דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ברלין הצעה לסיור יומי ברובע היהודי 3

 
סיור ברובע היהודי בברלין
סיור ברחוב
Oranienburger Strasse

ליד תחנת הרכבת התחתית  בתחנת    ,  Oranienburger Tor של קו  U6 

       

 

כיום הרחוב המכונה בפי ליצני העיר או ברגר   ,משלב בתוכו פרקים של יהודי ברלין ומרכז בילוי והנאה מפורסמים, אורכו של כקילומטר הוא מתחיל באזור התרבותי Tacheles Cultural Center ,לבין שכונת החצרות Hackesche Hofe , הרחוב ממוקם בפרוור רובע שפנדאו  Spandauer ,הרחוב כולל ברים,מסעדות חנויות בוטיק,גלריות לאומנות וחיי לילה בלתי נדלים הכוללים יצאניות רבות שזהו מקום עבודתם בלילות .

בית הכנסת היהודי החדש

הקדמה

ברובע היהודי בברלין חיו בשנות השלושים כמאה שישים אלף יהודים.

בית הכנסת שפעל בשנים 1672-1727 שימש את הקבוצה שמנתה חמישים המשפחות העשירות היהודיות שהגיעו לברלין לאחר גרושם כמאה שנה לאחר גרוש ספרד שהתיישבו בוינה וגורשו שוב מאה שנה לאחר מכן ,את האישור להתיישב בברלין באזור שער שפנדאו נתן המלך באותה העת והם היו תחת חסות ראש הממשלה כיהודים מוגנים .

בית מספר 28 ברחוב   Oranienburger Strasse הוא בית הכנסת , מבנה שנבנה מחדש בסגנון אוריינטלי מורי, מעל האולם הישן בחלק המרכזי שלו מתנוססת כפה מוזהבת משוחזרת ושתי כיפות מוזהבות נוספות נמוכות יותר מעל לאגפי בית הכנסת ,האולם המרכזי שהוחלט לא לשפצו כמות שהייה אלא להשאירו על שרידיו כמבנה וכן לשחזר את כיפתו המוזהבת.

 

הקדמה לבית הכנסת הישן

בית הכנסת היהודי הישן,שתוכנן בידי  אדוארד ברלין קנובלוך ברחוב ,נחנך בשנת 1866 , בית כנסת זה הגדול בכול גרמניה,היו בו 3200 מושבים ,אפילו עוגב לתפילות הותקן בו שנתיים לאחר הפתיחה בשנת 1868 ,על גגו הותקנה הכיפה המוזהבת שעמה התנשא בית הכנסת לגובה של חמישים מטר.

 

כיוון שבאותם ימים החוק הפרוסי דרש שייכות , הצטרפו יהודי ברלין לקהילה היהודית המאוחדת , גם אם היו זרים וחסרי תעודות זהות של תושב הממלכה הפרוסית, מצב זה יצר עימותים קשים לבין התושבים הותיקים הקבועים , בין תרבויות שונות ותפיסות העולם היהודי ממזרח אירופה לבין הבאים ממערב אירופה במיוחד ערב התחלת הרעיונות המהפכנים הסוציאליזם בתחילת המאה התשע עשר.

 

יש לזכור כי מרבית המוסדות היהודים באותה תקופה שהוקמו בברלין ובסביבת בית הכנסת כולל בית הקברות הוקמו בידי אנשים דתיים ולא חילוניים, בית החולים היהודי הוקם ברחוב מצידו השמאלי של בית הכנסת ,המוזיאון היהודי אף הוא נפתח לידו בשנת 1933,אך הוא דעך שבוע לאחר פתיחתו עקב עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 וחקיקת חוקי הגזע הדרקונים, לאחר ליל הבדולח בשנת 1938 נסגר המוזיאון ותכולתו ואוצרותיו הוחרמו.

לאחר עליית הנאצים לשלטון בליל הבדולח שרפו הנאצים את בית הכנסת אך הוא נפגע חלקית ולכן שימש את הצבא הנאצי לאכסון תחמושת, אלא שבשנת 1943 נהרס כליל בית הכנסת בהפצצת כוחות הברית אל ברלין.

בשנת 1995 נחנך בית הכנסת החדש , בחגיגות הניצחון לנפילת השלטון הנאצי ,בית כנסת שאיננו מתפקד כבית כנסת כיום אלא יותר כמוזיאון,  בית הכנסת שנבנה לאחרונה בסגנון אוריינטלי כולל כיפה מוזהבת ראשית ושתים קטנות נוספות, בעת השיקום נתקבלה החלטה כי שרידי האולם הראשי ישובצו במבנה החדש אך האולם עצמו לא ישוקם ויראה כמו בעבר.

בעת שמסיירים בחדרי בתי הכנסת ,ניתן לראות ציורים עתיקים משוחזרים שהיו על קירות בית הכנסת בעבר,חלקים מפוחמים שנמצאו ושרידים מבית הכנסת כולם קובצו לתערוכה המספרת את תולדות התושבים היהודיים בברלין כיום במבנה נמצאים : ספריה,בית ספר ערב למבוגרים,חלק ממשרדי הקהילה היהודית ,בנוף בקומה השלישית של המבנה קיים בית כנסת קטן המשמש את ציבור המתפללים החפצים בכך,.

בצמוד לבית-הכנסת שוכן המרכז ליהדות שמשמש למקום מפגש לאירועי תרבות

בית הקברות היהודי הראשון בברלין

בית הקברות ממוקם ברחוב   Grossen Hamburger Strasse מס 26 במעין חורשת זיכרון בכניסה לגן אנדרטת הזיכרון לקורבנות הברבריות הפשיסטית ,

תחבורה קווי הרכבת העילית   S3, S5, S7, S9   לתחנת Hackescher Markt

הקדמה

בית הכנסת שפעל בשנים 1672-1727 שימש את הקבוצה שמנתה חמישים המשפחות העשירות היהודיות שהגיעו לברלין לאחר גרושם כמאה שנה לאחר גרוש ספרד שהתיישבו בוינה וגורשו שוב מאה שנה לאחר מכן ,את האישור להתיישב בברלין באזור שער שפנדאו נתן המלך באותה העת והם היו תחת חסות ראש הממשלה כיהודים מוגנים .

בחלקו השמאלי של בית הקברות ניתן לראות כיום את לוח הזיכרון שעליו נחרט כי מנדל ריס רכש את שטח בית הקברות בחלקה של ששת אלפי דונם עוד בשנת 1672 , עד שנסגר בית הקברות בשנת 1729 נקברו בבית הקברות קרוב לאלפים שמונה מאות יהודים,בינם יהודים מפורסמים וחשובים כמו : הפילוסוף משה מנדלסון , פייטל היינה אפרים הבנקאי והסוחר  דניאל יצחק (אייזיק ) ,הפילוסוף מרקוס הרץ ,יעקב רץ באר ועוד.

מצבתו המשוחזרת של משה מנדלסון ,נותרה בודדה בתהליך השיקום של בית הקברות הצמוד לחצרות האקשהוף Hackesche Hofe ,על המצבה הבודדת הנטועה בתלולית,קיימות כתובת בגרמנית בצידה האחד וכתובת בעברית מצידה השני .

כאשר הנאצים עלו לשלטון הם הרסו את בית הקברות סילקו את המצבות מעל לקברים חפרו והוציאו את עצמות הנפטרים ופזרו אותם בעיר.

עוד בחלק הדרומי של רחוב Oranienburger Strasse

 

השוק ממוקם בהמשכו של רחוב Oranienburger Strasse , בסביבות השוק מקומות בילוי ברים,מסעדות חנויות בוטיק,גלריות לאומנות וחיי לילה בלתי נדלים .

סיור בחצרות האקשהוף Hackesche Hofe

החצרות מכונות בידי ליצני העיר האסם כמו שהיה בעבר

הכניסה לחצרות האקשהוף Hackesche Hofe , דרך כניסה קשתית מקומרת ברחוב Rosenthalerstrasse 40 ,בקרבה לתחנת הרכבת העילית   Hackescher Markt .

חזית תחנת הרכבת מורכבת מקשתות ,כול קשת מהווה יחידה עצמאית המשמשת כבתי קפה,מסעדות וברים,הרחבה הגדולה שלפני הקשתות מהווה מוקד משיכה השוקק חיים בעיקר משעות הערב לתוך שעות הלילה.

סיפור תחילת הדרך והחזרה לחצרות Hackesche Hofe

בשנת 1995 נכנסה קבוצת אמנים שנקראה קבוצת מלח התרנגולות המתות Kunstlergruppe Dead Chickens וקבוצת  Schwarzenberg e. V , למבנה ריק ברחוב Rosenthalerstrasse , והכריזו על עצמם שהם הרפובליקה החופשית של וורצנברג , בהכריזם כי הרפובליקה אינה מעוניינת בפוליטיקאים מהימין או מהשמאל, בימים האלה ניתן לשכור בתים בחצרות האקשן הופה .

