דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים כיכר ספרא 6 ביתו של מלווין פטר ברגהיים בניין דארוטי הקדמי

 

היהודי המומר מלווין פטר ברגהיים ,הגיע לארץ ישראל לאחר שחלף עבר באנגליה ,שם המיר את דתו היהודית בנוצרית בשנת 1834 ,ארבע שנים לאחר מכן הגיע מלווין פטר ברגהיים לירושלים ביחד עם משפחתו כחבר באגודת המיסיון הבריטי ,לאחר עלייתו עבד בבית החולים של המיסיון הבריטי בעיר העתיקה כרוקח ,תוך כדי פעילות בצילום נופיה ומבנייה של ירושלים וארץ ישראל .

כאשר נפתחה הקונסוליה הגרמנית בירושלים בשנת 1852 ונישואי בתו לקונסול הגרמני בירושלים ,דגדג לו עברו ומוצאו הגרמני והוא עזב את המיסיון ופתח בפעילות מסחרית,הוא פתח עם שותף חנות צילום בעיר העתיקה ואף סניף נוסף שפעל בעיר ביירות ,אך עיקר הפעילות באותה תקופה הייתה הקמת בנק ברגהיים,אחד הבנקים הראשונים בארץ ישראל.

בית משפחת מלווין פטר ברגהיים

מבנה האבן בן שתי קומות וגג רעפים שמתחתיו הייתה עליית גג, עמד ברחוב יוחנן מגוש חלב, לבית הייתה חצר אחורית עם גן ואורוות סוסים, במקביל למשפחה היה מבנה נוסף באזור רחוב יפו ,בחלקו האחורי של בית מספר 70 ברחוב יפו, במבנה שהיה המלון אברהם קאמניץ .

המבנה בקריית העירייה , נבנה בידי הבנקאי מלווין פטר ברגהיים , בשנת 1851-2 פתח מלווין פטר ברגהיים את הבנק בירושלים ,ביחד עם ילדיו שהגיעו עמו לארץ ישראל, הבנק עסק בהעברת כספים מארץ ישראל למדינות באירופה, כמו כן עסק הבנק בחלפנות ופתיחת קווי אשריי לגורמים מסחריים.

 

פעילות נוספת שבה עסק הבנק הייתה  רכישת אדמות בחלקיה של ירושלים ומחוצה לה כמו אזור גזר (שבט שושה) שבו גידל בחוותו החקלאית את התבואה לטחנת הקמח שהקים ביחד עם בנו, אדמות אלו שרכש לצורך מסחרי נמכרו בעיקר ליהודים , חלק מאדמותיו היו באזור יריחו,העיר רמלה,אזור תלפיות .

ממול לביתו של ברגהיים ניצב בית העץ של יעקוב ריסקא , במבנה העץ היו שנים עשר חדרים וצמוד אליו היית אורוות סוסים גדולה ,המבנה והאורווה הועמדו להשכרה לשנתיים בשנת 1886 במחיר נמוך.

מעל לפתח בית ברגהיים בספרא ,חקק פטר ברגהיים את סמל המגן דוד ,משני צדדי קורות פתח הכניסה הציב שני ספסלי אבן ,ובחלק אחר של המבנה בקומת הממסד נפתחה חנות , בית זה שימש את משפחת הבנקאי ברגהיים למגורים , עד אשר פשט רגל עקב חובות כבדים וכחלק מתשלום החובות ,נמסר המבנה לידי בעל החוב הלורד ביוט .

למעשה את כישלונה של המשפחה בדרכה, ניתן לכרוך באסונות שעברו על המשפחה, בתחילה בשנת 1885 ,נרצח בנו הצעיר של ברגהיים ,בעת ששב משדות החיטה של המשפחה באזור גזר, חמש שנים לאחר מכן מת אבי המשפחה מלווין פטר ברגהיים ,שנה לאחר מכן בנו השני של ברגהיים מת.

לפשיטת הרגל יש להוסיף, את הקשיים הכלכליים, שגרמו חובות גדולים לעסקי המשפחה , במיוחד כאשר הוחמר האיסור של השלטון העותומאני המוסלמי בארץ ישראל , שאסר מכירת אדמות ליהודים ,בכאוס שנוצר , לא הצליחה המשפחה למכור אדמות שהיו ברשותה והם נתקעו ,ללא יכולת לממש את רכושם ולהפכו למזומנים לתשלום הלוואות שלקחו למימון קניית האדמה ,בניסיון נואש להשיג מזומנים ,מכרה המשפחה את טחנת הקמח שברשותה ובשנת 1892 נסגרו עסקיה של המשפחה ורכושם נמכר לכיסוי חלקי של החובות .

מעט לפני מסירת ביתם לכיסוי החובות ,המשפחה הקימה בחצרם האחורית ,מבנה נוסף אשר חובר בגשר למבנה הקדמי , הלורד ביוט שקבל את הנכסים ,שנמסרו לו בידי המשפחה לכיסוי חובותיה , השכיר את שני המבנים והם שימשו כבית מלון שנקרא מלון דה פראנס, שלאחר שהחליף המלון דה פראנס בעלים ,שינו בעלי המלון החדש את שמו למלון דארוטי לאחר שסיים בית משפחת ברגהיים ,את תפקודו כמלון הוסב המבנה הקדמי ,למבנה משרדים שנקשר לנקודה יהודית, כאשר נפתחו בו משרדי עליית הנוער של הנרייטה סולד, בהמשך פתחה הנרייטה סולד במבנה ,גם את בית הספר לאחיות של בית החולים הדסה .

לקראת מלחמת העולם השנייה ,השתמשו הבריטים במבנה של ברגהיים ובמבנה הסמוך של המחלקה הזואולוגית ,כחלק מבית חולים צבאי בריטי, בתום מלחמת השחרור הוסב המבנה למעבדות של בית החולים הדסה ,עד שהועברו למבנה של הדסה החדש שנבנה בעין כרם,בעת בניית קריית העירייה החדש בכיכר ספרא, שופץ המבנה ונמסר לשימושה אגף של העירייה.

טחנת הקמח של פטר ברגהיים ליד שער שכם

בשנת 1877 הביאו היהודי המומר פטר ברגהיים ובנו, מנוע קיטור והקימו טחנת לטחינת קמח במתכונת תעשייתית ראשונה, מחוץ לחומות באזור שער שכם , טחינת הגרגרים הייתה חדשנית כיוון שלא נטחנו באבני רחיים אלא עברו בגלילים העשויים מברזל ,המנוע של הטחנה הוסק בעצי זית , טחנה זאת החזיקה למעלה מעשרים וחמש שנה .

בניגוד לתחנות אחרות ,ברגהיים לא טחן בשביל אחרים את תוצרתם , אלא הטחנה סיפקה קמח טחון שעבר ניפוי קפדני מגידוליו, והקמח נחשב למשובח בטיב שלא נראה עד אז בישראל , גם משום שאת החיטה גידל באדמותיו בחוותו החקלאית באזור גזר, שאותם רכש בשנת 1872 , בחווה השתמש  מלווין פטר ברגהיים בשיטות ובמיכון חקלאי מודרני לאותה תקופה אותם ייבא מגרמניה מדינת הולדתו.

כאשר חסרה לו תבואה לטחנת הקמח שלו , רכש מהפלחים הערביים סחורה שהתאימה לרמת העיבוד המשובח ,שסיפק בטחינת הגרגרים בטחנתו, כיוון שברגהיים רצה את הלקוחות היהודיים בעיר העתיקה ,שמר גם את דיני היהדות שחלו על הטחינה ולכן גם הפריש מעשר כדת מהחיטה ושמר על נושא השמיטה.

מנוע הטחנה של ברגהיים צרך חומרי הסקה גדולים והיא הושבתה לפעמים כאשר המים בבורות הטחנה ליד טחנת הקמח יבשו בעיקר בקיץ, המים נדרשו לדודי הקיטור של המנוע כן הושבתה הטחנה כאשר חלקים ממנה התקלקלו ונדרש להביאם לתיקון במצרים דרך הים.

כתוצאה מכך שכאשר הומצא מנוע הבערה הפנימית ושחומם בדלקים, הוחלף מנוע הטחנה למנוע חדש והטחנה המשיכה בפעולתה בשימוש הן בפחמי אבן ובדלק ובהמשך בגז היא גם הייתה הגדולה בירושלים באותה עת של טרום קום המדינה .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור