דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

שכונת קטמון בקצרה

 
שכונת קטמון בקצרה
שלושה פרושים לשם קטמון אשר ניתן לשכונה :
פירושו של זאב וילנאי עוד משנת 1946 שטוען שהמלה קטמון נגזרה מן המלה הערבית קאטמה שמפרשים אותה המילה לשבור, והוא אף קושר סברה זאת למחצבות האבן שהיו פעילות בשכונה בעת ההיא.
 
הפרוש השני מרחיק אותנו ליוון העתיקה ולמילה קאטאמונאס שיש המפרשים אותה בהשלכה לנזירים העובדים את הנצרות בהתבודדות וסגפנות.
 
הפרוש השלישי חוזר גם הוא ליוון עם המילה קטה- מוניס או מונסטיר שפרושה המקום ליד המנזר
כאשר הכוונה כפי הנראה למנזר סן סימון ,כיוון שבתי התושבים הראשונים היו בקרבת מקום למנזר סן סימון שנבנה בשנים 1882 – 90
 
עדות ראשונה לשם קטמון מופיע ברשום של מעון המושל התורכי בקטמוניה בשנת 1907 .
ספורה של הקמת השכונה קשור לקניית הקרקעות שלה  בשנת 1904 בידי הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית שרכשה אדמות רבות מחוץ לחומות העיר בתקופת השלטון העותומאני, גם אדמות שכונה קטמון נרכשו בידי הכנסייה,כמו בקעה,רחביה,ממילא ,טלביה ועוד.
 
תכנון השכונה ומכירת חלקות האדמות ,החל בשנת 1911 בידי הכנסייה היוונית האורתודוכסית במחיר של חמישה גרוש מצרי למגרש ,הכנסייה פרסמה את המכירה בעתון פלשטין שהופיע ביפו,אך לא היתה נהירה לקניית החלקות, למעשה הקונים הראשונים היו מדינות שרצו לבנות על מגרשים אלו קונסוליות,רק לאחר מכן החלו לרכוש חלקות נוצרים יוונים ונוצרים בעלי ממון,חלקם למגורים,חלקם לבתי מלון וחלקם לבניית בתים להשכרה .
 
בתחילה נבנו שני רחובות ראשיים לשכונה : רחוב רחל אמנו אשר נקרא רחוב קטמון לפני מלחמת השחרור , רחוב חזקיהו המלך נקרא רחוב מלחת .
 
הבתים הראשונים שנבנו עד שנת 1934 היו מבני אבן בני קומה אחת , למעשה עד שנת 1924 היו רק מעל לעשרה בתים בשכונה , בשנת 1934 החלו לבנות בתים משותפים ,בעלי עד ארבע קומות לצרכי עסקים , בעיקר לצרכי השכרה לפקידות ולקציני הממשל המנדטורי, בתים אלו שנבנו במטרה למקסם את שטח הבניה על השטח הנתון , התאפיינו בשטח הציבורי הקטן מסביב למבנה , בחדרי המדרגות הפנימיים לקומות העליונות, ובהמשך עם הקדמה מקומות חניה לרכבים , בניגוד למבנים בני הקומה האחת שכללו שטח גינה נרחב בחזית הבית ובסביבתו.
 
למבנים המשותפים ולוילות הגדולות החלו להיכנס שגרירויות וקונסוליות כמו: יוון, מצרים,לבנון ,עירק בית מלון סמיראמיס , מפקדת הכנופיות בהמשך שפוצצה, פנסיון ומגרש טניס ופעילות ספורטיבית ובל נשכח את פנסיון לוירד , על חלק משטח מגרש הטניס הוקם בהמשך מגרש כדור הרגל של קבוצת הפועל, וכאשר מת המגרש ,נמכר המגרש ליזמים שהקימו בו שכונה כאילו בסגנון איטלקי.
ספור הלחימה לפני מלחמת השחרור ובמלחמה .
ריכוז האזרחים הזרים, קציני ופקידי ממשל המנדט וריכוז השגרירויות והקונסוליות השונות מנעו פעילות נרחבת כנגד כנופיות הערבים והערבים בפרט בעת שצלפו והציקו לתושבי השכונות הסמוכות.
 
אולם מצב זה השתנה בעת שהבריטים החלו להתקפל ממדינת ישראל, אולם פעולות כנגד התחבורה היהודית ותושבי השכונות היהודיות בוצעו בנקודות עקיצה שונות , צריך לזכור כי בעת שהמרד הערבי כנגד הבריטים וההתנכלות לכוחות בריטיים , גרמו לשלטונות המנדט והצבא הבריטי להכריז על חלקים מהאזור כחלק צבאי, הם פינות תושבים הקימו בבתיהם מקום ללינת הכוחות שפרסו בשטח, עוד הגדילו לעשות ובנו מחנה צבאי מוגן גדרות מחסומים ועמדות כולל לתותחים במטרה למנוע זליגת כוחות ערביים ,מכוון מזרח והדרום לירושלים על מנת לפצל את השטח ולהשתלט עליו פיזית.
 
כשהחלו הבריטים בעקבות הכרזת מדינת היהודים ,לעזוב ולפנות שטחים במתחמים המבוצרים, החלו כנופיות ערבים בתגבור יחידות עיראקיות שהגיעו וצבא הלגיון , להשתלט על המבנים שננטשו בידי יהודיים ,וערבים נוצרים אמידים שהחלו להימלט מהשטח, במלון סמיראמיס הוקמה מפקדת כוחות ערביים .
 
למפקדי ההגנה עלה הרעיון, כי במקום להלחם לאורך זמן, יש לנקוט בפעולות מסוימות,שיכניסו את הפחד לערביי השכונה ויש לפוצץ את המפקדה הערבית, זאת לאחר עימותים בין הכוחות הערביים ,לבין כוחות ההגנה והאצל , בלילה גשום הגיעו חבלנים שיצאו מאזור רחוב פלמח למבנה ופוצצו את מלון סימרמיס  כתוצאה מן הפיצוץ נהרגו עשרות אנשי מפקדה במקום, הפיצוץ גרם לבריחת התושבים ואנשי הכנופיות ,בתחילה המתנדבים העיראקיים ולאחר מכן יתר הכוחות.
 
סמוך לאותה עת נעשו מספר התקפות על מנזר סן סימון השולט ,ולבסוף נכבש המקום והחלו ניסיונות של הערבים עם משוריינים של צבא הלגיון בניסיון לכבשו בחזרה , הלחימה הייתה קשה ביותר וקיימים סיפורי גבורה רבים על הקרב.
 
לאחר בריחת הערבים נערכו בבתי הערבים בשכונה מעשי ביזה נוראיים ואפילו חלק מהבתים נהרסו בפעולות אלו, רק לאחר שבועיים הגיעו למקום משטרה צבאית על מנת לעצור את הביזה ,אל הבתים הנטושים הובאו מפוני העיר העתיקה היהודים ששרדו את כיבוש העיר העתיקה, לאחר מכן החלו לישב בשכונה עולים חדשים
 
הקו המתווה של האוכלוסייה החדשה ,הייתה קו של עוני ודלות, ולכן פני השכונה היוו שכונת עוני לאורך שנים, העלייה החדשה והקבלניים היזמים לאחר מלחמת ששת הימים ושל יהודים בעלי ממון ששילמו סכומים גבוהים בעבור הבתים הערביים הציוריים , בתוספת הרדמות ועדות השימור שינו את צביונה של השכונה הפסטורלית לשכונת מפלצות נדלניות רבות קומות ודירות .
 
קרב מאסף נערך כיום על שארית הפליטה של המבנים החד קומתיים בשכונה , או לפחות בגישה קשוחה יותר של ועדות השימור כנגד היזמיים שדרכם אצה להם, אך לצערי הכסף מדבר ,דבר אחד נותר במושבה הוא כמות הירק והעצים החוגגים בריאה הירוקה של העיר.

 
 
 
בניית אתרים - שרקור