דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

איש העלייה השנייה נחום טברסקי

 

תמצית חיו של פעיל בהגשמת הרעיון הציוני ומלחמת האידיאלים הציוניים  

נחום טברסקי נפטר 10.10.53 ,לאחר מחלה ממארת בגיל 69, נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, בהלוויה השתתפו חברי הכנסת,סופרים ואישי ציבור  ,ספד למנוח  יוסף שפריצק יושב ראש הכנסת.

בעת שנשיא המדינה חגג יום הולדת להגיעו לגיל 75 שנה ,ניטעו לאחר תרומה  בשמו 100 עצים ביער הנשיא ,בין התורמים נחום טברסקי בעל דפוס הספר, ידיעה מהעיתון דבר מתאריך 6.12.1949

 

נחום טברסקי עלה לישראל בעליה השנייה בארגון חובבי ציון ,שימש ביחד עם יוסף שפרינצק ויוסף אהרונוביץ בראש מפלגת הפועל הצעיר, הוא נחשב לאיש עשייה וכותב מוכשר, הוא כתב סדרת מאמרים בעיתון המפלגה שהוקם בשנת 1908, כנגד בנק אפק ומנהלה ד.ז.לבונטין שהיה גם מנהלו הישיר.

נחום היה נצר למשפחת האדמורים טבררסקי מצרנובל הידועה מאוקראינה ,נולד בעיירה סקוריה באוקראינה בנו של זאב שוחט, בשנת 1905 יסד ביחד עם חבריו חיים גרינברג ויוסף שפרינצק את סניף חובבי ציון בקישינוב,עלה לארץ בשנת 1906 ,ועבד כפועל בנס ציונה וברחובות.
 
לקראת סוף העלייה השנייה ובתקופת מלחמת העולם הראשונה, ניהל כיושב ראש ,את שתי חוות גידול זיתים ליצור השמן חולדה ובן שמן,שתי חוות אלו נמסרו לחברי הפועל הצעיר מידי הארגונים הציונים בישראל.

לאחר מכן הוא עבד בתחילה בירושלים בשנים 1907-9 והמשיך בבית החרושת עתיד לדשנים וחומרים כימיים   בחיפה כמנהל המחסן , בתחילת העלייה השלישית בשנת 1920 ,עמד כמנהל האגף המשקי ובית הדפוס הקופארטיבי של מפלגת הפועל הצעיר והחל את הרומן עם עולם הדפוס,שבה ניהל את הדפסת העיתון בעיקר והדפסת ספרים , בשנת 1929 החל לעבוד בדפוס שטייבל.

לאחר מכן עבר להתגורר במבנה על שפת הים ולעבוד כגזבר עיריית תל אביב בשנים 1924-26 , אלא שמפלגת הפועל הצעיר הייתה חלוקה בדעותיה עם מפלגת אחדות העבודה בראשה של דוב יוסף , הגביר את הוויכוח בין המפלגות עד עצם היום הזה, בביתו נהגו להתכנס אישי ציבור שנהגו לשאת נאומים כמו מרטין בובר וחיים ארלוזורוב .

בעת עבודתו כגזבר עיריית תל אביב ,פעל לרכישת השטחים בצפון תל אביב של אזור כיכר דיזינגוף ורחוב דיזנגוף ,שיש הטוענים כי בזאת הרחיב את שטחה המוניציפאלי של העיר, לעומתו טוענים מתנגדיו כי לא כך הדבר.

אנשי אחדות העבודה נלחמו בו על רקע פוליטי בהטיחם בו כי הוא מייצג בעייריה את הזרם השמאלי של הפוליטיקה,אשמה נוספת שהוטחה בו הייתה אימוץ וקרובו של העולה החדש  דר חיים ארלוזורב שהיווה להם סדין אדום.

על פניו נראה כי גמלה בו ההחלטה בשנת 1928 לפרוש מהחיים הפוליטיים מסיבות שלא פרט אך הצטרפו לזאת בעיות אישיות, שבין האשמות שהטיחו בו היו קשרים עסקיים עם הוצאת שטייבל בעת שפרש והחל לעסוק בעסקי הדפוס והמוליות .

בשנת 1953 אף הוגשה נגדו תביעה מעורך הדין ר. נוחימובסקי בגין עדות שקר ובגניבת זכויות על ספר הדרכה במיסוי שהודפס בבית הדפוס של נחום טברסקי ונמכר בישראל,תוך שימוש בחומר השייך לעורך הדין,לבסוף משך עורך הדין את תביעתו בטענה כי התביעה הוגשה בטעות.

ידידיו מצביעים כי מן העסקים לא צבר רווחים גדולים למרות שבעשרים שנות ניהול בית הדפוס הפרטי שלו דחף לעידוד הדפסת הספר העברי  והיה בעיקר איש הרוח והמעשה ולא סוחר למרות השכלתו הפיננסית ,הוא הדפיס את הירחון המשקיף, למרות הניסיונות להחזירו לפעילות ציבורית נתקלו ידידיו בהתנגדות  אחדות העבודה שכינוייה היה באותה תקופה הפוזמק הכחול , אחדות העבודה לא שכחה את מלחמתם בו לפני האיחוד וחסמה את דרכו בחזרה לחיים הפוליטיים, למרות שהיה יכול לשמש כגזבר מפלגת מפא"י בצורה מוצלחת  .

בעברו היה גם חבר הועד הלאומי ואסיפת הנבחרים ,היה ממקימי האחדות ,היה חבר בקונגרסים הציוניים בחו"ל בועידות 17- 11 בעיקר בקונגרס הציוני בפראג .

עד לאיחוד שתי מפלגות הפועלים החזקות בארץ למפלגת מפא"י ,שימש כחבר בהנהלת מפלגת פועלי ארץ ישראל המאוחדת – מפא"י ,היה חבר ועד הציונות בשנים 1920-1933 ,היה בין יוזמי הקמת בנק העבודה שבהמשך הפך להיות בנק הפועלים,והיה חבר הנהלה בבנק .

חסימת דרכו בהמשך בחזרה לחיים הציבוריים גרמה לו להסתגר בביתו עד מותו ממחלה ממארת בשנת 1953 .

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור