דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מגרש הרוסים אכסניית הנשים מריה פיודרובה – כיום מוזיאון המחתרות

 

בשנת 1864 כאשר הוקמו האכסניות לצליינים הרוסיים שכונו , הוקמה גם האכסניה לנשות פשוטי העם ,על שמה של אמו של הצאר ניקולאי השני מריה פיורובנה ,המבנה נבנה כיחידה עצמאית סגורה בת קומה אחת ( למרות שבתכנון היו שתי קומות) מבנה המגורים היה בצורת האות שין ובין האגפים נוצרו שתי חצרות פנימיות, באולמות המגורים והלינה של הנשים , הונחו מיטות דו קומתיות רבות בשורות,  ללא מחיצות בינם , באכסניה הנשים לא היו חדרים פרטיים , יכולת הקיבול שלה בתנאי צפיפות התקרב לשבע מאות מקומות לינה והאכלה .

מטבחי האוכל היו גדולים ושימשו את הצלייניות להכנת מזונם , ארוחות פשוטות שכללו מרקים,לחם ומעט תוספות,חלקם הגדול של הצלייניות היו בבושקות רוסיות מבוגרות וחסרות אמצעים שהגיעו למקום לידתו של ישו ,במיוחד לאחר שקו הרכבת נפתח בין יפו לירושלים דבר שהקל על הצליינות.

משפסקה הצליינות הרוסית לאחר מלחמת העולם הראשונה ,נכנסו למתחם הרוסים יחידות של הצבא האנגלי , השטח הוחרם ומונה לו ממונה בריטי לרכוש הנטוש, מבנה האכסנייה לנשים הוסב לבית הכלא לנשים ולגברים הירושלמי ,לאורך השנים נכלאו בכלא זה עצורים פלילים ומתנגדי השלטון הערביים והיהודיים.

כאשר החלו לצוץ ארגוני המחתרות בארץ ישראל,החלו הבריטים לכלוא מאות עצורי מחתרות שנתפסו ,עקב הלשנות,פעולות מרי והתנגדויות לשלטון המנדטורי, בלא נכלאו גם אסירים שנידונו למוות עקב פעולותיהם המחתרתיות , ירי ופיצוצים ופעולות מחאה נוספות ,שני האסירים הבולטים מבין נידוני המוות היו האסירים משה ברזני ומאיר פיינשטיין ( פיצוץ תחנת הרכבת הישנה בירושלים) ,האסירים החליטו כי הם יתאבדו ולא יתנו לבריטים להוציאם להורג בגרדום ואכן זמן קצר לפני בצוע גזר הדין התאבדו שני חברי המחתרת בתאם באמצעות רימון שהוברח לתאם ,שאותו הצמידו לחזם התחבקו ונהרגו בפיצוצו .

מן הכלא נעשו מספר ניסיונות בריחה שחלקם הצליחו וגרמו מבוכה לשלטונות הבריטיים ולשומרים, בניסיון המוצלח ביותר, נמלטו כעשרים חברי מחתרות באמצעות מנהרה שחפרו אך היו ניסיונות של בריחת בודדים שצלחו .
 

מעט על חיי האסירים בכלא המנדטורי

תנאיי קבלתו של האסיר כללו הכנסה לתא הקבלה לכלא שכונה נאזרה , מעין תא שבו שהו האסירים עד שעברות תהליך הקבלה וקבלת מדי הכלא מסירת רכושם שבו נלקחו ממנו , לאחר שעבר את תהליך הקבלה לכלא, נכנס האסיר הטרי במכלול ארבעת שערי הכניסה ,עד לפרוזדור החדרים,משהוכנס לתא שבו שהו מספר אסירים , נתכבד לישון על מחצלת (בורש) שפרש לפני השינה על רצפת הבטון, ליד פח השירותיים (קרדל) בזכות מעמדו הנחות כאסיר ירוק וחדש .

לכול תא היה ממונה תא מבין האסירים בתאים הפלילים מטעם הסוהרים ובתאי אנשי המחתרות מעמדו נקבע בידי האסירים בתא,ראש התא ישן על מיטה בדרך כלל סמוך לחלון,בתאים הפלילים דאג האחראי על הניקיון, המשמעת והסדר והענות להוראות הסוהרים, בתאי המחתרות על מנת לגוון את חיי הכלא המשעממים התווספו חוגי העשרה ולימוד במערכת פנימית תאית, המזון הדל שהוגש ניתן בבוקר ובערב בשאר היום העשיר את עצמו האסיר בחבילות שנתקבלו ממשפחתו או שלא.

ברי המזל שבין האסירים גוונו את ימי הכליאה, ביציאה לעבודות מטבח, המאפיה ותחזוקה בשטח הכלא בעבודות יזומות של הסוהרים,ביקורים של המשפחות נערכו אחת לכמה חודשים בעיקר ערב חגים ואירועים ממלכתיים של מנהיגי היישוב .

במשך שעות היום הוצאו האסירים לפעילות בחצר , חלקם שילב פעילות ספורטיבית ,חלקם נהג ללכת במעגלים, חלק מהכלואים המוסלמים נהג להתפלל בצוותא אל מול הקיר הדרומי של חצר בית הכלא, בתקופת המאורעות וערב קום המדינה, החלו קטטות בין האסירים היהודיים למוסלמים, סוהרי הכלא הפרידו בין שני העמים ולאגף הצפוני הוכנסו כול האסירים היהודיים ולאגף הדרומי האסירים המוסלמיים.

נוהג נפסד והרתעה ,היה לכנס את האסירים בחצר , על מנת לחזות בטקס ההלקאה ,לאסירים שלא מלאו את הוראות הסוהרים, או ששופטי בתי המשפט בעת השפיטה ,הוסיפו לעונש המאסר גם עונש הלקאה ,בגין סירוב להכיר בזכותם לשפטם , בתגובה איימו אנשי האצל כי תגיע תגובת נגד, ומשלא פסקו ההלקאות נתפסו חמישה קצינים בריטיים בידי אנשי האצל והולקו , באחד ממקרי החטיפה הללו נתפסו המלקים מארגון האצל ונידונו למוות.

שני תאי הגרדום בכלא

בתאי הגרדום הללו ,נתלו למעלה ממאה אסירים שאינם יהודיים , כיוון שהבריטים ברצונם למנוע בעיה ,בעיר ירושלים עם התושבים, העבירו את הנידונים למוות לביצוע העונש לכלא עכו .

לאחר מלחמת השחרור ,עבר המבנה לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש , והוא מסר את בית הסוהר לשימוש כמחסנים של גופים שונים כמו הסוכנות היהודית והצבא ,עד שבשנת 1964 נרכש בית הסוהר במה שמכונה עסקת התפוזים עם השלטון הסובייטי, אז גם החלה דרישת אנשי המחתרות לקבל את המבנה לידיהם לצורך הנצחה.

בתחילת שנות התשעים קבל לידיו את בית הסוהר לשעבר משרד הביטחון, שהחל לממש את הרעיון של ההנצחה כמוזיאון המחתרות, על מנת לספר ולהמחיש את ספורם של הכלואים אנשי המחתרות והגיבורים שנתנו את נפשם בעבור מדינת היהודים /


 
 
 
בניית אתרים - שרקור