דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מושבת מוצא בוסתן ארץ חלב ודבש

 

עשרות בשנים אני מהלך בעונת הקיץ לחפש את ממלכת הילדות שלי, את עצי הפרי שנותרו בשיפוליה הדרומיים של מבשרת ירושלים וואדי מוצא , בבוסתן המיוחד הזה ניתן למצוא פירות שאנו קוראים להם באלדי ,מקומות שננטשו בידי הערביים בעת מלחמת העולם השנייה מבתיו של הכפר הערבי קולוניה .

בתחילת שנת 2012 הגיעו לביקור בחלקה ובבית דוד ילין במושבה מוצא הישנה ,אנשי הגן הבוטני הירושלמי , בעת סיורם עברו בשטח מסביב לבית בחלקתם החכורה של משפחת סומך , לתדהמתם גילו את פריחת עץ השזיף המפושק .


עץ השזיף המפושק ,צומח רק בחלק נידח בתורכיה ,בהרי הקווקז ומעט בארמניה וראו הפלא גם בבוסתני ה העזובים של מוצא , אנו זאטוטי מוצא ,שחלק מהבילוי ואיסוף כספי דמי הכיס היו קשורים לבוסתני ם אלו ,גיחכנו לעצמנו לשמע השם שזיף מפושק .

כיוון שאין ספור סיפורים, פחדים ליליים בביקורים בין צבועי האזור ,קשורים לילדי מושבת מוצא בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העצמאות ,שוחחנו ונזכרנו בפרי הסגול שחור הקטן בגודל של משחק הגולים שהיינו בולסים בטרם הבאנו לאימא ליצירת מרקחת ריבה חמצמצה.

תחילת המושבה והחקלאות העברית בהרי ירושלים במעט

האדמה וזכויות שאיבת המים, ממעיינות עמק מוצא , הם שקסמו לקונים היהודים הראשונים בעת שיצאו מחומות העיר העתיקה, הם שאיפשרו את תחילת המושבה , כפי שאנו קראנו לה בילדותנו מוצא תחתית .

חלקת האדמה נרכשה מידי תושביה הערביים של קולוניה,  בידי שני תושבי ירושלים מהעלייה הראשונה, שלמה יחזקאל יהודה שהיה יליד עירק וחברו דוד ילין הראשון, ששמו היה יעלין שפירושו מפולנית צבי, ילין היה יליד פולין שעלה עם אישה וילדתו חוה והתיישב בצפת, לאחר שהחליט כי צפת קטנה עליו עבר לגור בעיר העתיקה בין החומות .


שותפות וחברות זאת הניבה בשנת 1860 את רכישת 200 דונם מאדמות מוצא,דוד ילין נהג לומר עבודת האדמה תיישר נפשנו תזקוף את גוונו , חלקתו שכללה בתחילה כרם זיתים בן שני דונם וזכויות בשאיבת מים, וכול זאת בעת שהחלו היהודים לצאת מבין החומות.

אך הרוח החיה בתחילה הדרך מטעם הרוכשים , היה בנו שאול של שלמה יחזקאל יהודה שמחוסר ידיעתו בחקלאות ומאחר שלא הבין כי האבנים המוצאות מתוך הקרקע בעת הסיקול הם אבני הבנייה לטרסות החקלאיות ולמבנים, יצא למחצבה והוציא סכום כסף נוסף לרכישת אבני הבניה, זאת בכדי להקים מסביב לחלקתו הראשונה שהייתה כרם הזיתים גדר מקיפה מאבן .

ובל נשכח את הסכום הנוסף ששילם להעברתם בתובלת חמורים וגמלים את האבנים מהמחצבות לבניית הטרסות ,במקום לנצל את האבנים שהיו בין רגבי הקרקע , חוסר הידיעה הזאת דיללה את ארנקי השותפים .

דוד ילין שהיה איש מסחר ,החליט בנוסף כי ברצונו להקים באדמתו נקודת מנוחה ,לנקודה זאת קרא בית הקהווה, היא גם שימשה , כתחנה קבועה למנוחה לעולים לירושלים,שיירות בעלי החיים עצרו לפני העלייה הגדולה לירושלים , בית הקפה בתחילה היה סוכת מחצלות ,שאורחיה קבלו כוס קפה ושילמו בעבורו גם אם לא שתו מעין מס מנוחה מעבר.

כאשר החל חג הפסח החלה נדידתי הגדולה לבחינת ההנבה של הפירות שמהם איהנה בקיץ , כמובן שידענו כי על פי כמות הגשמים שירדה בחורף ,נדע להעריך את הכמויות של הפירות שהניבו העצי ושיחי הפרי.

היו לנו מלא הבטן והעין פירות שחלק מהם הועמס בשקים ויצא על גבנו לשוק מחנה יהודה למכירה ואיסוף דמי הכיס,ואין כמו תושביה הקשישים של ירושלמים שעמדו כמהים לפירות הבלדי הללו שהזכירו להם את ארצות מוצאם .

מן הבוסתנים אספנו : כפי שכיננו אותו תפוחי עוזרר כיום נקרא שיזף , פרי הצבר שעל פי כמויות הקוצים שנותרו בידיי ניתן היה לבנות איזה רהיט ואם היה מזל ,הייתה בנמצא קופסת השימורים הצמודה למקל ,כתחליף ליד עם פיסת השק ככפפה, ששימשה לקטיף ההצבר וחסכה לא מעט סבל וכאב ,רימונים עסיסיים לקראת חג הסוכות זיתים שאותם אספנו להחמצה,פירות המישמש הלבן קצר העונה שהיה צורך לקטפו בזריזות בטרם יעלו עליו תולעי המזיקים שהתחלקו עמנו בעסיסם .

עוד היו פירות השזיף הסגולים הקטנים שכיום מכונים שזיף מפושק,אך איזה ריבה חמצמצה הכינה מהם אמא,ענבים שחלק הותסס ליין חלק נמכר ,פטל ותותים למכביר,תאנים ,עצי אפרסק ותפוח ואפילו מעט עצי הדר שנטעו בשנים מאוחרות יותר.

בקיצור ארץ זבת חלב ודבש , יש ואני וגעגועי למחוזות הילדות מוליכים אותי להנחיל את הידע לצאצאים , לאחר עונת הפטריות הקצרה ,כמו שנאמר איש תחת גפנו ותחת תאנתו .

לסיום ספורה של משפחת סומך שבחלקתה במוצא נמצאים עצי השזיף המפושק שנחשפו וחבל כי לא נוכל יותר ליהנות מפירותיהם ברגע שהכלל, ישתלט ויקבע חוקים עקב נדירותם של עצים אלו , שחשיפתם בתחילת 2012 בידי אנשי הגן הבוטני , עוד מוסד ילדות שיעלם .

לאחר מלחמת השחרור בשנות החמישים חכרה את המקום משפחת ראובן סומך שעלתה מעירק ,בתחילה התיישבה המשפחה  ברמת גן ,אך מחלת הקצרת של האב הביאה אותו לאזור ירושלים,את השטח ובית המגורים אחד הבודדים שנותרו מהכפר קולוניה ,הנמצא צמוד ומתחת  לכביש מספר אחת כארבעה מטר ,חכר ממנהל מקרקעי ישראל ,במבנה הזה גר האחראי על מתן רישיונות לרפתות ובעלי חיים מטעם מחלקת הבריאות בימי המנדט הבריטי .

 

חכירה שהתחדשה כול שלוש שנים ובשנת 1963 הוחכר השטח למשפחה לחמישים שנה, במסנה ששכרה לא היה עד שנות השישים חשמל ולא צנרת מים מוסדרת ממקורות,  בשטח שמסביב למעיין עיבדה משפחת סומך ,את הבוסתן נטעה בו עוד עצי פרי כולל הדרים,שסק ועוד וגידלה בו ירקות בחלקה החקלאית ,בתחילה רק מימי הנביעה שימשו אותם להשקיה ובשנות השישים התחברו בקו מים למקורות.

 

לאחר שנכנסו לגור בשטח , השחילו בני המשפחה צינור לשאריות הנביעה ,הקימו מעליו משאבת ידנית לשאיבת המים ,פעילות יום יומית בתורנות משפחתית , מים אלו שנאספו הוכנסו לחביות מים מעל לבית המגורים וחלקם הוזרמו בתעלות ובצינורת לחלקות הנמוכות להשקיה.

 

מעט על ראובן סומך שעלה מבגדד ביחד עם אשתו ושנים מילדיו יעקוב ותמר,בעקבותיו הגיעו למושבה גם אחותו פלורין ובעלה גורג ואחד מילדיהם ששון שחמון הקים מנסרה על שטחם במוצא מתחת לבית האב ראובן, והוא היחידי מבני החמולה שנותר עדיין בשטח החכור של המשפחה.

 

ראובן שימש כמנהל חשבונות במשרות גבוהות,סבו עבדאלה סומך הקים את בין הדין הרבני הגבוה בבגדד,לאחר שחכר את החלקה והבית נולדו לראובן עוד שני ילדים הבת ארזה , תנחשו מאיפה השם, ובן הזקונים ששון, בעת הלידה של בן הזקונים נפטרה אשתו והוא נותר אלמן עם שתי בנות ושני בנים,  כשבגר בנו ששון הוא רכש בית טרומי משאריות מבני הסטודנטים של האוניברסיטה העברית הקימו מתחת לבית אביו בצמידות ועבר לגור במקום עם אשתו.

 

את מימי המעיין  שהמשיכו לנבוע מבעד לסדקי ההריסות ,תיעלה המשפחה לתוך צינור מים שקוטרו פחות משני צול ושמה בסופו ברז, כאשר נזקקו למים להשקיית השטח החקלאי פתחו בני המשפחה את הברז והשתמשו במימי המעיין המוגפים להשקיה.

 

כשהזקין אבי המשפחה יחזקאל סומך ,שמקצועו היה ראיית חשבונות ונחשב בירושלים כאחד הטובים , פחתה עבודת החקלאות עד אשר פסקה לחלוטין , המעיין כיוון שלא השתמשו בו ותעלותיו נסתמו יבש ואיננו נובע מים כיום , לפני שנים אחדות ,בן אחיו של ראובן ,שכר פועל שינסה למצוא את פתח הנביעה ,כיום שרידי החפירה מעידים על הניסיון , אך שיחי סבך פטל ענק ביחד עם עצי פרא של איילנטה בלוטית שצמחו במקום אינם מאפשרים להגיע לשרידים. 

 

אב המשפחה ראובן נפטר בשנת 1987, בביתו שבו המשיך להתגורר בשנותיו האחרונות עם מטפל , בנו ששון סומך ,עזב את מגוריו ליד בית אביו בחלקה החכורה במוצא ועבר לירושלים,  למזלו הרע ,באותה עת נשרף צריף האזבסט שהיווה את ביתו, שרידיו קיימים מתחת לבית אביו.

 

בחלקה נוספת מתחת לבית יחזקאל סומך , הקים אחיינו ששון שחמון , בן אחותו של ראובן סומך פלורין ובעלה גורג ,מנסרה לעצי הסקה כאשר את בולי העץ הוא מקבל מידי הקרן הקיימת, בנוסף הוא גורס חלק מהענפים ,בעבור מצע להנחה בחלקות גידול בתחילת דרכם,  לצערם של בני המשפחה ושחמון ,הם יאלצו להיפרד ממספר דונמים משטחם ,לצורך בניית התווי החדש ,בין קניון הראל מנהרה ולאחריה כביש על עמודים עליון שיסתיים באזור בית מקלף.

 

כאשר ביקרתי במקום ביולי 2011 , פגשתי את שחמון שסיפר לי , כי הוא נתקל מספר פעמים בצבוע המסתובב בשטח ,כיום כאשר שריד מבנה המגורים של החלקה עם המעיין, נכללה בתוכנית הכביש החדש והמנהרה במבשרת , יבלע המעיין בקדמה יישארו רק סיפורי זה וקודמי שסיפרו את סיפורו של המעיין.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור