דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רחביה סיפורה של שכונת - גנגוריה

 
סיפור שכונת רחביה
במדרון גבעה סלעית ,שהנזירים במנזר רטיסבון ונזירים ממנזרים יווניים אורתודוכסיים שהתגוררו בכנסיות ומנזרים בעיר העתיקה ,נזירים אלו גידלו בין החלקות הסלעיות חיטה בשדה הסלעי על מדרון הגבעה ואשר נקרא גנגוריה, חיטה זאת שנאספה בעת הקציר, ששימשה אותם לטחינת החיטה ,בטחנות הרוח שהוקמו באזור לטחינת קמח ,קיים תצלום המראה את האזור הסלעי עם החיטה מכוון כיכר פריז של היום ,כאשר בצילום רואים שדה סלעי וברקע במרומי הגבעה ניצב מנזר רטיסבון שניצב ברחוב שמואל הנגיד.
 
רחביה הוקמה על האדמות שנרכשו מהפטריארכיה היוונית אורתודוכסית שנקלא לקשיי ממון לאחר נפילת שלטון הצאר ברוסיה הלבנה ,על אדמות אלו שנקנו מהפטריארכיה , נבנו גם המרכז המסחרי בממילא , שהעסק המשפחתי שלנו זכה ברבות הימים ,לאכלס את אחד המבנים במקום, נבנו גם הכביש רחוב קינג גורג, רחוב שמואל הנגיד,רחוב בן יהודה שבו אף ניצבה בעבר, אחת מתחנות הרוח .
 
בשנת 1921 נרכשו האדמות להקמת שכונת רחביה שנקראה גנגוריה ,בידי התושבים הערביים על שם צמח הארכובית שצמח בהמוניו בשטח, בערבית נקראת הארכובית גנזיר - גנזיריה.
 
האדמות שנרכשו בידי אגודת הכשרת פלסטין היהודית ,הקרן הקיימת לישראל וחברת הכשרת הישוב , מידי הכנסייה היוונית האורתודוכסית , נרכשו קרקעות בשטח של 260 דונם תמורת 220 אלף לירות.,רכישת הקרקעות שנעשתה מידי מן מהפטריארכיה היוונית אורתודוכסית שהייתה שייכת לרוסייה הלבנה , הפטריארכיה היוונית , נאלצה למכור את השטח עקב מחסור ועצירת זרם הצליינים מרוסיה לישראל, ובכספי התמיכה  שהגיעו מרוסיה , לאחר המהפכה הבולשביקית הרוסית .
 
למעשה חרף התנגדות הערבים ,לרכישת ששת המתחמים  שנקנו בידי חברת הכשרת הישוב בשנת 1920-2 , מן הטעם הפשוט כי המוכרים מהכנסייה היוונית ,התנו את הקנייה ברכישת מתחם שלם ולא חלקות, אנשי הכשרת הישוב והקקל הבינו כי זאת הזדמנות חד פעמית שעלולה הייתה לא לחזור ,לכן גייסו סכום עתק של 350,000 לירות ורכשו את ששת המתחמים באותה עת, המתחמים שנרכשו היו  :
מתחם ממילא שנקרא בעבר מתחם אנטיוכוס , מתחם שכונת רחביה שנקרא גנגוריה, מתחמים חקלאיים שכללו ,חלקות חקלאיות שבחלקם היו בתים של יוונים נוצריים אורתודוכסים ,בעלי  חלקות חקלאיות סביבם ,מתחמים אלו השתרעו במה שאנו קוראים מרכז העיר הירושלמית או המשולש, החלקות החקלאיות נקראו , גן בורה, גן אנטימוס,גן כריזנטיס , שהשתרעו על השטחים את נחלת שבעה,מעלה לכוון רחוב בן יהודה, רחוב קינג גורג,רחוב הנגיד,קינג גורג לאורכו וכללו גם את אגרון לכוון ממילא .
 
שכונת רחביה נרשמה על פי פקודת החברות הקואופרטיביות בשנת 1920 , בשלישי לחודש אלול שנת תרפא .
רשימת המייסדים כללה :
אוסטר דניאל,אליעזר וולקני מאיר – וילקנסקי, הרב אסף . ש , בראור ישעיהו,דר טהון יעקב,אליעזר ילין,מולכו רפאל יצחק,עליאש מרדכי,קוק שמואל.
המתיישבים שקנו את החלקות ברחביה א והחלו לבנות את בתיהם, ערכו ישיבת תושבים והתלבטו איזה שם יתנו לשכונתם , הוצאו מספר שמות ולבסוף נבחר השם רחביה , עוד נקבע בישיבה כי החשמל יוכנס לשכונה ושיוקם בה קו הסעות פרטי לדיירי השכונה עם מרכז העיר , לצורך זה נשכר אוטובוס זעיר שבעליו התחייב ללוח זמנים קבוע,לגובה התשלום ולניקיון רכב ההסעות.
 
תכנון השלב השכונה הראשוני ניתן לריכרד קאופמן שאהב לבנות בשיטת הגנים ,בית וגן מסביבו ,הוא תכנן את האזור העליון של השכונה באזור רחוב קקל והרחובות הסמוכים במה שנקרא גנגוריה העליונה בתכנונו שדרות ראשיות שרחובות יוצאים מהם כשתי וערב.
 
השלב השני של התכנון בשכונת רחביה, ניתן לאדריכלים הקר ואליעזר ילין , תכנונם כלל את רחוב רמבן,עזה,מטודלה , הם גם תכננו את שלושת הבתים הראשונים בשכונה ברחוב רמבן שהיה בתחילה מאחד ממשעולי המעבר בין גבעת שאול למרכז העיר , הבתים הראשונים שנבנו כללו את : ביתם של אליעזר ותלמה ילין ,ביתם של חנה וארתור רופין, וביתו של השופט גד פרומקין שנקרא גם בית החבצלת.
 
הקדימו את מבני האבן בשכונה, צריפיהם של יצחק בן צבי ורחל ינאית אשתו – ספור המשתלה , צריף נוסף הוקם ברחוב אלחריזי של היום והיה שייך לדר דוסטרובסקי , יש הטוענים כי צריפי הגדוד העברי שמוקמו בשכונה נתן את הדחף לבניית בתים מאבן בשכונת רחביה , בעיקר בבנייה בעבודה עברית , באגדות השכונה טוענים שמי שבנה בעזרת פועלים ערביים את ביתם , נכתבו על קירות ביתו כתובות נאצה בגנות המעשה .
 
מכול צריפי השכונה שהיו שייכים לגדוד העבודה , בשכונה נותר צריף אחד שכיום קירותיו מחופי שפריץ טיח וגגו גג רעפים ,בפינת רחוב מולכו עם קקל ,ממול לכניסה למוסד קרן היסוד מאחורי בית הקפה של מבנה האבן שניצב בפינת הרחוב.
 
לאחר הקנייה החלו בבניית הבתים בשכונה, חלקם נבנו בסגנון הבאוהאוס , בקרבת מקום כבר ניצב מנזר רטיסבון , ובורות החציבה לאבן של גדוד העבודה העברי .הבנייה של השכונה נעשתה בשלבים בין השנים 1923-28, בשנה הראשונה נבנו חמשת הבתים הראשונים ברחביה ,בית הספר הגמנסיה הוקם בשנת 1928, את החשמל הראשוני קבלו בתי השכונה מגנרטור שהוצב במנזר רטיסבון ובאותה העת התחילו לחבר את השכונה למערכת המים העירונית.
 
רחביה א רוב הבתים שנבנו היו בחלקות משפחתיות
רחביה ב בתים משותפים, בדרום בין רמבן לרחוב בנימין מטודלה, ובצפון רחוב עזה עד
רחביה ג ורחביה ד אזורי הרחבה רחוקים מתחילת רחביה.
 
בשנת 1925 הוקמה האגודה ההדדית של רחביה,לאחר הקמתה של האגודה נחקקו מספר תקנות להסדרת החיים הציבוריים בשכונה,פיקוח על צרכי תושבי השכונה,המשך הפעילות לפיתוח והרחבת השכונה לרחביה ב,ג,ד,שלא היו בתכנון הראשוני לשכונה ,אבטחת חייהם של התושבים,טיפול במראה השכונה ואופי השכונה וכמובן במראה האסטטי ובנטיעת עצי נוי וגינות,והסדרת קווי הביוב והניקיון, בין השנים 1924 – 1936 הוקמו ברחביה קרוב למאתיים חמישים בתים.
 
בתכנון המקורי השתרעה רחביה על שטח של כמאה ועשרים דונם, השטח חולק ל 132 חלקות גודלם של החלקות נע בין חצי דונם לשלושת רבעי דונם, בשנת 1924 ניצבו שבעה בתים בשכונה ועוד שנים עשר היו בתהליך בניה מתקדם, כול מתיישב בנה בכוחות עצמו את בייתו, בשנת 1925 נוסד ועד השכונה אשר נקרא האגודה ההדדית בעמ רחביה .
 
האגודה הוציאה תקנון לבניה בשכונה שעל פיו שטח הבית יהיה כשליש משטח השטח של המתיישב, כמו כן נקבע המרחק בין המבנה לגבול החלקה , על מנת ליצור מרווח בין בית לבית, עד שנת 1930 ניצבו בשכונה למעלה מחמישים בתים .
 
בתחילה למרות שהחלקות היו במחירים מוזלים , התקשו החברות שרכשו את השטח מהפטריארכיה היוונית הלבנה למכור את החלקות, עקב היותם בשטח סלעי שומם, אך קריאתם של מנהיגי הישוב ונתינת דוגמא ברכישת חלקות במקום הביאה מהר מאוד את המשכילים ובעלי הממון לרכוש חלקות המוצאות למכירה.
 
כאשר החלה הנהירה לקניית החלקות ,האמירו מחירי הקרקע לכפול במחיר ויותר לעומת חלקות שנמכרו למשל בשכונת תלפיות או מקור חיים אדמות עמוס, הנהירה היקית של העלייה מגרמניה , אוסטריה וצכיה ,בשנות השלושים של המאה ה 19 , תרמה לפריחתה של רחביה ,אף כיום בליבת רחביה מחירי הבתים יקרים מאוד יחסית לאזורים אחרים בירושלים , אולי מחירי הבתים בטלביה יקרים יותר.
 
חלק קטן של שרידי אנשי ההתיישבות עדיין חיים בשכונה, אך רבים מכרו את דירותיהם לאורך השנים ובמחיר גבוהה, חלק גדול מהמבנים,  נמכר בידי היורשים, חלקם הגדול של המבנים נהרסו לטובת מפלצות מגורים שנבנו, עד שמחלקת שימור הבתים התעוררה בתחילת שנות 2000 ונקבעו אמות חדשות לשימור בתים , נהרסו בתים רבים לטובת שיני הספסרים.
 
תכנונם של הקר וילין בשלב רחביה ב , כלל שדרה רחבה ברחוב רמבן ,רחוב עם מדרכות להולכי רגל,שדרות עצים מקומיים כמו חרוב בצדדיה ,בנוסף תכננו הקר וילין כעשרה בתים בשכונת רחביה, פיתוח עירוני חדש זה שלהם ,היה אמור לדמות לסגנון העירוני ,שהיה נהוג באירופה וברחבי העולם הגדול , עד שנת 1925 ניצבו בשכונה 17 בתי אבן, בד בבד משנקנה השטח החלו חברי גדוד העבודה לסלול כבישים פנימיים בשכונה , בשנות השלושים החלו להקים ולהניח את התשתית לחשמל בשכונה .
 
בשנות השלושים החלה הנהירה של יוצאי גרמניה לשכונה , הם החלו בבניית בתים ומוסדות המתאימים לארץ מוצאם ,כמו : בתי אוכל ובתי קפה,מוסדות ספורט,העולים מגרמניה שימרו את אורך החיים המסורתי , הכולל מנוחת הצהרים , שתיית הקפה והנימוס ובל נשכח את הניקיון והסדר, תושבי השכונה הוותיקים , אימצו בהתלהבות את המתיישבים החדשים.
 
בתי האבן הראשונים היו בתיהם של אליעזר ותלמה ילין שנבנה הראשון בשכונה רחוב רמבן 14 פינת רחוב אלחריזי ,ביתם של חנה וארתור רופין, ביתו של השופט גד פרומקין ,ביתו של הספר בריסקר רחוב קקל 19 ,כעשרה מהבתים הראשונים נבנו בידי חברי גדוד העבודה , את החצץ לבטון ואבנים לבנייה כרו חברי הגדוד מהמחצבה ליד שכונת שערי חסד הדתית.
 
בשנות החמישים לאחר קום המדינה , הוכנה תוכנית המתאר לשכונות העיר בירושלים, כתוצאה מתוכנית זאת הועלו אחוזי הבנייה המותרים בשכונת רחביה משבעים וחמשה אחוז עד לבניית תוספות של מאה עשרים אחוז,הקלה זאת עוררה את תאבונם של יזמים ועוורה את בעלי הנכסים ברחביה, ההקלה הזאת נתנה את האות להשמדת ההיסטוריה בשכונה למבנים בני 70-100 שנה , חלקם של המבנים נהרסו כליל לחלקם הוספו תוספות מסגנונות שונים ומחומרי בניה ורעיונות מודרניים שאינם שייכים לשכונה ,מבנים מנקרי עינים אלו רק הטילו מסך כבד על ההיסטוריה של בנייה עברית של העליות השנייה ,השלישית והלאה. 
לסיום
הקנייה המסיבית והקמת המפלצות החדשות והשמדת זכר המבנים הישנים,בעיקר בשנות השבעים,הינה הגורם ששינה את פני השכונה באבחת יד, רוב בתיה המקוריים של השכונה לא שרדו ופינו את מקומם לבתי מידות, במקרים אחרים השתמשו האנשים החדשים שקנו בתים בשכונה באחוזי הבנייה הנדיבים שהיו בשכונה , אנשים אלו הוסיפו תוספות בנייה ששינו לבלי הכר את המבנים המקוריים ואת סגנונם , למעשה רק בשנת 2005 התעוררו בעייריה וניסו לעצור במעט את העוולה ,אך פעולה זאת הגיעה באיחור וחלק גדול מהארכיטקטורה והסגנון הישן נעלם מן העין.

 
 
 
בניית אתרים - שרקור