תוכניתם של חברי אגודת האמנים הייתה ליצור אפשרויות תעסוקה ובניית מרכז תרבות תוך שמירה על מבנה הבתים וההיסטוריה , הבתים היו בבעלות של תושביה הישנים של החצרות, והיה קשה להשיג חוזי השכרה עם צאצאיהם שהתפזרו בעולם, חוזי השכירות הזמניים נחתמו לתקופות קצרות,במקום הוקמו : סדנאות אומנים,אולפנים,אולפני קולנוע,מועדונים וגלריות,בין היתר נכנסו ללא אישור למבנה שכיום משמש כמוזיאון Museum Blindenwerkstatt Otto Weidt שבעברו שימש כבית המלאכה לעיוורים של אוטו ווידט .

 

התנאים השתנו ,מחירי השכירות עלו , ברובע החל שיפוץ נמרץ בידי יזמים תאבי ממון,וקבוצות האומנים המרדניות נאלצו לעזוב את האזור,למקום הגיעו אנשי עסקים,בעלי ממון ויזמים עשירים , והאזור הממוסחר קיבל התוויה ממוסחרת ושינה את פניו לעד.

 

שמונת החצרות ממוקמות ברובע מיטה, ממש ליד תחנת הרכבת העילית Hackescher Markt ,הקומפלקס מורכבת משמונה חצרות פנימיות מסביב לבתי מגורים אשר שימשו את יהודי העיר כאזור מגורים ,החצרות המחוברות ברשת מעברים כמארג מבוך , שחזור החצרות והמבנים כמו משהם כיום הושלמו בשנת 1997 , בחצרות נפתחו חנויות , בתי קפה ומרכזי בילוי .

עברה של חצרות Hackesche Hofe

כאשר התיישבו היהודים הראשונים בשכונה בשנת 1906 והקימו את החצרות עמד בפניהם בתוכנית האכלוס , העיקרון הפרדה ברורה בין אזורי מגורים, מלאכה, מסחר ותרבות, בעברו האזור שימש למגורי יהודים ולכן על מרצפות החצרות באזור  Hackesche Hofe , הוטבעו לוחיות מוזהבות שעליהם חרוטים שמות המשפחות ובניהם היהודיות שגרו בחצרות אלו, הלוחיות נקראות בשם אבניי הנגף – שטופלר שטיינה  ( נחשו למה ), כחלק מפרויקט הנצחה למשפחות היהודיות שהושמדו מתושבי הרובע , בית ההכנסה הגדול ביותר בגרמניה נבנה ברחוב Oranienburger Strasse הסמוך בשנת 1866.
 

בתקופת המלחמה הקרה שלאחר מלחמת העולם השנייה עד נפילת החומות שימשו דירות המגורים והחצרות למגורי תושבי ברלין, לאחר נפילת החומות חל שינוי במבנה הדמוגרפי של האזור והוא הפך לאזור בילוי ומוקד מרכזי לחיי הלילה בברלין ,דירות מגורים,מועדונים,בתי קפה ומסעדות,משרדי אדריכלים,סדנאות ליוצרים ואומנים בנוסף לחנויות הבוטיק שנפתחו בחצרות, הכול בשילוב גופי תאורה המספקים לאזור תוספת למקום התוסס הזה .

 

סיפור תחילת חצרות Hackesche Hofe

 

בשנת 1858 כאשר יצרן הזכוכית  Hans Quiltz ,רכש את הזכויות לפתיחת בית העסק ברחוב  40 ו Rosenthalerstrasse Sophienstrasse , החל להתפתח החצרות ומגורי היהודים באזור על מנת לפתור את בעיית המגורים של יהודי ברלין,

 

את הזכויות לאזור החצרות מידי צאצאי Hans Quiltz רכושו , האדריכל והיזם קורט רנד ואוגוסט אנדל בשנת 1907 בכדי לשפצם ולפתח את האזור,הם החלו בשיפוץ החצר הראשונה Hop 1  ,על החזיתות הוצמדו אריחי קרמיקה בסגנון ארט נבו, אז גרו בחצרות יהודים בשילוב משוררים ואומנים,בהמשך הפיתוח נבנו מועדון לחברות יהודיות,אולם קולנוע שנקרא הקיסר, מסעדת סטודנטים לצעירם וסטודנטים יהודיים ,בשנים 1909-1921.

 

את הזכויות החדשות לאזור ,רכשה משפחת מיכאל יעקב מידי  קורט רנד ואוגוסט אנדל מספר שנים לאחר מכן ,בני משפחת מיכאל יעקוב היו סוחרי יינות , בעת עליית הנאצים וחקיקת חוקי הגזע בשנת 1933 , נאלצה המשפחה למכור את רכושה במחירים מגוחכים ולברוח מגרמניה לנכר.

 

בעת השלטון הקומוניסטי בגרמניה שלאחר המלחמה בשנת 1945 ,הוחרם האזור לטובת השלטונות הרוסיים ,בשנת 1951 ניסו השלטונות לערוך שינויים במבנה החצרות וניסו להרוס את בחצר מספר אחת את חזית הקרמיקה, תושבי האזור פתוח במאבק והמבנים הושארו ללא שינוי,בנוסף לאחר נפילת החומה ואיחוד העיר החל מאבק משפטי להחזרת הרכוש של יורשי משפחת מיכאל לאחר מאבק משפטי הוחזר רכוש אזור  האקשהוף Hackesche Hofe לידי יורשי מיכאל יעקב בשנת 1993.

 

בשנת 1995 התאחדו תושבי האזור ,שלטונות העיר משקיעם פרטיים והיורשים לשיקום ושיחזור של האזור כפי שהיה בעבר כולל החזיתות,החצרות ושער הכניסה הקשתי ,ברחוב  Rosenthaler  כיום לאחר השיקום נפתח תיאטרון ראייטי – הזיקית שהתמקם בפונדק הישן באזור,מיד לאחר הכניסה לחצר הראשונה מצד שמאל שופצה תקרת חדר הנשפים במסעדה הגדולה Hackescher ,כדאי להציץ לבית Haus Schwarzenberg , כיום מקום משכנם של מספר מוזיאונים קטנים העוסקים בשואה, אשר אחד מהם הוא מוזיאון  Museum Blindenwerkstatt Otto Weidt שבעברו שימש כבית המלאכה לעיוורים של אוטו ווידט .

 

ברחבת חצרות האקשן הופה מתקיים שוק אוכל מדי יום חמישי ושבת

כמו כן שופץ ושוחזרו בית הקברות היהודי ב  Theatre housed שנהרס בידי הגרמנים בשנת 1943 שממנו נותרה מצבתו של הפילוסוף היהודי משה מנדלסון כסמל לעבר.
 

פארק Monbijoupark

הפארק ממוקם בחלקו הדרומי של הרחוב במרחב בינו לבין גדות נהר השפרה , הפארק מוקף ברחובות Hexenkessel ורחוב  Strand GmbH, Gipsstrasse   בחזית אי המוזיאונים   על גבול Charlottenburg ורובע  Mitte .

תחבורה  S-Bahn to Hakescher Markt , ברכבת התחתית לתחנת  Weinmeisterstrasse ולאחר הליכה במורד רחוב  Rosenthalerstrasse   .

הגן הוא שארית של ארמון Monbijou Palace שהיה ממוקם על גדות הנהר בסגנון רוקוקו  והוקם בשנת 1706 , ניזוק בזמן מלחמת העולם השנייה נהרס בשנת 1959 ונותר ממנו רק הגן שהייה לידו , שרידי המבנה פונו בשנת 1960 , הפארק כולל פינות מנוחה,משחק ובריכת שחייה לילדים .

עוד בחלקו הדרומי של הרחוב לשכת כרכרות הדואר   Postfuhramt ,מבנה שיופיו ניכר גם כיום .

לשכת דואר המרכבות הקיסרי Postfuhramt

אחד המבנים היפים וההיסטוריים של רחוב   Oranienburger Strasse ,נבנה בשנת 1881  אשר שרד למחצה את המלחמה,המבנה שהוקם בשנת 1881 , החליף את בית הכרכרות הקטן והישן אשר נבנה במאה השמונה עשר,המבנה נבנה כמבנה בן שלוש קומות ושני אגפים מצדדיו, המבנה הראשי שימש למשרדי ההנהלה, משרדי הדואר,משרד שרותי הטלגרף ומקום מגורים למשפחות העובדים.

המבנה נבנה בסגנון הרנסנס, חזיתו נבנתה מלבנים לבנות וצהובות שבהם השתלבו אלמנטים בצבעי אדום וכחול ,הכניסה הראשית למבנה כללה כניסה קשתית מעל לקשת ניצב מגדל מתומן שניצב בין שתי כיפות קטנות,המבנה נפגע במלחמת העולם השנייה בהפצצה, ופוצץ בשנת 1953 כמבנה מסוכן,

מאחורי שני אגפי המבנה הראשי נבנו שני מבנים נמוכים יותר, אלו שימשו כאורוות הסוסים בן שתי קומות לקומה העליונה הוליכה רמפה , האורווה שרתה כמאתיים וחמישים סוסוים שאר המבנה שימש כאולם לאחסנת הכרכרות ותיקונם .

מבנה נוסף שנפגע ונהרס,  היה בית מנועי הקיטור שלחץ האוויר שהופק מהם ,שימשו לדחיפת דואר בצינורות למרכזי חלוקה.

שנים רבות שימש המבנה את בית דואר גרמניה עד שנת 1975  והחל למשמש כאולם לתצוגות מתחלפות , המתחם והנכס נרכשו בידי חברת אלעד של  יזם ישראלי  ששיפץ ובנה במקומו מלון ובית דירות.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור