דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים אגדות האחים ראובן וזאב זילברשטיין סוחרי הנייר

 

אגדות מימי המסחר של האחים ראובן וזאב זילברשטיין הירושלמיים

משה בן ציון זילברשטיין האב בנו של בויסקר יהודי שעלה לירושלים בתחילת המאה ה 19  משה בן ציון היה סוחר ועסקן שלמד בישיבת עץ חיים בירושלים , כאשר החליט לעזוב את הישיבה פנה משה בן ציון זילברשטיין , בברכת הרב מאיר אויערבאך אשר ברכו בברכה," בכול אשר תפנה תצליח" ,בן ציון פנה בתחילת דרכו להיות שותף ,בחנות הספרים הראשונה שנפתחה בירושלים ביחד עם שמעון הכהן רבולניקר .

לאחר שעזב את השותפות בחנות הספרים ,משה בן ציון עסק בעסקנות ציבורית  והן בעסקי מסחר שונים של יבוא נייר,כלים  מכונות חישוב וכתיבה וכלי כתיבה , הוא היה היבואן הראשון של מנורות הלוקס בארץ ,את ביתו ניהלה אשתו דינה עמה היה נשוי עד שמתה בגיל 76 , בנוסף לטיפול בביתה ,הקדישה את זמנה לטיפול בעולי תימן שרבים הגיעו לסעוד בביתה.

בן ציון הדתי הקפיד על מסחר הוגן,יושר ודייקנות בדיבורו ובדרכו במסחר,אי לכך יצר לעצמו קשרים טובים עם ספקים באירופה ובנקים שסיפקו לו אשראי ללא בעיה, בנו ראובן הצטרף אליו לעסקיו ולאחר מכן בנו זאב, שני בניו השתלבו ואף הוסיפו מגוון נוסף לעסקיהם וקניית אדמות מידי הכנסייה היוונית ובעלי קרקעות ערביים, כאשר הגיע משה בן ציון לגיל חמישים החליט לפרוש מעט מהניהול היום יומי של העסקים ,שאותם העביר לילדיו ועבר לעסוק יותר בעסקנות ציבורית.

 

 

על שמו הטוב של משה בן ציון האב ,יעיד מקרה השריפה של חנותו ברחוב היהודים בעיר העתיקה ,מיד התארגנו גופיים ציבוריים והציעו כספים על מנת להקים עסק חדש חילופי ,בן ציון סרב לקחת כספים אלו שהוצאו לו ,ולמרות זאת ספקים באירופה שהגיעה השמועה על השריפה אליהם שלחו מיד סחורה חדשה לעסק החדש בלא לקחת ערבויות חדשות ,עד כדי כך היה שמו אמין.

תחילה פתח האב בן ציון זילברשטיין חנות בסוף המאה ה 19,ברחוב היהודים בעיר העתיקה, משנשרפה חנותו כליל ,פתח בן ציון  חנות במבנים שבנו הארמנים מחוץ לחומות העיר העתיקה בשכונת ממליא,  בשנת 1892 בעקבות פתיחת העיר העתיקה בעת שנסתם החפיר בשער יפו לכבוד ביקור הקיסר הגרמני .

 

כאשר חותנו נחום נתינזון היה בין היזמים לרכישת גוש הקרקע שלימים נבנתה עליה שכונת מזכרת משה,רכש גם משה בן ציון חלקת אדמה עליה הקים את ביתו בן שתי הקומות מהמבנים הראשונים בשכונה , לימים הבית נהרס ונבנה במקומו מבנה בין שתי קומות,השריד היחידי למבנה הישן הינה הקשת מעל לשער הכניסה לבית.

 

לאחר מכן הצטרף בנו ראובן לעסקים בתחילה רק בעסקי המשפחה ובהמשך עבר לעסקים נוספים עצמאיים ,האח זאב זילברשטיין נולד בירושלים וסיים את לימודיו בה, לאחר שבגר הצטרף זאב לעסקי המשפחה בשנת 1914 שעסקו במכירת מוצרי נייר , ספרים וכתבי יד, כלי כתיבה ומכונות כתיבה נציגות בכול ישראל של רמינגטון - מונרן , נציגות מכונות החישוב פסים,תנורי בשול ואפיה נציגי החברות פרפקטיון ופורימן .
 
לאחר מכן עברו האחים זילברשטיין מאזור ממילא ,לחנות ברחוב סטורס ליד בנק אפק בירושלים רחוב כורש של היום בהמשך פתחו חנויות נוספות בתל אביב ברחוב אלנבי טלפון 3489  ובחיפה ברחוב המלכים 55 , עסקיו של זאב ,הביאו אותו לאירופה שם נפטר בעיר פראג בגיל 64 גופתו הועברה לירושלים שם נקבר בהר הזיתים
.

 

בשנת 1949 סגרו האחים זילברשטיין את החנות ברחוב סטורס וראובן זילברשטיין מכר

את שאריות הסחורה, למשפחת אליהו ליברמן שהחזיקה חנות למנעולים מפתחות ותנורים ברחוב שלומציון 10, בתאריך 20.2.49.

 

ראובן זילברשטיין ראובן שגר בשכונת זכרון משה בשנת 1917 ליד אחותו החזיק חנות ליד שער יפו ,החל להבין בשנת 1917 כי חוזהו לאספקה עם כוחות אוסטריה בחיל הלחימה התורכי ,עומד ללכת לאבדון,בתנאי הבריחה והנסיגה של הצבא התורכי עמד מתכון קבוע,קודם ברחו קציני הצבא הגרמני והאוסטרי בני הברית של התורכים במלחמת העולם הראשונה.

בנסיגה מכוון סיני של הכוחות התורכיים ,החלו להופיע מכוניות שהובילו את הקצינים האירופיים הופיעו ראשונות בעקבותיהם פמליות הקצינים התורכיים רכובים על סוסים ולאחר מכן כוחות חיל הרגלים .

בעת נסיגתם לירושלים של הכוחות האוסטריים הם הקימו מחסן סחורות בבית פיינגוולד ומרפאה לחיילים פצועים,כיוון שהצבא בנסיגתו איבד את מערך השילומים שלו כולל כספים לספקים ובכוח ידידותו עם אנשי הצבא הוצעה לראובן זילברשטיין הצעה שיבוא וייקח חלק מן הסחורות בעבור חובם לסחורה שסיפק להם בחוזה אספקה צבאי שאחז כלפי צבאות הציר בישראל, שמפאת חוסר מקום וממהירות הנסיגה של התורכים ובני בריתם לא יילקחו בידי הצבא הנסוג.

הזדרז ראובן זילברשטיין להגיע לבית פיינגוולד בלילה בפחד נוראי להיפגע בידי החיילים התורכיים שהסתובבו ברחובות ופגעו בכול הנקרה לידיהם , מובן שבלילה קשתה בידו המלאכה להוריק את המחסנים ולהשיג עגלות ועגלונים להובלתם למחסניו .

הסחורות שאוחסנו בבית פיינגוולד כללו סחורה שהגיעה מאוסטריה דרך תורכיה, של סיגריות,גולש בפחיות שימורים ורום, כיוון שפחד שסחורה זאת תיבזז בידי כנופיות הערבים שהסתובבו ובזזו רכוש בכול מקום לקראת עזיבת הצבא התורכי בנסיגתם, למזלו התארגנות הבריטים לכניסה לעיר התמהמה , כך שיכול היה להתארגן להשיג עגלות רתומות לסוסים והחל לשנע את הסחורה שוות הערך לחובות הצבא לחדרים בבית לבית החינוך לעיוורים ומדוע לשם, כי מנהל בית החינוך לעיוורים שנוסד בשנת 1902 ונוהל בידי חותנו נחום נתינזון שנשא את בתו רייזה .

כנופיות של בוזזים וגנבים הסתובבו ברחבי העיר ובזזו ללא הבחנה ציוד ממשרדים ומחנות צבא תורכיה ,אך בדרכם הנלוזה שדדו גם חנויות ועסקים פרטיים ובקיצור כול מה שניתן היה לקחת

קצינים במפקדת הארטילריה האוסטרית בבית לחם גם היא הציעה לראובן זילברשטיין להגיע ולקחת כתב ערבות בעבור חובם לאספקה שסיפק להם אך לא שולמה תמורה בעבורם,האגדות מספרות כי לאחר המלחמה נסע זילברשטיין לגבות את שטרי החוב משלטונות אוסטריה בווינה וקיבל נדה , הניירות לא היו שווים את הכתוב עליהם כולל שטרות הכסף שהיו בידיו.

בשלב הסופי של הנסיגה התורכית יצא ראש העיר חוסייני עם משלחת מחברי הבלדייה ונכבדים להגיש כתב כניעה לקציני הכוח הבריטי שנכנסו לירושלים ליד בית הזקנים בסוף רחוב יפו ליד כיכר אלנבי מעל תחנת אגד החדשה בירושלים ,

בעת שהחל קהל האזרחים להתקהל והתערבב בין החיילים הבריטים ,פנו החיילים הבריטיים שהיו בתקופה ארוכה בלחימה וחסרה להם אספקה של סיגריות ומשקאות , כיוון שבמחסניו של ראובן היה מלאי של סיגריות וסחורות ,שקבל מהחיילים האוסטריים ,החליט כי הגיע זמן העסקים עם השליטים החדשים במתכונת של יזמות זעירה .

ראובן גייס למלאכת המכירה של הסיגריות קבוצה של צעירים העמיס עליהם שקים מלאים בחפישות סיגריות תורכיות מהמלאי במחסניו ושלח אותם למכור לחיילים ,ילדים אלו מכרו את הסיגריות קבלו כעשירית מסכום המכירה ,ילדים אלו חזרו קבלו עוד סחורה וחזרו לסבב נוסף,חיילים בחיל המשלוח החלו להסתובב בין החנויות על מנת לקנות סחורות ומזכרות .

יומיים לאחר הכניסה של הבריטים לירושלים התקיים מצעד הניצחון מכוון תחילת יפו לכוון שער יפו בעיר העתיקה שם נשא אלנבי את הכרזת כיבוש העיר,חיילים כבודדים ובקבוצות החלו להסתובב ברחבי העיר ,רכבים צבאיים ומחיל הרפואה עברו חלפו ברחבי העיר ,מבנים גדולים נלקחו בידי הבריטים לשמש להם כמפקדות וכמקום אכסון לקצינים בכירים, את התושבים של מדינות הציר והטמפלרים הושמו במעצר .

קוריוז שכמעט עלה בחירותו של ראובן זילברשטיין מסופר באגדות העיר  מספר על השלט מעל לחנותו שהיה כתוב בעברית ובגרמנית בחנותו ליד שער יפו ,הכיתוב הגרמני משך את תשומת ליבם של החיילים הבריטים שהחלו לקלל את הגרמני בעיניהם, משהבין את הבעייתיות הסיר מיד את השלט וצבא שלטים עבד ללא הפסקה עד אשר נתלה שלט חדש בכיתוב אנגלי מעל לחנות.

בעקבות שינוי השלט החלו החיילים להיכנס ולרכוש סחורות בחנות בעיקר סיגריות תורכיות שהיו במחסניו. המחסור הגדול בימים הראשונים של הכיבוש הבריטי לסיגריות ,הביא לביקוש ניכר בחנותו עד שנוצר תור מחוץ לחנות , בחושיו הוא הבין שאין להעלות את המחיר עקב הדרישה הגוברת אך בכדי לשמור את הסיגריות כמוטיב לרכישת עוד סחורות הקפיד למכור רק חפיסה אחת במכירה.

על חוזי האספקה החדשים לצבא הבריטי השתלטו ערביים נוצריים דוברי אנגלית ,בעת שהחלו לסחור עמם ובכדי למנוע תחרות מצד היהודים ,הסבירו ערבים אלו כי הסוחרים האחרים סיפקו סחורות לצבא בני הברית של התורכים ,מעשה זה הסיר את חינם בעיני הקניינים הצבאיים הבריטים וסגר חלקית את הדרך בתחילה לסחור עמם.

חלק גדול של סחורות חדשות זרם ממצרים בדרכי המסחר הישנות חלקם נשלטו בידי שבטי הבדויים בשיירות האספקה על גמלים ,  לאחר מכן שהרכבות החלו לשנע גם סחורות ולא רק ציוד צבאי וחיילים, החלו הבריטים לספק רישיונות ליבוא סחורות ממצריים לסוחרים בישראל ובירושלים.

המשך אגדת זקני העיר ירושלים ליבוא ממצריים


אגדה ירושלמית מהתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה,הקשורה לעסקיהם ולתחרות המסחרית האחים זאב וראובן זילברשטיין, לבין בית המסחר של משפחת יוסף לוי , בתי מסחר בתחום הנייר ומוצריו ,בית המסחר של האחים זילברשטיין לא היה הגדול בירושלים, כיוון שבית המסחר לנייר ומוצריו של משפחת חגיז ובנם יוסף לוי חגיז ,שירש את העסק מאביו.

