דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מנזר רטיסבון ברחוב הנגיד בירושלים 2

 

אגדה ירושלמית של רצח השומר בכנסיית רטיסבון בשנת 1956

באגדות ירושלים משובצת האגדה המסתורית בעלת הנופך הרומטי, שסופה במות בפיצוץ של אליהו סינאי הזקן בן השישים וארבע ,שהועסק כשומר בפתח הכנסייה , לאחר מאמץ חקירתי הוברר מי הם מכיני המטען ,אך הסיבות לתעלומה הרומטית הזאת נעוצים בעבר משונה .

ספור התנכלות לכנסייה הנוצרית ,לאחר מלחמת השחרור החל במאי שנת 1955 בעת שהושלך רימון על חצר המנזר , נעצרו מספר חשודים שנחשדו כהתנכלות למוסד נוצרי , למרות החקירה התיק נסגר מחוסר ראיות או עדויות למקרה ,רק שנתיים לאחר מכן התבררה הקשר להשלכת רימון מילס זה  .

לאחר שנתיים של חקירות בעת שנחקר המקרה השני של הרצח מפיצוץ חבילת הנפץ , נתברר כי ידידה הראשון ( היא כישפה אותי) של שושנה ברזאני פנחס פנחסי שהיה חייל ביחד עמה בבסיס , עזר לה בזריקת הרימון ,כפי שהעיד היא הוציאה את הנצרה ואני השלכתי אותו, כיוון שנפצעו ארבעה צעירים יהודיים שעברו לתומם ברחוב ליד שער הכניסה למנזר שהם : ישעיהו הדרי,מאיר מלכי ,שרה קוק ויצחק כץ .

לאחר שהואשם פנחס פנחסי גם ברצח אברהם  סינאי והכחיש אשמה זאת ,אך הודה רק בהשתתפות הטלת הרימון הראשון , הואשם פנחס רק בניסיון לרצח ארבעת הפצועים שעברו ברחוב ונידון לשלוש שנות מאסר.

פעולת הרצח 

בתחילת ספטמבר בשנת 1956 נתקבלה הודעה בתחנת המשטרה על פיצוץ בעמדת שומר מנזר רטיסבון ,כוחות המשטרה שהגיעו למקום,מצאו מחוץ לשרידי הגופה, שרידי רימון מילס בריטי ושרידי ממתקים שננעצו בקירות הביתן.

בתחילת החקירה נוצרה תעלומה בשאלה מי ירצה להרוג אדם מבוגר העובד כשומר במנזר רטיסבון, העובדה הראשונה שנתגלתה לחוקרים כאשר חקרו את עברו של השומר ,נסתבר כי איליהו סינאי השתייך לעדה הקראית בישראל שגר בעיר העתיקה ( לעדה בית כנסת בעיר העתיקה) הוא נפל בשבי עם לוחמי הרובע היהודי, כאשר חזר מהשבי התערב הנשיא בן צבי לסדרו במשרת שומר המנזר, כחוקר עדות ישראל הפזורות בעולם ,חקר הנשיא גם את תולדות העדה הקראית ולכן היה מודע למצבם.

שוב היו החוקרים במשטרה ,בבעיה ללא קצה חוט שיובילם לפענוח הרצח, אך כשבוע לאחר הרצח נתקבל מכתב אנונימי אצל אב המנזר , שהופנה לבנו של מרדכי סאני שברח ובו נכתב כי זאת נקמה לבריחתו וכי הנקמה בוצעה באביו למען יזכור את מעשהו.

כאשר הגיע קצה חוט החקירה הזה, החלו לבחון מיהם בני משפחתו וקשריו לעם היהודי, אז התברר כי לאיליהו סינאי שנרצח, היה בן בשם אברהם שהציג עצמו כיהודי ולא כקראי, במסווה זה הכיר צעירה את שושנה ממשפחת בראזני ,מהעדה היהודית התורכית שהגיעה לישראל מפזורת העיר איזמיר ,לאחר שהכירה ( כן חלוקות הדעות ) נישא הבן אברהם סינאי את הצעירה או שרק הבטיח לה להינשא לו . .

האגדה ממשיכה ומספרת כי לאחר זמן נעלם אברהם סנאי וכול החיפושים אחריו לא הועילו נערכו חיפושים הן בצד הירדני והן בצד הישראלי , כאשר הפעילו בני המשפחה את השפעתם על אנשי השגרירות התורכית בישראל והרב הראשי של תורכיה , נתברר לאחר שנים כי הבן אברהם סנאי ברח לתורכיה , התיישב באחת מערי הגבול עם סוריה והתחתן שוב .

כתוצאה מהבריחה נותרה הצעירה התורכית עגונה או חברתו לשעבר , כאשר המשיכו לחקור נתברר כי שושנה ברזאני התגייסה לחיל הים ובסיסה בחיפה, כאשר הגיעו לבסיס נתגלה בחדרה ניצרתו של הרימון הראשון שהושלך .

בהמשך החקירה נתברר כי הרימון הוסווה ומולכד בתוך קופסת עץ עם ממתקים ( סימני הממתקים על הקירות לאחר הפיצוץ ) לקופסת הממתקים הממולכדת הוצמדה מעטפה ובתוכה ברכת חג ממשפחת ששון ,הקופסא הממולכדת ואיגרת הברכה נשלחו  בידי שליח של חנות הממתקים למרדכי סנאי השומר , כאשר אכל מרדכי מספר סוכריות ,השתחרר הנפץ ופוצץ את הרימון והרג את מרדכי סנאי האב השומר במנזר.

במהלך המשפט שהתנהל נתגלה כי : כי מהנשקייה נגנבו שני רימונים, בעזרת השותף סלאח מזרחי לרעיון הנקמה שושנה בראזני בבסיס, שושנה רכשה את קופסת הסוכריות הממולכדת שעליו הודבקה אגרת ברכה לשנה החדשה ,במכתב שהווה את קצה החוט, נתגלה כי כתב ידה של שושנה על איגרת הברכה תואם לכתב ידה והמילים המודפסות במכתב תאמו לאחת ממכונות ההדפסה בבסיס.

מאות אנשים ששמם ששון ,נחקרו בעקבות אגרת הברכה שנחתמה בשם ששון, עשרות חנויות עברו בדיקה בכדי למצוא איכן נרכשה קופסת הממתקים הממולכדת שנשלחה למרדכי סנאי לרגל החג .

הכרעת פס"ד הדין היה כי שושנה בראזני וסאלח מזרחי נידונו למאסר עולם , לאחר זמן שישבו בכלא קצב הנשיא בן צבי את תקופת המאסר לשמונה עשר שנה , בהפחתת שליש להתנהגות טובה בכלא השתחררו השניים לאחר עשר שנים בכלא.
 
תודה לעיתונות ולזקני ירושלים

 
 
 
בניית אתרים - שרקור