקות לתצוגה, לתצוגותיו הוספו מוצגים חדשים נוספים,במבוא הכניסה הוצגו קרוב לחמישים זני ענבים וכחמישים זני פרות שונים,בחדר לידו הוצגו כחמישים תמונות של פרות בעונות השונות,בחדר השלישי הוצגו דוגמאות בוטניות של צמחים,עצים ושיחים ארץ ישראלים כולל צמחי ביצה ואוסף ציורי הפרחים של הצייר א.הלוי בתצוגות שהקים ברוך צ'יזיק .

ברוך המשיך את עבודת המחקר הבוטני והחל לפרסם את מאמריו בירחון " השדה" ובירחון "קפת הספר " שדנו בענייני מסירת מידע לחקלאים בשיטות מערביות חדישות ברוך כתב כיצד להלחם בחולד השדה ויתר הטפילים המזיקים לגידולי החקלאי, אין לשכוח את חוברות "אוצר הצמחים ",לזכרה של אמו בריינה הקדיש את הספר צמחי הדלועים בארץ ישראל.

ברוך כתב ספרים כמו :
צמחיאל- אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל אלבום תמונות לצמחי ארץ ישראל ,והספר צמחיאל-אגדה ורקמה , שבו שולבו ציוריה ותמונות רקמה של בתו נעמי של צמחים, עוד הוציא שלושה כרכים של אינציקלופדיה אוצר הצמחים ,אינציקלופדיה מדעית לצמחים וחיות בארץ ישראל שבהם שולבו תמונות ואיורים על פי שמותם העברי,הלועזי והמדעי ,מפעל זה נערך בעזרת רעייתו ובעזרתה.

בעת שהרצליה הוקמה היה ברוך ציזיק אחראי על נטיעת מאוד דונמים של פרדסי ההדר מסביבה והרכיב במו ידיו את עצי הפרי והתאימם לתנאי ארץ ישראל,אז גם גמלה בו ההחלטה לעבור ולגור בהרצליה ולהתנתק סופית ממושבת כנרת והעמק,( בשנת 1925 מכר גיסו חיים דב בלינקוב שהיה נשוי לאחותו חיה,את המשק במושבה כנרת והצטרף למגורים לידו),

האגדות המשפחתיות טוענות ,כי ברוך עבר להתגורר בעיר הרצליה בעת שהוקמה ,על מנת לספק לילדיו תחושה של מגורים בכפר , בדיחה משפחתית מוסיפה שאחיהם הבכור ברוך בעת שגר בהרצליה  ,לקח על עצמו לשלם בעבור השכלתם של אחיו הבנים, את הבנות לא הביא אליו ללימודים , בעת שמימן את לימודיהם,לא סיפר לרעייתו שרה את התחייבותו ורק לאחר תקופה רבה, הבינה לאן נעלם חלק ממשכורתו.

מסביב לביתו בהרצליה ברחוב הנדיב ,הקים ברוך גינה מטופחת בת ששה דונם ששימשה לו כמעבדה לניסיונותיו הבוטנאים, הוא המשיך לחקור ולטפח את אוסף זרעיו ,בגניו נטע עצי ארז שלקח להם שלושים שנה עד שהחלו לפרוח ולתת אצטרובלים עם זרעים.

לאחר שהצליח לפתח זנים משובחים של עצי פרי ,וזני פרחים , צמחים סוב טרופיים נדירים,פתח ביחד עם לאה מירון כצנלסון בתל אביב ,חנות ומשתלה ובית מסחר לממכר זרעים , עצים,פרחים וצמחים.

בשנים 1933-4 יצא ברוך לפרס ועירק ויבא חוטרי שיחי בוטנים ועצי פיסטוקים ושקדים,נטעם ושתלם באדמות גוש עציון והצליח לגדלם בתנאי בעל של השקיה רק ממימי הגשמים,עצים אלו הניבו תנובה למרות שניטעו בתנאי ההר והמורדות הצחיחים.

אחר כך התמסר לגידול תפוחי האדמה ובהכלאת זים והתאמתם לתנאי ארץ ישראל, ניסה גידולי אורז באזור אדמות הביצות,החל לשווק זרעים לגידולים פרי ייצורו מניסיונותיו,ניסה לגדל גם מטעי שקדים ,בוטנים ופיסטוקים גם ברמת הנגב , פיתח שיטות גידול במחזוריות ונלחם במחלות הצמחים והתאמת חומרי ההדברה לסוגי המחלות .

לאחר מותו תרם את ביתו והגינה סביב ביתו להקמת מוזיאון בית הראשונים בהרצליה ברחוב הנגיד 8, כמו כן תרם ברוך ציזיק בצוואתו לאחר מותו  את עזבונו בשנת 1966 בספריה המדעית שלו ,באמצעות רעייתו חייה, למכון הפדגוגי הביולוגי העירוני של העיר באר שבע ,האוסף כלל את חומר המחקר ספרים שכתב את אוסף הספרים והחוברות והצילומים של צמחים,עצים ובעלי חיים מארץ ישראל, שהיו בספרייתו המדעית בביתו,

תודה לעזרה בכתיבת המאמר לשמואל יזרעאלי איש מושבת כנרת ,לצ.אופז העיתונאי .

מוזיאון   בית ראשונים הרצליה

כניסה בתשלום  , נגישות לנכים .כתובת המוזיאון :  הנדיב 8 הרצליה

טלפון לתאום :  09-9504270 המוזיאון פתוח בימים ימ א -ה  12:00 - 09:00, ב  18:30 - 16:00, הגן הבוטני פתוח ללא תשלום בימים א -ו  08:00-13:00, 16:00-19:00

במוצגיו מציג המוזיאון את ימייה הראשונים של ההתיישבות  והקמת העיר, מסביב לבית ראשונים,  גן המכיל סוגים שונים של עצים וצמחים כמו ארז הלבנון, בתחילת דרכו של המבנה הוא היה שייך למשפחת ציזיק,  שהיתה אחת המשפחות הותיקות בעיר,תצוגות המוזיאון, מספרות באמצעות אמצעים אור קוליים וחפצים מחיי היום יום, מסמכים ותמונות את סיפור הקמת העיר,במרפסת בית הראשונים מוצג פסלו של חוזה המדינה הרצל,אשר שוחזר על פי הצילום הידוע.

במקום אודיטוריום,המוזיאון הוקם בביתם של שרה וברוך ציזיק, אנשי העלייה השנייה, מוקף גן בוטני מרהיב ופורח בו גדלים עצים נדירים שהובאו ארצה ע"י אבי המשפחה שהיה אגרונום ידוע.המוטיב העובר כחוט השני בתצוגת המוזיאון הוא דמותו של הרצל שעל שמו נקראת הרצליה.

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור