דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

נפוליאון סיפור הפרוכת

 

סיפור פרוכת נפוליאון

מספר גרסאות של אגדות מסתובבות סביב סיפור מוצאה ויצירתה של הפרוכת , כמו סיפור המשפחה,או ההיסטוריונים או האגדות הירושלמיות בסיפורי מספרי הסיפורים , אני אנסה לספר את הסיפור, כגרסה אגדתית מבעד עיניי, בעת שחיברתי את המאמר .

תחילת סיפורה של הפרוכת או בשמו השני מעילו של נפוליאון , קשורה לספור נסיגתו מרוסיה לאחר שניסה לכובשה והובס בידי הגנרלים הרוסיים ,חודש מרס וחודש אפריל המושלגים של רוסיה,האגדה מספרת כי בדרכו מערבה מרוסיה בשנת 1812, באזור העיר הגדולה סמולנסק , צפה בדרכו באדם המתפלל בקרחת יער, המתפלל היה  הרב  יוסף יונה לוריא (בן הרב יעקב אהרון מהפלך  מוהילב) בקרחת יער שהייתה בבעלות המשפחה .

על פי האגדה הופיע רוכב על סוס מבין העצים ושאל האם המתפלל יהודי, לאחר שהזדהה כנפוליון וביקש את הדרכתו לכוון דרך נסיגתו, יוסף לוריא ביקש ממנו להמתין לחשכה ,בעת שהבטיח לנפוליאון להובילו אל הדרך הנכונה  , עוד הבטיח יוסף יונה לוריא , לא לגלות לאף אדם כי נפוליאון נגלה לפניו.

 

לאחר ששהו ביחד זמן מה בקרחת היער בהמתינם לרדת החשכה  , הוליכו יוסף מבעד לשבילי היער והראה לנפוליאון את דרכו, בטרם נפרדו דרכיהם, השיל נפוליאון את גלימתו שהוסתרה על כתפיו ,מתחת לגלימה צבאית אחרת פשוטה ונתנה כתשורה ליוסף לוריא בתמורה להכוונתו במציאת דרכו.

כיוון שיוסף לוריא פחד ,שיתגלה כי עזר לנפוליאון בבריחתו ואף קיבל ממנו את גלימתו, החליט יוסף לוריא להסתירה בביתו, מכיוון שהגלימה מהבד המשובח הייתה רקומה בחוטי זהב וכפתורי זהב, בהחלטה משותפת של בני הבית, הוחלט כי המעיל ישנה את ייעודו ויהפוך כחומר גלם  לפרוכת ,בעבור ארון קודש וכך היה, בתחתית הפרוכת הרקומה זהב , התווספו ברקמה שמותיהם של יוסף לוריא ורעייתו  .

כאשר עלה בנו של יוסף ,זאב (וולף) לוריא בשנת 1858,ביחד עם משפחתו ובנו נתנאל לוריא לארץ ישראל התגורר בתחילה בבית בין חומות העיר העתיקה ,בין חפציו שהביא בדרכו לארץ ישראל הביא זאב גם את פרוכת נפוליאון ( כך החליטה המשפחה לקרוא לה) .
 

לאחר מכן הועברה הפרוכת לביתם בימין משה ,ברחוב רפאל עזרא בית שהיה רשום בטבו על שם ישעיהו ורבקה לוריא , לאחר מות הוריהם חנה ונתנאל לוריא , בתקופת מלחמת השחרור בעת שפונו תושבי השכונה מהמקום נשאר המבנה בשיממונו עד שנת 1953 כאשר עיריית ירושלים החליטה לסלול דרך לרכבים וסללה אותו , בשנת 1994 הוצא צו הפקעה של העירייה ,הבית נהרס והפך למגרש חניה ציבורי.

זאב וולף למחייתו עבד כמשגיח וגבאי בבית החולים ביקור חולים ,כאשר נישא בנו נתנאל של זאב לוריא ,לבתו של הרב ישעיהו ברדקי ,העניק  האב זאב לוריא כמתנת נישואים את הפרוכת לבית הכנסת של חותנו שבו שימש כרב בעיר העתיקה ,בית הכנסת החורבה  .

ספור בקצרה על ישעיהו הנכד של יוסף לוריא

ישעיהו בנו של יעקב אהרון בן נתנאל ,נולד בירושלים בשנת 1887 ,שורשי השושלת המשפחתית  נחשבים כצאצאי רש"י מהרש"ל , בבגרותו עבד עשרות שנים במצרים,בצעירותו למד בבתי המדרש עץ החיים ובישיבת תורת החיים והוסמך כרב ושוחט .

ישעיהו לוריא לאחר בגרותו ונישואיו לרבקה בתו של יוסף ריבלין ( מנהל הוועד הכללי כנסת ישראל) , נתמנה בידי חברת כרמל מזרחי ליינות בשנת 1910 , כפקיד ולאחר מכן בשנת 1922 כמנהל הסניף המצרי של החברה שמושבו הי בנמל פורט סעיד וגם בקהיר, כמו כן היה נציג של חברת התפוזים פרדס סינדיקט .

בנוסף לעבודתו בחברת כרמל מזרחי , עבד למען הקהילה היהודית והיה נשיא אגודת אחווה במצרים ,היה חבר בארגון הבונים במצרים,אך עיקר פעילותו הייתה בועד הקהילה היהודית בפורט סעיד ,כמזכיר ,גזבר וכנשיא הקהילה, כיוון שפורט סעיד העיר היה נמל פעיל שדרכו עברו גם יהודים בדרכם לעלייה לארץ ישראל ,עזר ישעיהו לוריא להם המעבר לארץ בקבלת אישורי מעבר מהשלטונות הבריטיים הארץ ישראל .
 

נכדו של ישעיהו ותודה על סיפוריו ,מספר שני סיפורים על מצווה זאת של הצלת יהודים ועזרה להעברתם לישראל :

הספור מתחיל במהגר יהודי שמשפחתו גרה בתל אביב ,אך כיוון שלא היה בידו רישיון לכניסה לארץ ישראל , סרבו השלטונות הבריטיים לתת לו לרדת מהאונייה שבה הפליג והגיע לנמל פורט סעיד, התערב בנושא ישעיהו לוריא וביקש לקבל אשרת תייר ליהודי על מנת שיבקר את בני משפחתו בארץ ישראל, כיוון שישעיהו היה מוכר כאדם מכובד בפורט סעיד הסכים הקונסול הבריטי ,להוציא אשרת תייר ליהודי תמורת סכום של עשרות לירות מצריות ליציאת היהודי מהארץ כאשר אשרת התייר שלו תפוג.

היהודי הבטיח לעשות מאמצים להחזרת סכום הערבות הכספית ששילם ישעיהו לוריא לקונסול הבריטי , לאחר תקופת שלושת החודשים כתבה אשת היהודי מכתב לישעיהו שבו הודיעה לו שהיהודי יצא מן הארץ , מצויד במכתב פנה ישעיהו לקבל את סכום הערבות ,אך השלטונות סרבו להחזיר לו את הסכום כיוון שלא היו להם מסמכים רשמיים המאשרים את עזיבתו, לימים כאשר ביקר בארץ ישראל סר ישעיהו לביתה של האישה על מנת לנחמה, נתברר לו כי היהודי חי ליד רעייתו והאדם שיצא עם אשרת התייר היה מתחזה יהודי אחר שיצא מהארץ .

הספור השני מספר על שני יהודים שהגיעו לנמל פורט סעיד ללא רישיונות כניסה חוקיים יהודים אלו הוברחו לעיר בידי דייג מצרי תמורת כסף, לאחר שהגיעו לעיר, העביר אותם הדייג לידי משפחת ישעיהו לוריא ,הם חיו בביתו עד שנתפסו מסתובבים בעיר, ישעיהו נזעק למפקד המשטרה ובשיחה ידידותית קבל אותם לידיו ,בתנאי שיעזבו את פורט סעיד תוך שלושה ימים,בדרך לא דרך הועברו שני היהודים לארץ ישראל בבחינת פדויי שבויים כמצווה.

אנו למדים על תקופה שהייתו במצרים גם  מפרסומים שונים שנכתבו ובעיקר בפרסום שעשה בהזמנות לנישואי ילדיו :

בשנת 1928 מברך ישעיהו לוריא ישעיהו ורבקה לוריא שהיה מנהל נציג חברת היינות כרמל מזרחי בעיר פורט סעיד ובקהיר , את אחותו רשה הרשלר ,לנישואי בתה זהבה .

בחודש   בשנת 1930 חיתנו ישעיהו ורבקה לוריא שהיה מנהל נציג חברת היינות כרמל מזרחי בעיר פורט סעיד ובקהיר , את בנו יוסף לשושנה בת משפחת שמילוביץ מתל אביב  .

בחודש מרץ  בשנת 1932 חיתנו ישעיהו ורבקה לוריא שהיה מנהל נציג חברת היינות כרמל מזרחי בעיר פורט סעיד ובקהיר , את בנו יוסף לשושנה בת משפחת שמילוביץ מתל אביב  .

בחודש נובמבר בשנת 1932 חיתנו ישעיהו ורבקה לוריא, שהיה נציג חברת היינות כרמל מזרחי בעיר פורט סעיד ובקהיר , את בנו משה לרחל בתו של יעקב קפלן הירושלמי.

המשך סיפור פרוכת נפוליאון

כאשר אביו זאב לוריא נפטר , ירש ישעיהו ורעייתו רבקה לוריא ( דור שלישי לפרוכת ) את הפרוכת המשפחתית, ששימשה בשאר ימי השנה כפרוכת ארון הקודש  בבית הכנסת החורבה ,סיפורה של הפרוכת מתנהל עד ימי הלחימה ברובע היהודי , מעט מסתוריות חלה על הפרוכת  וקורותיה של הפרוכת , בעת שנחרב בית הכנסת החורבה בתקופת הלחימה והיא נעלמה.

לא ברורה הדרך שבה מצאה הפרוכת את מקומה בחזרה לביתו של ישעיהו בשכונת ימין משה , לאחר חורבן בית הכנסת החורבה ,מה שכן ברור שלמרות המסתורין  של העלמות , נתגלתה הפרוכת במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה ( כיום לאחר שינוי השם ,נקרא מוזיאון חיפה ).

על פי מה שהוברר ( כעובדה שנתבררה בבית המשפט )נמכרה הפרוכת בשנת 1959 למוזיאון בידי ישעיהו לוריא, כיוון שפחד שבד הפרוכת לא ישמר במהלך השנים ללא טיפול מקצועי והיא תינזק ללא תקנה בתנאים שהיו בידיו לשמרה לעתיד.

שנים לאחר שנפטר תבעו בני משפחת לוריא את הפרוכת בטענה כי היא נמסרה בהשאלה למוזיאון, כיוון שלמוזיאון היו קבלות ישנות שהראו כי היא נמכרה להם בידי ישעיהו לוריא , הוחלט על דעת שני הצדדים כי הפרוכת תישאר בידי המוזיאון,בתנאי שהמשפחה תאשר את מקום תצוגתה בעתיד.

בשנת 2010 נחנך בית הכנסת החורבה שעמד בחרבונו עשרות בשנים ,רק הקשת המרכזית במבנה שוקמה בעזרת תרומה שהשיג טדי קולק , בשנים האחרונות נמצאו תורמים לבנייתו מחדש של בית הכנסת החורבה ובית הכנסת נחנך בשנת 2010 בסביבות חג החנוכה  , לצורך חנוכת בית הכנסת , ביקש ועד בית הכנסת החורבה ממוזיאון חיפה להשאיל לזמן קצר את פרוכת נפוליאון לטקס הפתיחה ,בבחינת להחזיר עטרה ליושנה .

אולם בית הכנסת החורבה החליט לעצב לעצמו פרוכת לארון הקודש ,במקום פרוכת נפוליאון, בדרך שונה מהפרוכת הקדומה ששימשה עד מלחמת השחרור, כיום הפרוכת החדשה חולקה לשלושה חלקים,על הפרוכת נרקם הפסוק אם אשכך ירושלים תשכח ימיני .

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור