דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

העיר העתיקה המושבה האמריקאנית

 

תחילתה של המושבה האמריקאנית בירושלים היה בשנת 1881 , בראש קבוצת הנוצרים ילידי העיר שיקגו ,עמדו בני הזוג אנה והוריישו ספאפורד , מטרת ההתיישבות בירושלים הייתה להקים מושבה שתתרום לרווחת תושבי העיר.

סיפורם הטרגי של בני הזוג ,הוא שהניע אותם להולכת הקבוצה להתיישבות בירושלים,תחילת אסונם החל בעת שכול רכושם אבד,בעת שהתחוללה השריפה גדולה בעיר שיקגו, התווסף לכך אסונם באובדן ארבעת בנותיהן בטביעה בעת שהפליגו לטיול לצרפת, בספינה אשר טבעה,האם שניצלה והאב שאיבד את רכושו בשריפה ובנוסף מות בנם החדש במחלה ,גרם לבני הזוג להחליט בעקבות אסונם, להתיישב בישראל ולהשקיע את חייהם בעזרה לזולת.

אסונם זה גרם להם לאבד את האמונה בנצרות הקונבנציונלית ולפנות לנצרות הבסיסית של אהבת לרעך כמוך,ללא פרשנויות נוספות, כפי שישו האמין בתחילת הדרך ,הם הצטרפו לקבוצה נוצרית פרסביטריאנית בעיר שיקגו, דרכם זאת גרמה לסילוקם משורות הנוצריים המסורתיים,כתוצאה מכך החלו לאסוף אנשי קבוצה שהאמינו בחזונם להתיישב בישראל ולהקים מושבה שתספק עשייה נוצרית לרווחת התושבים המקומיים.

ערכי אמונתם החדשה באורך חייהם של בני הזוג והמצטרפים כללו את המנהגים הבאים אמונה משיחית בישו , פרוק מבנה המשפחות הבסיסי,סוג מסוים של התנזרות ואיסור נישואים וחיי מין,חיי הפרט ייטמעו בתוך הקבוצה ,חיי רכוש וכלכלה וחינוך הילדים משותפים (לנו מזכיר סעיף זה את תחילת ההתיישבות בגדודי העבודה והקיבוצים) או את תחילת הרעיון הקומוניסטי ברוסיה, והחלק החשוב לאמונתם הייתה התכנסות קבועה ויומית לחיזוק אמונתם .

לאחר שהגיעו לנמל יפו ,עלו בני הקבוצה על עגלות של בן המושבה האמריקאנית היפואי פלויד אבי מורי הדרך בישראל ,שהקים את קו הכרכרות מיפו לירושלים,בזיכיון מהשלטון העותומאני, בכרכרתו אשר נהג בה ישבו בני הזוג     Spafford ושתי בנותיהם הנותרות.

הקומונה הראשונה שעלתה לישראל בשנת 1881  כללה 13 מבוגרים ושלושה ילדים , בעת עלייתם התגוררו בני הקבוצה קרוב לחודשיים במלון שנקרא הים התיכון ליד שער יפו,את המלון ניהל המומר היהודי משה הורנשטיין -מוזס הורנשטיין ורעייתו בשמו המומר.

לאחר זאת  שכרו בני הקבוצה מבנה ברובע המוסלמי בגבעת בזיתא ,בין שער שכם לשער הורדוס בעיר העתיקה,מבנה בלתי גמור של הקצין התורכי יוסף אגא דוסדר, בנוסף שכרו מבנה לידו,אך המקום לא הספיק לכול בני הקבוצה וחלקם גרו בקרבה לבית השכור,בתחילה  ביקרו חברי הקבוצה כצליינים במקומות הקדושים לנצרות, כיוון שבני הקבוצה לא עסקו בניסיון להמיר את דתם של אחרים בפעילות מיסיונרית, אלא בסיוע לזולת, מצאה דרכם חן בעיני השלטונות העותומאניים ,שקיבלו אותם כשם שתושבי העיר העתיקה אמצו את פועלם.

לנו היהודים ,זכורה פעילותם בסיוע ועזרה בעיקר לבני העלייה התימנית הראשונים שעלו בספטמבר 1881 בחג ראש השנה ,תימנים אלו שגרו מסביב לחומות העיר העתיקה ,בני עלייה זאת ,לא נתמכו ביד כספי החלוקה – הנדבות ששלחו יהודים מאירופה להחזקתם של היהודים העולים שהתיישבו בישראל בסוף המאה השמונה עשר,אנשי המושבה האמריקאנית זיהו אותם על פי אמונתם כבני שבט גד ולכן כינו אותם גדיסטים ,בנוסף חברו ליהודים נוספים מאנשי העלייה הספרדית .

הוריישו ספאפורד נפטר בשנת 1888, הוא נקבר בבית הקברות בשיפולי הר ציון ,בבית הקברות של הקהילה האמריקאנית ,בית קברות זה שהיה שייך לעדה הפרסביטריאנית ,אפשר לקונסוליה האמריקאנית לקבור בו את המתים שהגיעו מאמריקה,לימים נפגע בית קברות זה וחלק ממצבותיו נהרסו,שרידי המתים נאספו ונקברו בקבר משותף בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון,בהמשך רכשה הקונסוליה האמריקאנית חלקת קבורה בהר הצופים והשתמשו בחלקה זאת לקבורת אמריקאנים ,בחלקה זאת נקברו קרוב לשמונים אנשים.

את מקומו בהנהגת הקבוצה תפסה אשתו אנה ספאפורד ,היא הנהיגה את הקבוצה על פי ערכי האמונה הקשוחה שהאמינה בהם,בתה אנה חזרה לאמריקה בשנת 1890 על מנת להשתתף בהגנה על תביעה משפטית שהגיש אחיה של וויטינג שהייתה אחת מבנות המושבה האמריקאנית,הוא ניסה לנשלה מרכוש ירושת הוריהם וניסה לקבל חזקה על ילדיה שיוחזרו לאמריקה ,כיוון שהתנגד לעקרונות הדת  הפרסביטריאנית והחינוך של חברי המושבה האמריקאנית בירושלים.

בעת שאנה ספאפורד שתהתה בעיר שיקגו ,הכירה קבוצה שמנתה כארבעים אנשים וילדים שהתקבצו סביב מנהיגם אולוף הנריק לארסן שמוצאה היה בשוודיה,קבוצה זאת הקימה בעיר שיקגו כנסייה שנקראה הכנסייה האוונגלית השוודית ומרכז קהילתי סמוך שבו גרו בני הקהילה כקומונה  לפרנסתם בני הקהילה התפרנסו והעבירו את כול כספם אשר הרוויחו למנהיגם אשר חילק מכסף זה על פי צרכיהם ,כיוון שהם קראו על המשפט שהתנהל בעירם חברו לאנה ונתברר כי צורת אמונתם ומנהגיהם דומים ,החליטו לעלות לישראל ולהתיישב בה

חיזוק למושבה האמריקאנית התקיים בשנת 1896, העולים החדשים מנו כשמונים אנשים וילדים לאחר שהרעיון של העלייה ,קסם לעוד אנשים משיקגו ,שהצטרפו לקבוצה השוודית בעת העלייה בראשם של מנהיגם אולוף הנריק לארסן השוודי , לקבוצה השוודית הצטרפו עוד כארבעים תושבים משוודיה ,שמכרו את רכושם ועלו לירושלים בזכות היותם בני אותו אזור בשוודיה, שממנו הגיעו בני מהקבוצה של אולוף לאמריקה ולאחר מכן לישראל.

חלק מאנשים אלו היו בעלי רקע חקלאי ולכן החלו מיד לפתח את החקלאות והגידולים החקלאיים לרווחת בני הקבוצה ,פעילות זאת גרמה ליצירת משק כלכלי עצמאי ששימש את טובת הקבוצה .

בשנת 1900 הגיעה הסופרת השוודית הנודעת סלמה לגרלף עם חברתה היהודייה סופי אלקן והשתכנו במלון ניו גרנד הצמוד לשער יפו בעיר העתיקה  ,סלמה שהתחברה במהרה לקבוצה השוודית וכתבה את סיפורם לעיקרי אמונתם המשיחית ולחיי היום יום שעל פי תיאוריה,בשני הכרכים שכתבה בשנים 1881-2 חייהם לא היו סוגים בשושנים וכללו גם חילוקי דעות , החלק הראשוני בסיפורה עוסק במקום הולדתם של בני הקהילה בשוודיה בטרם היגרו לאמריקה .

לאחר עלייתה של הקבוצה השוודית מנתה הקבוצה מעל למאה חמישים חברים, שכולם היו אמורים להתגורר במבנה ששכרה הקבוצה הראשונה בעיר העתיקה , מצב קשה של מצוקת מגורים גרם לבני הקבוצה לחפש פתרון חדש למגוריהם בהתיישבות, הפתרון שנמצא היה שכירת ולאחר מכן רכישת מתחם חקלאי מחוץ לחומות של רבאח אל-חוסייני אחד ממבני משפחת חוסייני, השטח ומבנה הארמון לארבעת נשותיו ובנוסף מספר מבנים שהיו שייכים למשפחת חוסייני , כמו ביתו של אברהים חוסייני ממול למבנה ששכרו ,שלמבנה הזה הוסיפו אגף לצרכיהם,מבנה זה נשכר ונקנה מידי אלמנתו של אברהים חוסייני, השכונה כונתה בידי התושבים המוסלמיים שכונת החוסיינים כיום רחוב שכם הרחוב העולה ממול לשער שכם.

במתחמם החדש החלו בני הקבוצה המורחבת להקים מסגרת כלכלית שתאפשר להם להתפרנס

להתקיים ולפעול על פי דרכם הפילנתרופית על פי אמונתם הנוצרית הראשונית,הם פתחו את החקלאות למשק חקלאי שיספק את צרכיהם,שכרו את טחנות הקמח של מושל העיר ופתחו מאפייה בהשתמשם בקמח שטחנו מגידולי חיטה ושעורה שלהם  הם בנו תנור אפיה אפו בו לחמים ועוגות ומכרו את תוצרתם ,פתחו מתפרה ובית אריגה מנולי האריגה שהביאו עמם,לספק עבודה לנשים ביצור מפות וילונות ,שמיכות ושטיחונים וגם את בגדייהם ,תוצרתם העודפת נמכרה לתושבים.

 

בני הקהילה שכרו שטחי אדמה חקלאיים באזור ודי גואז של היום , נטעו כרמי ענבים וכרמי זיתים, זרעו חיטה ושעורה ,את החיטה מכרו ליהודים לעשיית מצות לחג הפסח, בני הקבוצה אף פיתחו משק בעלי חיים של רפת ולולים, לבשר וחלב כולל ייצור גבינות וחמאה, כיוון שנדרשו לרהיטים בנו נגרייה ,מרפדייה ומסגרייה.

 

בין יתר עיסוקיהם היה מלאכת ההוראה ,הם החזיקו בביתם הישן בגבעת זייתא בתוך החומות וניהלו בית ספר שבו למדו בניהם של עשירי המוסלמים ,כמו משפחות נשאשיבי וחוסייני , טיפלו בבית היתומות המוסלמי בעיר העתיקה ועוד.

 

עיסוק נוסף היה לבני המושבה ,איסוף פרחי בר, ייבושם  הדבקתם בספרים וגלויות ומכירתם תחת השם פרחי ארץ ישראל למטרות של איסוף כספים לכלכלת המושבה ,העיסוק בענף אומנותי זה הצריך פתיחת חנות מזכרות ותשמישי קדושה בעיקר מעץ הזית , חנות זאת שנפתחה בשנת 1904 בידי פריננד וסטר המיסיונר הגרמני שאף פתח מפעל לחריטה ויצור מוצרים בעלי אופי דתי מעץ זית ליד שער יפו,בנו פרידריך נישא לאנה ספאפורד בתה של משפחת מייסדי המושבה.

 

כיוון שצליינים רבים מהתבל ,החלו לפקוד את ירושלים ,בביקורם במקומות הקדושים לנצרות , הסבו חלק מהמבנה הראשי ,להקמת אכסניה לצליינים אלו, בהמשך נקרא אמריקן קולוני הוטל ,עזרה גדולה קבלו מהברון יוסטנוב בן המושבה האמריקאנית ביפו ,שהיה בעליו של בית מלון פארק ביפו שיתוף פעולה זה לאכסון אורחי מלונו ביפו ,בעת שהמשיכו בסיורם בארץ ולנו בבית הארחה של בני המושבה האמריקאנית בירושלים.

בין יתר עיסוקם ,יש לתלות בהם את תיעוד ירושלים בסגנון מקורי ושונה מהמקובל ,באוסף הצילומים הרבים מאותה תקופה ,שבה אפילו תיעדו ,את ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בירושלים בשנת 1998 , צילומים אלו שחלקם הפך ליצור גלויות מירושלים והארץ , צילומים וגלויות אלו נמכרו כלחמניות לצליינים ולתושבים הנוצריים מרחבי העולם ,תצלומים של המקומות הקדושים לנצרות, ענף כלכלי זה תרם גם הוא לבני המושבה האמריקאנית ,לאחר הפילוג בקבוצת המושבה ,העביר אולף לרסון בעת שחזר לאמריקה מעל לחמש עשר אלף נגטיבים ממראות ארץ ישראל וממאורעות לידי הקונגרס האמריקאני , כיום האוסף הענק שייך לספריית הקונגרס האמריקאני .

ענפים כלכליים ויצרנים אלו העשירו את קופת המושבה האמריקאנית , הם גם חסכו כספים רבים כיוון שסיפקו בעצמם את צרכיהם, חיי הקומונה שהנהיגו וחלוקת כסף לאנשיהם על פי צרכיהם ,הותירה כספים להתפתחות המושבה ולהכנסת חידושים מודרניים כמו מכשירי הטלפון לירושלים.

למרות מוצאם האמריקאני ,לא שררו יחסים טובים ,בינם לבין הקונסולים האמריקאנים ,בבית הקונסוליה האמריקאנית בירושלים,במיוחד עם הקונסול מריל ,בסרבם לקבל את מרותו ,כיוון שהקונסולים האמריקאנים לא אהבו את הרעיון  הפרסביטריאני, המעט משיחי של אמונת בני המושבה האמריקאנית בירושלים ,שעל פי תפיסתם לא תאמו את האינטרסים האמריקאניים בישראל ובירושלים בפרט.

העימות המתמשך בן בני הקהילה האמריקאנית לבין הקונסולים ,גרם כאב ראש ובעיות בקשר עם השלטונות העותומאניים שנתנו אפשרות בלעדית של ייצוג ושפוט לקונסולים על אזרחי מדינותיהם אשר ייצגו, זכויות אלו של הקונסולים נקראו  זכויות קפיטול ציות.

יש לזכור כי הקונסוליות שלטו ברישום נישואים,ילדים שנולדו,אפשרויות לקבורה , טיפול בנושאי רכישת אדמות והעברות כספים,סכסוך זה וההתנכלות כנגדם, גרם לתביעות משפטיות שונות בישראל ובאמריקה כנגד פעולת הקונסולים , סכסוך זה נרגע מעט לאחר שנת 1906 .

בעת מלחמת העולם הראשונה , בחרו מרבית התושבים בעלי הדרכונים הזרים לעזוב את ישראל, בני המושבה האמריקאנית החליטו להישאר,זאת למרות המצב הכללי הירוד שהייה בארץ והמחסור במזון ,על פי אמונתם ותפיסת עולמם ,בני המושבה החלו להפעיל מוסדות לחלוקת מזון,מוסדות רפואיים,מפעלי עזרה לזולת ולאסוף יתומי מלחמה לבתי יתומים,כל זאת התאפשר בידי השלטון העותומאני ומושל העיר אחמד גמל פשה ,כיוון שבחלק גדול מהמלחמה אמריקה לא הייתה צד פעיל במלחמה.

מצב זה אפשר הגעת אוניות אספקה אמריקאניות לנמלי הארץ , פעילות זאת היוותה מקור חיים חשוב לפעילותם המבורכת,בצינור זה השתמשו בני הקהילה היהודית בעולם להזרים כספים , מזון ועזרה בחלוקה ליהודים שישבו בישראל בעיקר דרך ארגון הגוינט, פעילות זה נתאפשרה גם בזכות הידוק היחסים, הסיוע  והפיוס שחל בקשר עם הקונסוליה האמריקאנית החל משנת 1906 .

פעילות בני המושבה האמריקאנית בירושלים כללה גם עזרה לבני העדה המוסלמית בעידודם של השלטונות ובעזרה כספית אף של השלטונות העותומאניים ,צלמי בני המושבה הוזמנו לצלם את חיי התושבים בעת המלחמה ואף צילמו באזורי הקרבות והלחימה, בין הצילומים המפורסמים ישנם צילומי מכת הארבה שהשמיד יבולי חקלאות רבים בשנת 1915 .

לאחר הצטרפות אמריקה למלחמת העולם הראשונה , המליץ הקונסול האמריקאני לנטוש את הארץ, אך בניט הקהילה האמריקאנית החליטו להישאר ובזכות פעילותם לטובת הכלל וסיועם לקהילה המוסלמית, לא רדפו השלטונות את בני הקהילה למרות שהיו נתיני אויב מבחינתם.

לאחר סיום התקופה העותומאנית והתחלת השלטון המנדטורי ,מצאו בני הקהילה במושבה שפה משותפת עם השלטון החדש,צלמי המושבה הוזמנו לתעד אירועים ופעילויות של אנשי שלטון המנדט

בישראל ובירושלים בפרט,הם צילמו גם את מפעלי ההתיישבות היהודיים בארץ ישראל, פעילות צילומים אלו כללו גם את הארצות הסמוכות לישראל ,האוסף הועבר לספריית הקונגרס האמריקאני.

כמו כול רעיון ובסגנון של היהודים שכאשר שני יהודים נפגשים מוקמות שלוש מפלגות, החלו בני הקהילה האמריקאנית לאחר שמקימי המושבה המייסדים החלו להתפוגג , בני הדור החדש השני ,לא אהבו את סגנון החיים ,על פי אמונת המייסדים ,שכללה שלטון אבסולוטי של בני משפחת ספאפורד מייסדי בקהילה והחלו למרוד,לקראת שנות השלושים דרשו צעירים אלו כי הרכוש יחולק ולא יהיה שייך לכלל והחלק החשוב בסירובם להתבודדות והאיסור על הנשואים  על פי אמונתם ריב שהחל בשנת 1904 ,ורצונם לבטל את ההתבודדות מפני שאר התושבים בירושלים שאינם שייכים לאמונתם .

הצלם אריק מטסון בן הקהילה החליט לפרק את ענף הצילום מהקהילה ולפתוח עסק פרטי משלו תחת השם שירות הצילום של מטסון , לצורך זה עזב ופתח חנות צילון במלון פאסט מחוץ לחומות העיר העתיקה.

 

כתוצאה מן הויכוחים החלו משפטים בבתי הדין לבעלות על הרכוש בין יורשי  משפחת ספאפורד בראשה של גברת לינדר לבין ה.וופסטר שהיה מנהל המושבה בעת ההיא, את לינדר ייצג דר אלייאש היהודי ואת וופסטר יצגו  עורכי הדין הורוביץ ודר זמורה לימים השופט.

בתביעתה טענה לינדר כי רכוש הקהילה הינו הקדש של צדקה ולכן לא ניתן למוכרו או לעשות בו שימוש,כיוון שפירותיו של מימוש הרכוש מיועד לכלכלת זקני הקהילה , במאי 1930 הסתיים המשפט בבית הדין העליון,החלטתו של בית המשפט הייתה לדחות את טענת לינדר ,כיוון שהעובדה שבני הקהילה הזקנים מתכלכלים מפירות הרכוש ,איננה מהווה הקדש של צדקה.

לאחר מלחמת העולם השנייה התפוגגה האמונה הראשונית של בני הקהילה והיא התפרקה וחדלה להיות קהילה דתית משיחית שורשית שלשמה הוקמה, במקום נותרו חברי קהילה בודדים ולאחר מלחמת השחרור נותרו בני הקהילה שנותרו בחלק הירדני של ירושלים,כיוון שהיו בני המערב וחסרי אמונה כבתחילה נטשו הנותרים בשנות החמישים של המאה התשע עשר את המקום וחזרו לאמריקה.

בית הארחה ששימש את הצליינים בהמשך נקרא אמריקן קולוני הוטל בתחילת דרכו ושמיקומו היה באזור שער מנדלבאום , ליד המעבר היחידי עם ירדן בישראל , המלון נמצא בבעלות ברטה וסטר ספאפורד ,בתם של אנה והוריישו ספאפורד ובעלה פרידריך וסטר,שהיה בנו של פריננד וסטר מסיונר גרמני לותרני שעלה לישראל בסוף המאה  .
 
לאחר מלחמת ששת הימים הורחב שופץ והפך למלון בוטיק ששמו יצא למרחקים בעיקר בזכות גינתו המפורסמת , בחירת העיתונאים הזרים כמשכנם והזהות הבין לאומית שהקפיד לשמרה.

מעט על המלון

מבנה המקיף חצר פנימית מרוצפת אבן במרכזה מזרקת מים שמסביבה ערוגות פרחים , למבנה מרתף בעל קמרונות,שמשמש כיום כבר משקאות האוסף אליו ידוענים ותושבים זרים כולל עיתונאים

למבנה הוספו אגפים חדשים על המקוריים,גניו טופחו וגדלו,למרות הוספת האגפים החדשים והוספת מתקנים מודרניים הקפידו הבעלים על שמירת הסגנון והמבנה המקוריים בהוספת קשתות  קמרונים,תקרות מעוטרות וריצוף בהתאם, בקיר הכניסה למלון תלויות תמונות של גדולי ושועי עולם שלנו או בקרו במלון.

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור