דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

תחנת רכבת יפו מתחם מנשיה שערי צדק

 
בספטמבר 1892 נחנך קו הרכבת בין ירושלים ליפו,בטקס הפתיחה בתחנת יפו היו המושל התורכי ונכבדים רבים , אמנם רישוי להקמת קו הרכבת ניתן כבר בשנת 1888 לידיו של יוסף נבון ביי ושותפיו הירושלמיים הבנקאי ובעל הבנק פרוטיגר   חבר אליהם המהנדס גורג פראנגיה שתכנן את קו המסילה והמבנה , אשר הזדרז למכור לאחר שנה את הזיכיון לחברה צרפתית והיא זאת שהקימה את הקו .
מעט על שותפו של נבון ביי - יוהנס פרוטינגר
אשר עלה לירושלים בשליחות הכת בשנת 1862 , הבנקאי היה שייך לכת שנקראה בעלי מלאכה והייתה תחת השפעת של כומר הכת פרידיריך שפיטלר, על מנת לשמש כסגן מנהל הבנק המיסיונרי שעזר לעסקים בירושלים ללא כוות רווח , אך כיוון שהוא ומנהלו לא הסתדרו נחלק הבנק לשתי מגמות ,את מגמת המסחר המשיך לנהל מנהל הבנק אך את הבנקאות הרגילה ניהל סגנו יוהנס פרוטינגר, לאחר שראה חיל בעסקיו הצליח יוהנס לשלם את חובותיו לאגודה המיסיונרית של שפיטלר השווצרי ורכש את הבנק לעסקיו הפרטיים כבנק פרוטינגר , בשנת 1874 התקבל לעבודה בבנק היהודי יוסף נבון הירושלמי , בזמן קצר חבר נבון למנהל הבנק והפך לשותף בבנק ביחד עם שלום קונסטרום, שני השותפים החדשים החלו להשפיע על פרויטנגר להשקיע בקניית קרקעות בעבור גלי העלייה היהודית לישראל בתחומי ירושלים, כמו כן קנה נבון מהשלטון העותומאני את זיכיון הרכבת לירושלים מנמל יפו ובמימון הבנק סללו את המסילה לירושלים, אך קשיים כלכליים גרמו הפסדים בסלילת קו הרכבת והזיכיון נמכר לחברה צרפתית .

התחנה היפואית הוקמה במתכונת דומה לתחנה הירושלמית, רציף לנוסעים מתחת לסככה נתמכת בעמודי ברזל , אולם המתנה וקופת כרטיסים , ליד התחנה הוקמו מחסני אחסנה , נטעו עצים שמהם נותרו מספר דקלי ושינגטוניה ,פיקוס ועצי תות, בשנת 1902 ,משפחת וילנד הטמפלרים הקימה במקום מתחם משלה כולל בית מגורים,בית חרושת ורציף אחסנה .

אורכה של המסילה שנבנתה הייתה קרוב לשמונים קילומטר,לצורך הקמתה נבנו קרוב למאה שמונים גשרונים,בדרכה עצרה הרכבת בתחנות העיר לוד ורמלה .

סיפורה של משפחת וילנד הטמפלרית

אבי המשפחה הוגו וילנד ואשתו סופי עלו לישראל בשנת 1900 , הם התיישבו במושבה יפו שכונת מנשיה של היום , בשנת 1902  אבי המשפחה הקים במתחם תחנת הרכבת, בית חרושת למוצרי בנייה מבנה בן שתי קומות מלט ,רעפים, ברזל מגוולן,מעקים , מדרגות , אביזרי חקלאות כמו צינורות ומרצפות צבעוניות ומעוטרות ,כול זאת על מנת לספק פרנסה למשפחתו.

את בית החרושת ביחד עם שני בניו, הקים בשטח תחנת הרכבת ביפו ליד שכונת וילאהלמה השכנה , כול זאת על מנת להוביל את הסחורה שיצר לבתים הנבנים בירושלים ובשאר המושבות ובעיקר על מנת להסיע את הסחורה לנמל יפו על מנת לייצאה לאירופה בעיקר.הגדיל הוגו לעשות ובנה את ביתו ליד בית החרושת בתחנה, תחילה כמבנה בן קומה אחת שחובר למבנה עותומאני במקום ובשנת 1906 הפך המבנה למבנה בן שתי קומות, את הקומות הקיפה הגזוזטרה,שנמחה בעמודי תמיכה מבטון 

התושבים הצמידו את הכינוי הווילה למבנה , קירות המבנה עוטרו בציורי קיר שונים.כאשר שיפצו את 16 מבני התחנה ותחנת הרכבת הישנה , בשנה האחרונה על מנת להפכם לפנינה תיירותית ,שופץ גם בית המשפחה עד כמה שאפשר , לאחר שכוחות הזמן וטבע עשו את עבודתם , נעלמו הגזוזטראות מהעץ , המבנה חופה בטיח ונתווסף למבנה המגורים גרם מדרגות חיצוני.

בחלק התחתון של המבנה מיד לאחר חדר המבואה נכנסו לחדר האורחים שעל פי תיאוריה היה גדול ומרשים , שלושה חלקים היו בקומת הקרקע ,את מרצפות הבית עיטרו מרצפות בית החרושת שלהם,החלק העליון שימש כחדרי שינה למשפחה, בחזית המבנה הייתה גינה שהפרידה בין המפעל לבית המגורים .

חצר המפעל שימשה גם כשטח אכסון לסחורה המוגמרת שנשלחה בתובלת הרכבת ללקוחות בארץ ולאוניות למשלוח הסחורה לאירופה, מהמסילה הראשית של התחנה יצאה שלוחה לחצר המפעל ששם הועמסו הסחורות .בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1917-22 הוגלתה המשפחה בידי השלטון הבריטי למצרים ,

לאחר שהותר להם לחזור ,חזרו חלק מבני המשפחה וגרו בביתם והפעילו את בית החרושת ואף פתחו חנות לממכר ותצוגה של הסחורה שיוצרה , כשנתיים לאחר שחזרו מהגלות.החנות הוקמה בחצר המפעל בין המפעל לבית המגורים בני המשפחה המשיכו במגורים וביצור במפעל עד שנת 1941 , אז נעצרה המשפחה הטמפלרית והוגלתה לאוסטרליה .

ספור גשר שלוש      

כאשר הניחו את פסי המסילה בעת ההקמה ,באזור נווה צדק של היום יצרו בקע למעבר הפסים, לימים כאשר עברה משפחת שלוש לשכונת נווה צדק , כעשרים שנה ,לאחר הנחת המסילה בבקע, נהג אהרון שלוש ,לחצות מדי יום בכרכרתו הרתומה לסוסים , את הבקע על מנת להגיע לעסקיו ביפו, באחד מימי החורף כאשר חצה את הבקע ,התהפכה כרכרתו של אהרון שלוש והוא נפצע, שמע זאת המושל התורכי ופקד להקים גשר לכבודו של שלוש, גשר זה קיבל את שמו של שלוש, כאשר הגיעו הבריטיים לישראל והשתמשו בקטרים גבוהים יותר מהקטרים התורכיים, הוגבה הגשר על ידם על מנת לתת מעבר גבוה יותר מעל למסילה הרכבת, בעת שהוקמה המדינה והמסילה חדלה לפעול , פורקו פסי הרכבת , אך הגשר נותר ומתחתיו חניון לרכבים .

מסלול קו הרכבת חצה את תל אביב לאורך רחוב הרצל ,זמן הנסיעה נשאר כשם שהיום כמעט שלוש שעות ויותר , כמו שנשאר עד היום, אגדה ירושלמית מספרת על נהג קטר בנסיעה לירושלים שראה אדם הולך רגלית לצד המסילה בקרבה לירושלים , נהג הקטר ,פנה לאדם ואמר לו ,עלה על הרכבת אני אקח אותך, תשובת הולך הרגל הייתה : תודה אני ממהר לפגישה מוסר השכל רגלית אגיע יותר מהר.

מעט על נווה צדק ,מיקומה של תחנת הרכבת      

השכונה היהודית הראשונה ,שהוקמה בשנת 1887מחוץ לחומות העיר יפו ,למרות גילה המופלג יחסית לתל אביב, אפילו המבנה המעניין , של שילוב הסגנון המזרחי והאירופאי , בבתיה של השכונה לא זכתה השכונה לעדנה , אלא רק בשנים האחרונות כאשר החלו לשמרה ולשפצה.

 

העיר יפו הוחרבה בשנת 1799 בידי צבא נפוליאון בעת כיבוש הארץ, בשנת 1820 החלה העיר להשתקם וחומותיה שופצו, כיוון שכך עברו מספר משפחות יהודיות לעיר והקימו בה קהילה קטנה יהודית, כיוון שהעיר שופצה בתחום החומות נבנו בה סמטאות צרות , התנאים הסניטריים היו גרועים הוקמו בסמטאות בתי חמר ,שבהם שכנו התושבים לצד חיות הבית ,תחת כיפת גג אחת, יש וכינו את העיר באותה תקופה עיר הנבוט, על נוהגו של מושל העיר התורכי להכות את התושבים בנבוט.

 

חמולת אברהם שלוש שעלתה לישראל בשנת 1839ומנתה כמאה וחמישים נפשות  ,עלו בדרך הים לחיפה ומשם, לאחר טביעת אחת מסירות האוניה, בעת ההורדה של המשפחה לחוף, בטביעה זאת מתו שנים משלושת ילדיו של שלוש, המשפחה גרה בתחילה בחיפה ולאחר מכן בשכם ולבסוף נקלטו ביפו,בעת החזרה של היהודים לעיר.

 

לאחר המעבר לעיר הלך לעולמו אברהם שלוש , בנו אהרון החל לעסוק בצורפות וחלפנות, כיוון שצבר כסף מעבודתו החל לרכוש אדמות מצפון לעיר יפו כיוון שחש כי המקום הצר בין החומות יביא את הצורך לצאת ולהתיישב מחוץ להם.

 

כאשר החלו יהודים רבים בגלי העלייה במאה ה 19 ,להתיישב ביפו בעת שחידשו את מגורי היהודים ביפו , כתוצאה מההתיישבות במספרים גדולים בעיר יפו נוצרה צפיפות ולכן נוצר הצורך למתיישבים היהודיים, לצאת מחוץ לחומות ולהקים את שכונת נווה צדק האדמות שנקנו בידי אהרון שלוש ביחד  עם שמעון רוקח שהקים את אגודת עזרת ישראל בשנת 1887, על מנת להקים שכונה מרווחת ליהודים מחוץ לחומות יפו , השכונה הוקמה לצד הדרך שהוליכה מיפו לעיר שכם , כיום הדרך היא רחוב אילת ביפו .

 

התהליך של יציאת היהודים מבין החומות ,גרם גם להקמת שכונות ערביות בדומה לשכונת נווה צדק, אחת השכונות הערביות שהוקמו נקראה מנשייה , הקמת העיר תל אביב, עשרים ואחת שנה לאחר מכן ,האפילה על שכונת נווה צדק והשכיחו מעט את עברה

 

בעת מלחמת העצמאות שימש קו הגבול בין השכונות לקו לחימה שכתוצאה ממנו נגרמו נזקים לשתי השכונות, גל העולים למדינה לאחר הקמתה והצורך ליישובם במהירות, גרם לגורמים המיישבים להכניס עולים חדשים למבנים שנותרו על תילם בשתי השכונות , עולים אלו שהיו עניים גרמו לדעיכת השכונות.

 

בחזרה לקו הרכבת והתחנה

אט אט לאחר הקמת הקו בין ירושלים ליפו ,תפסה הרכבת את מקומה ,בהובלת סחורות ולנתיב הנסיעה לירושלים ,למרות פרק הזמן הארוך של זמן הנסיעה, ניתן לראות את חשיבותה אפילו בביקור הרצל בירושלים , כאשר נסע בה לפגישה עם קיסר גרמניה.

עד הקמת הרכבת ,המודל לעליה לירושלים בתקופה התורכית, הייתה הן בהליכה או ברכיבה והמסע נמשך לפחות יומיים ,המסע כלל חנייה לילית בחאן בדרכם,חנייה זאת כללה תשלומים שונים לזכייני המעבר ,כמו אנשי חאן באב אל וואד, שגבו מס קפה מהעוברים לירושלים ,באם נצלתה את שתיית   כוס הקפה או רק עברתה במעבר,הרוכבים על בעלי החיים נאלצו לשלם מס בהמה, אנשים שהשתמשו בכרכרות ועגלות ,נאלצו לדחוף אותם בעת העליות לירושלים,וכמובן דמי הכניסה לירושלים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הלאים הממשל התורכי את הרכבת מידי הבעלים הצרפתיים ושיתקה את הקו, הבריטים שכבשו את הארץ מיהרו לשפץ את המסילה , לשטח שפונה נכנסו כוחות בריטיים של חיל ההספקה שהוסיף מבני מקלחות ושירותיים למקום , לאחר מכן עבר לידי הצבא הישראלי שפתח במבנה המפעל מתפרה והאגודה למען החייל השתמשה בחלק מהמבנים כמחסן כאשר ננטש את המקום בהמשך .

הבריטים הם סללו מסעף מסילה צר פסים מהנמל לתחנת הרכבת ביפו , מסילה זאת עברה לאורך רחוב בוסטרוס , אך היא פורקה שנים מועטות לאחר מכן.

מאורעות 1929 של הערבים יצרו מצב חדש בקשיים במעבר באזור הערבי, אי לכך הוקמה תחנת הרכבת ברחוב יהודה הלוי,בעת שלטון המנדט לקראת הקמת המדינה, שימש קו הרכבת לפעילות עוינת של המחתרות והקו שובש שוב ושוב בפיצוצים והקו לירושלים שובש.

מתחם תחנת הרכבת של יפו והמחסנים שימשו את חיל האספקה של צבא ישראל , בנוסף בחלק הצמוד למתחם התחנה באזור בתי המלאכה ומפעליו של וילנד ליצור חלקי בתים ומפעל יציקת הברזל,הקים צהל מחסנים ולאחסון ושיקום נשק שלל, המתחם נקרא בית האוסף של משרד הביטחון , כיום הכניסה לבתי האוסף דרך תחנת הרכבת המשוקמת.
 
אגדה אורבנית מקומית
לאחר שמבני התחנה ננטשו בידי משרד הבטחון וצהל,השטח נשאר די מגודר וקרבתו למתחם בתי האוסף שנשמר בידי הצבא מנעו את בזיזת המקום,אך האגדה הפיקנטית הבאה שאושרה לאחר שיחות עם ותיקי המקום מספרת כך:
לאחר שננטש מתחם הרכבת נשארו במקום להקת הכלבים ששימשו לאבטחת המקום,כלבי תקיפה אכזריים מסוג רוטווילרים וכמותם , נשארו במקום ונוצרה להקת כלבי פרא במקום, אשר הוזנו בידי חיילי מוזיאון בתי האוסף, שהיו משליכים מעל לגדר המפרידה מזון לכלבים, אף אחד לא ההין להכנס למקום ששלטה בו להקת כלבי הפרא.
קיים מכתב שבו נתבקש צהל לאפשר לכניסת מורי דרך לאחר שהמקום ננטש , במטרה להשלים את סיפורי תחנות הרכבת בארץ ישראל, כשנתקבלה התשובה מצהל ,כי במקום להקת כלבים מסוכנים ולכן אי אפשר להכנס למתחם הרכבת ביפו, הורמו גבות וחלק ממורי הדרך ציקצקו בלשונם מהתשובה האידיוטית.
לימים, כאשר החליטו לשקם את המקום ,בעקבות השחזור והשקום של מתחם נמל תל אביב, הגיעו אנשי העיריה והיזמים ,לסיור הכנה ונתברר כי ,במתחם באמת נוכחו אדוני המתחם ,חברי הלהקה הפראית של הכלבים, לוכדי הכלבים, צדו את הלהקה והושאר גבר כלבי אחד ,קשור בשרשרת להראות נוכחות עד השימור, כיוון שלכול מבנה נגש יזם אחר ,הגיע כבוד ראש העיר חולדאי ויזם למקום באחד מן הימים , הכלב הזועם קרע את השרשרת ואץ לנגוס בכבוד ראש העיר והיזם,נסו האנשים וטיפסו על עץ קרוב, סופו של דבר הורחק הכלב האחרון והרי זה סוף האגדה העירונית .
 

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור