דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חדרה סיפורה של המושבה וחנקין

 

במסגרת ניסיונות גאולת אדמות ישראל מידי הערבים,נרכשו בשנת 1890, כשלושים אלף דונמים ,בעיקר אדמות ביצות באזור חדרה , מידי האפנדי סלים חורי המוסלמי,הרכישה נעשתה בעבור תנועת חובבי ציון ברוסיה ,עקב רצונם לעזוב את המדינה בעקבות הפרעות שעברו שהיו באותה העת.

משלחת מטעם תנועת חובבי ציון , יצאה לישראל על מנת לרכוש קרקע בעבור אנשיהם אנשי חובבי ציון ,התאגדו ברוסיה מהערים והעיירות בליטא מהערים : וילנה,אלסקוט,ריגה ,כאשר הגיעו נציגי הקבוצה לישראל הם נעזרו בקשריו של חנקין עם המושל התורכי ברכישת האדמות .

בעת שאדמת הביצות נרכשה ,התחייב חנקין לייבשם ,בטרם יועברו לידי המתיישבים החדשים, עד אז הוסכם ,כי הכסף בעבור האדמה ושטרי הבעלות שנקראו קושאנים, יימסרו למשמורת לידיו של  זאב טיומקין ,לא ברור במדויק ,איך כספים ושטרות אלו עברו לבסוף לידיו של חנקין מידיו של טיומקין ,למרות שחנקין לא עמד בדיבורו ,לייבש את אדמות הביצות כפי שהבטיח.

נציגי העולים בקבוצת חובבי ציון שרכשו את הקרקע למושבה חדרה,בעבור 154 חברי הקבוצה, פנו לרב משה מרדכי אפשטיין ,שהיה ציר קבוצת העולים מקובנה בחובבי ציון,שייצגם במשא ומתן להחזרת האדמות והקושנים לרשותם, הרב מרדכי אפשטיין ,לאחר משא ומתן הצליח להחזיר את חלקה הגדול של האדמות שנרכשו לידיהם .

בניגוד למושבות אחרות , המושבת חדרה לא הייתה תחת שלטון פקידי הברון,שאיתם משפחת חנקין הייתה בסכסוך באי רצונם לקבל את מרותם ושיטות החקלאות שהנהיגו במושבותיהם, למעשה משפחת חנקין עברה לגור בחדרה ואף בנתה את ביתה במקום לאחר הפשרה שנעשתה במושבה גדרה בינם לבין אשת רוטשילד שעליהם לעזוב ולמכור את אדמתם בגדרה.

לאחר המשא ומתן משפחת חנקין הותירה בידה חלק מן האדמות, לאחר שמרבית האדמה חזרה לידיהם ,התיישבו כשלושים ממשפחות העולים בשנת 1981 על האדמות, חלק ממאה החמישים וארבעה מרוכשי האדמות ברוסיה ,לא עלו לישראל והשטח נותר שומם.

ביחד עם משפחת חנקין ,התיישבו בהמשך בחדרה משפחות פיינברג ומשפחת בלקינד שיש הטוענים כי היו קרובי משפחה של משפחת חנקין, תוך יצירת מחנה כנגד מחנה המתיישבים הראשונים במושבה חדרה, איתרע מזלם של משפחת חנקין ,בשנים שלאחר מכן האמירו מחירי הקרקעות בחדרה ,כתוצאה מביקוש לאדמה בידי אנשי העלייה השנייה , לכן מכרו משפחת חנקין את האדמה ועברו זמנית לגור שוב ביפו.

החאן שנבנה במרכז השטח בשנת 1870,שימש כמבנה בחווה החקלאית למגורי עובדיו של סלים חורי,ולא למטרות אירוח של עוברי אורח, החאן כלל 29 חדרים שאינם גדולים , מסביב לחצר החווה,לאחר עלייתם לארץ ,מתיישבי העלייה הראשונה ,התגוררו בחדרי מבנה החאן שהיה על אדמתם בעת שנרכשה ,המתיישבים התגוררו כחמש עד שש שנים בחדרי החאן בעת שהמתינו לרישיונות הבנייה מהשלטון העותומאני לבתיהם.

בעיית המים לשתייה הוותה בעיה מרכזית , אפילו בור המים שנחצב היה מחוץ לחצר החאן,שתיית מים , תנאי הסניטציה והעבודה בביצות, גרמו למחלות וקשיים ואלו היו מנת חלקם של המתיישבים הראשונים,מלאכת ייבוש שלושת הביצות העיקריות לא הייתה קלה,התלאות והמחלות גרמו לחלק רב מהתושבים היהודיים לעזוב ולעבור למקומות אחרים רובם לאזור גבעת אולגה

כיוון שחלק מהשטחים שנרכשו מסלים חורי ,ננטשו ולא עובדו ,החלו תושבים ערביים מהסביבה ,בעקר בני העדה הצרקסית , להשתלט ולעבד חלק מהקרקעות שנגזלו ואשר היו שייכות לבני המושבה ,חלקם אף הגדילו לעשות ובנו את בתיהם בכפר אל שרקס על האדמות שהשתלטו עליהם .

כאשר החלו בני העלייה השנייה ,שהצטרפו למתיישבים הראשונים במושבה חדרה , ואנשי ההתיישבות הראשונים שחזרו לאחר שעזבו, כאשר יובשו חלק מן הביצות ,לדרוש בחזרה את שטחיהם שרכשו , התחיל סכסוך האדמות בינם לבין הצרקסים ,שהקימו על השטח כפר,כיוון שכך הוחלט על תהליך של משא ומתן לגבי השטח שנחמס.

לאחר דין ודברים ,בין התושבים לצרקסים ,הוחלט כי השטחים שנחמסו ,יוחזרו למתיישבים, פרט לחלקות בכפר שהצרקסים הספיקו לבנות עליהם את בתייהם, לסכסוך הקרקעות הראשון, נוסף ארבע שנים לאחר מכן ,בשנת 1914 ,סכסוך נוסף על חלקה בת עשרים דונם , אחרית דבר ,צרקסים אלו סולקו לאחר מלחמת השחרור ,נדדו לצפון הארץ והתיישבו בשני הכפרים הצרקסים ריחניה וכפר כמה הקיימים כיום .

על מנת לנסות להלחם בביצות ובמים ועל מנת לייבשם ,הוחלט לנטוע עצי אקליפטוס בתרומתו של הנדיב רוטשליד, במחשבה כי העצים יינקו את המים ממימי הביצות ,אך האמת טפחה על הפנים והניסיון לא צלח,אי לכך ,החליטו המתיישבים לחפור תעלות ,שינקזו ויתעלו את המים בביצות ,לתוך הים הסמוך,כיום את משרידי שלושת הביצות העיקריות ,אנו מוצאים במה שאנו קוראים כיום ,בריכת עטה הממוקמת בפארק השרון .

בתקופת טרום מלחמת העולם הראשונה ,החל השלטון העותומאני בישראל להציק לתושבי המושבה חדרה, עקב חיפושיו את אנשי מחתרת נילי ,שהתגוררו והסתתרו לפרקים במושבה לזכרם מוצבת כיום אנדרטת זיכרון לאבשלום פיינברג בפארק של נחל חדרה, שהועברה מהכניסה הישנה לחדרה בכביש 4 בעת שהנתיבי הכביש הורחבו .

לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה הוקמה תחנת רכבת במושבה במסילה לצפון הארץ , תחנה זאת שיפרה את המצב הכלכלי בעיר ועזרה לחבר את המושבה למרכז הארץ עד היום היא נחשבת לאחת התחנות הפעילות ביותר בזכות מעבר מספר מוגבר של רכבות לצפון .

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור