דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

אגדת משפחת ליברמן הירושלמית שחלפה ברוח חלק 2

 

המשך סיפורם של האחים לבית ליברמן

כאשר חזרו שרגע הרווק מאמריקה ושמואל ומשפחתו מפולין לירושלים בשנת 1929  ,הם החליטו בעצת אחיהם אליהו לפתוח בתי מלאכה וכיוון שהוקם המרכז המסחרי הסמוך לשכונת ממילא ,פתחו שני האחים עסקים סמוכים במרכז ,שמואל בנושאי ברזל,מכאניקה ארונות וקופסאות מפח ושרגא התמחה יותר בעבודות מכאניות ואינסטלציה , השלטון הבריטי הבחין בעבודתם הטובה והזרים מכרזים ממשלתיים לבתי המלאכה וכמובן עבדו בעבור שאר תושבי העיר וסביבותיה.

 

אגדה ירושלמית שהתפרסמה בעיתונות ,מספרת על שביתת שבת ,של הפועלים בבתי המלאכה של שמואל ושרגא בסוף שנת 1943   ולאחר התערבות בעלי עסקים שכנים,נחתם עם הפועלים חוזה חדש , שהיטיב עם שכרם ,שיפר את תנאי העבודה וקיבע את זכויותיהם והשלווה חזרה למעונם.

 

סיפור נוסף קשור לבתי המלאכה של שמואל ושרגא התרחש בפרעות הערביות בתחילת דצמבר שנת 1947 בעקבות הכרזת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, ביום השישי התאספו רבים מתושביה הערביים של ירושלים וסביבותיה במסגדים ינקו עידוד מהדרשות של הקדים במסגדים ויצאו להרוג ולבזוז את שכונות היהודים שמחוץ לחומות.

בפוגרום והביזה כאשר הבריטים עומדים וצופים ואינם מגיבים, נשרפו ונשדדו כארבעים חנויות ועסקים של יהודים, בתים של יהודים בפרעות ביום השישי נפצעו כעשרים יהודים מבעלי החנויות ועובדיהם,חלקם קשה ואחד נרצח בסכינים ,כאשר הגיעו בלילה אנשי ההגנה עם משאית על מנת לאסוף את שארית הציוד , נעלם אחד מאנשי ההגנה בנופלו מן המשאית ונשאר בשטח  למחרת נמצאה גופתו הדקורה בסכינים בידי הבריטיים .

מעט סופר על מה שארעה ומספורי זקני העיר מבין אני ,כי מטרתם הראשית הייתה רחוב פרינסס מרי  - שלומציון של היום,אך משנהדפו בידי הבריטים, זרמו לרחוב ממילא ולמרכז המסחרי והחלו בפעולות ביזה הכאה ושריפת חנויות היהודים .

למרות שעל פי שסופר ידעו אנשי ההגנה על הפרעות הם אחרו בפריסת כוח נגדי באזור צומת ממילא להגנת היהודים כנגד נחשול המתפרעים ולא ידעו את אשר התרחש במרכז המסחרי רחוב ממילא של היום ,בעלי העסקים הקרובים החלו לשמוע את ההמון ,מכוון שכונת עינב, הלוא היא מתחם חוצות היוצר של היום ,החלו לזרז אחד את השני להסתלק מהשטח לכוון בריכת ממילא בית הקברות המוסלמי.

איתרע מזלם הרע והדרך שכללה את רחוב המדרגות ,נחסמה בידי ההמון שנהדף מכוון צומת ממילא וההמון פנה לכוון המרכז המסחרי, בעלי החנויות במרכז המסחרי והפועלים נתכנסו לחנותו לבית המלאכה של שמואל,הגיפו מבפנים את דלתות המקום ונאלמו דום ושתיקה בחנות הצפופה.

החנויות מסביבם נשרפו ונבזזו ,עד אשר הגיעו לפתח המוגף של חנותו של שמואל ליברמן, הם ניסו לפתוח את הדלת ולא הצליחו, כיוון שהאנשים הנצורים מנעו את פתיחת הדלת בכול כוח גופם ,כאשר ניסה אחד הפורעים להציץ מהחלון האחורי ,הוא קבל מהלומה בפניו בפטיש מאחד הנצורים.

יללותיו ומראה הדם הבהיר לפורעים ,כי ישנם נצורים בחנות והם אולי בעלי נשק, כתוצאה מכך הם החלו לנוס מהשטח ,אלא שחלק מההמון ,נשא את הפצוע בחזרה לצומת ממילא למשוריין הבריטי שניצב שם ,תוך צעקות שהייהוד ירו והרגו מוסלמי,בשלב הזה התעשת הקצין הבריטי מהמשוריין ויצא לבית המלאכה לראות מה קורה כיוון שחשב שהיהודים ירו בערבי.

כאשר הגיע לחנות הנצורה, דפק על הדלת המוגפת ודרש לפתוח אותה ,לאחר דין ודברים ושנתברר לנצורים כי מולם עומד כוח בריטי הסכימו לצאת ,הקצין הבריטי הזמין משאית לאסירים ורצה לפנותם לנקודת הקישלה, אך משסירבו היהודים לנסוע לשם ,העבירם לתחנת המשטרה במגרש הרוסים.

היהודים נחקרו למעשיהם בחנות ולטענת הספור של שימוש בנשק שהוכח כבדוי , משהתבררה האמת שוחררו עשרות האנשים לבתיהם.

שמואל העביר מיד את בית המלאכה לשטח המסחרי שהוקם באזור בית כלל ליד מחנה יהודה והמשיך בעבודתו היצרנית.

מסלול העבודה והמסחר בירושלים של אליהו ליברמן

בשנים הראשונות לאחר עלייתו לירושלים מפולין, בין השנים 1921-1925 עבד אליהו ליברמן,בתחילה אצל מסגר ערבי ולאחר מכן, כשכיר אצל משפחת ראובן וזאב זילברשטיין יבואני הנייר ומכונות החישוב והכתיבה רמינגטון.

לאחר מלחמת השחרור ,התחסל הסניף של זילברמן ,אליהו ליברמן רכש את הסחורה שנותרה בחנותם ,תעודת הרכישה.

החנות הראשונה ברחוב ממילא 20

בשנת 1925 שכר אליהו ליברמן ,את אחת משלוש החנויות בקומת הקרקע ,ברחוב ממילא 20, כאשר מעל לחנותו פעל בית העירייה הירושלמי שנקרא העירייה המנדטורית , כיום שלושת החניות של רשת פוקס במדרחוב אלרוב .

באותה תקופה הגיעה הסחורה לחנותו , גם מאוסטרליה דרך נמל פורט סעיד,לנמל יפו או חיפה ומשם ברכבת לירושלים , סחורות הגיעו מאנגליה, מגרמניה ואוסטרליה .

העירייה המנדטורית מתקופת התורכים ברחוב ממילא

בתקופה העותומאנית שכנו משרדי הסראיה בתוך החומות ברחוב שכיום אנו קוראים לו רחוב מעלות המדרשה, אך משהחלה בניית המרכז המסחרי והבנייה ברחוב ממילא , העבירו התורכים את פעילות העירייה בסוף המאה ה 19 לקומה השנייה של בית מספר 20 בממילא כיום שלושת החניות של רשת פוקס במדרחוב אלרוב .

שמשרדי העירייה מחוץ לחומות ,כללו רק שלושה חדרים ומשצר היה המקום לפעילות העירונית, עברו משרדי העירייה הירושלמית  בשנת 1932 למבנים שנבנו מעל לכיכר אלנבי שכיום נקראת כיכר הצנחנים.

החוק העותומאני לגבי שכירות מבנים ופינויים לאחר מספר שנים על מנת שלא יוכלו השוכרים להחיל על הרכוש את חוק החזקה ,המשיך להתקיים בארץ ישראל אף בתקופת המנדט ולכן נאלץ אליהו ליברמן לעבור  לחנות חדשה ברחוב ממילא 42 .

החנות השנייה ברחוב ממילא 42

גם חנות השנייה, הייתה משובצת בין חנות של סוחר מוסלמי מימינו וחנות של ערבי נוצרי משמאלו , חנות זאת שגשגה והפרנסה הייתה טובה, עד אשר החלו לנשוב רוחות רעות בתקופת הפרעות של שנת 1936 ,שמביא אותנו לספור ששמעתי מפי בנו על סיום פרק החנות השנייה ברחוב ממילא 42.

כשפרצו המאורעות בישראל בשנת 1936 וכאשר החלו לזרום הפורעים לרחוב , הוגפה ונחסמה דלת החנות ,כך משערים בידי שכניו ,בעת הסגירה הושלך לחנות חומר תבערה אליהו ליברמן נקלע לצרה ,בייאושו החל לזעוק לעזרה ,למזלו חלפו בסביבה קצינים בריטים שהכירו אותו ,בדרכם לתחנת הקישלה ופתחו את הדלת וחילצו אותו ,מבוהל אך ללא פגע .
 
בשריפה זאת נשרפה כול הסחורה ,עקב החומרים הדליקים שהיו בחנות, אליהו נשבע שלא יחזור לחנות ולאחר זמן ,שכר שתי חנויות בדמי מפתח ,מידידיו אנשי הכנסייה הארמנית במבנים החדשים ,שבנו ברחוב פריסס מרי 10 שלומציון 10 של היום  ,אליהו המשיך לספק להם שירותי מנעולנות וציוד כפי שסיפק בחנויותיו בממילא.
מהעיתונות בעיתון דבר 30,10,1933 ,נכתב כי נופצו זכוכיות החנות של מתקן המכונות אליהו ליברמן ברחוב ממילא .

אגדות ירושלמית ליושרו של אליהו ליברמן

אליהו ליברמן ,שעסק גם בנושא המנעולנות ,בראשית דרכה בארץ ובירושלים בפרט,קנה את אמונם של אנשי השלטון הבריטי ,אנשי הפטריאכיות ,אישים ומוסדות מוסלמיים ויהודים כאחד ,בזכות ידי הזהב שלו בנושא מנעולים,מפתחות וכספות.

לאחר מלחמת השחרור היה אליהו ולאחר מכן בניו דוד ומאיר ,שהצטרפו ולמדו את התורה ממנו כשוליות,אליהו היה בין המורשים הבודדים, שהורשו להיכנס לכספות הסודיות של משרדי הממשלה ומוסדותיה,לאגפי הביטחון השונים ,להכנסת ,למוזיאונים ומרתפי הכספות הסודיים ,של כתות הכמורה בישראל,במקומות שרק ראש המסדר היה ראשי להיכנס.

כמובן הוזמן לתיקונים למקומות שיפה השתיקה לטיבם,אמונם של הגופים והמוסדות בידי הזהב שלו ביושרו האישי ,והאמון שהם נתנו בו בזכות חוש היושרה והשמירה על הסודות שאותם הסתיר אפילו מבני משפחתו.

על שלוש אגדות כאלה אספר :

1  בתקופה שחנותו מספר 2 של אליהו ליברמן הייתה ברחוב ממילא 42 ,הגיע ערבי מוסלמי ביחד עם כספתו שאת צירופי מספרי הפתיחה שכח , המוסלמי דרש שאליהו יפתח את הכספת מיד,אליהו אמר למוסלמי תבוא מחר ,הישיר המוסלמי מבט לעיניו של אליהו ואמר כך יהי, בליבו האמין שאליהו לא יחטט בכספת שהכילה ממון רב ויצא מהחנות.

אליהו פינה זמן ולאחר זמן רב הצליח לפתוח את הכספת,רשם את הצירופים לפתיחתה, ונעל אותה מיד ללא הצצה פנימה, למחרת חזר המוסלמי ,ללא אומר הגיש אליהו פתק שעלייה היו כתובים צירופי המספרים, הערבי ניגש מיד הקיש את הצירופים והכספת נפתחה,שילם לאליהו המוסלמי תשלום נדיב והפיץ את היושרה והמקצועיות של האדם.

2   אגדה ירושלמית נוספת ,מספרת על בעל מלון הלידו בים המלח, בתקופה של שלפני פרוץ מלחמת השחרור ,שהביא את כספתו לתיקון אצל אליהו בחנות מספר 3 ברחוב פרינסס מרי כיום רחוב שלומציון 10,הניח את הכספת הערבי ויצא לדרכו.

כאשר פרצה מלחמת השחרור ,נותק הקשר לאזורים שבשליטת הממלכה הירדנית,לאחר מלחמת ששת הימים הגיע בעל המלון לחנותם של משפחת ליברמן ושאל מה גורל כספתו  אליהו אחז בידו הוביל את הלקוח למחסן ולעיניו המשתאות ניצבה כספתו מכוסת האבק,כיום שוכנת הכספת בביתו של הערבי בביתו ביריחו.

3   האגדה השלישית המיוחסת לאליהו ,מספרת שבעת בניית ארמונו החדש של המלך עבדאללה הראשון בעמאן ,אביו של טלאל , שבנו המלך חוסיין בן טלאל ,היה המלך בירדן לאחר מות המלך עבדאללה הראשון , ירדו לעבוד בארמון הנגר המפורסם מנחם מנדל שהרכיב ובנה את נגרות הארמון ואליהו ליברמן להרכיב את המנעולים בארמון.

בעת שעבדו בארמון ,התרוצץ הנכד חוסיין בארמון והציק למנדל ואליהו ,כאשר סחב להם כלים והפריע לעבודה ,אי לכך סגרו השניים את הנכד חוסיין באחד החדרים ,עד אשר הארמון עמד כמרקחת ,בחיפושים אחרי הנכד שנעלם ,אז שיחררו אותו מכלאו בחדר והוציאוהו לחופשי, לאחר מלחמת ששת הימים בעת ביקור המלך חוסיין בישראל ,ביקש מאיר בנו של אליהו להזכיר למלך את סיפור הילדות .

אליהו נשבע שלא יחזור לחנות מספר 2 בעקבות השריפה בפרעות 1936 , מקרה נוסף מתואר בעיתונות בתאריך 4.5.1936 של אותה תקופה לעסקו של הסוחר  ה. כהן שסמרטוטים ספוגים בחומר דליק הובערו והושלכו על גג עסקו במטרה להעיר את החנות.

אליהו נטש את רחוב ממילא ושכר שתי חנויות בדמי מפתח ,מידידיו אנשי הכנסייה הארמנית במבנים החדשים שבנו ברחוב פריסס מרי 10 ,שלומציון 10 של היום  שסיפק להם שירותי מנעולנות וציוד גם בחנויותיו בממילא.

בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד הקימו הבריטים , מספר מתחמים מבוצרים ומגודרים ,להגנה על משרדי הממשלה וגופי הממשל הבריטי בירושלים שנקראו בווינגרד , מתחם רחוב פרינסס מרי ובנין גנרלי ,הוקם בסוף ינואר 1947, לצורך תפעול המתחם פינו השלטונות הבריטים בעלי חנויות ועסקים יהודיים מהרחוב,ממגרש הרוסיים ומאזור רחוב יפו הסמוך.

חנות השלישית ברחוב פרינסס מרי- שלומציון של היום

בהמשך הפינוי האזור מפאת בעיות הביטחון ,בעת הלחימה באזור במלחמת העצמאות,  פונה גם אליהו ליברמן ,מחנותו ברחוב פריסס מרי 10,ההסגר באזור נמשך עקב הקרבות גם במחצית 1948 ,כיוון שמטה לחמו נסגר,פנה אליהו ליברמן לעמוס ירקוני מפקד הצבאי של האזור וקיבל אישור באפריל 1948 להוצאת סחורות מהחנות בסדר גודל של 50 קילו ליום למשך חמשה ימים ,אך רק מנעולים מפתחות וכדומה ,אין אישור להוצאת רהיטים .

לאחר מלחמת העולם השנייה בחנותו בשלומציון ,פנו אליו הספקים הגרמניים לחידוש חוזה אך אליהו סרב להמשיך את הקשרים עמם לעולם.

ספור כניסת בניו של אליהו ליברמן כשוליות לחנות ברחוב שלומציון 10

האח דוד שנולד בשנת 1925 כילד השני מששת ילידיהם של לאה ואליהו ליברמן נכנס ראשון בגיל 15 בשנת 1952 לעבוד בחנות ברחוב שלומציון 10 , הוא היה מבוגר בשלוש עשר שנים מאחיו מאיר שהצטרף בשנת 1966.

תזכורת : לאחר מלחמת השחרור היה אליהו ולאחר מכן בניו דוד ומאיר ,שהצטרפו ולמדו את התורה ממנו כשוליות,אליהו היה בין המורשים הבודדים, שהורשו להיכנס לתיקונים וטיפול לכספות הסודיות של משרדי הממשלה הבריטית ולאחר מכן היהודית ומוסדותיה,לאגפי הביטחון השונים ,להכנסת ,למוזיאונים ומרתפי הכספות הסודיים ,של כתות הכמורה בישראל,במקומות שרק ראש המסדר היה ראשי להיכנס.

כמובן הוזמן לתיקונים למקומות שיפה השתיקה לטיבם,אמונם של הגופים והמוסדות בידי הזהב שלו ביושרו האישי ,והאמון שהם נתנו בו בזכות חוש היושרה והשמירה על הסודות שאותם הסתיר אפילו מבני משפחתו.

סיפורו של מאיר ליברמן 

מאיר נולד בשנת 1937 , והלך ללמוד בחדר אצל הרב דובינסקי ראו תעודת סיום לימודי החורף בשנת 1945 בגיל 8 , בגיל 11 החליטו במשפחה שהילד ילך ללמוד בבית הספר מוריה , בל נשכח את מכתב מנהל בית הספר מוריה בשנת תש"ח ללאה אימו של מאיר על מנת לשכנעו ללמוד במוסדו וחומר הלימוד.

לאחר סיום לימודיו בבית הספר מוריה ,המשיך מאיר את לימודיו בבית הספר אורט ,באותה עת הצטרף לתנועת בני עקיבא .

בגמר לימודיו הטכנאים ,שינה את כיוונו האידאולגי  והצטרף לתנועת ביתר, התגייס לנחל בגרעין שהקים את הישוב אמציה והיה מזכיר הישוב והלולן שם שהה בשנים 1963-6 .

לאחר עזיבתו עבד בחדרה בחברת איטונג ופרש לאחר תקופה קצרה והצטרף לחנות אביו ואחיו כשוליה לחנות ליברמן מפתחות ברחוב שלומציון 10 בירושלים עד שנת 2010 ניהלו דוד ומאיר בניו של אליהו את החנות ונאלצו לסגור את החנות מחוסר המשכיות ומחלה קשה של מאיר ולאחר פטירת אחיו דוד .

תודה למאיר ז"ל ,יעל ליברמן ולחיים ליברמן על עזרתם בהשלמת החומר שנאסף.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור