דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים רחוב יפו 28-30 בתי סלחית סטאורי הקבלן הערבי

 

סלחית סטאורי הקבלן האמיד החכיר מהכנסייה הרוסית , במבנה ברחוב יפו 30 בין רחוב חשין לכוון כיכר ספרא, ממול למבנה גנראלי והדואר את המבנה  למסחר וחנויות ברחוב יפו 30, לאחר שהחכיר את המבנה מידי הכנסייה הרוסית בתמורה לבניית המבנה לעשרים שנה עד שנת 1951, לכן כונה המבנה בית סטאורי .

משפחת סטאורי הייתה מסוכסכת עם חמולה אחרת ,סכסוך שהביא רצון להתנקשויות במשפחת סטאורי ,בשנת 1931 האשים סלחית ,כי נעשה ניסיון לפגוע בו ,בידי שלושה ערבים,לאחר שנערך משפט לתלונה שהגיעה  כנגד ניסיון לפגיעה באחיו שלא הניבה דבר עקב חוסר ראיות.

משפחת הקבלן סטאורי בשנת 1937 ,המשיכה לבנות חמישה מבנים בשכונת מקור ברוך וארבעה בתים בשכונת כרם שלום ,בשכונת בית ישראל ומאה שערים ומבנה ללא רישיון העירייה מול בית המעלות , הבניות נערכו בעזרת עבודה ערבית, ללא שילוב של עובדי בנין יהודיים, על אדמות השייכות ליהודים,על מנת להוזיל את מחיר הבנייה לבעלים היהודיים ,שהסתתרו מאחורי משפחת סטאורי הקבלנים, מובן שהנושא עורר התנגדות חריפה לדחיקת העבודה העברית בשכונות היהודיות על קרקע יהודית, כרוזים הופיעו בעיר לאנשים להימנע ולהחרים שכירת חדרים ובתים שנבנו לא בידי עבודה עברית.

כיוון שהאשמה על הבעלות היהודית למגרשים במקור ברוך ולבניה הערבית ,הוטחה על בנק מזרחי ועל חברת מזרחי לפתוח קרקעות , מיהר הבנק להשיב להאשמות , הבנק ציין שאכן האדמה הייתה שייכת לשני יהודים ולסלחית סטאורי, לצורך רכישת הקרקע לוו השותפים בעלי החברה  כסף מבנק המזרחי,לצורך הבטחת ההלוואה נרשמה הקרקע בטבו כפיקדון לתשלום ההלוואה, לאחר זמן פרעו היהודים את ההלוואה ויצאו מן השותפות, הבעלות נשארה בידי הערבי סלחית סטאורי ולכן לבנק אין שייכות לשטח ולמבנים שנבנו עליו.

המתנגדים המשיכו להתנגד בטענה ,שנתינת הלוואה לערבי (סלחית סטאורי )לבנייה על קרקע יהודית בשכונה יהודית ,שאיננה כוללת עבודה עברית הינה עבירה על חוקי הציונות,עוד הוסיפו המתנגדים כי רישיונות הבנייה החתומים ,נחתמו בעבור חברת מזרחי לפתוח הקרקעות ותחתם המשיך הקבלן סלחית סטאורי לבנות.
 

ספור הצריפים מול בית הדואר המרכזי

הצריפים שניצבו במקום בטרם נבנה בית סלחית סטאורי ,נבנו בעבר ללא תכניות ושימשו כחנויות ובתי מסחר ,מראם וצורתם הפריעה הן לעירייה והן לשלטון המנדטורי שדרש להחליפם במבני קבע מאבן ,בשנת 1926 החליטה העירייה בירושלים בשיתוף שלטונות המנדט לפעול להריסת הצריפים המשמשים לעסקים אל מול הדואר המרכזי  .

 

העירייה דרשה שעל בעלי הצריפים להרוס את המבנים אבל תאשר בנייה מאבן חדשה במקום אך ורק על פי תכניות מתאר ואחידות מאושרים בידי העירייה , עוד החליטה העירייה על מנת לזרז את בעלי הצריפים להריסתם להטיל מס עירוני שהיה בן לירה וחצי למחיר של 25 לירות בחודש , בעלי הבתים ביקשו ארכה להריסה של שלוש שנים ,ובנוסף להחזיר את גובה המיסוי לסכום הנמוך שהיה.

תחילתו של בית הקפה עטרה בשנת 1938 ,בעת שנפתח בחנות ממול לבית הדואר המרכזי ברחוב יפו , את בית הקפה, פתח העולה יליד גרמניה היינץ גריינשפן , בזיכיון שקיבל מבעל בית הקפה עטרת בתל אביב , כשנה מאוחר יותר הצטרף אביו ברנהרט ואחיו זיגפריד להנהלת בית הקפה.
לאחר שנתיים ,עברו בני המשפחה למיקומם החדש, ברחוב בן יהודה 7,ממול לבית הקפה זיכל בבן יהודה 6 ,כיוון שבבית הקפה התכנסו, באותה העת אנשי ההגנה והאצל ,שימשו מלצרי המקום ,הן כעובדים והן לפעילות החשאית,בעקבות מידע מודיעיני שהיה לבריטים על הפעילות ,הם ביקרו במקום מדי פעם לחיפוש אחר מבוקשים.

לאחר מלחמת השחרור בשנת 1949 הועברו מבני משפחת סלחית סטאורי , לידי כונס הנכסים של הרכוש הנטוש ולמבנה הוכנסו משרדי ממשל כמו משרד התחבורה , העבודה משרדי השיכון העממי,משרדי נפגעי המלחמה ,שהועברו מתל אביב לירושלים שורת החנויות בקומת הממסד לכוון רחוב יפו אוכלסה בחנויות יהודיות בשכירות כמו בנק אלרן , חנות הטקסטיל של שמואלוף מרדכי .

כיוון שהמבנה היה שייך לכנסייה הרוסית במגרש הרוסים , פנה עורך דינה של הכנסייה האורתודוכסית הרוסית בשנת 1954 ,א. ריפטין בתביעה לבית המשפט, לקבל את זכויותיה של הכנסייה על המבנה והחנויות , את מכתביו הפנה גם לחמישים שוכרים בינם משרדי ממשלה ובעלי חנויות ,משרדי הממשלה והשוכרים הפנו אותו לכונס הנכסים של הרכוש הנטוש,התחיל קרב משפטי שבו טען עורך הדין ריפטין כי הרכוש איננו של הכנסייה הפרבוסלאבית הרוסית ,אלא רכוש הכנסייה האורתודוכסית השייכת לממשלה הסובייטית .

כיוון של פי חוזה החכירה שניתן לבוני הבניין משפחת סטוארי שפג בשנת 1951 , חייב היה הרכוש לחזור לידי השלטון הסובייטי ,האוחז בזכויות הכנסייה האורתודוכסית בארץ ישראל וזאת למרות שהרכוש ניתן לכונס הנכסים על פי חוק הנפקדים, מן הטענה הזאת טען עורך הדין ריפטין הרכוש איננו שייך לכונס נכסי הנפקדים, הנושא נשאר כסוגיה משפטית כיוון שאין יחסים דיפלומטים עם השלטון הסןבייטי רחוב יפו 28-30 חברת רענן
 

רחוב יפו 28-30 חברת רענן לממתקים בע"מ

חברת רענן בע"מ בתל אביב תעשיית שוקולד ,סוכריות,קקאו וריבה , סניף החברה הראשי היה באזור יפו תל אביב בדרך שכם, שהוקמה בחודש דצמבר 1921 ,שווקה ויצרה  סוכריות, שוקולד, מרמלאדה וריבה ,פתחה סניף בסוף שנת 1923 בירושלים ,ברחוב יפו מול בנק אפ"ק , סניף החברה הראשי היה באזור יפו תל אביב בדרך שכם.
 

בשנת 1940 נפתחה מול בית הדואר החדש ברחוב יפו חנות ממתקים בשם קופסת שוקולדה נמכרו בה שוקולד, ממתקים,סוכריות תה וקפה .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור