דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

טבריה סיפורה של יהודית אילן וכרי דשא האגדית ליד פילגרם האוס

 

הקדמה

האגודה הגרמנית לארץ הקודש – פלסטין  שהחלה לפעול בגרמניה בשנת 1855 היא שרכשה את הקרקע להקמת חווה חקלאית ,אשר בהמשך הפכה לחאן ואכסניה לזרם הצליינים אשר הגיע לביקור בארץ ישראל במקומות הקדושים.

תחילת הרכישה קשורה למסעם של שני נציגי אגודה נוצרית קתולית מהעיר קלן,  בשנת 1854 שנשלחו, לישראל על מנת לבחון את מצבם הקשה של הנוצרים הקתוליים בישראל, מטרת הסיור היה ברצונם של חברי האגודה לתמוך במוסדות קתוליים בישראל,בשלוב עם האגודה הפלסטינאית של הקתולים הגרמניים.

בין יתר ההחלטות שנתקבלו בשובם להקים אגודה שתרכוש אדמות למטרות של הקמת חוות חקלאיות , רעיון שכשל עקב התנאים הטופוגרפיים והמחלות אל מול החיים באירופה ,לאחר שינוי התוכניות מהרצון לעסוק בחקלאות  ,הוקמו מבנים להקמת בתי חולים ,אכסניות לצליינים במבנים שישמשו את הנוצרים הקתוליים מגרמניה.

 

שילוב זה הלאומי של האימפריה הגרמנית עם שאיפות דתיות נוצריות,יצרו את התנאים לרכוש אדמות ברחבי ירושלים באזורים קרובים לירושלים העתיקה בתוך החומות ומחוצה לה וכמובן באזור טבריה,נצרת והגליל.

צריך לזכור את שלושת האימפריות : הפרוסיות ,האנגליות והצרפתיות ניהלו מרוץ בניסיון לקבוע עובדות של רכישת שטחים באזורים שונים בארץ ובירושלים,הקשורים לדת הנוצרית והמופיעים בספרי הברית החדשה.

מלאכת השמירה על רכושם ,שנקנה בעיקר בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה בעת שלטון בני בריתם התורכים, היווה בעיה בתקופה של השלטון המנדטורי והישראלי שהחליף אותו בין המלחמות ולאחריהן.

כיום חל שינוי גם במטרה המוצהרת של האגודות הנוצריות להמיר את דתם של יהודים וערבים שחיו בישראל , למטרה של שמירה על שלום ודו קיום, תמיכה וסיוע לאזרחים במצוקה דרך ארגוני רווחה נוצריים.

החווה החקלאית הגרמנית בטבחה – כרי דשא

תחילתה של חוות כרי דשא ,נעוצים בהקמת חווה חקלאית נוצרית קתולית גרמנית, לאחר מכן שונה יעודה לאכסניה לעולי הרגל, הבאים למנזרים ולכנסיות על שפת אגם הכנרת וכנקודת יציאה לגליל,  בתחילה נקראה החווה בידי  הגרמנים הקתולים הוספיס גרמניה .

מיקומה נקבע בידי הקתולים הגרמניים ,משום קרבתה למקומות הקדושים לנצרות בספר הברית החדשה ,על פי סיפורי ההתכנסות של ישו ותלמידיו לאחר מעופו מהר הבשורה בנצרת בעת שנרדף, הקפלה של הבכורה, המקום שבו ישו העביר את ההדרכה הרוחנית של הנוצרים לפטרוס הקדוש גם הוא במרחק הליכה .

תחילתה של האכסניה כחווה חקלאית שנוסדה בשנת 1889 , קשיי האקלים והטופוגרפיה לגידולים חקלאיים בשטחי האדמה ,בתוספת מחלת המלריה ,גרמו להם להעביר את האכסניה לידי כת הלזריסטים הגרמנים   Lazarist ,שהחליטו כי בחקלאות יעסקו התושבים הערביים מהסביבה והם שיונו את יעוד המבנה לאכסניית צליינים ומקום נופש לחיילי גרמניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה .

כאשר התקרבה מלחמת העולם השנייה נתגלה במקום מרכז ריגול ומשדר של המודיעין הגרמני ותושבי המקום סולקו כתוצאה מכך, החווה הישנה במבנה החאן הבנוי מאבן בזלת שחורה מקומית ,הפכה לנקודת נופש על שפת הכנרת כחוות טבחה - עין שבע , בעבור הפקידות הבריטית בימי המנדט לאחר גרוש הגרמנים.

 

פקידים אלו רבצו כשבידם חכה לדייג ,ישובים על כורסאות ולוגמים משקאות חריפים,יש טיילו בסיורים רגליים לכוון הכנסיות במקום כמו : כנסיית הלחם והדגים,כנסיית האושר או כנסיית שולחן ישו ,יש שהעזו אף לסייר בשמורת טבחה ובמעיינות, חיים טובים אלו חלפו כאשר עזבו הבריטיים את ארץ ישראל והמקום נתפס בידי המדינה שבדרך כרכוש האויב  .

 

הרכוש הוחזר לידי הכנסייה ומדינת ישראל החכירה אותו ליזמים פרטיים, עד שנת 1953 שאז הוחכר השטח ליזמים שפתחו במקום חווה ובית ספר ללימוד בוקרות בשיטות אמריקאניות, ניסיון שנכשל .

בשנת 1961 הפכה החווה לבית ספר שדה בעבור בני נוער ,בשנת 1990 הוחזר השטח לידי הבעלים הכנסייה, בתמורה בנתה הכנסייה מבנים חדשים לאכסניית הנוער 700 מטר מבית האכסניה הישן שבצדו האחד בית תפילה ובית קפה מקסים מצידו השני .

במקביל המבנה הישן של אכסניית הצליינים שופץ והפך שוב לאכסניית צליינים ולבני כלל הדתות, הנקרא פילגרם האוס כאשר חוף הים הצמוד לבית האכסניה הישן גודר והפך לחוף פרטי בעבור המתאכסנים בו, אך לאנשים העושים את שביל סובב טבריה מותר המעבר להמשך המסלול בפועל לא.

כיום האכסניה הישנה ממוקמת 700 מטר מהמבנים החדשים של כרי דשא אך בתחילת הדרך התגוררו הצליינים במבנה הישן שכלל חדרים בעלי תקרות מוקשתים ,וסנון אוריינטלי שהיה נהוג בשלוב אלמנטים אירופיים.

כיום בית הארחה נקרא פילגרם הוואוס ,לאחר השיפוץ בית הקפה והמרפסת הצמודה אליו משקיף לאגם הכנרת דרך כיכר קטנה שבמרכזה מזרקה ,החדרים שופצו ועוצבו  בסגנון שהיה בעבר ,עם פינות ישיבה קטנות בפרוזדורים.

סיפורה של מרים אילן

בגיל 17 בשנת 1946 עלתה מרים מהונגריה על ספינת המעפילים כנסת ישראל, ספינה זאת שפילסה את דרכה לחופי ישראל נתגלתה מבעוד מועד בידי הבריטיים ,שהחלו בפלישה על סיפונה במטרה להשתלט על האונייה ולהגלות את המעפילים לקפריסין.

בעת השתלטות הכוחות והלחימה על סיפוני האונייה ,שלחו הבריטיים כוח להשתלט על תא ההגה והשליטה של האונייה, מרים נתבקשה על ידי אנשי ההגנה שרצו להיטמע בין העולים להיכנס לתא ההגה ולהשיט את האוניה לכוון חופי ישראל,בנוסף התבקשה מרים להשמיד את הניירת והמפות של האונייה.

תדהמת הכוח הבריטי הפורץ לתא ההגה הייתה מלאה, המראה שנתגלה לעיניהם הייתה צעירונת אוחזת בהגה האונייה, לאחר ההשתלטות נשלחה מרים וחבריה העולים להפלגה לתקופה של כמעט שנה של שהייה במחנה בקפריסין.

לאחר חזרתה של הצעירה לארץ כאשר הבריטיים עזבו ,נשלחה מרים לכפר הנוער בן שמן ומשם עלתה להתיישב בקבוץ להבות הבשן, שם הכירה את בעלה מהפריקים של הטבע שהתמחה בגידולי שדה של שטחי מרעה לחיות.

חיבור זה ,הביא את הזוג להישלח לחוות כרי דשא ,על מנת לטפח ולהקים חוות ניסיונית לגידולי מרעה ,בשטחם שהשתרע, עד כפר נחום ונשק לשטחי ההפקר בגבול הסורי ,נשק  לטבחה שבתחומה חורשת האיקליפטוסים של עין תינה ,תל עורימה שעל פי ההשערות הינה מיקומה של כנרת מימי המקרא,מתחת לתל חאן מיניה ששימש כחניון בין הדרך מדמשק למצרים.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור