דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חדרה אבשלום פיינברג ספור חייו

 

אבשלום פיינברג נולד בשנת 1889 מת בן עשרים ושבע כאדם צעיר, למרות זאת נחשב אבשלום כבעל דמות בוגרת בשלה,מגיל צעיר כתב מאמרים ושירים ,כמו השיר אלף נשיקות שאותו כתב בגיל 15 בעת שהותו בפריז ,לא כמו שמשערים שהשיר נכתב לאחיותיו של אהרונסון שרה או רבקה הגינגיות, על פי מילות השיר משערים שבו יש תאור שערותיה השחורות של האישה,כי השיר נכתב לאשתו ראיסה של חברו הפילוסוף זאק מרוטן שבה היה מאוהב למרות שהיה בן 15 בלבד.

בעת שגרה המשפחה ביפו לאחר העזיבה הראשונה של חדרה, התחנך בבית הספר של  סבו, מאיר בלקינד אבי אמו ,שהיה איש דתי ששמר מצוות,כאשר בגר וסיים את לימודיו היסודיים,  נשלח אבשלום בידי אביו, ללמוד בכיתת כתאב בבית ספר מוסלמי, בעת לימודיו שם רכש את השפה הערבית והתמצא אף בספר הקוראן ,כסיים את לימודיו בכתאב ולאחר מכן ,נשלח להשלים את לימודיו בבית ספר כיח בעיר יפו.

 

אלא שמצב בריאותו של אבשלום ,לקראת גיל 15 לא היה שפיר, לכן נשלח אבשלום להשלים את השכלתו בפריז בשנת 1904 עד שנת 1909 כחמש שנים ,גם כן בבית הספר כיח בפריז בעת לימודיו רכש תרבות אירופאית,אבשלום היה חולה במחלת הסמפונות כפי שאנו מכנים אסטמה , בנוסף למחלת המניה דיפרסיה כפי שמשערים שירש אותה ממשפחת אביו.
 

בסיום לימודיו עבר להתגורר במצרים ועבד בה כפקיד ,כיוון שרוח הציונות דבקה בו והתרבות האירופאית חסרה לו עבר אבשלום לשוויץ בשנת 1908 שבה אף אושפז עקב מחלתו, ומשם בחזרה לפריז שגם בה אושפז עקב מחלתו ,למעשה מטרת חזרתו לפריז הייתה ללמוד חקלאות בבית הספר הגבוה לחקלאות  ,ניסיונו זה להתקבל ללימודים כשל והוא שב לישראל

 

בשנת 1910 בעת שחזר לישראל ולמגורים עם המשפחה בחדרה שוב,חילוקי דעות נחרצים היו בין אבשלום לאביו לוליק , האב קבל את השלטון העותומאני ובנו אבשלום רצה שהשלטון בישראל לא יהיה בידיהם ועמד על סילוקם מהארץ, מצב של אנשים דעתנים למרות אהבתם זה לזה גרם להם לנתק ולסירוב לדבר אחד עם רעהו .

 

אגדות בני העיר מספרים שכאשר רצו להחליף קשר בינם, הם יצאו לבית הכנסת הגדול ליד החאן וכתבו בפחם על הקירות הודעות אחד לשני,למרות זאת כאשר אביו של אבשלום לוליק מת במיטתו בביתו בשנת 1911 ,אבשלום קבל את מותו בצורה קשה.

 

אבשלום היה ידוע כבחור שעבודה פיזית בעלות השחר לערב אינה מתאימה לו ,כמו שנאמר עבודה קבועה ורוטינית לא התאימה לעלם שקוצים בערו במכנסיו, בשלב הזה בשנת 1911 התיידד אבשלום עם משפחת האח המבוגר אלכסנדר ובן אחיו שמואל , אהרון האגרונום לבית אהרונסון שנחשב למגלה אבי החיטה והתאהב בבנות המשפחה רבקה ושרה.

 

אבשלום ושרה שהייתה צעירה ממנו בשנה,אהבו זה את זאת אהבת אמת, אך אבשלום לא רצה לקשור את עתידו באחריות בנישואים  , זוכרים קוצים בישבן ,אי לכך בשנת 1914 נישאה שרה לסוחר בולגרי ועברה עימו למגורים בקושטא, לאחר שנת נישואים ברחה שרה בחזרה לישראל עקב אהבתה לאבשלום, אך למרות סיפורי זקני חדרה כפי הנראה לא התארס אבשלום עם אחת שתי בנות המשפחה .

 

יש הטוענים כי שרה בדרכה מקושטא בעת בריחתה מנישואיה , צפתה שרה אהרונסון בטבח שעשו העותומאניים בבני העדה הארמנית , היא ראתה מקרי רצח והשמדה של העם הארמני, כאשר חזרה לארץ סיפרה את סיפורה לבני משפחתה ,לאבשלום ולצעירי זכרון יעקב .

 

יש המשערים כי סיפורים אלו והפחד שכך יעשה ליהודים העולים בישראל דחפו להקמת  מחתרת הגדעונים ,בראשות האח המבוגר אלכסנדר אהרונסון , מחתרת הגדעונים כללה את חברי מושבת זכרון יעקב ואת אבשלום שלא היה בן המושבה זכרון יעקב , מטרת קבוצת הגדעונים, לחפש דרכים לפעולה למען סילוק השלטון העותומאני מישראל , בהמשך הוקם ארגון נילי , ששמו ניתן לו מהפסוק בספר שמואל שבו נכתב - נצח ישראל לא ישקר ,יש הטוענים כי המפקד בפועל בארגון היה אבשלום ולא בן משפחת אהרונסון .
 

אהרון אהרונסון האגרונום החליט לפתוח סניף בחדרה בשנים 1914-15 ,כדוגמת תחנת הניסיונות שלו בעתלית, בראש הסניף מינה את אבשלום פיינברג, שיצא לרכיבות בישראל במחקר בוטנאי גם ברמת הגולן וגם בלבנון במטרה לבחון זנים של צמחים, לבדוק את נדידת הארבה ,בפעילות החקלאית הזאת אגר חומר מודיעיני על כוחות הצבא העותומאני בישראל כתוצאה מכך נעצר שוב בבאר שבע ושוחרר לאחר התערבות דודתו .

 

מספרים על אבשלום,כי באחד מסיוריו עם חבריו מחדרה בשנת 1914,בחוף הים לעת חשיכה , השתמשו חברי הקבוצה להאיר את דרכם בפנסים  ,לכן בשנת 1915, נעצרו חבורת המטיילים בחוף מחדרה עקב הלשנה של ערביים שהתגוררו בסמוך ,בהאשמה שהשתמשו בפנסים לאותת לאוניות אויב ולקרבם לחוף, בני החבורה הועברו לחקירה בירושלים וששוחררו  לבסוף.

 

לאחר ששוחררו חברי הקבוצה מתקרית הפנסים , הצטרף אבשלום למחתרת נילי,כיוון שבעת עבודתו ובסיוריו בארץ אסף חומר מודיעיני על הצבא העותומאני ,בנוסף לחומר שנאסף בידי חבריו למחתרת, התכנסו החברים בזכרון והוחלט להעביר את החומר לידי הצבא האנגלי במצרים.
 

לצורך העברת החומר נשלח אלכסנדר אהרונסון דרך סיני למצרים ,אלא שאיתרה מזלו והוא נתפס בדרכו בידי התורכים ,אך הוא שוחרר לאחר זמן מה בטוענה כי ירד למצוא צמחים הדרושים לחוות הניסיונות .

 

תפיסה זאת של אלכסנדר לא ריפתה את ידיו והוא עשה ניסיון שני לרדת למיצרים בדרך הים, הניסיון הצליח אך המודיעין הבריטי סרב לקשר המודיעיני עם התושבים היהודים שקמו והקימו את המחתרת על מנת לסלק את העותמאניים בכול דרך בישראל.

 

בעת הקרבות במלחמת העולם הראשונה וכניסת הצבא הבריטי לסיני בדרכו לכבוש את הארץ , התכנסו שוב חברי הארגון בדרישת אבשלום ליצור מגע ולהעביר את החומר המודיעיני החדש שנאסף לידי המודיעין הבריטי ואשר הקשר עמם נותק , להחלטה הנחרצת של אבשלום לא הסכימו חבריו בסוברם כי הסכנה גדולה, עקב נפילת קצין המודיעין הבריטי שעמד מולם בשבי התורכי .

 

אבשלום העיקש צרף את חברו לישינסקי והחלו את מסעם לסיני בינואר 1917 ,עם החומר המודיעיני ומכיוון שאבשלום דיבר ערבית רהוטה מתקופת לימודיו במכתאב הערבי הוא חשב שידיעת השפה תעזור לו במסעו , אך שני החברים בדרכם לקו החזית התברברו באזור אל עריש, כתוצאה מכך אהרנסון וחברו לישינסקי נצפו בידי בדואי שמהר לדווח לשלטונות העותומאניים, כתוצאה מכך נורו לעברם יריות, אבשלום נפצע קשה , הוא העביר את המסמכים לידי יוסף לישינסקי ופקד עליו להמלט , לאחר מכן נרצח אבשלום או בידי הבדויים או בידי התורכים.

 

יוסף לישינסקי שנמלט חבר לכוחות האנגליים והועבר לקהיר עם המידע שהביא , לאחר מכן חזר בדרך הים לישראל, כאשר הביא את הידיעה המרה על מותו של אבשלום לחבריו במחתרת הוחלט כי הדבר לא יפורסם , הסיבות לאי הפרסום הם קשורות לנבכי ההיסטוריה ואולי לצד הפוליטי ששרר במדינה .

 

יש הטוענים ,כי אבשלום ,היה המפקד האמיתי בפועל של ארגון נילי ולכן לא רצו לפרסם את המידע על מותו במטרה שלא לפגוע בפעילות הארגון,הופצו שמועות כי יצא לקורס טיס או שאושפז עקב מחלה.

 

בשנת 1936 נקלע לאזור מותו באל עריש מהנדס יהודי שעסק בעבודה במקום בסיפורי הבדואיים על יהודי שנהרג ונקבר באזור משפנה אליהם שיוליכוהו לקבר ,הם שיטו בו ולקחו אותו למקום אחר וכמובן שקברו מל אבשלום פיינברג לא נתגלה.

 

לאחר הכיבוש של סיני בשנת 1967 ,חיפש את קברו החוקר שלמה בן אלקנה בים שבטי הבדואיים בסביבה ,אחד מזקני השבט הוליך אותו לדקל אשר בין שורשיו נתגלו שרידיו של אבשלום וזוהו בעזרת סימנים שהמשפחה מסרה כמו אצבע אמה שבורה שנשברה בעת שטיפל באקדח, שיניו שנמצאו בלסתו כללו מספר סתימות שנעשו בעת שהיה בלימודיו בפריז ושבר נוסף בגופו.

 

סיפורו של הדקל שצמח מעל לקברו ושהיה הסימן של הבדואי למקום קבורתו ,יש לייחס לחופן התמרים שהחזיק בכיסו כמזון במסעו, סוף סיפורו של אבשלום הוא בקבורתו בחלקת גדולי האומה בהר הרצל , למרות הבקשות שנדחו של הערים שבהם התגורר או פעל להיקבר בשטחם, שרידיו של חברו יוסף לישינסקי שהוצא להורג בדמשק ושרידי גופתו הועברו ונקברו בראשון לציון בתחילה , בשנת 1979 הועברו שרידיו בשנית לחלקת גדולי האומה והוא קבור ליד אבשלום.

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור