דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

נס ציונה תקציר סיפור המושבה

 

לאחר התיישבות לרר במושבה נס ציונה הגיעו אליה ורכשו אדמות במקום גולדה מילוסלובסקי ובעלה,אהרון אייזנברג ורעייתו,אברהם ילובסקי,יוסף פלדמן,מ. הוכברג ורעייתו,זאב טיומקין מהעיר יפו, לאחר רכישת רוב הקרקעות במקום נותרו חלוצים אלו ללא פרוטה בכיסם להמשך הפיתוח לעזרתם נזעקו אנשים משכונת יפו כמו מיכאל הלפרין אביו של ירמיהו הלפרין ( הנפת הדגל).

מעט על מיכאל הלפרין יליד העיר וילנה שאביו ייעד אותו ללימודי תורה,אך הן מיכאל נתפס לרוח המהפכה האומרת שיש לחלק את אדמות בני האצולה לתושבים עניים הרוצים לעבד אדמה ( חלוקת הרכוש בסגנון המוקדם של המהפכה הסוציאליסטית) בד בבד נחשף לרעיון הציוני של עליה לארץ ישראל ולעבד את האדמה , חיזוק לרעיון הציוני קיבל לאחר פרעות בשנת 1881 , מיכאל הגשים את רעיונו ובשנת 1885 עלה לארץ ישראל.

לפרנסתו החל עובד כפועל בראשון לציון והתקרב לבני קבוצת נחלת ראובן משפחת לרר בוואדי חנין המתיישבים הראשונים באדמות נס ציונה , קרבה זאת הבשילה לרכישת חלקה מידי משפחת לרר שעליה הקים מבנה בן שתי קומות ומסביבה החל בהקמת חוות נטיעות לעצי פרדס, כיוון שחסרו לו מזומנים פתח במקביל בביתו בית חרושת לנעלים לתושבים הערביים בסביבתו,בנוסף החל להכשיר חלוצים צעירים במלאכת החקלאות ובמיוחד בנטיעות ,את הצעירים הללו קווה להעביר וליישבם באדמות שירכשו ממזרח לירדן.

אך פעילותו הרבה הייתה להפוך את השטחים נרכשו בוואדי חנין למושבה ,לכן נלחם בשותפיו טיומקין ופינס והגשים את חלומו בהכרזת הקמת המושבה החדשה נס ציונה , טקס ההכרזה היה בחלקה של חוות לרנר ,בעלי האדמות והפועלים התאספו בסמוך לחלקת עצי התות בחווה ,אל תוך ההמון הגיח מיכאל בעל הסיבה ,רכוב על סוסו שלף את חרבו והניפה,בהתרגשות אדירה נשא נאום קצר ברוסית ,ועיקרה המשפט הנודע "בדמי אני נשבע תשכך ימיני אם אשכחך ירושלים" .

הקהל שהתאסף קרא קריאות שמחה ועידוד ולאחר שנרגעו מעט הניף את ידו השנייה שבה אחז מוט ועליו דגל בצבעי כחול לבן ובמרכזו סמלה של המושבה נס ציונה או יותר נכון היו רקומות המילים נס ציונה ,הקהל המשולהב למראה הדגל הציוני שהונף בניגוד לחוקי העותומאניים ששלטו בארץ ישראל הריע לו ואז הסתלק מיכאל הרכוב מפחד השלטונות מהכינוס.

אנשי ועד המושבה החליטו להכין חותמת רשמית שעליה נחקק ואדי חנין –נס ציונה בחותמת זאת הוחתמו מסמכי המושבה , חיזוק למושבה הגיע בשנת 1897 כאשר למושבה הצטרפו משפחת קומורוב האב ושני בניו, אירוע מכונן נוסף למושבה בעת שהרצל בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת 1898 .

בשנת 1894 נפתח בית הספר היסודי הראשון בנס ציונה , לבית הספר נשכר המורה איצנשטיין , בתחילת המאה העשרים החלה המושבה בהתפתחות ובניית בתים מהירה לאותם הימים, כאשר המושבה מנתה מספר מאות של תושבים ,אנשי נס ציונה התבססו לפרנסתם בעיקר בעבודת חקלאות של נטיעת פרדסים וכרמי יין .

הסתמכותם על עבודה חקלאית הביאה למשבר הנודע בשנת 1908 ,לטובת העדפת העבודה העברית על פני העבודה הערבית הזולה יותר במשקי התושבים,מלחמה זאת מצאה תומכים בקרב המנהיגים הציונים בארץ ישראל,מצדדי העבודה העברית נעמדו מול שערי הפרדסים והכרמים וחסמו בגופם ומנעו כניסת עובדים ערביים לעבודה בניגוד לבעלי הקרקעות במושבה , עימותים אלו הביא למאסרם של המוחים בידי הצבא התורכי ואף לקורבנות בנפש

מלחמת העבודה היהודית בפרדסים ובכרמים ,צלחה לאחר מאבק והיא נותרה בעינה בהמשך הדרך בני העלייה השנייה החלו להגיע במספרים גדולים למושבה ,גם התפתחותה משכה את עינם של בעלי הון שהחלו להניח את היסודות להתפצחות נס ציונה המודרנית יחסית לאותם הימים.

מבחינה ביטחונית מוקפת הייתה המושבה נס ציונה בריכוזים שבטיים של חמולות ערביות כמו סרפנד,אל חרב בחלקה המזרחי ,זרנוקה בחלק הדרומי וקיבאבה בחלקה המערבי,בתקופת המאורעות של השנים 1936-9 , הותקפו תושביה של המושבה, בדרכם ובעת עיבוד חלקותיהם החקלאיות,כתוצאה מהתקפות אלו נהרגו עשרות תושבים ונפצעו רבים אחרים.

אנשי מושבת נס ציונה הקימו יחידת שמירה יהודית שהחלה להלחם בכנופיות המתפרעים,בנוסף אחרוני העובדים הערביים נטשו את עבודתם בפרדסים ובמקומם נכנסו לעבודה החקלאית חלוצים חדשים וצעירים שהחליטו להשתלב במושבה.

בתקופת מלחמת העצמאות ,פרצו קרבות בין התושבים הערביים בסביבה לבין התושבים והצבא שבדרך, ולאחר ארבעה חודשי לחימה נסו וברחו כול התושבים הערביים מהשטח שמסביב למושבה אל הבתים הנטושים הערביים הוכנסו מאות משפחות של יהודים שעלו לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה .

בתקופת מלחמת השחרור מנתה האוכלוסייה במושבה ,כאלפים איש ולאחריה היא כמעט שילשה את עצמה באותה תקופה .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור