דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

יסוד המעלה ספור תחילת המושבה

 

את שמה מי מרום קיבלה מושבת יסוד המעלה מהשם של העיר הכנענית בגליל, שעל פי סיפורי התנך שימש כמקום כינוס לצבאם של הכנענים בדרכם למלחמה עם יהושוע בן נון, במלחמה ניגפו הכנענים שנסו עד לצידון בלבנון מרדיפת הצבא היהודי, על פי האגדות טוענים כי העיר שכנה על גדות ים סובכי (אולי סבך קני הגומא) מביב לימת החולה .

כיוון שתחילת חמש החוות החקלאיות, שיצאו מתוך המושבה עצמה בחלק הדרום מערבי של הימה  ,כמו חוות אמיתי שעלתה באש בשנת 1929,חוות צוף של מתיישב מזיכרון יעקב, חוות מיכאל פפו שהגיע על מנת לגדל כותנה , חווה זאת שננטשה לאחר זמן ועברה למושבה מטולה,חוות אייזנברג,חוות משפחת ניסים בכור אלחדף,שייכים לסיפור הקמת יסוד המעלה מעט סיפורת על התחלת ההתיישבות היהודית בעמק החולה השזורה בסיפורה של החווה .

 

תחילת המושבה יסוד המעלה מתוך הישוב מי מרום – קולוניה

תחילת מושבת יסוד המעלה קשורה למשפחת יעקב חי עבו ( בית הכנסת הספרדי אבו בצפת) הרב של צפת  והאחים התורכים שלמה ושאול מזרחי יהודים שהגיעו מהעיר מתורכיה לצפת במטרה לעבוד כחקלאים בארץ ישראל, הם שרכשו את אדמת השבט הבדואי זביד על גדות ימת החולה בשנת 1872, שטח שכלל כשלושת אלפים דונם ,שנקראה אז קולוניה ונתנו לה את השם מי מרום, המשפחות שרכשו את האדמה החליטו להקים בתים ולהתקיים מעבודה עברית חקלאית .

הבעיה הראשונה שנתקלו בה הייתה סירוב השלטונות התורכיים לתת להם רישיון להקמת מבנים מאבן בנוסף לאי נתינת הקושאנים לבעלות על הקרקע  ולכן במשך שנתיים חיו המשפחות בסוכות שהקימו על גדות הימה,לאחר שבדקו כיצד גרים התושבים הערביים האחרים בסביבה , פתרון יאה לעונות הקיץ אך מהווה בעיית קיום נוראית בחורף.

הקונים החלו לקצוץ קני גומא לבניית הסוכות ,לצורך חיבור הקנים יצאו להביא ענפים דקים וזמורות של הרדוף הנחלים , אלה שאת הקנים היה צורך לשנע לאדמתם , בנו רפסודות להעברת הקנים מהמקום שנקצרו עד למקום הקמת הסוכות על פני מימי הימה, הם למדו גם איך משייטים עם הרפסודה בעזרת מוט ארוך ( בערבית טקוש)  המושקע בקרקעית האגם ובתנועת דחיקה ותנופה מניעים את הרפסודה קדימה .

לאחר שחוו את התחלת היישוב החקלאי , מכרו בני משפחת אבו ומזרחי ,כאלפים דונם מאדמתם בשנת 1883 לידי שלושת נציגי האגודה נחלת שדה וכרם , לייב רובין, פישל סלומון ומאיר ברוך רוזנבלום ,שבאו לתור את הארץ ולרכוש שטח אדמה בשביל קבוצת ההתיישבות מחבורת חובבי ציון ברוסיה.

על אדמה זאת הוקמה המושבה השנייה בגליל מושבת יסוד המעלה לאחר המושבה ראש פינה בידי אנשי העלייה הראשונה ,אנשי תנועת חובבי ציון שהתאגדו לאגודת חברת נחלת שדה וכרם במזרח אירופה.

האגדות מספרות ,כי בעת סיור להכרת השטח ,שנקנה בידי נציגי אגודת נחלת שדה וכרם בעת חפירת תעלת הטיה למים בידי האחים מזרחי נתגלתה באדמות שנרכשו אבן בחפירה מסותתת שעליה הופיעה כתובת ארמית : יזכר לטאב מאן דמיטבתי ,שפירושו יזכר לטוב כל המתיישב כאן, משום מה התגלגלה האבן למוזיאון צרפתי .

בתווכו של רבה של צפת יעקב חי עבו, נרכשו עוד אדמות לקבוצה בסביבה מידי השבט הבדואי , ובאותו מעמד החליט פישל סלומון לקרוא למקום כיאה לישוב דתי , יסוד המעלה על פי פסוק מספר עזרא בתנך.

לאחר שנרכשה האדמה ,עלו שבעה מאנשי האגודה והתווסף אליהם חלוץ יהודי מאמריקה וביחד עם בני משפחת מזרחי  החלו לעבד את הקרקע,כמייסדים הראשונים של מושבת יסוד המעלה .

דרכם לא הייתה סוגה בדבש, מחלות ורעב ליוו אותם במושבה, כספי התמיכה והסיוע של אגודת חובבי ציון פחתו , בנוסף לבעיית הרישיון לבניית מבני הקבע מהאבן למגורים שהממשל התורכי סרב להעניק להם , גרמו להם סבל רב, על פי האגדות התרכזו שתי המשפחות מייסדות במבנה נטוש שנותר  בעת שהשבט הבדואי גר במקום ( כונה בית האוצר)  מחוץ לסוכות שנבנו למגורים לשאר המתיישבים.

למרות זאת העקשנות והקשיים ,המשיכה את מטרתם לעבודה חקלאית יהודית המפרנסת את מעבדיה, עד אשר הגיעה ההצלה מכוונו של הברון רוטשילד בשנת 1887 , שהסכים לקחת אותם תחת חסותו,בהחלטתו הביא למושבה את האגרונום נסים בכור אלחדיף, (בוגר בית הספר מקווה ישראל ומורה במוסד ),על מנת לפתח את ענף המשי בגידול עצי נטיעת עצי תות , נטיעת צמחי ריח ליצור בושם , בהבטיחו לרכישת התוצרת של צמחי הריח, בעבור מפעלו ליצור בושם במפעל שהקים בראש פינה,לצורך זה הביא את ורהפטיג אמיחי מומחה חקלאי מאזור אודסה לפתח את הענף ובנוסף משפחה מכורדיסטן שהתמחתה בגידולי גני פרחים ובושם .

רוטשילד הפעיל את כוחו בשלטון התורכי , לקבלת רישיונות הבנייה  והצליח לקבל אישורי בניה , מהשלטונות התורכיים לבתים במושבת יסוד המעלה ,בתים שיחליפו את בתי הבוץ וסוכות המגורים, מיד לאחר קבלת הרישיונות החלו להבנות מבני האבן של המתיישבים במושבה.

עצם היותם דתיים ,גרמה להם לעבד את האדמה בגידולים על פי ההלכה ושנת השמיטה, מהלך שעיכב והפחית את יכולתם הכלכלית לאורך השנים,כאשר עברו מושבות הברון לחברת הבת יק"א בתחילת המאה העשרים, החלו במושבה לפתח את משק החיי בהקמת משק חלב עם עדרי בקר ורפת שתספק חלב לתושבי הגליל.

הכדאיות הכלכלית לא הוכחה ויש להוסיף את פגעי הטבע בחקלאות והרי לכם מתכון בטוח לכישלון ולסגירת המושבה , אלא שראשוני המייסדים קורצו מחומר עקשן ולבסוף החליטה יקא לתמוך כספית בהישרדותם של המתיישבים על האדמה .

בתקופת פרוץ מלחמת העולם הראשונה ,החלו התורכים להכביד את ידם על המתיישבים, מעשי גזל החרמת מזון ויבולים הפכו למעשה יום יומי , יש להוסיף את תקופת פשיטת להקות הארבה על שאריות היבול גרמו לעוני מוחלט ומחסור במזון ותנאי מחיה, אנו מוסיפים לכך את נסיגת הבריטים מהאזור ,  לאחר המלחמה בהסכמי סייקס פיקו וכניסת הצבא הצרפתי החלש והמדולדל לאזור,  אפשר לכנופיות הערביות ולפלחים מהסביבה לפעול באין מפריע בשוד האיכרים ויבולם ,ובגניבת בעלי החיים מהחצרות,האיכרים התארגנו לשמור על רכושם אך ברצונו של הצבא הצרפתי לפעול כנגד הפורעים בלחימה שלא הביאה שום הישגים.

בשנות העשרים חזרו הבריטים לשלוט בשטחי הגליל ודחקו את הבוזזים והכנופיות מחוץ לאזור, מרווח נשימה זה נתן אפשרויות להרחיב את הגידולים ולהתפתח ,עד מאורעות 1929 שבהם נאלצו מטעמי בטחון האיכרים לעבור לתקופת מה לאיילת השחר, נטישה זמנית זאת נוצלה בידי הפלאחים מהסביבה להיכנס למושבה ולמשקים ולשדוד ולשרוף את היבול והרכוש.

כאשר חזרו הבריטים לשלוט במקום בגרשם את המתפרעים ,חזרו האיכרים לשוקת שבורה ונאלצו להקים מחדש את משקיהם, המצב נמשך יחסית טוב עד מלחמת השחרור שאז הופגז האזור בידי הצבא הסורי ,והמושבה סבלה אבדות ונזקים, בשנות החמישים כאשר החל פרויקט ייבוש החולה נוספו שטחים חקלאיים למושבה שנוצלו בעיקר לנטיעת עצי פרי , רק בשנות התשעים החל פרויקט שיקום בתי המושבה והרחובות , בבתי המייסדים נותרו בני הדורות הבאים וחלקם גרים עד עצם היום הזה בבתי השושלת .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור