דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

המושבות האמריקאניות בישראל סיפור תחילתם

 

תחילת ההתיישבות המיסיונרית האמריקאנית בישראל ,משולבת בחזון בעבודת האדמה והנצרות התנכית הטהורה, הדגם של אנשי המושבות הראשונות מאמריקה ,כללה בעיקר חולי סינדרום ישראל אשר ניזונו מן האמונה בסיפורי התנך והאמונה הדתית במקורות התנך הצטרפו לרעיון השיגעון והאידיאל ,לממש אמונה זאת בהתיישבות בארץ ישראל,והיא החלה כבר בתחילת המאה השמונה עשר ,סוגים שונים של מאמינים נוצריים ,האמינו כי באמצעות התיישבות חקלאית ,ניתן להשפיע על התושבים ולהמיר את דתם לנצרות בזרמיה השונים.

דרך ההגעה היה לרוב כניסה בנמל יפו ,התיישבות בחלקי ישראל כמו אזור ירושלים ותל אביב ,אלא שמיסיונרים אלו שניסו להקים חוות חקלאיות נתקלו בעוינות של תושביה המוסלמים בעיקר הפלחים שלרוב היו בדואים גאים שהתיישבו בארץ, שהתנגדו לכניסת זרים ובייחוד בניסיונם להמיר את דתם.

חברו לכישלון ניסיונות ההתיישבות ,תנאי הסניטציה והמחלות בארץ ישראל, שפגעו פיזית בגופם של המתיישבים החדשים ,שגופם לא היה חסין ועמיד , למחלות הקטלניות שרווחו בארץ ,באותה תקופה ושבעולם המערבי החלו להתגונן בפניהם זה מכבר.

הבדויים הפלאחים תושבי המקום,היו אלו שהתנכלו למתיישבים החדשים משנאת הזרים ,גנבו את יבולם,פגעו בציודם ובבתיהם ולפרקים הגיעו לפעילות של פגיעה פיזית והרג ,כמו בחוות הר התקווה ליד יפו שהוקמה בשנת 1855 .

יש החושבים ,כי האמריקאני המיסיונר לוי פארסונס , היה הראשון ,שהגיע להתיישב בישראל בסוף שנת 1819 ,בתחילה סייר בירושלים,  ביקר בבתי כנסת יהודיים,חבר לכמרים נוצריים ובעיקר כתב מכתבים למשפחתו באמריקה ,מכתבים אלו ,כונסו לאחר מותו, לאגד סיפורים בספר, לצערו הוא הספיק לחיות בישראל כשנתיים ובשנת 1821 נפטר ממחלת הקדחת במצרים לשם עבר.

האמריקאני פליני פיסק הגיע לארץ אחריו בשנת 1821 ,פיסק ניסה להתיישב ביפו ובירושלים ,בעת ששהה וביקר בירושלים וביפו חבר אליו המטיף גונס קינו ושניהם הטיפו,  להמרת הדת היהודית והמוסלמית לדת הנוצרית, תוך חלוקת ספרי הברית החדשה ,ניסיונותיו אלו גרמו לו להיאסר לתקופת מה בידי מושל יפו, לאחר שהגיע למסקנה ,כי הקרקע והתושבים ,אינם מוכנים דיים ,לקבל את ניסיונותיו להמיר את דתם של המתיישבים,עזב בשנת 1825 לעיר בירות ושם מצא את מותו.

הניסיון השלישי נערך בשנת 1851-2 ,בהתיישבות המיסיונרית אמריקאנית החקלאית , קשורה למושבה החקלאית של קלורינה מינור האמריקאנית, אשתו של סוחר עשיר מפילדלפיה  ,אשר עמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,בעלייתם לארץ ראו כהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ וברצון לחזור למקורות ולעבדה תחת הנצרות,ולהכינה לקראת הופעתו המחודשת של ישו ,בנוסף בכת האמינו בני הקבוצה ,כי יש לכבד את יום השבת למנוחה ולכן כונו כת שומרי השבת.

