דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רחביה רחוב רשב"ג 7 רחביה ביתו של פרופסור הלל מתתיהו (ביל) דלסקי ז”ל

 

עד מותו גר ברחוב רשב"ג 7 רחביה

מעט על תולדות חיו

פרופסור הלל דלסקי נולד בדרום אפריקה בשנת 1926 ומת בשנת 2010 בגיל 84 שנים,  כאשר מלאו לדלסקי שמונה עשר שנה התנדב לצבא ונילחם כמתנדב בחיל המשלוח של דרום אפריקה באיטליה בשנים 1945-1944, לאחר המלחמה התנדב במסגרת מח"ל לצבא בארץ ישראל,כמפקד צוות תותחים בחזית הדרומית ,כאשר הסתיימה מלחמת השחרור עלתה משפחת דלסקי האב האם והתינוקות בשנת  1952 כעולים לישראל.

לאחר עלייתו הצטרף לסגל המורים באוניברסיטה העברית כמורה לאנגלים ובהמשך כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בשנת 1976, תחום התמחותו סופרים וספרות אנגלית במאה התשע עשר והעשרים, חתן פרס ישראל לספרות אנגלית בשנת 2000 , פרופסור הלל דלסקי חקר בספרות האנגלית וכתב כשבעה ספרים מחוץ לעבודות על הסופרים : לורנס,תומס הארדי,צ'ארלס דיקנס,ג'וזף קונרד , ספר על רומנים אנגליים קלאסיים ,יסודות ומוסכמות של הרומן האנגלי במאה התשע עשר מספר כרכים .

 

הסיפור של הלל דלסקי ,התותח הקדוש והקשר לסיפורה של האוניה אלטלנה .

בעת שאוניית הנשק אלטלנה עגנה באזור מכמורת- כפר ויתקין ,שם היא פרקה תשע מאות ושלושים עולים ,בנוסף לחלק מהתחמושת ,המשיכה לאחר מכן האוניה והגיעה לחופי תל אביב , שם כבר הוצב התותח על גבעת העצמאות במחנה הצבאי מחנה יונה ( כיום על הגבעה מלון הילטון) .

מפקד היחידה הצהלית הרגלית ,שהתפרסה על קו החוף ביחד עם יחידת הסיור והצליפה של אחד מגדודי הפלמח, אנשי הגדוד ישבו טרם הקרב ,באזור עמק חפר, כאשר הגיעה ההוראה מהמפקדה הצבאית של צהל וההגנה ,להגיע בתחילה לחוף מכמורת כפר וויתקין, ומשם עברו בהמשך לאזור תל אביב, לקטע החוף שבו התכוננו אנשי האצל באוניה לפרוק שוב מהאוניה את שארית התחמושת של ארגון האצל , פריקה חלקית ראשונה נערכה מול הישוב מכמורת - כפר ויתקין.

בטרם יצא כוח ההגנה ,לכוון נקודת העימות עם אנשי האונייה שנשאה נשק ,בעבור מחתרת האצל ,נקראו חיילי הגדוד ונשאלו, האם ישתתפו בפעולה כנגד אוניית הנשק של האצל כאשר ניתנה להם האפשרות ,לא לצאת לפעולה מנימוקים אידיאולוגיים ,תשעה אנשים ביקשו שחרור מהפעולה.

על פי סיפורי אנשי האצל, תהליך הורדת העולים והנשק החל בחוף כפר וותיקין – מכמורת הם אף הוסיפו וסיפרו ,כי הפריקה החלה יום קודם או ערב קודם כאשר אנשי פל ים ואנשי פלמ"ח ,סייעו בהורדות הן של העולים והן של הנשק,אלא שבעת שהגיעו חיילי צהל הסדירים ,הם קיבלו כפי הנראה פקודות לעזוב ועזבו את השטח.

בשלב הזה, מנחם בגין שהיה מפקד מחתרת האצל ונכח בשטח ,הזדרז וערך מסדר לאנשיו שבו אמר ,שאיננו מבין את עזיבת אנשי הפל ים והפלמח ,אך משום שעזבו החליט בגין כי אנשי האצל ימשיכו בעבודת הפריקה ,לאחר סיום המסדר ,עלה על האונייה אטלנה ופיקח על הפריקה .

מנגד הכוח הרגלי הצהלי שהגיע לחוף , התפרס תחילה ממול לאוניה במכמורת –כפר וותיקין וצפה בעולים היורדים מהאוניה ,כאשר עולים אלו ,עלו על החוף וראו את הכוח הצבאי ממולם במחפורות החלו לזעוק לעברם נאצים, על פי סיפורם של אנשי האצל ,הייתה אפילו אפיזודה של אחד מהחיילים שהיה על החוף ,שהבחין באחותו שהגיעה עם העולים ,יורדת מהאוניה ובמקום להתחבק ,החלו להתקוטט ,בעת הקטטה בינם החלה אחותו לצעוק ,כי תוציא את עיניו והיה צורך להתערבות הסובבים ,להפרדת הכוחות המשפחתית.

בהמשך המשיכו החיילים להתחפר והמתינו להוראות ,כאשר מפקדיו של כוח צהל ,פקדו על חייליהם לנצור את האש, אלא שבשעות הבוקר למחרת כפי הנראה, מישהו שהיה על האוניה ירה כדור ופגע באחד החיילים במחפורות , כתוצאה מכך החל קרב יריות כבד בין אנשי האוניה והצבא , אליה הצטרפה יחידת הזחלמים הסמוכה של משה דיין.

בגין ירד מהאוניה והחל מתרוצץ על מנת ,לכבות את התבערה בין שני הכוחות היורים ,כאשר הוא זועק לכוחות להפסיק לירות ,כיוון שיכולה לפרוץ מלחמת אחים וחורבן בית נוסף, לאחר שהירי שכך במעט ,הועלה בגין שוב על האוניה ובהחלטה שנעשתה ,הוחלט להפליג לחוף תל אביב על מנת להמשיך בפריקה.

עד היום אין חומר כתוב המספר את הפקודות ואת אשר התרחש לאורך כול התקריות במאורעות שהתחוללו , קיימת תורה שבע"פ שבה נטען ,כי בן גוריון, נתן הוראה לשני מפקדיו באזור החוף האלוף יגאל ידין ויגאל אלון , בשיטתו של הפרד ומשול, הוא הורה לכול מפקד בנפרד את פקודת הקרב ,בשלב הזה ניתנו הוראות שונות לשני המפקדים בשטח שעיקרם למנוע בכוח הנשק ,את פריקת הנשק מהאוניה ובאם וכאשר יהיה צורך ,יש להפציץ את האונייה או להפגיזה.

יגאל אלון ביקש שאת הפקודה שקיבל ,יקבל בכתב וכך זה נעשה , אלא שבראי ההיסטוריה פקודה כתובה זאת נמוגה ברוח ,כאשר ניתנה לבגין שהיה על סיפון האוניה הפקודה להעביר את הנשק לידי כוח צהל ,הוא התנגד ועמו אנשיו שעל האוניה ,כתוצאה מכך ,ניתנה פקודה לחיל האוויר להפציץ את האוניה ,אך הם סרבו לפקודה.

אי לכך ,ניתנה פקודת ירי בתותח שהוצב ,לירות כאמצעי התראתי פגז לכוון האוניה, כאשר הגיעה פקודת הירי לידיהם של צוות התותח,התותחן יוסף אקסן סרב לפקודה והוסיף כי הוא מוכן להיהרג ולא לירות על אחיו,גם הלל דלסקי ניסה לסרב ,אך שוכנע לבסוף וירה ירי התראתי של פגז אחד, הפגז פגע בסיפון האונייה ופצע מספר אנשים כתוצאה מכך, פרצה דליקה והחלה בעיית של פיצוץ חומרי הנפץ והתלקחות התחמושת במחסני האוניה.

בפגיעת פגז התותח בסיפון האונייה לא נהרג איש , אלא שכוחות הצבא בחוף תל אביב באזור הבית האדום , החלו לירות אש ישירה על האונייה וקיבלו בתגובה אש נגדית, אנשי הצבא ירו נק"ל ופגעו באנשי אצל והמלחים ,שהחלו לנטוש את האונייה בקפיצה למים,בשלב הזה ,הגיע נחמיאס לחוף מהאוניה בפקודתו של בגין ופנה למפקדי כוחות הצבא שיפסיקו לירות על האוניה, אך הוא סורב .

חומר הנפץ שהיה בבטן האוניה החל להתפוצץ , כיוון שאשתו של נחמיאס שהייתה בהריון נותרה על הסיפון ,שחה נחמיאס לאונייה וניסה לחלצה ,מהסיבה שלא ידעה לשחות,באותה העת בגין ניסה לחבוש את הפצועים שעל הסיפון.

מחמת הסכנה להתפוצצות שאר חומרי הנפץ והתחמושת ,נדרש בגין לקפוץ למים ,אך הוא סרב בנימוק שהוא הקברניט ולכן הוא ירד אחרון מהאוניה, דבריו נפלו על אוזניים אטומות, נחמיאס הלביש עליו בכוח חגורת הצלה והשליכו מסיפון האוניה לים .

נחמיאס עצמו פשט את גופייתו הלבנה נפנף בה והוא ואשתו ירדו לסירת הצלה מהאוניה שבה היו חלק מהמלחים ממוצא קובני ששרתו על הסיפון , בשעות הבוקר נאספו נחמיאס ואשתו בידי כוחות המשטרה והגיע לתחנת המשטרה ולאחר חקירה שוחרר.

בקרב נהרגו ששה עשר אנשים וחברי אצל שהיו על סיפון האוניה ושלושה חיילי צהל

התותח קבל מבן גוריון את שמו החדש התותח הקדוש , משום שמנע את כניסת הנשק לידי המחתרת של האצל , התותחן הלל דלסקי עזב לאחר זמן מה וחזר לדרום אפריקה וחזר כעולה חדש עם משפחתו בשנת 1952 הישר לאוניברסיטה העברית שם סיים את לימודיו והחל ללמד כמורה לשפה האנגלית בתחילה.

אין אני נכנס לפרשת השבר הנוראי הזאת, אינני מצדד באף צד ,ניסיתי רק לתאר במעט את הכתם המביש בתולדות הקמת המדינה ,שבה לחמו אחים אחד כנגד השני ואין אף מסמך כתוב שיאיר את הנסתר או שיאשש את צדקת צד זה או אחר.

תודה לעיתון ידיעות אחרונות על השלמת מידע בתצריף שנכתב בעקבות חידה לקשר בין ביתו של מנחם בגין ברחביה אל מול ביתו של פרופסור הלל דלסקי ז"ל ברחוב הסמוך .

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור