דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

סיפורה של משפחת אירמוזה (יפה)

 

משפחת אירמוזה (יפה) משמשת נדבך יסודי בסיפורה של החלבנות בירושלים סיפורה של המשפחה מתחיל איך לא ? בגרוש ספרד ,כאשר עזבה המשפחה את ספרד התפלגה המשפחה לשלושה שבטיים שהתיישבו במקומות שונים ברחבי התבל.

פלג אחד של המשפחה פנה צפונה למדינות שפלת אירופה והתיישבו באזור הולנד ובלגיה,פלג זה התפצל וחלקם נדדו עד לצפון גרמניה והתיישבו בערים המבורג ,קלן ואפילו צפונה משם , מפלג משפחתי זה נותרו מעטי מעט  ,כיוון שפלג זה הושמד ברובו בפרעות ובהשמדה של מלחמת העולם השנייה.

פלג שני פנה והפליג לסוריה שם התיישב בעיר אליפו עם שיהודייה עסקו במסחר בעיקר,הפלג השלישי שם פעמיו לארץ ישראל והתיישבו בין חומות העיר העתיקה ,למרות הפילוג החליטו ראשי המשפחה כי הפלגים ישמרו את מנהגי המשפחה על פי המסורת כפי שהתקיימה בספרד בטרם הגרוש.

כיוון שבספרד ארץ מוצאה עסקו בני המשפחה במסחר של אבנים טובות וזהב נטלו עמם בני המשפחה את רכושם והוא שימש אותם בתחילת דרכם המסחריים בארצות אשר התיישבו בהם,רכוש זה שימש את הפלג הירושלמי שלל משפחת אירמוזה ברכישת חצר למגורים בתחומי העיר העתיקה ,בחצר זאת, אף פתחו בני המשפחה חנות ליבוא סחורות באוניות חלקה אף מספרד תוך שימוש בקשריהם מהעבר, לנמל יפו ומשם בתעבורה יבשתית לחנותם בירושלים.

כיוון שהשלטון העותומאני לא הקל על התושבים הזרים שלא היו בני הדת המוסלמית ,ובמיוחד נושא התובלה של סחורת הייבוא  לירושלים תוך תשלום בקשישים ובעיית שוד הדרכים בידי כנופיות של שודדים ערביים ,התגבשה במשפחה מחשבה לחפש דרכי פרנסה חליפיות .

תחילת החלבנות במשפחת אירמוזה

בחנה המשפחה את האפשרויות ומצאה את הנישה שחיפשה ,החלב והגבינות בהספקה בעיקר למגזר היהודי שרכש חלב במגבלות חוקי הדת, מבחינת חוקי ההכשר וההלכה אין היהודים רוכשים חלב מסוחרים שאינם יהודים אלא עם היה נוכח יהודי בעת החליבה וראה שבעל החיים הוא כשר , במה שנקרא חלב מהעטין ישירות לפי הקונה ,והמגבלה התברואתית החשובה ,ההגבלה על ניקיונו ואי זיהומו וטריות החלב בטרם החמיץ .

לאחר שהחליטו להיכנס בני משפחת אירמוזה  לענף החלבנות הבינו בני המשפחה כי רק בתחבולות יוכלו להידחף לענף החלב ,מהסיבה שבארץ ישראל היה שלטון עותומאני מוסלמי ,שפקידיו הבכירים קבלו דמי בקשיש מהחמולות המוסלמיות  הערביות ששלטו בענף .

לכן החליטה משפחת אירמוזה בראשות אליהו אירמוזה ,להתחיל את ההסבה לחלבנות ברגל ימין ,בכדי למנוע מלחמות ובעיות עם השלטונות ולכן ברעיון מבריק החליטה המשפחה להיכנס בשותפות עם חמולת אבו חליל,  שהייתה אחת מהגדולות בענף, דבר שימנע התנגדות השלטון המוסלמי למהלך .

סיבה שנייה שהייתה לשותפות הזאת ,הייתה הכוונה ללמוד את הענף על בוריו בהתאמתו לתנאי הגידול בארץ ישראל , מחוסר השכלתם בנושא,הלימוד כלל רכישת הזנים הנכונים והמניבים ביותר המותאמים לתנאי מזג האוויר שבארץ ישראל , חליבה ,האבסה וגידול עדרי צאן לחלב .

כיוון שהערבים בעלי העדרים ,סרבו למכור בצורה מרוכזת את תוצרת החלב שהפיקו ליזמים יהודיים והעדיפו לשמור את כספי הרווח מהמכירה לעצמם נוצר הכרח לרכוש עדרים בתחילה של צאן ולאחר מכן פרות שאינן ילידות הארץ משום תנובתם הקטנה בחליבה .

לאחר רכישת העדרים לחלב נוצרה הבעיה בהאכלת העדרים שגודלו בדירים , כיוון שלאחר החליבה בבוקר נהוג היה להוציאם למרעה הטבעי, בעזרת רועים ערביים , שאינך יודע באם העדר ייגנב בהמשך היום  בידי הרועים ,או ישדד בידי שודדים, דבר שיגרום להפסדים נוראיים לבעליהם היהודיים .

כוונה נסתרת נוספת הייתה במהלכה של המשפחה ,בהמשך הדרך ללמוד את הנושא לעומקו ולצאת לדרך חדשה ועצמאית ,תוך קניית חלקם של השותפים בני משפחת חליל ,ואכן במשא ומתן למכירה נטלו עליהם משפחת אירמוזה לרכוש משותפיהם לשעבר בני חליל, את כול תוצרתם ולחסוך להם מערכת שווק ומכירה ליהודים.

לצורך עבודתו והמסחר ובנוסף לשותפות ,התקשר אליהו אירמוזה ליצרני חלב בכפרי הסביבה ועד לשכם היה יוצא רכוב על סוסו ומביא מהם חלב של עיזים ופרות, בחלק מהמקרים ,היה שולח אליהו את שליחיו על מנת שיביאו את התוצרת מהר ,מהסיבה שיספיק להכין גבינה וחמאה לנשות היהודים והערבים

בנוסף לעבודתו בחנותו שהייתה ברחוב היהודים והמפעל לייצור מוצרי החלב (הגבינות והיוגורט ) שהיה ממוקם בקרבה לבית הכנסת החורבה , בבית הכנסת לשעבר מימי הרמב"ן המבנה שכונה בעת ימי המחלבה "המואזין" שגילו מאות שנים, עד מהרה יצא שמו למרחוק בזכות תוצרתו הטובה והטריה  האגדות הירושלמיות מספרות כי אליהו המשיך לעבוד פיזית במפעלו עד ערוב ימיו .

לאחר שיצאה המשפחה לדרך החלבנות ,והשתלטה על חלק גדול ממכירת החלב ליהודים, ביחד עם גידול עדריהם ויצירת כמויות חלב מעל לכמויות שנדרשו, הגו במשפחה רעיון נוסף והחלו לגבן חלק מהתוצרת לגבינות יוגורטים ועוד מוצרים .

כיוון שהמשפחה החלה להתעשר ממקור פרנסתם החלבנות ,הם החלו לפנות לכוונים נוספים וגוונו את מרכולתם באפיית בוקרסים ומאפים שונים ,חלק מהמשפחה עבר גם לענף הבשר והשחיטה,כיוון שבעלי החיים שברשותם שהפסיקו להניב חלב ,היה צורך למכרם לענף הבשר הכשר , ממש משק חקלאי מעורב לתפארת בתחום העירוני .

בין יתר עיסוקיו היה אירמוזה אליהו שמש בית הכנסת הרמב"ן , עבודה נוספת שעסק בה הייתה קבוץ תרומות לגמילות חסדים ליתומים,אלמנות וכלות לנישואים, בנוסף לעבודתו זאת  אליהו ארימוזה היה גם איש חברת קדישא שטיפלה במתים ובנושא הטהרה,בגיל שמונים בשנת 1944 נפטר אליהו אירמזה , אשתו נפטרה כשש שנים לאחריו בעת שגרה ברחוב מלכי 1 מול בית הכנסת הספרדי .

האגדות מספרות שכאשר נפטר בעלה והוריש לה סכום כסף במטבעות זהב פחדה האלמנה  שממונה ייגנב ,לכן פנתה ל אהרון ארוצ'אס מלך הדגים שגר בשכונה, והפקידה בידו את הממון למען ישמרו (מעין כספת פרטית) , אלא שכעבור שנים הפסיד אהרון ארוצ'אס הרבה ממונו ערב מלחמת העולם השנייה ויצא שכספה חלף עם הרוח ככספו.

אליהו אירמזה ואשתו סלחה שרים אירמוזה ,גרו בשכונת ימין משה ברחוב הטחנה 3 , אחיו שמואל אירמוזה (יפה) גר ברחוב הטחנה 5 לידו , בנו של אליהו אברהם, גר ברחוב הטחנה 11 זאת לאחר שעברו מביתם בתוך חומות העיר העתיקה , זקני העיר מוסיפים כי אליהו אירמוזה , לאחר שעבר לגור בשכונת ימין משה ,המשיך להגיע בכול שבוע לתפילות בבית הכנסת ריב"ז בעיר העתיקה שם שימש גם כגבאי.

במה שאנו מכנים כיום דפי זהב – בשנות העשרים החלה להתפרסם החוברת התעשייה בארץ ישראל, שבה תמורת תשלום ,פרסמו יצרנים ובעלי חנויות את חנותם, שמו של אליהו אירמזה הופיע ברשומות אלו.

תודה ליעקב אלעזר איש ירושלים ,לעזרתו באיסוף החומר למאמר


 
 
 
בניית אתרים - שרקור