דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

אגדת משפחת ליברמן הירושלמית שחלפה ברוח חלק 1

 

סיפורי מתרכז בסיפור אגדה ירושלמי שחלפה ועברה מהעולם הירושלמי ולא התירה בדל מהידע שנצבר בתחום המנעולניות ,אגדה המשולבת ביושרה תבונה ואמינות ובעיקר בידי זהב ,עמלות וראש הממציא לנו פטנטים,ספור המשפחה המשובץ בעולם מספרי האגדות הירושלמיים ,או כפי שאנו קוראים להם סיפורי זקני ירושלים .

הקדמה

תריסר בנים ובנות נמנו על משפחת המסגר והפחח מאיר זאב ושיינה ליברמן (ליברמאן) – בתרגום : איש הלב  בעיירה שציצין בפולין,אנשים דתיים ושומרי מסורת, פרנסת המשפחה התבססה על יצור מכשירים מברזל,לצרכים חקלאים של כפרי הסביבה ,תיקונים של מכשור בייתי ,ויצור פתרונות למכשור ,כיוון שרמת העבודה הייתה גבוהה הפרנסה שכנה בביתם.

 

לימים לפני עליית הנאצים בגרמניה ,התפזרו בני המשפחה בסגנון היהודי הנודד,ברחבי תפוצות הנכר בעולם, חלקם נדדו לאמריקה נישאו והקימו משפחות חלקם עלו לישראל ,סבא רבא ורעייתו שיינה ,נשארו לשמור על הגחלת בעיירה ,לאחר תקופת מה חלה הסבא מאיר ונפטר,רעייתו סבתא רבא שיינה הפליגה לבנותיה באמריקה לקראת שנות השלושים במאה ה 19 , אך בשנת 1945 ,אחז בה החיידק הירושלמי והיא הצטרפה לבית בנה הבכור אליהו שעלה בשנת 1921 לירושלים.

תחילת האגדה של משפחת ליברמן בירושלים מתחילה בשנת 1921 בעת עליית שלושת האחים אליהו הבכור שהקדים את אחיו בשנתיים, והאחים שרגע ושמואל לבית ליברמן מפולין בשנת 1923,ברכבות עד הנמל ברומניה ומשם לנמל יפו וברכבת לירושלים .

אגדת אליהו הבן הבכור אליהו ליברמן

האגדה המשפחתית, ממשיכה ומספרת את סיפורו של אליהו בטרם עלייתו לישראל , כיוון שרוחות הקדמה, החלו לנשוב בשורות הצעירים באירופה וזלגה אף ,לשורות צעירי היהודים בעיירות,היא הגיעה גם לבני משפחת ליברמן , רוח קדמה זאת, לא צלחה בקרב רבני ונכבדי העיירה היהודיים, הם החלו להצר את צעדי  צעירי העיירה, מחסומים תרבותיים אלו הניעו את אליהו ,לארוז את חפציו ולחמוק באישון לילה ,לעיר קינגסברג בממלכת פרוסיה אשר בגרמניה.

כיוון שהיה מסגר ובעל ידי זהב ,נתקבל מיידית לעבודה בבית מלאכה ליציקות וחריטות של פראנץ נוידנדורף ועבד אף בתיקון אופנועים, לאחר יום העבודה וללא המגבלות של רבני העיירה בפולין,החל אליהו לחפש תעסוקה בחיי הלילה ובבילוי ונגינה בבתי המרזח ונקודות המפגש לצעירי העיר והבנות.

במסגרת הקדמה בעיר ורחמא ליצן ,אפילו ביקר אליהו בבית הראינוע ,התרועעות זאת הביאו אותו ,אפילו להציץ ולהיפגע מנערות העיר, נושא שבלבל אותו  והסיט אותו מעט מן היהדות המסורתית ,אני מניח שאף הפחד מהתבוללות הפחידו מעט.

החשיפה להגיגי התרבות המודרנית אל מול הניגוד המסורתי שעל ברכיה גדל , זעזעה את עולמו ,לכן חזר אליהו לעיירת הולדתו ושם נאלץ להתמודד עם ערכי היהדות ומנהגיה הישנים כיוון שכך פנה אליהו להוריו ולרב העיירה לייעוץ ,במטרה לנסות לחזור ולהתחזק בחיק היהדות החרדית, לאחר התייעצויות אשר קיים אם מנהיגי הדת בעיירה , הביאו את אליהו להחלטה ,לשלב למשך תקופת מה ,לימודי חיזוק בתורה בישיבה בשלוב עבודה בעסק המשפחתי ולאחר מכן לעלות לארץ ישראל ,כשאר גל העלייה השנייה ששטף את צעירי מזרח אירופה.

אליהו ליברמן הגשים את חלום העלייה וההתיישבות בירושלים בשנת 1921 , מעיירתו נסע אליהו לכוון נמל ברומניה ומשם הפליג לעיר יפו ,לאחר שהייה קצרה עלה על הרכבת לירושלים ,בל נשכח את קשיי השפה,כדובר השפות יידיש,גרמנית ופולנית .

כאשר ירד בתחנת הרכבת הסמוכה לשכונת ימין משה מקום חפצו ,פגש אותו שמש בית הכנסת החסידי בימין משה יעקב ריפי שלקחו לפתח ישיבת חיי עולם ,שאליה נשלח בידי רב עיירתו ובידיו צטלה – פתקת הפנייה לעזרה למנהל הישיבה , מקום המגורים הראשון ,שאליהו דר בו ,היה חדר שכור בשכונת ימין משה ברחוב פלא יועץ 17,בביתו של הגבאי יעקב ריפי בית הכנסת והישיבה חיי עולם.
 

ספור נוגע ללב היה שאליהו ליברמן לא שכח את טיפולו והכנסתו לביתו למגורים של השמש ריפי יעקב שהתגורר בסמוך לבית הכנסת  , ובערוב ימיו של ריפי לאחר שהתאלמן והזקנה הכתה בו בנוסף למחסור בתקופת מלחמת העצמאות , בתקופה זאת לקח אליהו ליברמן את הזקן וטיפל בו ודאג למזונו ולמחסורו עד יומו האחרון , מעשהו זה משך את תשומת לבנם של רבני השכונה שהעלו על נס את המצווה שזכה בה .

כיוון שהיה בעל מקצוע במסגרות ,החל לעבוד אצל בעל בית מלאכה ערבי תקופת מה בשכר זעום ולאחריה עבר לעבוד בתחזוקת מכונות חישוב ותנורים אצל האחים ראובן וזאב זילברשטיין יבואני המכשור ובעלי עסקי נייר .

שנה מהגיעו לישראל נמצא בעבורו שידוך עם לאה רבקה לוועין (לווין),נישואים בשנת התרפב - 1922,בעת שמשפחתה עזבה את מקום המגורים ,בין חומות העיר העתיקה למקומות המגורים החדשים , שהציע משה מוטיפיורי בשכונתו ימין משה – משכנות שאננים ולאחר מכן עברו לבתי ווארשה.

לכלתו של אליהו ,רבקה לאה לווין ,היה ייחוס כצאצא של הרבי מבאלז ,אימא של לאה הייתה אחותה של אשת הרב מבאלז, לימים פנה מאיר בנו של אליהו ,לישיבת באלז בירושלים כאחד הצאצאים לרב הידוע ,על מנת להירשם בספר היוחסין של העדה והישיבה , אך כיוון שאינו שומר מצוות ,הם סרבו לקבלו או להתייחס למעמדו.

לבני הזוג אליהו ולאה ליברמן ,נולדו ששה ילדים בירושלים ,שני בנים מאיר ודוד וארבעה בנות, שני הבנים הצטרפו לעסק המשפחתי למנעולים ,מפתחות ותנורים, במיקומו השלישי ברחוב פרינסס מרי – המלכה מרי , מאיר הצטרף בשנת 1966 ודוד שהיה גדול ממאיר ב 13 שנה הצטרף מוקדם יותר .

במקום מגוריו החדש ,לאחר שעזב אליהו את שכונת ימין משה , הוא הצטרף לעדת הפרושים – המתנגדים בהנהגת הרב קצלבוגן , זקני העיר מספרים כי בעדתו החדשה , כת זאת, דגלה בתפילת שחרית בסביבות השעה שלוש בלילה , בטרם הנץ אור חמה הם התפללו בבית הכנסת תפילת ותיקים בבית ישראל.

סיפורם של בני משפחת ליברמן האחרים

מספר חודשים לאחר בואו לירושלים של אליהו ,הוא שיגר מכתב להוריו וסיפר כי הוא מסתדר ועובד ושהמקום מוצא חן בעיניו ושהאנגלים שומרים על התושבים,כיוון שכך כתב החליטו אחיו ואחיותיו ,לעלות בעקבותיו לישראל וחלקם אף נדדו לאמריקה והתיישבו שם.

אחיו שרגא ושמואל היו הראשונים שהצטרפו לאליהו בשנת 1925,שמואל במהרה מצא עבודה ראשונה כיוון שהיה בעל מלאכה כמסגר ,את העבודה השיג בעזרת אחיו, ביצור קופסאות צדקה מפח וקופסאות הכחולות של הקקל, במפעלו של אלפרד זלצמן היהודי האוסטרי בשכונת בקעה באזור של תחנת החשמל של כיום תלפיות.

סיפורו בקצרה של אלפרד זלצמן

אלפרד זלצמן ,יהודי שעלה בשנת 1921 מאוסטריה, והחליט להקים בבקעה מפעל ,כיוון שהיה מחלוצי ההתיישבות היהודית בבקעה שבאותה עת יושבה בעיקר בידי ערבים אמידים בעיקר, לפי תפישתו מקום עבודה שיאפשר לבני שני המיעוטים לעבוד ולהתפרנס בעבודה תחת קורת גג אחד, יביא להפחתת היריבות והשנאה בין שני העמים, את ביתו על שטח של ארבעה דונם שרכש .

 

את ביתו החל אלפרד זלצמן ,לבנות בבקעה בשנים 1922-3 ,מאחורי הווילה שבנה נבנה מפעל ליצור מוצרים מפח, בפס היצור הכין : קופסאות אחסון לתרופות ותחבושות, קופסאות לקופות איסוף הכסף של הקרן הקיימת, לאחר המלחמה ובריחת הערבים מהשכונה, החל ליצר המפעל מטבעות משאריות פגזים שהותכו,קופסאות למפעל הביסקוויטים פרומין והדר .

המשך סיפורו של האח שמואל ליברמן

כיוון שהשכר בעבודתו במפעל הפח והקופסאות לא היה רב, חיפש שמואל עבודה מכניסה יותר במקצועו , סיבה נוספת הייתה נישואיו עם ציפורה , שעלתה מאזור קרוב למקום הולדתו בפולין ואף היה קשר משפחתי ביניהם, בני הזוג גרו בקרבה לדירת האח אליהו בחדר ששכרו בשכונת ימין משה.

לאחר שנבחן לעבודה במחלקת המים העירונית ,באגף השאיבה והמנועים ,נתקבל שמואל לעבודה בתחזוקת מנועי השאיבה של מעין עין פארה ,כך עבד עד אשר הסתכסך עם אחד מעובדיו הערביים ונאלץ לנטוש את עין פארה,מנהלו ניסה למצוא לו תעסוקה אחרת במחלקה אך התקופה הייתה קשה וכאשר לו נמצאה לו עבודה הוא נאלץ לעזוב.

התקופה בשנים 1927-9 היו קשות בישראל,בייאושו ניסה להיקלט שוב במפעל הפח של אלפרד זלצמן ולצערו עקב צמצומים במפעל לא נתקבל שוב לעבודה, רעייתו ציפור הציעה שיחזרו לפולין ואכן הוא חזר ,האח שרגא והאח זלמן ושאר ילדי משפחת ליברמן היגרו לאמריקה .

כאשר חזר שמואל לפולין בשנת 1925 ,העסק המשפחתי כבר היה סגור ושמואל פתח מוסך ומסגרות למכוניות ,שהחלו להיות נחלת הכלל באירופה בעקבות הקדמה ,כיוון שניחן בידיים טובות ויושרה הצליח שמואל במוסך אשר פתח , עד שהחלו לנשב רוחות האנטישמיות ובקריאה נכונה שלהם למצב ובעידוד ממכתביו של אליהו ,שסיפר כי המצב טוב בישראל לבעלי מקצוע

 

אי לכך ארזו בשנת 1929 שמואל אשתו ציפורה ושני בניו שנולדו בפולין את מיטלטליהם והפליגו לישראל האח זלמן והאח שרגא שהיגרו לאמריקה ,חזרו בעקבות השפל הכלכלי באמריקה בשנת 1929 ,זלמן עבד בחנותו של אליהו .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור