דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

המושבה האמריקאנית ביפו

 

יש הקוראים לשכונה השכונה האמריקאנית – הטמפלרית גרמנית – ואלהלה שהגיעה מהמלה הנורדית שפרושה היכל המתים הגיבורים – ממקום שבו מתכנסים וחוגגים.

השכונה ממוקמת בין שכונת פלורנטין של היום לבין העיר יפו , שני רחובות ראשיים בשכונה והם : רחוב אורבך ורחוב בר הופמן הקטן יותר והאנכי והיוצר את סימן הצלב .

קדמה להתיישבות האמריקאנית הזאת ביפו ,

ההתיישבות המיסיונרית החקלאית אמריקאנית חקלאית ,הקשורה למושבה החקלאית של קלורינדה מינור האמריקאנית ,שעמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,שראו בהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ ולעבדה תחת הנצרות,בנוסף האמינו בני הקבוצה כי יש לכבד את יום השבת למנוחה .

הגעתה לארץ קשורה למנהיג וילאם מילר שחזה כי העולם ייחרב עוד בשנת 1844, כיוון שבחלוף תאריך זה ,לא התגשמה אמונתו ,התפוררה עדת מאמיניו לאור האכזבה,אך אצל קלורינדה מיינר כישלון זה הנבואי חיזק את אמונתה, למציאת מקום להנחלת הרעיון הנוצרי בארץ ישראל.

לאחר שעו לארץ דרך הנמל ביפו , החליטו הקבוצה מפילדלפיה ,להתיישב בישוב הערבי ארטס באזור בית לחם , רעיונה הייה ללמד חקלאות את תושביה היהודיים של הארץ ,על מנת להנחיל להם את השיבה לעבודת האדמה ולעבודה יצרנית על מנת שלא יתרגלו לחיות מכספי תרומות – כפי שאנו קוראים כספי החלוקה של יהודי הגולה לתמיכה לקיום ליהודים שגרו בישראל ובירושלים ,צפת וטבריה בפרט.

בזכות אמונתה זאת התיישבה בכפר הערבי ארטס ,תוך חבירה ליהודי המומר יוחנן משולם להקמת התיישבות חקלאית שתשמש כדוגמא לחוות חקלאיות נוספות, חיבור זה ליהודי המומר לא צלח והשותפות התפרקה, ולכן עברו בני הקבוצה בראשות קלורינדה מיינור לעיר יפו .

את הקבוצה הוליכה האמריקאנית קלורינדה מינור בראש קבוצה ,אשר הגיעו עמה באוניה בשנת 1852לנמל יפו , חברו לרעיון הקמת החווה קבוצה שהגיעה מגרמניה בעיקר בני משפחת סטייבק שהגיעו בשנת 1849 , הקהילה הגרמנית של סטייבק  ,התחילה את דרכה בעיר ירושלים ,לאחר עלייתם לארץ ועברה בשנת 1851  לעיר יפו.

שתי קבוצות הנוצרים הפרוטסטנטיים האמינו כי בזכות התיישבותם בארץ הם יקרבו את הגאולה,למעשה רק בשנת 1855 הצליחה לרכוש את האדמות בדרום תל אביב, על אדמה זאת הוקמה חוות הר התקווה.

כרגיל תושביה הערביים של סביבתם, בעיקר מהכפר סלמה,( מוכר ממלחמת השחרור),לא קבלו אותם ברצון והחלו להתנכל להם ,נוספו לבני הקבוצה, המחלות שגופם לא חושל כנגדם כמו המלריה ובסוף 1855 בעת שמייסדת החווה והעלייה קלורינדה נפטרה ,נטשו רובם את הארץ וחזרו לאמריקה.

בשטח החווה נותרו שלוש משפחות שהורכבו מנישואים שנעשו בין שתי הקבוצות של משפחת סטיינבק ומשפחת הכומר דיקסון מהקבוצה האמריקאנית ובני משפחת הכומר דיקסון, בשנת 1858 התנפלו השכנים הערבים על החווה , שדדו ,אנסו ורצחו , בנקודה הזאת לחצה הקונסוליה האמריקאנית על השלטון התורכי , כתוצאה מלחץ זה נעצרו מספר ערבים ונידונו למאסר.

מעשה ההתנפלות והרצח בחוות הר האושר ,גרמו לנשארים בחווה לארוז את מיטלטליהן ולחזור לאמריקה ובזאת נגוז החלום הראשון להתיישבות אמריקאנית באזור, השטח ננטש ובשנת 1942 הוקם על שרידי החווה בית הספר לילדי תושבי שכונת התקווה בתל אביב, שריד אחד נותר בחצר בית הספר עץ שקמים , יש הטוענים כי שמה של שכונת התקווה ניתן לה משמה של ההתיישבות הר התקווה.

ניסיון אנגלי לחווה חקלאית מיסיונרית

היה בהקמת חווה חקלאית לדוגמא בשנת 1865 ,של אייזקס הנוצרי שהיה שליח המיסיון מאנגליה, שנקראה חוות מודל פארם ,מטרת הקמת החווה החקלאית הייתה להעסיק תושבים יהודיים ולשכנע אותם להמיר את דתם ,כיוון שהיהודים לא הגיעו ,נכשל הרעיון והחווה ננטשה , כיום שוחזרה מבנה החווה החקלאית בידי חברת חשמל שחצר משרדיה בתל אביב.

 

תחילתה של המושבה האמריקאנית ביפו

סיפורם של המתיישבים האמריקאנים ,מתחיל בשנת 1865 ,כשנה  לפני שקבוצת הנוצרים המורמונים ,הגיעו לישראל לצרכי עלייה,מייסד הכת גורג אדמס וחברו אייב מקנזי ערכו סיור מקדים בישראל , בעת הביקור בחלקה הצפוני של העיר יפו מצא חן בעיניהם פרדס שהיה מחוץ לחומות, אדמס פנה ליהודי מומר הרמן לוונטל שהיה בדרכו למינוי כקונסול אמריקה בישראל , פנייה זאת הייתה לרכוש דרכו את הפרדס על מנת שיוכל להביא את הקבוצה להתיישבות, הכסף נמסר ואדמס הפליג להביא את מאמיניו.

בהגעת ספינת המפרש נלי ציפין בשנת 1866 לאחר מלחמת האזרחים האמריקאנית ,שעל סיפונה הפליגו קרוב למאה שישים נוצרים מורמונים בני כנסיית המשיח ,אוהבי ארץ ישראל ממדינת מיין בארצות הברית, בראש במאמינים ניצב יוזם וסוחף הרעיון להתיישב בארץ ישראל היה ראש קהילת משיח גורג אדמס .

על גבי הספינה הועמסו ציודים וחומרים שלדעתו יהיו נחוצים להגשמת ההתיישבות בישראל,הציוד כלל צריפי עץ חלקם בני שתי קומות, מבני צבור , ציוד חקלאי וזרעים, ציוד רפואי , בין המתיישבים היו בעלי מקצועות חופשיים, מורים ובעלי מלאכה .

כאשר הגיעה הספינה לנמל יפו , קידם המומר היהודי הרמן לוונטל  את פניו של אדמס ובפיו בשורה קשה , שכיוון שהשלטון התורכי אסר למכור אדמות מחוץ לחומות העיר לתושבים שאינם מוסלמים , לא הצליח לקבל את הרישיון לרישום הקרקע על שמם של בני הכת,אדמס שהבעיה הונחה על סף דלתו , הסתיר את האמת המרה ממאמיניו.

הוא החליט על הקמת מחנה זמני על חוף הים עד שיוכל בדרך כול שהיא לפתור את הבעיה,למחנה הזמני העבירו בני הכת את הציוד, הבעיה החריפה כאשר מחוסר מידע מיקום המחנה הזמני היה ליד בית הקברות שהוקם לקבורת חללי מחלת הכולירע שפגעה קשות באנשי יפו, קרבה זאת לבית הקברות גרם לפטירת שלוש עשר מחברי הקהילה במהלך החודשים הראשונים להגעתם,אך מותם של אלו ,עדיין בשלב הזה ,לא מנעו מיתר בני הקהילה האמריקאנית הנוצרית, מלהקים את מבני העץ ולנסות להקים את ההתיישבות במושבה האמריקאנית באזור יפו.

בתקופת זמן קצרה הצליח הרמן לוונטל לרכוש חלקה בקרבת מקום, כאשר השתמש בטריק של רישום החלקה ,על שמו של נתין מוסלמי, בני הכת החלו בבניית שכונתם ,תכנון הראשוני כלל את רחוב אורבאך של היום,ורחוב מקביל קצר , שני הרחובות יצרו את צורת הצלב, מהירות הבנייה כללה כעשרה מבנים ראשונים מעץ רובם בני שתי קומות,מבנה אחד נבנה מאבן, הבנייה כללה חנות מצרכים ומרכז ההתכנסות העדתית, בהמשך נבנה מבנה בן שלוש קומות בידי האחים דריסקו למטרת בית מלון שנקרא גראנד הוטל , לאחר רכישתו בידי הטמפלרים בשנת 1870הוסב שמו למלון ירושלים.

תלאות הקהילה האמריקאנית לא חלפו אלא העצימו , בניסיונם להקים אזור חקלאי החלו המתיישבים להתמודד עם מעשי שוד של שכניהם הערביים,לחץ השלטונות העותומאניים בנושאים מנהל ,גם כספם של בני הכת אזל, נתווסתו להם סכסוכים פנימיים,לאורך ציר הזמן המחלות המשיכו להכות באנשים שגופם לא חושל להלחם בתנאים הקשים של התברואה בארץ, כחומר נוזלי לבערה , נסתבר כי מנהיגם גורג אדמס התמכר לטיפה המרה בנוסף להטפותיו והבטחותיו הריקות מתוכן כנביא שקר בפני אנשיו.

 

קשיים בירוקרטים, סכסוכים שפרצו בין המתיישבים לבין עצמם, מחלות ומגיפות שפקדו אותם ויבול מועט מהמצופה, הביאו עד מהרה את מרבית המתיישבים לקשיים כלכליים ולחצים שלא יכלו לעמוד בהם, ומרביתם חזרו למולדתם בשנים 1867-1868, בתוכם אף אדמס עצמו. אחרון המתיישבים שנשאר במושבה היה רולה פלויד, שהביא עמו כרכרה מאמריקה, ופתח סוכנות משגשת של תיירות והובלה. הוא נשאר בארץ עד מותו, וביתו נמצא היום, ברחוב בר-הופמן 17.

 

אנשי הקהילה בשנים 1867-68 ,החלו לעזוב ובייאושם מכרו משפחות המתיישבים את רכושם בסכומי כסף מגוחכים על מנת שיוכלו לרכוש בכסף כרטיסי נסיעה בחזרה לביתם באמריקה ,בין העוזבים היה מנהיגם אדמס, מעט מבני הכת נשארו בארץ ,בין הנשארים שנחשב לחלוץ מורי הדרך בישראל רונה פלויד הקבור בבית הקברות המשיחי במושבה הגרמנית בירושלים, בעת שהגיעו לישראל בני הכת , רונה פלויד הביא כרכרה להסעת צליינים בין יפו לירושלים, אלא שהדרך לעגלות וכרכרות לירושלים נבנתה שלוש שנים לאחר הגעתו לישראל, אך הוא הצליח להגיע לירושלים הראשון עם כרכרתו שנה לפני שהסתיימה הדרך לירושלים בימי התורכים,ביתו של רונה פלויד קיים עד היום ברחוב בר הופמן 17, בהמשך דרכו חתם על הסכם תיירות עם חברת קוק והיה סוכנה בארץ, עד אשר פרש מהם והקים סוכנות פרטית לתיירות והדרכה לאתרים נוצריים בארץ ישראל כולה.

התחלת המושבה הטמפלרית ביפו

הרכוש של בני הכת במושבה האמריקאנית ,נמכר למומר פטר מרטין מצלר הגרמני פרוטסטנטי , והוא מכרם למנהיגי בני הקהילה הטמפלרית ביפו,  כריסטוף הופמן ושותפו לתפקיד דוד הרדנג ,תושביה החדשים של השכונה הטמפלרים שיפצו את השכונה והפכו אותה לדוגמה כדגם שאר המושבות שלהם בישראל , מכירת רכושם של האמריקאנים לטמפלרים ,העניק להם את המימון לכרטיסי חזרתם לאמריקה .

שיפוץ השכונה בידי הטמפלרים כלל עד שנת 1881 : חומה מאבן שהקיפה את השכונה  , בחומה נקבעו שני  שערי כניסה ,שננעלו לעת ערב,עוד הוקמו בשכונה מנסרה, בית בד, בית חולים ובית מרקחת,בתי מלון ואכסניה , כמו כן הוקמו בשנת 1870 , על פי הסברות תוכנן בידי האדריכל תאודור זינדל , בית עם ,בית ספר ופנימיה לתלמידיו ממושבות הטמפלרים בארץ בשטח שרכשו בקרבה למלון ירושלים ,עוד הוקמו במושבה קרוב לשלושים בתי מגורים רובם מאבן, חלקם מהצריפים שנרכשו מבני הכת הנוצרית מורמונית, הטמפלרים נתנו שם למושבה וקראו לה ואלהלה .
 
בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 , הבריטים ששלטו בישראל אסרו את הטמפלרים בישראל ,בתור נתיני אויב, ובמהלך המלחמה , הבריטים העבירו אותם לאוסטרליה , לימים בהסכם השילומים עם גרמניה לישראל ובנוכחות נציגי הטמפלרים בישראל נמסרה להם המחאה על סך 30 מיליון דולר לכיסוי כל רכושם של הטמפלרים בישראל.

תהליך שימור השכונה ושיפוצה החל בשנת 2009 .

 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור