דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

זיכרון יעקב בית הכנסת אוהל יעקב

 

בית הכנסת ניצב מול גן הברון בצומת הרחובות המייסדים הנדיב (בצומת)הכניסה מרחוב הנדיב .

בית הכנסת אוהל יעקב נבנה בידי הברון רוטשילד לזכרו של אביו יעקב, בית הכנסת המרכזי של זיכרון יעקב נבנה בשנת 1886,כבית כנסת מפואר ששימש גם לאסיפות עם הברון בעת ביקוריו עם החקלאים במושבה .

כיוון שבארץ ישראל שלטו באותה העת התורכים ,שאסרו בנייה ללא רשותם אך הוגבלו בהריסת בתים על פי החוק העותומאני כי מבנה שיש עליו גג אין הורסים, ישבו וחשבו תושבי המושבה כיצד להתחכם לשלטונות ולבנות את בית הכנסת.

עמדו והתכנסו בלילה אחד תושבי המושבה והקימו מבנה שמעליו גג רעפים ,לקירותיו הצמידו טבעות לקשירת סוסים ,כאשר נשאלו לפשר המבנה שהוקם בחופזה ,סיפרו התושבים לפקידי השלטון ,כי מטרתם לבנות אורווה לסוסים,המלאכה הושלמה במהרה ובמקום התנוסס מבנה בית הכנסת ,סיפור דומה יש לבניית בית העם בגדרה .

אגדה מעניינת ומוזרה קמעה, שמסופרת בידי זקני המושבה והקשורה, לטקס פתיחת בית הכנסת במושבה בשנת 1886,האגדה מספרת כי טקס הפתיחה נערך בידי וורמאסר השנוא,ששימש כפקידו הראשי של הברון רוטשילד במושבה ,לטקס הוזמנו נכבדים רבים מהשלטון העותומאני,היהודי והמוסלמי בארץ ישראל ,תושבי המושבה ארגנו מצעד לכבודו ומקהלת ילדי המושבה זימרה בטקס .

במרכז האגדה מסופר כי הפקיד וורמאסר, מסר את מפתח דלת בית הכנסת על מנת שיפתח אותו, לטמפלרי החיפאי פרדריך פריץ קלר ,ששימש סגן הקונסול של גרמניה בחיפה ונציג הדואר האוסטרו-הונגרי בעיר (למה,כמה מדוע למתים הפתרונות).
 

השאלה הנשאלת היא מה הניע את הפקיד וורמאסר למסור את המפתח לבן העדה הטמפלרי ולא למכובד יהודי , האם זה צעד אנטישמי כלפי היהודים ,במיוחד שאיכרי המושבה היו יהודים דתיים שומרי מצוות.

 

ההיסטוריה בארץ ישראל לנושא הטמפלרים ,מספרת כי פרדריך פריץ קלר ,עלה בעלייה הראשונה של הטמפלרים בשנת 1868,שהתיישבה במושבה בחיפה ושימש בה כקצב,קלר היה הרוח החיה במיזם הרכישה של שטחי המושבה כרמלהיים בשנת 1887 ,המושבה השנייה של הטמפלרים בכרמל בחיפה , את סכום הכסף הגדול שאסף בעבור רכישת שטחי האדמה בכרמל,אסף ברובו מידידתו האצילה ברטה פון בנוורט, לאחר שרכש את האדמה ונוסדה המושבה כרמלהיים נתמנה קלר לעמוד בראשה.

חזית בית הכנסת הוקפה בגדר ושער ובה הוצבו ספסלי ישיבה לדיונים של ענייני דיומא בנושאי החקלאות בעיקר,אלא שחצר זאת צומצמה במחצית המאה העשרים לטובת הרחבת המדרכה שבחזית, המבנה נבנה באבני סלע מסותתים ,שכוסו בשכבת טיח בשנות השבעים ויופיים הטבעי הוסתר לצמיתות.  

בית הכנסת מעבר לשימוש הדתי,שימש גם לשמחות של תושבי המושבה ולטכסים מונציפאלים של אירוח נכבדים שלטוניים בתקופת העותומאנית והמנדטורית, אסיפות איכרי המושבה ועוד,בחלקת המזרח נבנתה בימה מוגבהת ,ששימשה כמקום הישיבה של פקידי הברון והנכבדים , בימה זאת הוסרה בשנת 1900 לאחר ירידת כוחם של הפקידים.

פקידי הברון (שהבנתם בדת הייתה מוגבלת בלשון המעטה)התערבו בענייני ובסגנון התפילה שעות התפילה ועוד בבית הכנסת ,דבר שגרם למורת רוח בקרב המתיישבים במושבה המחלוקת התרחבה למרד כלפיהם בתפילה בבית הכנסת.

כיוון שעל הבנייה הפנימית הופקדו פקידי הברון שלא כול כך הבינו את חוקי היהדות ,עמדו ובנו את בימת הקודש בחלקה הקדמי של בית הכנסת כמנהג הנוצרים,מעל ארון הקודש נחקק שלט שבו נחרטו המילים שמע ישראל,בעת העתקה כוסה שלט זה בלוח עץ ולא נמחק על מנת לא לפגוע בשמו של השם, לאחר ויכוחים בשל מיקמה של תיבת התפילה וההבנות הועברה תיבת הקודש,למקומה בשליש הקדמי של בית הכנסת והשלווה חזרה לשכון במקום.

אל בית הכנסת נכנסו הן הגברים והן הנשים בדלת אחת בחזית ולאחרי המעבר במבואה פנו הנשים למדרגות משמאל ומימין בכניסה למבנה, לעזרת הנשים בקומה השנייה,במאה העשרים נפתחו שתי דלתות מימין ומשמאל לדלת הראשית שישמשו את הנשים לעלייה ישירות לעזרת הנשים.

הגברים דרך הדלתות הפנימיות המשיכו למבואה(הנרתקס) ששימשה מקום המבדיל בין קודש לחול, ,ומשם לחלל בית הכנסת,מקום הנחת ספרי התורה בספריות ומקום תפילה למאחרים.

בחלקו המערבי של הקיר נמצאים שני חלונות קשתיים שבהם ויטראז'ים צבעוניים בשני שני חלקים בסך הכול שישה ריבועים זכוכית ויטראז' בחלון,כל קובייה מסמנת סמל של אחד משנים עשר השבטים ,מעל לחלונות נחצב חור בשנות השמונים,שלתוכו הוכנס חלון עגול (צורת הרוזטה )בת שמונה עלי הכותרת,בתוך העיגול מוקם מגן דוד המורכב מזכוכיות ויטראז של האמן אדלר זולטן,אך בשנות העשרים הוצב בתוך הרוזטה שעון.

התקרה שבעבר הייתה מורכבת מלוחות עץ הוחלפה בשיפוץ,וכיום היא צבועה בציור בצבע כחול המדמים שמים וכוכבים , בקומת הנשים מפריד מעקה עץ כחלחל שמתחתיו גוף כחול כהפרדה בין עזרת נשים ואולם התפילה המרכזי , שעון החזית לכוון גן הברון ,שהוענק לבית הכנסת בידי הברון איננו עובד ,בעת שמלאו לבית הכנסת מאה שנה התווספה מעל לגג בחזית המבנה חנוכייה.

את התקרה משלימים מספר נברשות זכוכית לתאורה חשמליים,עד שנת 1934 תאורת בית הכנסת הייתה של נברשות נרות בהמשך ניזונו מנפט,הנברשות הורדו למילוי בעזרת שרשראות (רק נברשת אחת שרדה) לנברשות ,הוספו לאורך הקירות מנורות נפט רגילות .

כיום ארון הקודש והפרוכת ניצב בין שני חלונות הקיר המערבי,מעליהם כתובה באותיות גדולות ברכה לאלוהים,הרהוט בנוי מעץ וכולל דוכני וספסלי ישיבה לקהל המבקרים, ספרייה קטנה ניצבת משני צדדי הכניסה .  

(מצידו הימני לבית הכנסת השירותיים הציבוריים צבוע בלבן ,שירותים נוספים באחורי בית הכנסת בסמטה מרחוב המייסדים)



 
 
 
בניית אתרים - שרקור