 

כיוון שעוסקים אנו ,בתקופת המחסור בסחורות בימים שלאחר המלחמה, נוצרו בעיות להשגת סחורה,החליט יוסף לוי לרדת מצרימה ולרכוש סחורה לעסקיו במצרים, שמעו את זאת האחים זילברשטיין והחליטו כי ראובן יצא גם הוא לרכוש סחורות במצריים , עלו שניהם על הרכבת למצרים ,למרות היורדים למצרים היו יריבים מסחריים  ומתחרים ,התיישבו על כוס קפה וכרתו ברית לקניית והבאת הסחורה ממצרים לישראל.

 

בזכות קשרים עם השלטונות ,הצליחו השותפים לקבל אישור לצרוף קרון משא לסחורתם אשר ירכשו ,ברכבת שיוצאת מקנטרה לארץ ומשם לירושלים במוצאי השבת, עוד סיכמו השותפים החדשים כי כול אחד יסמן את חבילותיו בסימון שונה על מנת שיוכלו לזהותו בעת הפריקה.

 

כיוון שהגיעו למצרים ותהליך רכישת הסחורה התארכה,החליטו כי את הסחורה יעבירו ביום שישי ,בשיירה של עשרות עגלות מהחנויות לרציף המסילה, רק פרט שולי שכחו השניים כי הסוחרים המוסלמיים ,פותחים את המחסנים ,בצהרי היום ביום שישי לאחר התפילה, תהליך העמסה החל בצהרי יום השישי והתארכה מעבר לשעות אחר הצהרים והתקרבה לשעות כניסת השבת.

 

שיירת הסחורות על עגלות המשא החלה את מסעה לכוון הרציף בפיקוחו של יוסף לוי ,ראובן המשיך בסידורים בעיר ולא התלווה לשיירה, כיוון ששעת כניסת השבת התקרבה הבין יוסף לוי כי יש לו בעיה ,בהחלטה רגעית החליט לפלוש לחצר מתחם וילה שנקרתה בדרכו ולאכסן את הסחורה שהוביל , עקב כניסת השבת , שבדיעבד נתברר כי הווילה שייכת למושל העיר האנגלי.

 

כיוון שיוסף לוי ,היה דחוק בזמן הפנה את השיירה פנימה לחניה, איתרע מזלו ולוילת מגוריו הגיע מושל העיר האנגלי , בכעסו קרא מיד ליוסף לוי לתת הסבר לפלישה לשטחו, יוסף עמד וסיפר בערבית שוטפת למושל ,את היותו איש מאמין ,שאינו רוצה לחלל את השבת ולכן עשה את המעשה.עוד הוסיף יוסף לוי כי הוא מוכן להפסיד את הסחורה ובלבד שלא יעבור על חוקי הדת והשבת,התחכם המושל וכתב חוזה באנגלית , שבה לא שלט ברהיטות לוי יוסף, נייר חוזה שלוי יוסף הבין על פי ההסכם, כי הוא מוכן להפסיד את הסחורה ולא לעבור על חוקי השבת, אך כיוון שרק מחצית מהסחורה ,הייתה שייכת ישירות ללוי יוסף וחצייה הייתה שייכת לראובן זילברשטיין הוא סיכם עם המושל שזילברשטין לא יפסיד את חלקו.

 

משם אץ לוי יוסף לבית הכנסת לתפילה,אך לא בבית הכנסת של המלון על מנת לא לשוחח עם ראובן ביום שבת על מסחר וחולין , לאחר צאת השבת נפגש עם ראובן הנרגז ,שחיפש אותו בכול השבת ,על מנת לקבל מידע מה היה גורל הסחורה,לוי סיפר את הסיפור ואף הראה לו את העתק כתב הויתור על מחצית הסחורה שהפקיד בידי המושל

 

אלא שבפועל כתב המושל כי הוא יכול לאכסן את הסחורה עד אשר ימצא רכבת להולכת סחורתו לישראל,כאשר חזרו למחרת למושל ,אמר המושל שהוא לא היה לוקח כלום מאדם מאמין כמוהו שהיה מוכן לוותר על הכול למען אמונתו ,סיומו של הסיפור כי נמצא מקום לחיבור הקרון לרכבת והסחורה הגיעה לישראל ולירושלים.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור