דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רחוב יפו 46 תחנת אגד הישנה

 

האדמות לאורך רחוב יפו ,שנקנו בידי משפחת קוקיא ,במיוחד בידי האח יוסף בנו של האח אפרים ,שרכש את האדמות בחלקה הצפוני של דרך רחוב יפו, בשנת 1932 בימי המנדט הוקמה התחנה המודרנית לשרות הציבורי באמצעות אוטובוסים בחלקה שמאחורי בנין העמודים במרווח בינם הייתה הכניסה הראשית לתחנת האוטובוסים.

חברת המהיר נכנסה לשותפות עם האח דוד קוקיא הבנקאי והסוחר, להקמת התחנה ששרתה את הקווים לרמלה,תל אביב ובאר שבע , דוד קוקיא הוריש את עסקיו ורכושו לבניו פנחס ועזרא קוקיא ,בניו של דוד הקימו גם בתי מלון בירושלים כמו מלון תל אביב (כיום מלון רון) ומלון פלטין הנמצא עד היום מול קולנוע עדן עליו השלום ברחוב אבן ישראל .

הכניסה למתחם התחנה המרכזית היה במרווח בין שני אגפי בנין העמודים בתים 46-48 לתוך התחנה הגיעו האוטובוסים מכוון רחוב הנביאים רחוב הרב קוק ,בתחילה יועדה התחנה לספק קווי תחבורה בקווים הבין עירוניים לאזור תל אביב והעיר באר שבע,בתחנה היה רציף שלידו נעמדו האוטובוסים שבחזיתם הופיע מספר קו הנסיעה .

 

בחצר האחורית מאחורי בנין העמודים היה אולם המתנה לנוסעים ,קופות משרדי חברת המהיר חדר מנוחה לנהגים ומסעדה לנוחות ציבור הנוסעים והנהגים כמו כן היה במסעדה גם בית קפה.

בתחילה הוקם מתחם התחנה המרכזית ביצירת הסכם עם משפחת קוקיא בעלת השטח,ההסכם נערך בין החברה הקואופרטיבית המהיר למשפחת קוקיא, בהמשך חברת המהיר שינתה את שמה לחברת המקשר לאחר שאוחדו שלושת חברות ההסעות הירושלמיות נקראה החברה המשותפת אגד .
 
סכום התשלום בתחילה לנסיעה  לתל אביב עמד על 8 פרוטות,לאחר מכן עלה הסכום לסכום של 10 פרוטות בימי מלחמת העולם השנייה , בחברת אגד היהודית בקו לתל אביב התחרתה החברה הערבית שירקי אל תמייה שתחנתה היייתה מאחורי הבתים הארמניים 17-19 בתחילת הרחוב שם גם היה המוסך לתיקון האוטובוסים , מחיר הנסיעה בקו הערבי היה שש פרוטות , מובן שבימי מלחמת השחרור ולפניה התחסלה תחנה זאת .
 
סיפור הסבל רחמים דה לרוזה

רחמים דה לרוזה אהב גם את הטיפה המרה שאותה השיג ממשפחת ג'ינאו יצרני היין בעיר העתיקה ובשכונה , כאשר אבדו לא הכנסותיו מצא רחמים דה לרוזה עבודה כאחד משני סבלי תחנת אגד ברחוב יפו ,שותפו לעבודה היה בריצ'נר האשכנזי שהיה גם שומר הלילה בתחנת אגד בעת שלא צנח מאהבתו לטיפה המרה ,בהמשך היה גם הסבל לופקה מהדמויות הציוריות של ירושלים.

בנו מאיר עבד כאינסטלאטור ,אך לא התגורר קרוב להוריו אלא גר בשכונת רוממה בקטע שליש תחנת אגד החדשה , יתר ילדיו התקדמו בזכות האב רחמים שעבד כסבל באגד, התקבלו לעבודה כחברי אגד והיו  חברים בעלי זכויות.

זוכר אני בצעירותי ,את התהליך המסובך של יציאת האוטובוס מהמתחם בדרכו להשתלב בתנועת המכוניות של רחוב יפו ,עקב הבעיה בתפעול התחנה היא הועברה זמנית לאזור הכניסה לירושלים ומשם למבנה הקבוע בשנת 1968 ברחוב יפו בכניסה לירושלים.

תחנת הקמח זרובבל בירושלים בסוף המאה ה 19 תחילת המאה ה 19 הוקמה טחנת הקמח המוטורית באמצעות קיטור שנקראה טחנת זרובבל , מיקומה היה ברחוב שטראוס במקום שכיום ניצב בית הבריאות שטראוס ,טחנה זאת הוקמה במימון חיים אהרון ולירו הבנקאי הירושלמי,בתחנת הקמח הוכנס מנוע קיטור שפעל בעזרת מים והסקה התחנה הקמח המודרנית הופעלה בידי הפרדסן והסוחר וחבר מועצת העיר יפו ישפה אברהם, למרות שרכש שטחי אדמות באזור נס ציונה לאחר עלייתו מרוסיה ,התיישב בירושלים בשנת 1905 ובנה את ביתוטחנת הקמח זרובבל פעלה בשנים 1907 - 1909 וחדלה לפעול לתקופה קצרה עקב שריפה שפרצה בה, הטחנה שופצה והמשיכה בפעילותה לאורך שנים נוספות.
 
תחנה אחות של טחנת הקמח ,הוקמה בשטח סמוך באזור תחנת האוטובוסים הישנה של ירושלים ,מאחורי בנין העמודים של רחוב יפו .
 
מספר מילים לפועלו של ישפה אברהם שנחשב לאחד מחלוצי הפרדסנות בישראל, שעבר לגור באדמותיו באזור נס ציונה ועזב את ירושלים, על אדמותיו נטע פרדסים ונהג לעבדם בידיו עם פועלים עבריים בלבד,הוא לא השתמש בכוח העבודה הזול של ערביי הסביבה.בערב מלחמת העולם הראשונה ייסד את אגודת הפרדס ומיד לאחר מלחמת העולם הראשונה ייסד ביחד עם הפרדסן טולקבוסקי את חברת פירות יפו לייצוא פרי ההדר לאירופה בנוסף היה פעיל להקמת הישוב כפר הדר ורכש עוד חלקה באזור הספורטן של היום ונטע עליו פרדס הדרים,בנו שהצטרף אליו לאחר לימוד ענף הפרדסנות באמריקה הרחיב את העסק

 
 
 
בניית אתרים - שרקור