דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

העיר העתיקה משפחת מימרן והחלבנות

 

הקדמה

באזור הקראי בלב הרובע היהודי בעיר העתיקה ,ליד בית הכנסת הקראי מול החורבה , החל סיפורה של משפחת מימרן, כאשר בשנת 1742 ,התיישב פלג של משפחת מימרן שהגיע בגל העלייה ממרוקו בראשות הרב חיים בן עטר,פלג זה רכש חצר שנקראה חצר מימרן .

לפרנסתם עסקו בני המשפחה במקצוע הצורפות,חלקם היו אופים ללחם ועוגיות,לצורך זה רכש פלג מהמשפחה בראשות בן ציון ורעייתו חפציבה מימרן תנור אפיה מידי בעליו הערביים ברחוב חברון,לצורך אפיית לחמים של עקרות הבית היהודיות בסביבה וחלק מהעבודה היה אפיית לחמים מתוצרתו ועוגות ועוגיות.

כיוון שבעיר העתיקה התיישבו עדות רבות ולכול אחת מנהגיה באפיית הלחם וצורתו, נוצר הכרח לחלק את התנור לתאים ,שבה נאפה כול סוג וסוג וצורה של לחמי העדות השונים,בסגנון העדה האשכנזית ,הספרדית, הגיאורגית,מצפון אפריקה ומה לא? לבל יתערבבו.

אך מה שקרא בפועל בפתח המאפייה ,בעת שהנשים הביאו את בצקם לאפייה נפתח בידם מועדון הנשים וכול עדה ועדה ואזור גיאוגרפי זה או אחר ,החלו להתקשקש ולדון בעניינים שברומו של עולם וכמובן ברכילות השכונתית והאזורית ,כך נתקע האופה האומלל בן ציון בין המייצרים,עד שנמאסה עליו עבודתו מלהג הנשים בבליל השפות.

נוצרה בעיה כי להג ובליל השפות והסיפורים (תצלנה אוזניו) גרמו לאופה המסכן מצבים ,שבהם התבלבל וגרם לחריכת מוצרי המאפה, כיוון שלא היה יכול לגרשם ,פיתח שיטה שהיה מכניס עצים לחים לתנור , עצים אלו הוציאו עשן רב שגרם לנשים להתרחק מהפתח של מועדונם.

בעיה נוספת שהיה בן ציון נדרש אליה הייתה מלאכת התרגום,כיוון שהיה בעל המועדון ,ששלט במספר שפות וניבים ,נתבקש להניח לעבודתו ולתרגם את בליל השפות מאישה ממוצא אשכנזי לילידת מרוקו ,או תרגום מנשות גיאורגיה לנשים מגרמניה וכדומה.

אך הצלחתו בהפעלת התנור וריבוי לקוחותיו גרמו לא לפתיחת חזית של בעלי התנורים האחרים ברחוב ,הן מהמוצא הערבי מוסלמי והן מחבריו לענף היהודיים,התאגדו חבר מרעים זה שכרו פוחזים צעירים ושיסו אותם בו ,להפריע ולסחוב מתוצרתו העוגות והעוגיות ולנוס.

בן ציון האופה הבין מיד שיש לשמן את ידו של האחראי בסניף המשטרה הסמוך,שהצהיר כי בן ציון מוגן על ידו,למרות זאת, המשיכו ההצקות והוא נאלץ לשלם גם דמי הגנה נוספת ,לחמולת הערבים בסמוך למאפייתו , עד שקצה נפשו מהצלחה למראית עין זאת בפרנסתו ,בהחלטה חפוזה מכר את התנור וביתו ונסתלק מהסביבה.

לשמחתו בעת שעבר בן ציון למגוריו החדשים באזור הקראי ,החליט בנו להינשא לבתו מסעודה של בעל מחלבה מחברון, שלמדה את רזי המלאכה במפעל של אביה,לאחר הנישואים וכיוון שנטש את מקצוע האפייה והתנור,הציעה לו כלתו שיקימו במשותף מחלבה בעיר העתיקה .

למרות שהבין בן ציון מימרן כי הוא נכנס לשטח ממוקש וחסום ,הוא החליט להקים מחלבה ולרכוש את הכלים והמכשור להפעלתה, אלא כשפנה לרכוש חלב מבעלי העדרים הערביים ,נתברר לו כי לרובם חוזי מכירה למשפחות אירמוזה וחפץ הקשורים בחוזה חלוקת אזורים ומשפחתיים ולא נותר למשפחת מימרן אלא לרכוש במחיר מופקע וגבוהה את התוצרת מבעלי עדרים שהיו ללא התקשרות לתאגיד משפחות אירמוזה וחפץ דבר אשר יקר את מחיר תוצרתם .

כמובן שפרצה מלחמה עולמית ,בני משפחת מימרן צרו על מחלבות אירמוזה וחפץ והחלו לנפץ ולפגוע בכלי האחסנה של החלב בחצר המחלבה ובדרכה במעבר הכניסה ,כיוון שהעניינים הגיעו להרמת ידיים,נזדעקו לנושא מוסדות הגישור הדתיים בבית הדין הרבני,בני ארמוזה וחפץ טענו לחזקה על הענף בירושלים, מנגד טענה משפחת מימרן ובראשם כלתם החדשה שטענה שהיא מענף החלבנות ולכן יש להם זכויות להיכנס ולהפעיל מחלבה .

כאן נכנס לעובי הקורה הרב פינטו ושכנע את המשפחות להגיע לפשרה שכללה חלוקה מחדש של שטחי הטריטוריה ,סוגי המוצרים המותרים ליצור בידי כול משפחה ובעיקר חלוקת כמויות הצריכה של כול משפחה מכמות החלב הנחלבת בכול יום באזור ירושלים .

הפשרה כללה חלוקת ארבעים אחוז מכמות החלב למשפחת אירמוזה, שלושים וחמישה למשפחת חפץ וחמש עשר אחוז למשפחת מימרן, עוד סייג איסור הוכנס לחוזה הפשרה , ליצור גבינות כדוגמת הגבינות של משפחת אירמוזה וחפץ,למשפחת מימרן הותר ליצר ללא הגבלה סוגי יוגורט ,הנימוק ששיכנע את הצדדים להסכים לפשרה היה ,שמוטב שהנושא יגמר בין היהודים ולא יעבור לרשות השפיטה השלטונית.

אחרית דבר משפחת מימרן החלו ליצר גבינות רכות כדוגמת הלבנה וסוגים של יוגורטים מחלב כבשים ופרות , סוגי בורקסים מלאים תרד ,החידוש מצא חן בעיני הציבור היהודי והמחלבה החלה לשגשג,כיוון שכך נדרשה למשפחת מימרן חלב נוצר על מנת שיוכלו לספק את היקף ההזמנות, בני המשפחה התיידדו עם פלאחים מקומיים,רכשו עדר צאן לחלב ,בכפרי הסביבה מדרום לירושלים בואכה לכוון חברון,והחלו לפתח מקורות אספקה עצמאיים בנוסף לחלב מחוזה הפשרה.

על מנת לספק את תוצרתם בשכונות שמחוץ לחומות העיר העתיקה רכשה המשפחה מספר חמורים ויצרה קו חלוקה לתוצרתם בשכונות היהודיות ,כך צמחה עוד מעצמת חלבנות בירושלים .

תודה ליעקב אלעזר איש ירושלים ,לעזרתו באיסוף החומר למאמר


 
 
 
בניית אתרים - שרקור