הגעתה לארץ של המנהיגה והקבוצה, קשורה למנהיג וילאם מילר חקלאי מאזור ניו יורק,בעל חינוך בטפיסטי  שחזה כי העולם ייחרב עוד בשנת 1843,בעת הזאת על פי אמונתו יחזור ישו ויתגלה ,הוא פרסם את משנתו במיליוני חוברות וחברו אליו מאמינים רבים , כיוון שבחלוף תאריך זה ,לא התגשמה אמונתו, המטיף מילר ניסה להסביר כי טעה בחשבון והאירוע יתחולל בשנת 1844

התפוררה עדת מאמיניו לאור האכזבה,אך אצל קלורינה מיינר כישלון זה הנבואי חיזק את אמונתה,והיא החלה להטיף שלדעתה יש להכין את הארץ והקרקע לשובו של ישו  ולהגשמת הרעיון יש לחזור ולהתיישב בישראל  ולמציאת מקום להנחלת הרעיון הנוצרי בארץ ישראל ולשיקום ארץ ישראל מחורבותיה ,תוך שמירת יום המנוחה היהודי בשבת .

לצורך זה ערכה סיור ראשוני בשנת 1849 בארץ ביחד עם אחד מחברי הכת שלה , היא לנה בבית המלון של משולם יוחנן ליד שער שכם, בעת הביקור שוכנעה קלורינה בידי המומר היהודי יוחנן משולם , להתיישב עם קבוצתה בחוותו בכפר ארטס שאותה הקים בשנת 1948 היא חזרה לפילדלפיה על מנת לאסוף כספים להקמת המושבה ולגבש את חברי הקבוצה לעלייה ולרעיון ההתיישבות .

בחודש נובמבר 1951 , הוגשם חלומה והיא הגיעה עם בנה צרלס וקבוצתה לנמל יפו ,בעצם עלייתם קיימו חברי הקבוצה את החלטתם להתיישב בישוב הערבי ארטס ,באזור דרום העיר בית לחם , רעיונה היה למשוך את תושביה העניים של ירושלים וללמדם חקלאות ,על מנת להנחיל להם את השיבה לעבודת האדמה ולעבודה יצרנית ולהנחיל עליהם את הנצרות הפרוטסטנטית ,זאת בניגוד להתפרנסות היהודית שחיו מכספי תרומות – כפי שאנו קוראים כספי החלוקה, מיהודי הגולה שתמכו בקיום היהודים שגרו בישראל ובירושלים ,צפת וטבריה בפרט.

בזכות אמונתה זאת בנובמבר שנת 1951, התיישבו בני הכת בתחילה בכפר הערבי ארטס ליד בית לחם ,תוך חבירה ליהודי המומר יוחנן משולם שביחד עם בנו פטר שנפטר בשנת 1898, וחתנו המומר שמואל וייסמן, החליטו על הרעיון להקמת התיישבות חקלאית שתשמש כדוגמא לחוות חקלאיות נוספות.

הקמת החווה בארטס נתאפשרה במאמצי הקונסול האמריקאני פין וגופים פרוטסטנטים שתרמו כספים להקמת החווה,חיבור זה של קלורינדה ליהודי המומר יוחנן משולם הביא אותה ואת בני קהילתה להתיישב בחוותו של יוחנן משולם שגידל בכפר תבואה ונטע כרמי יין, הוא אך הכניס שיטות וציוד חקלאי חדיש לתקופתו כמו המריצה בעל הגלגל .

בני הקהילה של שומרי השבת הפרוטסטנטים הקימו בתים בארטס, אך החיבור לא צלח עקב מריבות והשותפות התפרקה, לצורך השכנת שלום בית התערב הקונסול האמריקאי דאז פין אך גם מאמציו כשלו כיוון שצידד בצד של יוחנן משולם, משום שהוא כקונסול האמריקאי בישראל , ששכנע את יוחנן בבואו לישראל,לפתוח את החווה החקלאית בכפר ארטס, כאשר תווך חד צדדי זה כשל ,עברו בני הקבוצה בראשות קלורינה מיינר לעיר יפו בפרק ב , להקמת מושבה חקלאית אמריקאנית .

במעבר להקמת המושבה – חוות הר התקווה ביפו, חברו לרעיון הקמת החווה, קבוצה שהגיעה מגרמניה בשנת 1849 ,בעיקר בני משפחת סטייבק, הקהילה הגרמנית של סטייבק  התחילה את דרכה בעיר ירושלים ,אך במהרה עברו בשנת 1851  לעיר יפו.

שתי קבוצות הנוצרים הפרוטסטנטיים ,האמינו כי בזכות התיישבותם בארץ, הם יקרבו את הגאולה, למעשה רק בשנת 1855 הצליחו אנשי כתות,  לרכוש את האדמות בדרום תל אביב, על אדמה זאת הוקמה חוות הר התקווה.

כרגיל תושביה הערביים של סביבתם, בעיקר מהכפר סלאמה,( מוכר ממלחמת השחרור),לא קבלו אותם ברצון והחלו להתנכל להם ,נוספו לבני הקבוצה, המחלות שגופם לא חושל כנגדם כמו המלריה , מונטיפיורי שריחם על אנשי החווה סיפק לחלק מחבריה עבודה בפרדסו ששכן בשכונת מוטיפיורי כיום .

ובסוף 1855 בעת שמייסדת החווה והעלייה קלורינה נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 46 ונקברה מתחת לעץ השקמה על מצבתה נחרט -  לזכר הגברת ק. ס. מינור מפילדלפיה, מארצות הברית, השליחה לפיתוח התעשייה והעבודה אצל היהודים, בנה צרלס ניסה להמשיך את דרכה אך נכשל וחברי הכת נטשו רובם את הארץ וחזרו לאמריקה.

בשטח החווה נותרו שלוש משפחות שהורכבו מנישואים שנעשו בין שתי הקבוצות של משפחת סטיינבק ומשפחת הכומר דיקסון מהקבוצה האמריקאנית ובני משפחת הכומר דיקסון, מחליפה של קלורינה ובנה צרלס לאחר העזיבה, היה פרדריך סטייבק .

מעט על משפחת דיקסון

הרעיון של הכנת הארץ להופעתו של ישו ושילובו ברעיון החקלאי של ארץ ישראל בחזרה למורשת החקלאית בישראל ,שימשה את פיליפ דיקסון הבן כאידאל הנוצרי הדתי להתיישב בישראל, הוא הפליג מבוסטון בשנת 1852 לישראל בלוית אשתו , בחלומותיו ראה דיקסון את יציאת השלטון העותומאני מישראל והקמת הממלכה הנוצרית החדשה בהתגלות ישו.

חזונו של פיליפ דיקסון נגוז כאשר נפטר בשנת 1853 לאחר שהות קצרה מאוד ביפו , אשתו שהגיע עמו החליטה לעזוב ולחזור לאמריקה, אך למשפחת דיקסון הגיע מחליף בדמות אביו וולטר דיקסון אימו ושתי אחיותיו שנדבקו מרעיונותיו,  על גבי הספינה גוהן ווינטרופ בשנת 1854 , שתי אחיותיו של פיליפ ,נישאו בהמשך לבני משפחת סטייבק ,שהקימו יחד אתם ועם קרולינה מיינר את החווה החקלאית הר התקווה.

בשנת 1858 התנפלו השכנים הערבים על החווה , שדדו ,אנסו ורצחו , בנקודה הזאת לחצה הקונסוליה האמריקאנית על השלטון התורכי , כתוצאה מלחץ זה נעצרו מספר ערבים ונידונו למאסר.

מעשה ההתנפלות והרצח בחוות הר האושר ,גרמו לנשארים בחווה לארוז את מיטלטליהן ולחזור לאמריקה ובזאת נגוז החלום הראשון להתיישבות אמריקאנית באזור, בעת ההיא רכש מונטיפיורי את חלקת הכרם שלהם שנקראה כרם משה ומסרה לעבודה עברית לפועליו שעיבדו את פרדסו בשכונת מונטיפיורי  ,בשנת 1869 נרכש השטח בידי טמפלרים, כאשר עד אמצע שנות הארבעים נותרו תמונות המתארות את המבנה העיקרי של החווה שלידו עץ שקמה גדול ומתחתיו מספר מצבות של תושבי הר התקווה שמתו במקום, לאחר שהטמפלרים פינו את שרידי חוות הר התקווה במלחמת העולם השנייה  .

בשנת 1942 הוקם על שרידי החווה, בית הספר לילדי תושבי שכונת התקווה בתל אביב, בית הספר המקצועי שבח שבחצרו קיים עד היום שריד אחד לחווה עץ שקמים , יש הטוענים כי שמה של שכונת התקווה ניתן לה משמה של ההתיישבות הר התקווה.

מעט על ההתיישבות האירופאית אמריקאנית בכפר ארטס ליד בית לחם

הנרי בלנדסברג נולד בשנת 1826 באלזס בגבול גרמניה צרפת,הצטרף למיסיון הולכי הרגל הפרוטסטנטי ,שנוסד בבזל,הם שאפו להקים מושבות של מיסיונרים שישבו ברחבי המזרח למחייתם יעבדו במקצועות החקלאות ויפיצו את אמונתם בין תושבי המקומות ההתיישבות במזרח,במסגרת הזאת נשלחה קבוצה של מיסיונרים צעירים לירושלים ביניהם האדריכל כומר  קונרד שיק,יוהן לודוויג שנלר,הנרי בלדנספרגר ואחרים,שהגיע בשנת 1948 התגורר בבית האחים, הנרי בלדנסבגר עזב והפך להיות שותפו של היהודי המומר יוחנן שהיו לו אדמות בכפר ארטס ליד בית לחם.

 

בשנת 1849 עבר הנרי בלדנסברגר לגור בכפר ארטס והיה האירופאי הראשון שגר באזור, במהרה הקים בית מגורים בכפר  והעביר לשם את אשתו קרולין, לאחר המעבר הקים משק חקלאי ליד שטחו של היהודי המומר משולם , בשנת 1851 הוזמן הנרי על ידי סמואל גובט לשמש כמורה בבית ספרו , גובוט היה הבישוף הראשון של הפרוטסטנטי אנגליקני של ירושלים ,ההזמנה כללה ,עבודה בבית הספר לארכיאולוגיה ותורת ארץ ישראל בהר ציון, הנרי עבר עם משפחתו למגורים בבית הספר ,בהותירם במקום את ששת ילידיהם , אשר המשיכו לעבד את האדמות ,ההורים נהגו לחזור לביתם בארטס בחופשות, כשבגרו ששת ילדיו, הבת וחמשת הנערים,החליטו גם ילדיו לבנות בתים ולעבור למגורי קבע בחוותם בכפר ארטס והמשיכו לפתח את המשק החקלאי,סיפור ידוע הוא כי בכפר ארטס הייתה מסורת של גידול דבורים לדבש,אך את הכוורות החזיקו בני הכפר בקרבת למצודת בריכות שלמה, וגם בניו של הנרי ,החלו בניסיונות לגידול דבורים בצורה מסחרית.

 

המשפחה צברה ניסיון ומוניטין והיו ידועים בדבורנות בקהילה האירופאית בישראל, , בשנת 1880 הגיעו לביקור בישראל שני דבוראים,  גונס מקנדה ופראנק מארצות הברית על מנת לבחון את הדבורה המזרחית על מנת לייצאה לעולם, הפגישה בין בלנדסבגר לבין הדבורנים האורחים,  הולידה את המפנה של גידול להקות דבורים בארץ ישראל, שהיה עד אז, בכדי חרס בשיטה הפלאחית למעבר לגידול דבורים בכוורות עץ מתפרקות וניידות העוברות לאזורי פריחה שונים, לאות תודה בנו ארבעה כוורת עץ ומלאו בהן להקת דבורים מזרחיות העבירו אותה על גבי חמורים לנמל יפו (ארבעה כוורות במקום בכדים ) ומשם לקח אותם גונס בהפלגה לקנדה.

 

הבן פיליפ שחזר לאחר חמש שנות צבא בצבא צרפת ,חזר לארץ עלה לבירות שהה תקופת מה בחברתו של האמריקאני בנטון ולמד בצורה מקצועית את גידול הדבורים כפי שהיו נהוגות בקפריסין ובדמשק, עד שנת 1881 עסקו בני המשפחה בחוותם בכפר אטרס בכול ענפי החקלאות בביתם בכפר ארטס ואז החליטו להשכיר את חלקותיהם החקלאיות ולעבור ולהקים כענף עיקרי,  כוורנות מודרנית הכוללת תיבות עץ מתקפלות וניידות,  הנודדות על פי הפריחה ברחבי הארץ, הכוורת הראשונה הוקמה בכפרם ולאחר מכן בעקבות הפרדסים פתחו גם בפרדסי יפו.

 

תחילתה של המושבה האמריקאנית ביפו

סיפורם של המתיישבים האמריקאנים ,מתחיל בשנת 1865 ,כשנה  לפני שקבוצת הנוצרים המורמונים ,הגיעו לישראל לצרכי עלייה,ביקרו בארץ מייסד הכת גורג אדמס וחברו אייב מקנזי לסיור מקדים בישראל , בעת הביקור בחלקה הצפוני של העיר יפו מצא חן בעיניהם פרדס שהיה מחוץ לחומות, אדמס פנה ליהודי מומר הרמן לוונטל שהיה בדרכו למינוי כקונסול אמריקה בישראל , פנייה זאת הייתה לרכוש דרכו את הפרדס על מנת שיוכל להביא את הקבוצה להתיישבות, הכסף נמסר ואדמס הפליג להביא את מאמיניו.

בהגעת ספינת המפרש נלי ציפין בשנת 1866 לאחר מלחמת האזרחים האמריקאנית ,שעל סיפונה הפליגו קרוב למאה שישים נוצרים מורמונים בני כנסיית המשיח ,אוהבי ארץ ישראל ממדינת מיין בארצות הברית, בראש במאמינים ניצב יוזם וסוחף הרעיון להתיישב בארץ ישראל היה ראש קהילת משיח גורג אדמס .

על גבי הספינה הועמסו ציודים וחומרים שלדעתו יהיו נחוצים להגשמת ההתיישבות בישראל,הציוד כלל צריפי עץ חלקם בני שתי קומות, מבני צבור , ציוד חקלאי וזרעים, ציוד רפואי , בין המתיישבים היו בעלי מקצועות חופשיים, מורים ובעלי מלאכה .

כאשר הגיעה הספינה לנמל יפו , קידם המומר היהודי הרמן לוונטל  את פניו של אדמס ובפיו בשורה קשה , שכיוון שהשלטון התורכי אסר למכור אדמות מחוץ לחומות העיר לתושבים שאינם מוסלמים , לא הצליח לקבל את הרישיון לרישום הקרקע על שמם של בני הכת,אדמס שהבעיה הונחה על סף דלתו , הסתיר את האמת המרה ממאמיניו.

המשך ספור המושבה האמריקאנית בקישור הבא :

http://www.malon.co.il/article.aspx?id=13609&catid=13610

המושבה ה אמריקאנית בעיר העתיקה בירושלים.

תחילתה של המושבה האמריקאנית בירושלים היה בשנת 1881 , בראש קבוצת הנוצרים ילידי העיר שיקגו ,עמדו בני הזוג אנה והוריישו ספאפורד , מטרת ההתיישבות בירושלים הייתה להקים מושבה שתתרום לרווחת תושבי העיר.

סיפורם הטרגי של בני הזוג ,הוא שהניע אותם להולכת הקבוצה להתיישבות בירושלים,תחילת אסונם החל בעת שכול רכושם אבד,בעת שהתחוללה השריפה גדולה בעיר שיקגו, התווסף לכך אסונם באובדן ארבעת בנותיהן בטביעה בעת שהפליגו לטיול לצרפת, בספינה אשר טבעה,האם שניצלה והאב שאיבד את רכושו בשריפה ובנוסף מות בנם החדש במחלה ,גרם לבני הזוג להחליט בעקבות אסונם, להתיישב בישראל ולהשקיע את חייהם בעזרה לזולת.

אסונם זה גרם להם לאבד את האמונה בנצרות הקונבנציונלית ולפנות לנצרות הבסיסית של אהבת לרעך כמוך,ללא פרשנויות נוספות, כפי שישו האמין בתחילת הדרך ,הם הצטרפו לקבוצה נוצרית פרסביטריאנית בעיר שיקגו, דרכם זאת גרמה לסילוקם משורות הנוצריים המסורתיים,כתוצאה מכך החלו לאסוף אנשי קבוצה שהאמינו בחזונם להתיישב בישראל ולהקים מושבה שתספק עשייה נוצרית לרווחת התושבים המקומיים.

ערכי אמונתם החדשה באורך חייהם של בני הזוג והמצטרפים כללו את המנהגים הבאים אמונה משיחית בישו , פרוק מבנה המשפחות הבסיסי,סוג מסוים של התנזרות ואיסור נישואים וחיי מין,חיי הפרט ייטמעו בתוך הקבוצה ,חיי רכוש וכלכלה וחינוך הילדים משותפים (לנו מזכיר סעיף זה את תחילת ההתיישבות בגדודי העבודה והקיבוצים) או את תחילת הרעיון הקומוניסטי ברוסיה, והחלק החשוב לאמונתם הייתה התכנסות קבועה ויומית לחיזוק אמונתם .

המשך סיפור המושבה האמריקאנית בעיר העתיקה בקישור הבא

http://www.malon.co.il/article.aspx?id=13696&catid=3676

 

יוחנן משולם ממלטה

יוחנן משולם המומר, נחשב לאחד היהודים המומרים הראשונים ,מוצאו להורים שהתיישבו בבריטניה מיוון ,יוחנן נדד במדינות העולם וכאשר שהה בתוניס והתיידד עם מסיונרים, לאחר ביקורו בתוניס עבר לתור את מלטה, בעת ביקורו התיידד עם הכומר סמואל גובט שלימים עבר להתגורר בירושלים וקבל את התואר של הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בירושלים.

בעת השהות באי מלטה ובעקבות השפעתו של סמואל גובט ,המיר את דתו היהודית והתנצר והמשיך את מסעותיו עד שנת 1840 שאז עלה לישראל ומעשהו הראשון היה הקמת בית מלון בשנת 1841 באזור שער שכם,בהמשך באזור הרובע הארמני .

לאחר מכן בשנת 1848 הקמת החווה בארטס נתאפשרה במאמצי הקונסול האמריקאני גימס פין וגופים פרוטסטנטים שתרמו כספים להקמת החווה,והחיבור זה של קלורינה ליהודי המומר יוחנן משולם הביא אותה ואת בני קהילתה להתיישב בחוותו של יוחנן משולם, אשר  גידל בכפר תבואה ונטע כרמי יין, הוא אך הכניס שיטות וציוד חקלאי חדיש לתקופתו כמו המריצה בעל הגלגל .

בנוסף רכש הקונסול האמריקאני בשנת 1851 ,חלקת אדמה בחלק הצפוני מערבי של העיר העתיקה , נטע בה כרם והקים חווה חקלאית בשם כרם אברהם ,לטובת תעסוקת היהודים שגרו באותה העת בעיר העתיקה, בחווה הוקם גת לעיבוד ענבים ליין ,בתי גידול ליונים קלבריום ומחצבה ,כן הוקם בשטח החווה בית כנסת בעבור העובדים היהודיים בחווה.

שנקרא כרם אברהם, הוקם בית כנסת, וכן גת, מחצבה, וקולומבריום. בנוסף, נרכשו קרקעות ארטס בקרבת בריכות שלמה.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור