דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רחוב בן יהודה 23 קפה ניצן (אגדות)

 

מעוז הסטודנטים הירושלמים שכונה בפיהם הפקולטה החמישית בית הקפה של מרדכי ארנון ,זקני ירושלים בהבעת גיחוך ,טענו כי הישיבה במקום מקנה אישור להשכלה ,בלי להביא אישור כתוב למספר השעות שהסטודנטים בילו בסמסטר , אין מקבלים ציונים והכניסה לקבועים שהעדיפו פקולטה זאת על הפקולטות הרשמיות.

פקולטה ניצן הייתה פתוחה לכול סטודנט מהפקולטות לטבע, לרוח רפואה או משפטים ובל נשכח את אנשי הבוהמה והמתחזים שבאו בסך הכול ללגום מהמשקה המדיצלי,אך החשוב ביותר במקום הוא הכינויים וגידול פלומת הזקן ,תעודת הלימוד של ניצן הייתה תעודת בוגר הבוהמה,תלמיד קבוע יתחיל את יומו במוסד, יסעד את סעודת הצהרים הגסטרונומית שלו ( הסנדוויץ) יקפוץ להצגה יומית וחוזר לבילוי הערב.

לב ליבו והמרצה הראשית הייתה אשת הבעלים ששימשה ככומר ,כאימא למתארחים ,כיועצת ואשת סוד בשילוב עיסקי ( צריך להתקיים נכון), מודיעין מהלך לתושביו הקבועים המספקת מידע לחברים ,מתי ישוב פלוני או אלמוני ממסעותיו ולאן הלך.

האגדות מספרות כי יום אחד הכריז אחד מיושביו ,כי הוא החליט להתחתן ב 31  לחודש, נזעקו חבריו ושאלו מדוע ביום האחרון של החודש ,השיב החתן המיועד : מה אני משוגע שאקצר את המועד ,שאבזבז את ימי החודש שנותרו  לכבלי החתונה .
 

בשנת 1954 נערך משחק כדורגל בין נבחרת כסית התל אביבי ,קבוצה שאותה אמן פשאנל הגדול ששימש באותה העת, נהג מונית שהסיע שחקני תיאטרון לעבודתם, המשחק נערך בין נבחרת בית הקפה הירושלמי ניצן במגרש ימקא, את התלבושות לנבחרת הירושלמית רכש בעל בית הקפה ניצן, תלבושות בית הקפה כסית נתרמו בידי חצקל איש כסית הבעלים, הגביע שנתרם למשחק ,נרכש גם הוא בידי יחזקאל איש כסית, על מנת שיימסר  לקבוצה המנצחת ,במשחק לא נשמרו החוקים הכתובים וכול שחקן לנפשו ולכושר בעיתתו.

הבדיחה הגדולה הייתה כי כושרם של שחקני כסית שנבחרתם הורכבה משחקנים  ואמנים  הספיק להם אולי לרבע שעה של משחק,ופאשנל ניסה למשוך אותם למכון שמשון על מנת לחזק את שריריהם , במטרה לעודד תחרות ולהצטרפות לנבחרות השחקנים הודפסו פלקטים ותמונות של חברי הנבחר ובתי הקפה שהקימו אותם ,העיקר הגאווה הביתית .
 
את הגביע לאחר המשחק התנדב למסור  נתן אלטרמן ,בין השמות שהוצאו לנבחרת כסית היה הסופר שלונסקי  ,שבקורות חיו ניתן היה למצוא כי שחק בנבחרת גדוד העבודה ,מיד לאחר הצגת שמו של שלונסקי הגיעה הערה המשעשעת מפיו של אלטרמן ,כי שלונסקי כבר אז היה קיצוני שמאלי.
  

קטע המשעשע נוסף שמספרים זקני העיר על חבורת עטרה , כי למעשה החבורה שהתארחה בבית הקפה ניצן ,עזבה בשנות החמישים ,את בית הקפה עטרה ,בעקבות העלאת מחיר כוס התה ,כתנועת מחאה ועברו לבית הקפה ניצן, משנצברו בחשבונות האישיים במחברת התשלום בהקפה ( מחר יהיה כסף) בבית הקפה ניצן ,חובות לחברי החבורה מעל מאה חמישים לירות לראש,קמה תנועת החזרה לבית הקפה עטרה.

בשנת 1954 עבר אירוע קשה על תלמידי הפקולטה ניצן,כאשר מחיר התה עלה משבעה עשר וחצי פרוטות לעשרים, חלקם התמרד ויצא לרעות בשדות זרים, אחד המנהגים של חברי הפקולטה להימלט מארץ ישראל בתקופת החגים ומשעמום יום הכיפורים בפרט, אי לכך החלו החיפושים לנדידת העמים הגדולה (חילופי משלחות )כבר חודשים שלפני החגים ,כול אחד עם תרוצו הוא וכיסו (חשבון הירושה מההורים) .

האגדה מספרת כי חבורת המחול של הסטודנטים בירושלים,הוזמנה להופעות בתקופת החגים לממלכה העותומאנית ,אלא ששלושה ימים לפני היציאה, ביטלו התורכים את ההזמנה ,בבית הקפה ניצן ,הוכרזה תקופת אבל וייאוש וחברי המשלחת יישבו אבלים לגזרה שנגזרה עליהם לבלות את החגים בירושלים הנצורה והרעבה והזעם הגדול הופנה כלפי האוניברסיטה העברית שלא מצאה מקום להופעות מחוץ לתורכיה
 
אחת האגדות המפורסמות בפקולטה הייתה של הקבצן, שהיה נכנס לשנורר מטבעות מהתפרנים שורצי המקום, כאשר הגיע לאחד התפרנים ובקש מטבע ,השיב לו התפרן ,בחיי אין לי פרוטה באמא שלי, הסתכל הקבצן על התפרן וענה לו אני במקומך הייתי יוצא לחפש עבודה ולא שורץ כול היום בבית הקפה.
 
אנשי פקולטת החיים בקפה ניצן ,שמילאו את המקום העסיקו את המלצרית בבקשותיהם ,עד שהעומס גרם לה על פי האגדות לענות יום אחד לצלצול הטלפון , לאחר הרמת האפרכסת בשאלה מה הזמנתכם קפה או תה ,במקום להשיב שלום למצלצלים
 

 
 
 
בניית אתרים - שרקור