דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חוות כנרת משה אינגברמן איש העלייה השנייה

 

שלוב סיפורו האישי של איש העלייה השנייה משה אינגבר – אינגברמן בהקמת חוות כנרת.

משה איש איש העלייה השנייה חקק לעצמו מוטו שעמו עבר בתחנותיו בקליטתו בארץ , המוטו שלפיו עבד היה – מה שהיה בעבר לא חשוב ואף לו נחשב, מה שחשוב הוא מה שיקרה.

משה אינגברמן עלה לישראל מחבל פודל ברוסיה ביחד עם אחיו אהרון בשנת 1903 כאיש העלייה השנייה, שבה מרבית העולים הצעירים הגיעו מרוסיה,הוא היה עלם צעיר בן 22 שנה בעל כינור ואהבה לנגינה,מניעיו לעלייה היו הרעיון הציוני ליישב את הארץ ,לאחר פרעות שעברו היהודים ברוסיה הלבנה בעת שגר שם.

חווית הכניסה לארץ דרך נמל יפו , נחרטה היטב במוחו של משה, על רקע ההמולה המזרח תיכונית בעת המפגש הראשוני עם התרבות השונה,הוא נדחף יחד עם חבריו מן האוניה לסירה ומשם התחרו השייטים הערביים מי יגיע ראשון למשרד האשרות העותומאני שנקרא גומרוק ,

מכספו הדל ,הפקיד גרוש לידיו של פקיד האשרות, מסר את דרכונו ואשרת הכניסה וקבל לידיו אשרת שהייה לתייר צליין בצבע אדום, תוקפה של התעודה היה למשך שלושה חודשים שלאחריהם ,מי שנתפס בעת הבדיקות התכופות שעברו התיירים בישראל ,הושלך מחוץ למדינה , כמובן שמשה ואחיו אבדו את התעודות לבל יתפסו ויגורשו מן הארץ.

המשך קורות שנותיו הראשונות בארץ של משה אינגברמן

למרות שהאחים ידעו עברית אותה למדו ברוסיה,השפה שבה השתמשו בנוסף הייתה האידיש,תחנתם הראשונה כמרבית העולים הייתה מגורים במלון ספקטור ביפו, שם למדו מחבריהם הותיקים ,כי האיכרים היהודיים במרבית המושבות ,העדיפו להעסיק פועלים ערביים הזולים יותר והמיומנים יותר, אל מול הצעירים המשכילים, שהגיעו בעליה והיו חסרי ניסיון בעבודה חקלאית לחלוטין.

לאחר השהות הקצרה במלון ,החליטו האחים להגיע למושבה רחובות שבה היה סיכוי לקבל עבודה כיהודי בפרדסי המושבה,בתקופת השנה שהגיעו לרחובות,טרם עונת החורף,לא נמצאה עבודה חקלאית לאחים והם התפרנסו מעגלונות ועבודות במשק הבית, גודל ציפיותיהם של אנשי העלייה להגשמת הרעיון הציוני ,התנפץ אל מול המציאות המרה.

התווספה לאחים בעיה שבשנת 1903-4 הייתה שנת בצורת ולא נמצאה עבודה רבה לבני העלייה,העיתונאי איתמר בן אבי ואביו בן יהודה ,החלו במחאה ובמאבק באיכרים במושבות על מנת שתינתן לבני העלייה ,לכבוש את העבודה העברית במשקים היהודיים, במאבקם דרשו גם כי האיכרים הותיקים ידאגו לעולים שהגיעו עם רעיונות ואידיאלים ,אך חסרי פרוטה בכיסם ,למקום לינה ואוכל בחדרי אוכל.

מאבק זה באיכרים הוותיקים בעלי המשקים ,הוסיפה מרירות ועוינות ובעיקר התנשאות של הוותיקים כנגד העולים החדשים ,שהיו מבחינתם זרים ודחויים – תופעה מוכרת גם כיום,  יש לזכור כי בני העלייה הראשונה בעיקרם ,היו בעלי אמונה ודתיים ,לעומת הצעירים המשכילים שהגיעו חסרי אמונה דתית לחלוטין.

אחיו אהרון של משה ,נשבר בשנת 1910 והחליט לעזוב והיגר בתחילה לאוסטרליה ומיד לאחר מכן לאמריקה ,משה האידיאליסט והמאמין ברעיון, החליט להישאר ולהתמודד בפני הקשיים,משה עבר ונדד בין המושבות ,רחובות ,נס ציונה,ראשון לציון כולל עבודה ביקב ובמושבה פתח תקווה בהתאם לעבודות שהוצאו לו.

במהרה הבין משה וחבריו לעלייה ,כי לאדם הבודד אין אפשרות להתמודד כנגד הקשיים,המחשבה הזאת הביאה ליצירת קומונות על רקע אידיאולוגיים ,או ערי המוצא באירופה ,חברי הקומונה התחלקו בכסף בבגדים ובעיקר במזון, הם דאגו אחד לשני וסעדו את חבריהם בעל נפילה למשכב בעת מחלה.

שנתיים וחצי חלפו על משה במושבות ,עד שהפך לעובד חקלאות מיומן,בעל כפות ידיים ומחוספסות וחסינות לידיתה טרויה שעמה בילה בעת שפתח גומות השקיה בפרדסים ובמטעים, בשלב הזה הביו כי קשה למצוא עבודה בחקלאות אצל האיכרים , משה מצא כי העבודה בחקלאות כשכירים, אינה מגשימה את הרעיון הציוני, החליט לשנות כוון ולפנות לענף הבנייה והסתתות.

בוריס כץ מקים האקדמיה לאומנות בצלאל ,החל סובב בין בני העלייה עם רעיון שברצונו להגשים , הכשרת צעירים וצעירות יהודיים לבנייה באבן של בתים ליהודים שיעלו לארץ בעת שיקימו את בתיהם בישראל ,בוריס השיג כסף מחובבי ציון באודסה, שישמש למחיה ולימוד לצעירים ,שיבואו ללמוד את רזי מקצוע הבניה ובעיקר את הסיתות האומנותי בעיקר , תוך הכרה כי את לימוד הסתתות יש ללמוד מהיסוד ולהנחילה הלאה לצעירים שימשיכו לבוא בגלי העלייה.

לדעתו של בוריס כץ ,הכשרת הצעירים במקצועות הבנייה ,הדפוס , האריגה והרקמה תעניק יתרון ועבודה ליהודים על מנת שיצליחו ולהנחיל את העבודה העברית בישראל,לאחר מסעות במושבות , כיוון שהפחד מפני העבודה הקשה ,הרתיעה חלק גדול מן הצעירים,הצליח בוריס כץ לאסוף מספר תלמידים לאקדמיה בצלאל לאומנות ,שפתח ברחוב החבשים בירושלים .

תחילת הסתתות הרשמית העברית בירושלים

מה שאנו מספרים ,על פלוגת הסתתים בגדוד העבודה העברי,שישבו במנזר רטיסבון ,לאחר שסיימו לסלול את הכביש בין צמח לטבריה והכביש בין טבריה ליבנאל ,ועלו לירושלים לבנות ולחצוב בסלע .

הספור הרשמי מתחיל בשלושה צעירים בכיתת הלימוד בירושלים,משה אינגברמן , אלכסנדר זייד שהשתחרר מבית החולים של המיסיון האנגלי לאחר מחלת הקדחת והנער הצעיר בן החמש עשר גד אביגדורוב , לצורך לימוד הסתתות הורמה סככה בחצר הכנסייה החבשית ממול למבנה בית הספר בצלאל הראשון, כמורה נבחר הסתת התימני אברהם מדינה ,שלמד את רזי העבודה מהסתתים הערביים.

לאחר יום לימודים בסתתות ,חבשו שלושת חברי הקבוצה בערב את ספסלי בית הספר ולמדו חומר תיאורטי שעסק באומנות וקומפוזיציה ,לקבוצה הלימוד הצטרפו אנשי עלייה נוספים בינם : בינשטוק גולדשטיין משה,אליהו קמינצקי - אביו של רפול שכונה איתן ,מנחם שמולביץ שכונה ממשי,יוסף ברץ ממקימי קבוץ דגניה,נחום הלוי לוין ממקימי המושבה כנרת, מרדכי רבינוביץ ראש עיריית ירושלים שהחליף את שמו לאיש שלום, הקבוצה גדלה לאורך השנה וחצי של הלימודים לקבוצה של שבעה שלאחר מכן מרביתם הקימו את ארגון השומר בסגרה,כפי שתיאר אותם יצחק בן צבי וגדלה לקבוצה שמנתה כשלושים לומדי סתתות.

גם בחורות הצטרפו לכתת הלימוד הראשונה הייתה יהודית גפן תיר ובהמשך קיילה בקר גלעדי,אחותה ציפורה זייד ושושנה רייזל אוסנוביץ.

משה בעת ששימש כנציג הסתתים והבנאים בירושלים ,בועידת פועלי ציון הרביעית בשנת 1908,עלה יחף לוועידה מירושלים, שהתקיימה בראשון לציון מפחד השלטונות, שמע על הרעיון של הקמת חוות כנרת ומכיוון שעבודתו בירושלים כסתת לאחר שחזר לירושלים הסתיימה ,עבר לעבוד במשך שנה ,כשומר בחוות סגרה , אשר נתקלה בקשיי קיום ורעב , כיוון שכך ,החליט לשנות כוון ולהצטרף למקימי החווה בכנרת .

כיוון שלאחר עלייתו עבד מספר שנים ,במקצועות החקלאות והפך לפועל עברי מיומן והתווסף לו ניסיונו הרב כסתת ,כמקצוע שלמד בין שלושת התלמידים הראשונים באקדמיה בצלאל אצל בוריס שץ, נפתחה הדרך בעבורו להצטרף לישוב והכשרת שטחי האדמה של חוות כנרת.

דרכו מירושלים לחוות כנרת ,לא חלפה כמו בביקורו הקודם בחוות סגרה ,שם שהה כשנה כשומר בהזמנת אלכסנדר זייד שעמו למד סתתות בבצלאל, הדרך לכנרת כללה הליכה יחף לעיר יפו ,עלייה על כרכרת דיליגנס לחיפה, בהמשך עלייה על רכבת העמק לתחנת צמח ומשם הליכה ברגל לשטחי כנרת.

בבואו לחוות כנרת, מצא משה קומונה מגובשת של אנשי עלייה השנייה ,שנקראה קומונת רומני אשר החלה להכשיר את הקרקע, לשפץ את מבנה החאן במרכז הגבעה ולהקים את חומת החווה .

אנשי הקבוצה הראשונה הזאת ,השתייכו  לקומונת רומני על שם העיר ברוסיה שממנהעלו, הקומונה המגובשת הזאת פעלה גם בחדרה, רובם השתייכו למפלגת הפועל הצעיר בניגוד למשה שהיה חבר פועלי ציון מהמפלגה היריבה ,משה נתקל בקשיים ראשונים בקליטה, אך מיומנתו בעבודה באבן, שברה את החומות והוא נתקבל לקבוצה ברצון למרות דעותיו הפוליטיות השונות.

האנשים בחווה סבלו מחומו המעיק של האזור , מן השמש הקופחת ללא הפסק והאקלים הלח , אנשי הקבוצה ,ניזונו ממזון שהובא מטבריה ,או מהמושבה מנחמיה , בסופו של יום לנו על גג מבנה החאן , את מימי השתייה הביאו בדליים מן הכנרת ,בשלב הראשון הוכשר השטח לגידולים חקלאיים ולא למשק בעלי חיים, האישה הראשונה שהצטרפה לאנשי החווה הראשונים הייתה שרה מלכין ,על תקן המבשלת .

בשנת 1909  הצטרף למשה אחיו מאיר שעלה לארץ פועל בחווה, אחיו מאיר היה אידיאליסט שלא לקח לעצמו אפילו יום חופשה אחד ונחשב לאחד הפועלים החרוצים והמתמידים בחווה.

משה שהמשיך לעבוד כפועל בחוות כנרת , לאחר השביתה בסוף 1909 , לא לקח חלק בניסיון החדש של חלק מהפועלים, בעיבוד עצמאי של אדמות אום גוני. על פי המתווה החדש של רופין על מנת לסיים את השביתה, אך עבד על פי הצורך גם עבורם כשכיר בעת הזריעה והקציר.

בשנתו השנייה של עבודתו כפועל החליט משה כי הוא עובד כשכיר בחווה והן כשומר בשדות החווה , על פי רצונו ומצא עבודה בימים שלא הייתה עבודה בחווה במשקים של איכרי כנרת הסמוכה,המצב ביחסים בין ברמן לעובדים השתפר מעט ,היבול בשנת 1910 היה טוב , ובחווה החלו להקים את משק החי.

בתקופה זאת של חיו ,ביקרה את משה בכנרת , רחל ינאית ידידתו מימי ירושלים והטיולים בטבע שערכו ,באזור ירושלים ,סיורים לים המלח ובהרי יהודה.
 

מסיפורי מושבת כנרת בעיניו של משה אינגברמן

פקידי חברת יקא של הברון רוטשילד ,רכשה בשנת 1908,חלקה צמודה לשטח חוות כנרת זאת לאחר שסירבה לרכוש את שטח חוות כנרת ,בשנת 1904 בידי שליחה , האגרונום חיים קלווארסקי ,שמצא ורכש את אדמות דלייאקה, בחלק הדרום מערבי של הכנרת, על השטח החדש שרכשה, החליטה יקא של הברון רוטשילד להקים מושבה.

חברת יקא חלקה את השטח בתחילה ,בין שמונת איכרים שהיו הראשונים שקבלו חלקות במושבה כנרת ,באיכרים היה חברו דוד רובין – יזרעאלי מתקופת השמירה בסגרה בתקופת הקמת השומר של אלכסנדר זייד,כמנהל העבודה של המושבה, מונה דוד רובין מהקומונה במושבה סגרה , דוד רובין נבחר לתפקידו בידי מניה שוחט.

בשנתו השנייה של משה בחוות כנרת ,הצטרף לאיכרי מושבת כנרת חברו מתקופת לימודי הסתתות בבצלאל,נחום לוין הלוי, התיישבותם של חבריו הדליקה אצל משה את הרצון להתחתן ולהתאכר – להיות איכר בכנרת.

לצורך רצונו להתאכר ולקבל חלקה במושבה כנרת , הזמין משה את חברתו בת עירו לעלות לישראל ולהינשא לו,חיה הקלמן בת העשרים ושלוש , בעת שמשה עלה לישראל, המשיכה ללמוד ברוסיה,באילן ייחוסה נרשם גם ,כי הייתה צאצא לרבי מלובביץ , משה אינגברמן קיווה שיקבל עם נישואיו חלקה חקלאית במושבה כנרת כחבריו.

כאשר הגיעה חברתו חיה לנמל חיפה ,חיכה לה שם משה , הם רכשו מעט רהיטים ושכרו חדר מגורים מתוך שני החדרים בבית האבן שנבנה מאבני בזלת ,אצל חברו במושבה דוד רובין – יזרעאלי,במבנה גרה כיום הנינה .

בין איכרי מושבת כינרת נמנתה משפחת ציזיק,במבנה השביעי מתוך השמונה,אך היא עזבה את המושבה ,בעת שיקא החליפו לאחר שנתיים את איכרי מושבת כינרת ומשפחת ציזיק עברה להתיישב במושבה מנחמיה.

האב שמואל ציזיק בעת שגר בשנת 1910 עדיין במושבה כנרת בעת החתונה, לקח על עצמו להרים ,את החתונה המשותפת של בתו מניה עם שעני – יצחק זייגרמכר איכר מהמושבה מטולה ובני הזוג משה וחיה אינגברמן ,לצורך זה גויס השוחט של המושבה מנחמיה, בעיתון האחדות הופיעו מספר מודעות ברכה לנישואים ,אחת מחבריו הסתתים וחברי פלוגת העבודה : דוד בן גוריון, זאב עשור עורך העיתון,יצחק בן צבי,רחל ינאית וזרובבל.

במודעה השנייה שהופיעה בעיתון אחדות הברכה לנישואים התפרסמה בידי ראובני אחיו של יצחק בן צבי,רוטנברג,אוסישקין ועוד ,הם נישאו בסוף שנת 1910, לאחר נישואיהם נולדו להם הבנים אורה האדריכלית הבת הבכורה והבן  יחיאל שנולד באמריקה לאחר הגרוש התורכי בשנת 1916 מישראל.
 

תודתי מעומק הלב למחותנתי איריס טוקר , שחשפה בפני את סיפרו של הסבא משה והמשפחה בספרה משיב הרוח שניתן לי בחתימתה.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור