דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

משפחת חביליו והממתקים בירושלים העתיקה ומחוצה לה חלק 2

 

הסניף בבניין סנסור חזית רחוב יפו הסיפורים והאגדות

לאחר המעבר לחצר רינגוולד , רכש שמואל ופתח סניף של חנותו, בבנין סנסור בכיכר ציון במרכז ירושלים,חזיתה של החנות ניצבה ברחוב יפו ממול לקפה וינה ,באותה תקופה התפרסם תרגילו של חביליו בשיווק שוקולד ,של חברת נסטלה שהיה נציגה ,האגדה הירושלמית מוסיפה ומספרת  כי חביליו פרסם ,שבתוך חבילות השוקולד המוצגות בחלון הראווה שלו ,טמונים שטרות בסך של מאתיים לירות מצריות, בשנת 1932 פרסם והוסיף שמואל ,כי על הקונים לבדוק שהחבילות שוקולד מתוצרת נסטלה ,אכן סגורים הרמטית כנגד זיוף ולבדוק שעל הסגירה נמצאת חותמת מקורית של חברת נסטלה .

עוד הוסיף שמואל במסע הפרסום לשוקולד הלבן , כי לקהל כדאי להגיע ולטעום משוקולד נסטלה החדש לשם הסקרנות,והוא מודיע כי לאחר הטעימה ,אין לו ספק שהטעם ינעם לטועמים,שימשיכו לרכוש את השוקולד מתוצרת נסטלה בעתיד .

אגדה נוספת שמספרים זקני ירושלים ,כי בעת שפעל סניף החנות בבניין סנסור ,(שכונה בידי תושבי ירושלים ,סניף ההגרלות של שמואל חביליו) עמדו בפתחה של החנות, ממול לקולנוע אביב הפתוח ,שלמה בן דוד יוסף ילד ספרדי יהודי בן 13 ולידו נער ערבי ,פרצה בינם מחלוקת שעברה להרמת ידיים,למקום הגיעו שוטרים, הילד היהודי גידף את השוטר הערבי ואף ניסה להכותו, השוטר הערבי החליט לעצרו בגין קטטה ,אך הילד היהודי דרש שיעצרו גם את הנער הערבי, השוטר הערבי סרב ולקח את שלמה בן דוד יוסף לתחנת המשטרה , לאחר החקירה הובא הילד בפני שופט בריטי שדן אותו לשלוש הלקאות בגבו.

בשנת 1939 פרסם שמואל חביליו כי ברצונו להשכיר את הסניף בבנין סנסור, ,בסניף זה החל שמואל חביליו שקיבל את סוכנות נסטלה לשוקולד ,כולל המותג החדש השוקולד הלבן , שהיה חדשני כתחרות לשוקולד המקובל החום.

בחודש אוקטובר בשנת 1933 ,פתחה המשטרה ,במשפט כנגד ההגרלות בחנויות הממתקים ובמיוחד כנגד שמואל חביליו,בכתב התביעה טענה המשטרה, כי מר חביליו עורך הגרלות בניגוד לחוק העותומאני, שמספרו 243 לפי החוק הפלילי לסידור הגרלות, עוד הוסיפה המשטרה ,כי מר חביליו סידר את ההגרלות ,בתמורה לקניות קופסת ממתקים אטומה בסך 10 מייל לקופסה,כאשר פותחים את חבילות הממתקים מוצאים בחלקם פתק זכייה בשעון או בדומה לזה.

טענתה הנוספת של המשטרה בתביעתה ,הייתה כי ערך המתנות בפתקאות בתוך הקופסאות ,אינו מגיע למחיר הקופסא,לצורך זאת הביאה המשטרה עדים ,שהעידו שאכן הסכום של המתנה ,נמוך מערך הקניה ,את שמואל חביליו ייצג עורך הדין אשר לויצקי, שטען שאין זאת הגרלה, אלא מבצע פרסום לחלוקת פרסים,במבצע שכול אחד יכול לזכות ,לאחר שרכש את קופסת הממתקים,לאחר שהשופט צוקרמן בדק את הנושא ,הוא זיכה את שמואל חביליו בטענה , ששמואל לא ערך הגרלות ולא עבר על החוק מימי התורכים.

בשנת 1934 פרסמו שלושת יצרני הממתקים הגדולים בירושלים : חביליו,סידס והאחים ברסלב , כי הם מזהירים את קהל הקונים מלקנות חלבה שאינה בעלת תווית ושם החברה המייצרת והנמכרת כתוצרת הארץ ויש להיזהר מקניית חלבה זאת החשודה כמזויפת.

על שלל הסחורה שנמכרה בסניף סנסור התווספה סוכנות חדשה שקיבל שמואל ,למכירת המשקה המזין "קד בורי " של חברת בורן – ויטה , שמואל מזמין את הקהל לסור לסניף על מנת ללגום ספל משקה בחינם במשך שבוע ימים ,על מנת להתנסות ולאחר מכן לרכוש בחנותו את המשקה.

בסניפו בבניין סנסור , הוסיף למרכולתו,גם סוכנות לשווק לחם דל סוכר לחולי סכרת ,תוצרת המפעל ביטוני התל אביבי, לצרכי הדגמה הציע לחם אחד לניסיון ללקוחותיו .

 

בשנת 1938 מציע שמואל חביליו את חנותו בבניין סנסור להשכרה ,את החנות ניתן להשכיר עם הסחורה בחנות או כאשר היא ריקה.

המשך העבודה במפעלו של שמואל חביליו

בשנת 1944 התאגדו 16 עובדיו של שמואל חביליו בעידוד המחלקה לעדות המזרח בהסתדרות  והקימו ועד עובדים לעגן את שכרם וזכותייהם ובמקביל לעמוד בקשר עם האיגודים המקצועיים בארץ ישראל, כתוצאה מפעילותם נחתם הסכם עם שמואל חביליו בשנת 1947 לתוספת שכר של 10% לשכרם במיוחד לפועלות האריזה ששכרם היה נמוך במיוחד,תשלום שמונה ימי חגים,תשלום של 7-15 ימי חופשה שנתיים תלוי בוותק של העובד, פיצוי של חודש עבודה לכול שנת עבודה בעת פיטורים ואפשרות לקבלת ימי מחלה עד חודש בשנה.

בחודש ספטמבר בשנת 1949 נידון שמואל חביליו בבית המשפט ,לקנס של מאה לירות בעוון הפקעת מחירים בעת שרכש חבית אבקת מלח לימון לצרכיו כסוחר במחיר סיטונאי , ומכר את המלח לימון לאנשים פרטיים במחיר גבוה מהמחיר המסובסד שנקנה על ידו.

שמואל חביליו השתתף בהקמת דוכנים ומכירת תוצרתו ,בתערוכות תוצרת הארץ ,בירידי המזרח בתל אביב ,שמואל השתתף והציג ממוצריו ,בתערוכות השנייה ,השלישית והרביעית שנערכו בין השנים העשרים  והשלושים בתל אביב , מעל לדוכנו תלה שלט שבו נכתב :  "ממתקי חביליו ממתקי המזרח ", הוא אף השתתף בתערוכת יריד המזרח בבנייני האומה בירושלים בשנות השישים.

 

בתערוכת כיבוש השממה בשנת 1953 , הציג שמואל חביליו את מרכולתו בדוכן שהקים בביתן ירושלים , מעבר לתצוגה מכר שמואל בדוכנו :   סוכריות דורג'ה, שקדים,מרציפן,חלבה נוגט, מרמלאדה ,רחת לקום עם אגוזים ועוד.

 

בשנת 1961 הוגשו שש תביעות מטעם משרד הבריאות למפעלים שהשתמשו ביצור מזון וממתקים בצבע מאכל רודמין שהיה אסור לשימוש במפעלי מזון וממתקים בארץ ישראל , בין הנתבעים :ממתקי חביליו,חברת ליבר ועוד.

 

בשנת 1961 פרסם שמואל חביליו ,כי הוא סוגר את מפעלו ליצור ממתקים ,לאחר שהוציא מכתבי פיטורין לעובדיו,המפעל שפעל לאורך ששים שנות עבודה כיצרן ממתקים,לטענתו רעיון הסגירה, נובע מהפסדים שצבר בשנתיים האחרונות  והמיסים הגבוהים המוטלים עליו מרשויות מס ההכנסה והאוצר , ותיקי הפועלים שעובדים במפעל למעלה משלושים וארבעים שנה ,אומרים שעל העירייה והממשלה לעזור למפעל לצאת לדרך חדשה ולמנוע את סגירתו של המפעל הישן.

 

אגדת החתונה של שמואל ומרים רעייתו של שמואל הגרסאות

 

הגרסה הראשונה של ההכרות והחתונה של מרים ושמואל

 

האגדות הירושלמיות מספרות כי שמואל שחזר כקצין בצבא תורכיה לירושלים הגיע לפרקו ורצה להתחתן , משפחות בנות ירושלים ניסו להציע את בנותיהם להשתדך לצעיר היפה אך הוא שמע על מרים היפה לבית אלימלך אשר הלשונות עברית,ספרדית,לדינו ואידיש היו שגורים בפיה.

 

את מרים אלמליח (מרי בפי המשפחה)ראה שמואל בשכונת מחנה יהודה או בשוק שבו הייתה לו חנות ,כיוון שהיה אדם מחושב , החליט שמואל כי הוא רוצה להכירה בצורתה הטבעית ובסביבתה הטבעית ללא איפור , אי לכך השכים שמואל בבוקר ודפק על דלתות דלת המשפחה ,את בחינתו ערך בארבע בבוקר, בעת שבנות המשפחה עמלו על הכנת האוכל היומי, טחנו קמח והכינו לחם מהבצק שהכינו.

 

שמואל חביליו לבוש במחלצותיו עמד ודפק על דלת המשפחה בשכונת מחנה יהודה, את הדלת פתחה מרים כולה סמוקה מהעבודה ,ידיה ופניה ובגדייה היו מעוטרים בקמח , כך עמדה מרים למבחן מבטו של החתן המיועד,כיוון שמרים מצאה חן בעיניו ,הודיע לה מיד כי הוא ייקח אותה לאישה וכך היה .

 

מרים הבת הבכורה של משפחת אלמליח ,עזרה בניהול היום יומי של הבית,טיפלה באחיה עזרה בניקיונות וכמנהג המשפחות הדתיות חלקה את עבודות הבית והטיפול באחיה הקטנים כאם קטנה מגיל צעיר  .

 

הגרסה השנייה של ההכרות והחתונה של מרים ושמואל

 

לאחר שהכירה מרים את שמואל,היא התנגדה לשידוך בתוענה ששמואל חביליו אינו יפה, כמו שמסופר בתולדות המשפחה בלשון המעטה ,מרים לא התלהבה מהחתן המיועד ,אך שמואל שהיה עקשן ואמיד , כיוון שאותה תקופה בירושלים ,הייתה תקופה של עוני בחיי היום יום, בשכונות שמחוץ לחומות ,החל שמואל להזרים לביתם העני, שקי קמח וסוכר ושמן, יש והיה מביא תשורות שונות לאם המשפחה והאחים, על מנת לעזור בכלכלת ביתם העני , כיוון ששמואל היה יחסית איש אמיד, לחצה המשפחה ובמיוחד האם סולטנה שמרים תיעתר להצעת הנישואים ולו רק בכדי לעזור כלכלית למשפחתה.

כיוון שעמדו להינשא היה שמואל מזמין את כלתו המיועדת לסיורי הכרות ושיחה, אך על פי המנהג התלוו לסיורים האחים הקטנים כמפקחים, שנים רבות לאחר שהתחתן עוד התלונן שמואל שעד שזכה לנשיקה עברו הרבה מים בירדן.

 

לקראת החתונה רכש שמואל ,גרדרובה למרים כלתו המיועדת  ארון הבגדים כלל: שמלות מפוארות ותכשיטים . לאחר שנישאו גרו בני הזוג בשכונת מחנה יהודה , על מנת שהפרנסה תשכון גם במשפחתה פתח שמואל לאביה של מרים משה ( סניור פדרה) ולאחיה יעקב ואברהם אחיה של האם סולטנה ,חנות ממתקים ברחוב הערמונים בפינת רחוב אגריפס.

 

לאחר נישואיו של שמואל חביליו למרים (מרי) נולדו להם חמישה ילדים : הבן שלמה והבנות שרה הבכורה ,התחתנה עם משה חביליו ,קלר , ויולה , סוזי .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור