דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

בית עמנואל ארנסט ברייש הטמפלרי ביפו

 

בית חצר היהלומים אשר למשפחת ברייש,הבתים והחצר בפינת הרחובות בר הופמן ואורבך, מול בית ידידות מיין המושבה האמריקאנית.

אבי המשפחה הראשון שהתיישב בארצנו בתחילה בגפו,בעקבות הגעת בני כת הטמפלרים במושבות בישראל היה עמנואל קראל ברייש שהקים ארבע דורות של משפחתו בארץ עד אשר גורשו בשנת 1947-8.

כאשר הגיע לישראל ,התיישב הסב עמנואל קרל ,במושבה בחיפה ורק בשנת 1869 ,הגיע למושבה הטמפלרית ביפו ,על חורבות המושבה האמריקאנית ,שהוקמה בשנת 1866 , ונעלמה בשנת 1867-8 ,לאחר שאנשי המושבה האמריקאנית מכרו את בתיהם אשר הקימו במושבה ביפו, לבני הכת הטמפלרית בפרוטות.

הסב עמנואל קרל רכש חמשה בתי עץ מידי האמריקאנים , עם שותף במושבה ביפו,לאחר שרכש את הבתים במושבה האמריקאנית , חזר לגרמניה ,על מנת להביא את משפחתו המורחבת לישראל, בעלייה זאת הביא את בניו עמנואל ארנסט ומשפחתו כולל בנם היינריך , אחיו פאול קונרד ברייש ומשפחתו,אשר התיישבו במושבה וילהלמה – בני עטרות של היום.

הגדילו לעשות עמנואל קרל ובניו ורכשו חלקה נוספת גדולה ביפו בשנת 1874 ביחד עם חלקות חקלאיות נוספות באזור רמת גן , על חלקתם החדשה ביפו הקימו בני משפחת ברייש מבנה מאבן כורכר מקומית ,בצמוד למבנה העץ עם גג הרעפים , המבנה בן הארבעה מפלסים ,כלל גם : מרתף עליית גג ומרפסות היקפיות מסביב למבנה מבנה העץ בחזית המבנה , אשר בעת הרכישה ניצב על החלקה ונבנה בידי התושבים האמריקאנים .

שני המבנים, בעלי שתי קומות ומבנה האבן בן הארבע קומות ,שבחזיתם חצר גדולה עם באר במרכזה, מבנה העץ שניצב ממול לבית ידידות מין נקרא בית הקשתות ,בחזית שני המבנים ,שבעבר חוברו במרפסת התחתונה ,יצרו בעמידתם את האות ריש, המבנה הישן והחדש  שימשו כביתו של הסוחר עמנואל קארל ברייש ומשפחתו.

המבנים בני המאה חמישים שנה שבשבעים השנה האחרונות ,עברו גלגולים רבים ושנרכשו בידי יזמים,שהחליטו לאחר שישוקמו מפגעי הטבע והזמן אשר גרמו לחלקים ממנו חיצוניים ופנימיים להיחרב, לבנות במקום מספר יחידות מגורים מודרניות לבעלי כיסים עמוקים.

פרנסת המשפחה ביפו

פרנסת המשפחה התבססה באותה העת, על עסקי המסחר בחומרי בנייה בחנותם, משפחה הייתה אחת מהיבואניות הגדולות בארץ ובעלי הזיכיון לרעפי מרסי מצרפת,מיד שקיבל את הזיכיון השיט שלוש אוניות מפרש עמוסות רעפים לנמל יפו, רעפים אדומים אלו מככבים על בתי הטמפלרים במושבות בארץ, סניף נוסף לבית המסחר שלו הקים ברייש בחיפה בעזרת סוכנו אברהם דיק.

באותו הזמן היה היבוא של נייר-סיגריות כעין מונופולין בידי הסוחר הגרמני היפואי ברייש , שהדפיס על המעטפות של פנקסי נייר-הסיגריות לשם תעמולה גרמנית את השיר הלאומי הגרמני "וואכט אם רהיין".  

הופעת גגות הרעפים בישראל ובמיוחד, קשורים לבעלי מקצוע הבנייה הטמפלרים , אשר השכילו להכניס את הבנייה המודרנית האירופאית לישראל ,בנוסף לחורף הנוראי שפקד את ישראל בשנת 1874 ,חורף זה היה משופע בכמויות שלג וגשמים שגרמו לבתים הלא מתוכננים להיהרס , גגות שטוחים דלפו מים , והמודל של הבנייה הנכונה הטמפלרית האירופאית ,עם גגות משופעים מכוסים ברעפים בבתים הטמפלרים,  גרם לתנופת יבוא רעפים וחומרי בנייה ולהקמת מפעלים לחומרי בנייה וברזל כדוגמת משפחת וילנד בתחנת הרכבת ביפו.

בשנת 1917 בעת שנכבשה הארץ בידי הבריטים מידי התורכים, גורשה המשפחה למצרים , כדין אזרחים גרמניים נוספים כולל חלק מהכת הטמפלרית בישראל,חלקם בילו במחנה מעצר או בכלא,לאחר המלחמה חזרו בני משפחת ברייש לבתיהם בישראל , שיקמו את עסקייהם ואפילו התרחבו ,עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ,שאז נעצרו בי כת הטמפלרים,אזרחים ממוצא איטלקי כולל אנשי כמורה ונזירות .

אנשי כת הטמפלרים גורשו בעיקר לאוסטרליה , חלקם המועט הוחלפו באזרחים יהודיים בעלי אזרחות גרמנית , לאחר שהוגלו ונאסרה עלייהם החזרה ,בעקבות נהיית חלקם אחר התורה הנאצית במדינת היהודים ישראל,בני המשפחה לאחר מלחמת העולם השנייה התפזרו ברחבי העולם .

אגדה טמפלרית הקשורה לבני משפחת ברייש

לפני שנים ספורות,  נתגלה בחצר ביתו של הצייר אהרון כהנא ברחוב אבא הילל ברמת גן , מצבה מאבן בזלת שחורה שעלייה חרוטות המילים : היינריך ברייש 1882-1922 , שהייה בנו הצעיר של הסוחר הטמפלרי עמנואל ארנסט ברייש ,שעסקיו וביתו היו ביפו ועבודתו יבוא ויצוא של סחורות.

ישנן מספר סברות לגורם למותו של היינריך ברייש ,יש הטוענים כי נהרג בתאונת דרכים בעת שסייר באחת מחלקות המשפחה באזור רמת גן,יש הסוברים כי הוא נקבר בבית הקברות של המושבה שרונה,וכאשר הועברו שרידי המתים ,של כת הטמפלרים ,ממתחמי הקבורה במושבות בארץ ורוכזו בבית הקברות הטמפלרי בירושלים ,הועברו גם שרידיו לשם.

כיוון שבני הכת בביקורם השנתי לאזכרה השנתית שנערכת אחת לשנה בידי צאצאיהם ,בין החודשים מרץ-מאי בכול שנה , נודע להם על המצבה ועיריית רמת גן וקריית המוזיאונים בעיר הסכימו להעביר את המצבה לבית הקברות הטמפלרי הירושלמי.

אחרית דבר

מתחם היהלומים או כפי כפי שהוא נקרא בשם בית הקשתות ,המבנה היה בידי עיריית תל אביב נמסר בתחילה לידי חברת עמידר על מנת לשקמו,אך עמידר מכרה את המבנה ליזמים פרטיים, אלו כנראה ,החלו מיידית לבצע בשטח עבודות שיפוץ ובהקמת פיגומים ,כנראה ללא אישורים ופעילות על פי חוקי השימור שנקבעו בפרוק חלקים שנועדו לשימור, אי לכך מונה לאחר התערבות משטרתית צוות פיקוח עירוני לעבודות השיקום והבנייה,לצורך המשך העבודה ,בפועל נדרשת עבודת תמיכה מסיבית לשרידי המבנים ,כיוון שהעירייה הכריזה עליו כמבנה בסכנה , אי לכך נעצרה עבודת השיקום.


 
 
 
בניית אתרים - שרקור