דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1

 

כת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 במדינת וויטנברג בגרמניה , כאשר מאמיניה בחלו בגינוני הטקס ובפאר הבולט בכנסיות, במקום להתייחס למאמינים דלי האמצעים בכת הפרוטסטנטית ,בני הכת הטמפלרית החליטו להתנתק מהכת הפרוטסטנטית ולהקים כת משלהם שדגלה בחזרה למקורות הנוצריים.

הכת הטמפלרית ,שהתבססה על עקרונות הערכים בנצרות הטהורה ,שנבעה מהלב לאהבת הזולת הבסיסית ובחיזוקה, ובאמונה שהמשיח יחזור לארץ ישראל ויש להמתין לביאת המשיח בארץ ישראל,אמונתם זאת והתפלגותם מהכנסייה הפרוטסטנטית ששלטה בגרמניה הביאה לשנאה גוברת לבני הכת הנוצרית החדשה, בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות שדוגלים בתנ"ך ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

מוטיב ההיכל בשם של הטמפלרים (טמפל) ,מייצגת את מוטיב תפיסת העולם של הטמפלרים שהמקדש הרוחני לאל, שוכן בתוך הגוף האישי של המאמין ,כאשר המאמין מחויב לפעול על ערכי תורתו הבסיסים של ישו, בזכות נכונותו של ישו למסירת חיו ,לתיקון ועזרה לאנושות בחמלה , עוד באמונתם הדתית, דמותו של ישו היא דמות אנושית ולא אלוהית ,לכן האדם מוגבל בתפיסת האל.

בהמשך לאמונה הטמפלרית, חזרתו של ישו לעולם (ביאת המשיח), היא אירוע נפשי אישי קיומי שמעבר לחיי אדם,ומכיוון שהאמונה הטמפלרית ,אינה מייחסת קדושה למקום התפילה ,גופו של האדם והקהילה הם המקדש לתפילה , כתחליף לאנשי הכמורה המנהיגים את הכתות הנוצריות על גינוני התלבושות וסממני השלטון , בכת הטמפלרים נבחרים זקני הכת הטמפלרית ,להנהיג את חיי הרוח בקהילה.

 


עמוד התווך לעלייה של בני הכת לארץ ישראל במאה התשע עשר ,היה כריסטוף הופמן שמטרתו כראש הטמפלרים הייתה להתיישב בארץ ישראל, על מנת לעבוד את הנצרות במקום היווצרותה, הופמן התמנה לראש הקהילה הטמפלרית בארץ ישראל ,לאחר ההתיישבות והקמת המושבות בארץ ישראל ,

את מטרתו לעלייה לארץ ישראל, טיפח בהחדרת הרוח המשיחית והגאולה בארץ ישראל ,של בני העדה הטמפלרית ובהתמסרות ושלוב עבודת האל, שכללה את עבודה האל שנבעה מהנפש ולא מהאמונה, כמשקל נגד לעבודת האל המסורתית ,ובניגוד למנהגים האורתודוכסיים ,באמונה הנוצרית האורתודוכסית או הפרוטסטנטית.

על פי האמונה הטמפלרית ,היהודים שישבו בארץ ישראל לא האמינו בישו ובתורתו ומחוסר אמונתם זאת נלקחה מהיהודים שישבו בארץ ישראל הזכות ההיסטורית לבנות ולישב מחדש את ארץ ישראל ולכן זכותם בעת החדשה אבדה מחוסר מעש ואמונה, ועל כן ,נדרשו הטמפלרים המאמינים בני ההייכל , לישב את ארץ ישראל ולעבדה בהמתנה לביאת המשיח.    

בימי הזוהר של ההתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל ,ומאגדות ההיסטוריה הארץ ישראלית מתברר שלמרות הפרסום הרב לתולדותיהם בארץ ישראל מנו הטמפלרים מעט מעל לאלפים מתיישבים בשמונה המושבות ובסוגי ההתיישבויות השונות הנוספות.               
 
לצורך העלייה להתיישבות ועבודה חקלאית בארץ ישראל , הקימו בני העדה בשנת 1856 חווה חקלאית בגרמניה ,להכשרת בני העדה , בחווה נלמדו שיטות וארגון לעבודה חקלאית מודרנית, על פי הנהוג בגרמניה ,תוך הקפדה על סדר על מנת שיוכלו במסגרת משקים סגורים ,לספק את צרכיהם של המתיישבים , עוד הוכשרו גם בני העדה כבעלי מקצוע נלווים והקשורים לענפים החקלאיים ,בנוסף הוכשרו אנשים לטיפול בבעלי החיים בציוד ולעיבוד המזון לאחר גידולו ,על מנת שלא יהיו חסרים מזון ועבודה לבני העדה הטמפלרית ,עוד מטרה טופחה חיזוק האמונה לצד פתרונות כלכליים קיומיים.
 
בעת בואם של בני הכת הטמפלרית לארץ ישראל ,עזרה להם מוכנותם הטכנולוגית והתעשייתית בתורת המלאכה, השיטות החקלאיות לעיבוד ודישון בשילוב דרכי העבודה המודרניות של המאה התשע עשר והיעילות הגרמנית והחריצות וחוזק אמונתם במעשיהם. 
 

תחילת הדרך הטמפלרית בארץ ישראל

 

ראשוני הטמפלרים הגיעו כבודדים לארץ ישראל ,כנחשול חלוצי שלא בהסכמת מנהיגי העדה שטענו ,כי יש לעבור הכשרה חקלאית ויש לבדוק בדיקה מדוקדקת של תנאי המחייה בארץ הזרה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תברואתית .

עוד טענו מנהיגי העדה ,כי להט דתי איננו משרת לטובה את מטרות העדה, על פי הפתגם המקומי:  המהירות מהשטן והטענה העיקרית שהציגו מנהיגי העדה , היה הפחד מפני השלטון העותומאני המוסלמי ,שעשוי להפריע לפעילות מיסיונרית נוצרית בשטחי ארץ ישראל

למרות טענות אלו, קמו עשרות צעירים בני העדה הטמפלרית ועלו לארץ ישראל בשנת 1860, במטרת הגשמה של חזונם בהתיישבם עצמאית ובכספם הפרטי ,תחילה התיישבו באזורים בצפון המדינה כמו נצרת ,גניגר ,מגדל ובחלק הצפוני של השומרון וכמובן אדמות עמק יזרעאל הטובות לחקלאות,ניסיון ראשון להתיישבות נעשה ע"י הטמפלרים בעמק יזרעאל ונכשל. רוב המתיישבים חלו ומתו בקדחת, על אדמות החווה שננטשה הוקם הישוב נהלל.

שש שנים אחרי הנחשונים הטמפלרים הראשונים שעלו , הגיעו עוד כמה בני העדה הצעירים והצטרפו לחבורה שהתנחלה במגדל , לאחר העלייה הנוספת ,החליטו מספר צעירים וחבריהם הנוספים שהגיעו ,כקבוצה שמנתה מעל  לעשרים בוגרים וילדים, להיאחז באזור הקבוץ שריד של היום ,שנקרא בערבית כניפס ,ליד מבצרו הנטוש ,של מי שהיה המושל של הגליל וטבריה דאהר אל עומר .

לאחר שבנו את צריפי המגורים בשנת 1867 ,הצליחו בני העדה הצעירים ,לשכור שטח אדמה בעמק והחלו לעבדו ,תנאי המקום השונים כול כך מתנאי החקלאות באירופה ,האוויר החם והשונה להרגלי חייהם, אך בעיקר המחלות גרמו לחלקם לאבד את חייהם בעיקר מהיתושים והמים המזוהמים ששתו.

אך למרות שהצליחו ביבולם הראשון עקב הצרות ,נטשו רובם את השטחים המעובדים וחזרו לנקודות ההתיישבות הראשונות ,נתווסתה לכך פעילות הבדואים באזור ,שהבינו את חולשתם ולא היססו והחלו לשדוד את היבול ואת הרכוש של הטמפלרים הצעירים .

המסה המסיבית של העלייה הטמפלרית לארץ ישראל ,נוצרה אשר הגיעה הקבוצה הגדולה הראשונה בשנת 1868, ממדינת ויטנברג בגרמניה מעוז בני הכת,וקבוצת משפחות גרמניות בני הכת הטמפלרית שהיגרו לאמריקה, ובעת העלייה הראשונה להקמת מושבת חיפה,חיסלו את עסקיהם באמריקה,מכרו את רכושם והצטרפו לקבוצה שמנתה מעל לארבע מאות חמישים מבני הכת הטמפלרית,אנשי הכת הטמפלרית בחרו להתיישב בעיר חיפה ,כיוון שהוא נחשב לנמל הגדול ובעל המזח הטוב בארץ ישראל באותה תקופה,ושיכול היה לשמש אוניות קיטור בעת עגינתם.

        

מושבה הגרמנית בחיפההקבוצה שהגיעה מנתה מעל לארבע מאות חמישים מבני הכת הטמפלרית, כיוון שהיחסים הלבביים בין השלטון העותומאני ,לבין הקיסרות הגרמנית ,היוו את הבסיס והאישור לעלייה זאת ,בתוספת האישור לבני העדה הגרמנית , לרכוש אדמות בשטח העותומאני בישראל, על פי הסכם שנחתם בשנת 1968-9 ,בין האימפריה העותומאנית לפרוסיה, שהתיר לגרמנים לרכוש קרקעות ההתיישבות הראשונה הייתה במושבה הגרמנית בחיפה באזור רחוב בן גוריון של היום בשנת 1868 .

מושבה גרמנית ביפושנה לאחר מכן בשנת 1869 הוקמה השכונה השנייה ביפו כאשר הקבוצה מנתה מעל לשלוש מאות מתיישבים , כמו שנאמר הצלחה של קבוצה אחת באה על חשבון כשלון של קבוצה אחרת , לצורך ההתיישבות ביפו רכשו הטמפלרים מידי המתיישבים האמריקאנים אשר כשלו בחזונם להתיישב בישראל וחזרו לאמריקה .

תזכורת : העלייה האמריקאנית בסוף שנת 1866 הגיעו לנמל יפו קבוצה של צליינים מארצות הברית ממדינת מיין, במטרה לעשות עלייה לישראל בעקבות התעוררות דתית ,בקבוצה היו כמאה שישים צליינים ,מי שזוכר באותה תקופה הוקמו מספר מושבות אמריקאיות בישראל .

במושבה הגרמנית ביפו התווספו בתי אבן למגורים בסגנון בתי הכפר בכפרים הגרמניים ואף הוקמה כנסייה לנשמה בשם סן עמנואל באזור הרחובות אורבך ורחוב המרד ביפו,כיוון שהפיתות לא טעמו לחיך היקיים נפתחה חיש מהרה מאפיית הלחם הכפרי קייזר ביפו לכבודו של הקיסר בגרמניה.

לאחר מכן נבנו בתי המלון מלון פארק שנבה בידי יוסטנוב אציל פרוסי – הקשור לבית הקברות הטמפלרי בירושלים ומלון ירושלים שחדריו קרואים על שמות שבטי ישראל כיום שופץ והפך למלון בוטיק .

מושבה שרונה לאחר הקמת שתי המושבות העירוניות של הטמפלרים בארץ ישראל, הוקמה בשנת 1871 המושבה החקלאית שרונה ,בידי קבוצה שמנתה כמאתיים שבעים מתיישבים על הדרך שהובילה מיפו לעיר שכם באזור הקריה של היום.

המושבה הטמפלרית הגרמנית העירונית הרביעית שקמה בירושלים ,התמקמה בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים בשנת 1873,היא נבנתה בידי קבוצה שמנתה כשלוש מאות מתיישבים,שהתיישבה  על אדמות שנרכשו מידי הכנסייה היוונית ומתושב ערבי בעל אדמות מהכפר בית צפפא רחובה הראשי של השכונה נקרא עמק רפאים ,מהמלה "רפאים" המוזכרת בספר התנ"ך, כיוון שרחובה הראשי של השכונה הוליך לכוון הכפר הערבי בית צפפא ,שממנו נרכשו האדמות להקמתו ,לאחר מלחמת העולם השנייה הסבו הבריטים את שם הרחוב לדרך בית צפפא.

הטמפלרי מתיאוס פרנק , רכש בעבור ההתיישבות שטחי קרקע בעמק רפאים, הוא אף היה המתיישב הראשון שבנה את ביתו בשנת 1873 בשכונה (רחוב עמק רפאים 6 ) רכישת הקרקעות בירושלים לבניית השכונה נתן את הדחיפה לוועד הטמפלרים להתכנס ולהחליט להקים בירושלים את המרכז הרוחני של התנועה.

סגנון הבנייה וצורת המשקים של בתי תושבי השכונה הטמפלרים ,נעשה על פי המודל של הכפרים הגרמניים שהיה מקובל בחבל ויטנברג בדרום גרמניה שממנו הגיעו הטמפלרים, בעת הביקור של הקיסר הגרמני בשנת 1898 החליטה אשתו לתמוך בהתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל באמצעות הקמת קרן סיוע למפעל ההתיישבות כספים אלו שהחלו להגיע שמשו את גל ההתיישבות השני של הטמפלרים בישראל.

מרבית תושביה של השכונה הגרמנית בירושלים ,החליטו כי התנאים להקמת חוות חקלאיות מסביב לבתיהם בירושלים אינם טובים ופנו לחיי מסחר ,מפעלים,יקבים וייצור בירה אדריכלות והנדסה ,אוכלוסיית השכונה בשנת 1910 הייתה כארבע מאות תושבים, באותה תקופה היו במושבה הגרמנית שלושה פנסיונים שיועדו לצליינים מגרמניה בעת ביקורם בארץ הקודש,חנויות ועסקי יבוא ,טחנת קמח ומאפייה,מספר בתי מרזח ואפילו בנק לצרכי האוכלוסייה הגרמנית והסוחרים .

את גל ההתיישבות הראשון חתמה המושבה כרמלהיים במרכז הכרמל בחיפה בשנת 1887 הנזירים הכרמליתיים שהגנו על ממלכתם, לא רצו בתחילה למכור להם שטחי קרקע במקום,אך משהוצא להם סכום כסף גדול התרצו ,כספים אלו לרכישת השטח הגיעו מתרומות האצולה הגרמנית בגרמניה, באותה תקופה מנתה ההתיישבות הטמפלרית קרוב לאלף ארבע מאות תושבים בישראל.

השלב השני של ההתיישבות הטמפלרית בעלת הסגנון הכפרי בארץ ישראל

מושבת ווילהלמה בגל השני של העלייה השני ,שהחל כשלושים שנה לאחר מכן ,הוקמו המושבות החקלאיות וילהלמה בשנת 1902 , על הדרך בין תל אביב וכשמונה קילומטר צפונית לעיר לוד, כיום שטחו של הישוב בני עטרות , הקבוצה מנתה כשלוש מאות ועשרים מתיישבים .

שדה התעופה שהוקם בשכנות לשכונה וילהלמה בידי הבריטים בשנת 1936 כונה בשם וילהלמה כיום נקרא שדה התעופה בן גוריון.

מושבת בית לחם הגלילית המושבה החקלאית השנייה שהוקמה היא מושבת בית לחם הגלילית בשנת 1906, בתחומי עמק יזרעאל כשישה קילומטר מזרחית לטבעון שליד חיפה,במרכז יער אלונים ,המתיישבים היו הדור השני של המושבה הגרמנית בחיפה .

מושבת וולדהיים

(אלוני אבא) בשנת 1907 הוקמה המושבה החקלאית השלישית וולדהיים שפירושו נווה יער, בתחומי עמק יזרעאל כחמישה קילומטר מזרחית לטבעון שליד חיפה, במושבה גרו כבר בני הדור השני ומתיישבים חדשים שהגיעו מגרמניה,כיום נקרא המקום אלוני אבא בעיקר על שם עצי האלון הרבים במקום ועל שם הצנחן אבא ברדיצב, שצנח בגרמניה נתפס והוצא להורג.

עוד ניסיונות שלא צלחו להקמת חוות חקלאיות חדשות נוסו בתחילת המאה ה 19 ,באזור קבוץ שומרת על שטח של ארבע מאות דונם בחוות שטול,חוות שטול הוקמה לאחר חזרת הטמפלרים לארץ ישראל בשנת 1920 מהגרוש של מלחמת העולם השנייה,החווה הוקמה בידי מרטין שטול (שהיה חתנו של גוטליב שומכר) וחמשת חברים נוספים לרעיון,שטחה של חוות שטול שהתמקמה על גבעה באזור שבו יושב כיום קבוץ שמרת ובוסתן הגליל (לצד כביש עכו - נהרייה), במקום היו שרידים של ששה מבנים שהידוע בינם הוא בית משפחת ארמן .

חוות טמפלריות נוספות

עוד חוות הוקמו באזור אשדוד ,ג'נין וברמלה ניסיונות שכשלו והפחות ידועה היא ניסיון הקמת החווה בעמק בית שאן בסביבות שנת 1920 לאחר החזרה מהגרוש בימי מלחמת העולם השנייה, באדמות שרכשו בין טירת צבי למושב שדה אליהו ,בחווה שהוקמה על הקרקעות שבין הישוב טירת צבי לבין הישוב טירת צבי בידי הצעירים הטמפלרים.

בין מקימי בתי החווה ,היה בנו רודולף וילנד ,בנו השלישי מאשתו הראשונה ,של היצרן והיבואן הוגו וילד מתחנת הרכבת ביפו, נבנו שלושה בתים עם לבני בוץ כמו הבנייה הערבית, על גג ביתו של הבן רודולף הונחו רעפים אדומות שהובאו מרעפי מרסיי,לכן כונה ביתו של רודולף "הבית האדום", שדרת עצי הוושינגטוניות שנמצאת בטירת צבי ,נטעו בידי יושבי החווה הטמפלרים בניסיון ההתנחלות.  

בעקבות התנכלויות השכנים הבדויים והחום המעיק ,נטשו הטמפלרים את החווה,בעת עליית הישוב שדה אליהו על הקרקע ,פורקו שלושת הבתים ומרעפי ביתו של רודולף השתמשו התושבים החדשים מטירת צבי וחיפו את גג בית הכנסת בישוב.

ממה התקיימו הטמפלרים בארץ ישראל

על מנת להתפרנס ולהתקיים עבדו בני הכת הטמפלרית בעבודות מגוונות שכללו חקלאות ויצור מזון מחומרי הגלם , חלב ,בשר,גבינות,דבש,יין ובירה ומעבודות האחרות של בנייה אדריכלות, מסחר,יבוא סחורות,תובלה בכרכרות ברחבי ישראל לצורך הצליינים והתעבורה בין המושבות,הדרכת צליינים ותיירות במקומות הקדושים לנצרות בישראל, חלק מן המתיישבים הטמפלרים הקימו ועבדו בבתי מלאכה מודרניים לכלים חקלאיים,סתתות ,כלי עבודה ויצור כרכרות .

אגדת הכסף הטמפלרי – מטבעות כסף באוסף פויכטונגר

כיוון שהטמפלרים חיו בקהילות משקיות סגורות משלהם ,נוצר אצלם הצורך כלכלי להשתמש (כמו במדינה ריבונית) בכסף משלהם במסגרות חייהם, תחילת הטבעת הכסף הטמפלרי לשימוש בקהילה הטמפלרית בארץ ישראל החל בשנת 1880 עד לאחר גמר מלחמת העולם הראשונה .

על פי הסברות מטבעות הכסף לשימוש במושבות בארץ ישראל ,הוטבעו במטבעה במדינת וורטמברג,ששימשה ערש לידתם של הטמפלרים ומעוזם בגרמניה, מטבעות מאבץ מצופה בניקל ,על צדה האחד של המטבעות הוטבעו מספר השווה לערכם והכיתוב מטבע לצריכה ובצידם השני של המטבעות הוטבע ציור הכלי החקלאי מחרשה ,שמסביבה מופיע המשפט הקופה המרכזית של המקדש .

באותה תקופה הופיעו גם מטבעות של הסוחר הטמפלרי עמנואל קראל ברייש(הבית במושבה האמריקאנית ביפו) ,קישור לסיפורו של הסוחר הטמפלרי עמנואל קארל ברייש.

המטבעות של בית המסחר ברייש ושותפיו שימשו לעסקי המסחר עם לקוחותיו ,בצד אחד הוטבע ערכו של המטבע ומצידו השני הוטבע סמלו שמלה של משפחת ברייש והאותיות ברייש ושותפיו ,אוסף מטבעות אלו נמצא במוזיאון ישראל מתרומת האספן היינריך פויכטינגר.
 
 

סגנון הבנייה ואורך החיים הטמפלרי

הטמפלרים הכניסו לבנייתם חידושים מודרניים על מנת להלחם במחלות ובתנאי הסניטציה הקשים באותה תקופה בארץ ישראל ,כמו מים זורמים בבתים ,מערכות איסוף מי גשמים בשילוב הגגות ומרזבים לאיסוף המים לבורות ,הכניסו את חדרי האמבטיה והשירותיים, ותעלו את מי השופכין לבורות שופכין וניקוז, הם גם הקפידו על הגיינה אישית בחיי היום יום בבתיהם .מבנה הבתים כלל לרוב את המרתף לאכסון האוכל והמזון,חדרי המשרתים.

ברוב הבתים בחצי קומה על מנת להכניס אור למרתף, מאגר מים או במרתף או על יד הבית בהמשך משאבות ידניות בשינוי לשיטת החבל והדלי ובהמשך מנוע לשאיבת המים.בקומת הקרקע שעלו אליה בדרך כלל במספר מדרגות על מנת לאפשר למרתף לבלוט מעט מן הקרקע ולמנוע כניסת לכלוך ואבק מהרחוב, עוד הכניסו את מטבח הבית וחדר האוכל ,הסלון וחדרי העבודה , בדרך כלל פרוזדור שממנו יוצאים חדרים,בקומה העליונה הותקנו חדרי השינה ועליית הגג מתחת לרעפים שימשה לאכסון ולמגורים במשפחות מורחבות.

בעיית הטמפלרים החלה בעת שחלק מבני הדור השני ,החליטו להתרחק מעט מאמונתם בכת הטמפלרית וברעיון לחיות מחקלאות והחלו מחפשים דרכים לחפש את דרכים להתפרנס כאשר הם בוחרים בחיי מסחר והקמת בתי חרושת , חלקם אף החלו לחזור לערכי הדת הפרוטסטנטית ,דוגמא מובהקת היא השינוי הדתי במושבה וולדהיים, חלקם עזבו את הארץ והיגרו בעקבות הפרנסה לארצות חדשות.

רוחות עליית הרעיון הנאצי במדינת האם גרמניה ,החלה לחדור לתוך העדה הטמפלרית בארץ ישראל החל משנות השלושים ,בעיקר לבני הדור השני והשלישי של הטמפלרים,כתוצאה מכך הוקמו סניפים של המפלגה הנאצית בירושלים וביפו ובשנת 1937 זלגה התופעה למושבה הגרמנית בחיפה ,אז הפך הרעיון הנאצי והמפלגה ,לארגון ולסניף ממוסד של המפלגה הנאצית לכול דבר ועניין בקרב צעירי הטמפלרים  .

 

אגדת הצנחנים הטמפלרים באדמת ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה

בעת עליית התנועה הנאצית לשלטון בגרמניה נמצאו למעלה משלוש מאות תומכים פעילים בסניפי התנועה הנאצית שהוקמו במושבות הטמפלריות בארץ ישראל ,חלק גדול מאוכלוסיית הטמפלרים הוותיקים היו רשומים גם כן במשרדי המפלגה הנאצית הארץ ישראלית .

חלק מצעירי הטמפלרים בארץ ישראל, חזרו לגרמניה והצטרפו כחיילים,לצבא הגרמני כחובתם למורשת מדינת הלאום הגרמנית,חלקם אף למחלקה היהודית באס אס,התגובה הבריטית לפעילויות אלו של בני האויב לבריטים ,היו מעצרם במחנות תחת שמירה,חלקם בעיקר הסוחרים הגדולים והיצרנים ,יצאו מהמחנות כמו אסירי יום לעבודתם בליווי משמר בריטי ,וחזרו למחנה בסוף יום העבודה.

מבין 275 הצעירים הטמפלרים ,שהגיעו לגרמניה מהמושבות בארץ ישראל, בשלהי מלחמת העולם השנייה חלקם בשנת 1936 בתהליך של כמה משלוחים,חלקם גויס לצבא הרגיל וחלקם גויס  למחלקת היהודית ומחלקת הביון הגרמני ,מבינם נבחרו למבצע אטלס באוקטובר 1944 ,החיילים הבאים :

כמפקד נבחר רב סרן קורט וילנד ,בנו של רודולף וילנד,מהמושבה שרונה ,שהיה אחראי על הקטיף והמשלוח של תפוזי הפרדסים של הטמפלרים , לאחר גיוסו למודיעין הגרמני שרת בהמשך ,ביחידת הקומנדו של סא"ל אוטו סקורצני (שחילץ את מוסליני מכילאו),הצנחן קורט וילנד לאחר צניחתו הסתתר במערה באזור ואדי קלט ונתפס במרדף ישב כשלוש שנים בכלא במצרים ,גורש לאוסטרליה ובערוב ימיו חזר לעיר שטוטגרד, ושם נפטר בקרב שארית הקהילה הטמפלרית ,שהתקבצה שם לאחר המלחמה.

ורנר פראנק מהמושבה הטמפלרית בחיפה , שאביו עבד בסוכנות העיתונים בירושלים,פראנק למד בבית הספר הטמפלרי בירושלים ,לאחר סיום לימודיו בשנת 1936 יצא לגרמניה ושרת לאחר גיוסו בצבא הגרמני, לאחר צניחתו הסתתר במערה באזור ואדי קלט ונתפס במרדף ישב כשלוש שנים בכלא במצרים

פרידריך דיינגר שאפר יליד המושבה אלוני אבא , פרידריך למד בבית הספר הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים,סיים את לימודיו ובשנת 1936 עבר לגרמניה והתגייס לחיל האוויר הגרמני,לאחר הצניחה נמלט והסתתר עד שנתפס ונכלא.

תחילת המבצע בהגעתו של המופתי הירושלמי אל חוסייני ,לאחר שגורש מארץ ישראל לגרמניה,ביחד עם עבדול לטיף וחסן סלאמה ,שעמדו בראש המרד הערבי בפרעות 1929 יחד הציעו את התוכנית להנהגה הנאצית ,לשגר צנחנים ילידי ישראל ,על מנת שיחדרו ויקימו תאי מחתרת בארץ ישראל.

בגרמניה התארגנה הקבוצה לחבורה ,שהוצנחה בתחילת אוקטובר 1944,בחלק הצפוני מזרחי של העיר יריחו ,האגדות והמחקרים נטו בתחילה ,לספר כי מבצעם נועד לפזר רעל במקורות המים בראש העין, על מנת להרעילם ולגרום למות , לתושבים שילגמו מהם כתוצאה מהרעלה.

אגדה זאת נוצרה כתוצאה מפזור אבקה לבנה בעת שנמלטו מרודפיהם הבריטים לאחר שנתגלו,ראש הקבוצה בחקירתו ועשרות שנים לאחר מכן טען שהאבקה שהיתה ברשותם יועדה כמו פלפל לבלבל את חוש הריח של הכלבים בעת מרדף באם יתגלו ולא רעל.

מעדויות בכתב של הצנחנים הטמפלים שאומתו בחקירות,בהצלבה מחומרים מודיעינים שנתגלו בארכיונים של הצבא הגרמני המובס ,ישנם עדויות רבות כיום המאוששות אגדה זאת,נוטים כיום ההיסטוריונים לאושש כי מטרת הצונחים ,במיוחד השילוב בהקמת הקבוצה של טמפלרים ילידי המושבות, עם הערבים חסן סלמה ועבדול לטיף מנהיגי המרד הערבי הייתה להקים תאי ריגול והתססת בקרב הציבור שאינו יהודי בארץ ישראל כנגד הבריטים.

עלילת האגדה של מבצע אטלס,מספרת כי במטוס הגרמני שיצא מיוון לנקודת ההצנחה נשאו עמם חברי ההצנחה ,נשק קל,מכשירי קשר,מפות ,את האבקה הלבנה ,והמרכיב המפורסם ביותר מטען של עשרת אלפים מטבעות זהב למימון פעולותיהם בארץ ישראל.

סיפורם של הקבוצה הצונחת של אנשים שלא היו מאומנים מספיק בצניחה לילית ,נחל כישלון בפועל היה פיזור רב בשטח ההצנחה של הצנחנים,אובדן חלק גדול מציודם בהצנחה ואובדן החלק הגדול ממטבעות הזהב.

מטבעות אלו שנמצאו בידי ילדים רועי צאן באזור ההצנחה והועברו למוכתר השבט שהחל להשתמש בהם בעיר יריחו ,כאשר נתגלו מטבעות אלו ,הם נתנו את קצה המידע לצבא והמודיעין הבריטי להתחיל בחיפוש למציאתם של הצונחים עד שנתפסו ,פרט לחסן סלאמה שנפצע בצניחה ונמלט לכפרו ליד ראש העין,שם קיבל טיפול בפציעתו ,ולאחריה נמלט לבירות וחזר בעת פריצת מלחמת השחרור לאזור לוד ,שם הקים את מפקדתו עד שנהרג.

ספור החלפת היהודים בגרמניה בטמפלרים בארץ ישראל
 
בשנת 1942 החליטו השלטונות הנאצים בראשותו של הימלר ,על אסטרטגיה חדשה שבה חלק ממחנה ברגן בלזן, יהפוך למחנה מעבר בעבור יהודיים ברי החלפה, עם מדינות שהחזיקו בנתינים בעלי אזרחות גרמנית ,כאשר בשלב הראשון ניתן הדגש באמצעות משרד החוץ הגרמני ,להחלפת הטמפלרים העצורים בארץ ישראל ,באזרחים יהודיים שיש להם קרובי משפחה בארץ ישראל ,מהמדינות צרפת,הונגריה ורומניה .
 

בהוראת השלטון הנאצי, נאמר כי יש לפעול להחלפת האזרחים הגרמניים ,בכול האמצעים הדרושים לפעולה זאת , עוד הוסכם ,כי מספר העצורים שיכלאו בחלק של ההחלפה במחנה ברגן בלזן ,יהיה בסדר גודל של כשלושים אלף עצורים , אך הצורר הימלר ,צמצם את המספר לעשרת אלפים ,אגף הכליאה ליהודי ברי ההחלפה נקרא Aufenthaltslager.  

תחילת תהליך המשא ומתן להחלפה

התוכנית למעצר היהודים במחנה ברגן בלזן יצאה אל הדרך במחצית 1943 ,במשלוח הראשון הגיעו למחנה ברגן בלזן כלל מעל לאלפים ושלוש מאות יהודים בעלי אזרחות פולנית,אזרחות פלסטינאית, אזרחות אמריקאנית  וחלקם בעלי תעודות מעבר לארצות דרום אמריקה ,בסכום הכללי נערכו חמש פעולות החלפת יהודים בבעלי אזרחות גרמנית ,עד סיום מלחמת העולם השנייה .

חלק מתוכנית ההחלפה שבוצעה בשלושה שלבים ,הייתה החלפת כשלוש מאות עצורים יהודיים בעצורים בעלי אזרחות גרמנית (בעיקר הטמפלרים) ולמשלוח לגרמניה צורפו מספר נשים פולניות שלא הייתה להם אזרחות של מדינת פלסטינה . 

פעולת החלפה נוספת נערכה בחודש מרץ 1945 שבה הוחלפו כמאה יהודים בעלי נתינות תורכית שהיו במחנה ברגן בלזן ,בתוספת כארבעים יהודים בעלי נתינות תורכיים שנכלאו במחנה רונסבריק ,מוחלפים יהודים אלו הועברו לשוודיה ומשם הועלו על אונייה והפליגו לתורכיה ומשם הועברו לארץ ישראל .

תחילת שורשי הרעיון להחלפה של יהודים בשטחי גרמניה הנאצית החל מתחילת המלחמה בספטמבר 1939 ועד לשנת 1941,את הרעיון להחלפה בפניה לשלטון הבריטי שיתחיל בתהליך דיפלומטי להחלפה, הגו יהודים בעזרת המוסדות הלאומיים בעיקר בארץ ישראל ומנגד בני משפחות של אזרחים גרמניים שדאגו לקרוביהם הטמפלרים שנעצרו בידי הבריטים בארץ ישראל.

את הזרז לפעולת החלפה זאת ,יש הקושרים במדיניות הבריטים לגרש אזרחים גרמניים אלו לאוסטרליה , במיוחד לאחר שהקונסול הספרדי בארץ ישראל (שייצג את גרמניה בארץ) הודיע לגרמנים כי השלטון המנדטורי ,החליט לשלוח כשבע מאות בני משפחות גרמניות לגלות באוסטרליה,אז גבר הלחץ של קרובי המשפחה בגרמניה ,על השלטון הגרמני לזרז את ההחלפה בארץ ישראל ,אך החשדנות ההדדית גרמה לעיכובים וטמפלרים אלו הועברו בסופו של דבר לאוסטרליה .

בפועל בתקופה בין השנים 1941-1943 נשבר מעטה הקרח והחל ביצוע ההחלפות יהודים תמורת גרמנים בארץ ישראל  ,בדצמבר 1941 הגיעו ארבעים ושש יהודים תמורת 69 אזרחים גרמניים,בנובמבר 1942 הגיעה לארץ 137 אזרחים,בקבוצה היו יהודים בעלי נתינות בריטית וכשבעים בעלי אזרחות פלסטינית , כנגד שחררו הבריטים כשלוש מאות וחמשה אזרחים גרמניים , עיקרם של היהודים המשוחררים הגיעו ממחנות ריכוז ומגטאות בפולין בשלב הזה הגיעה עוד קבוצה בת חמש עשר יהודים ובזאת נסתיימה תקופת ההחלפות הראשונה .  

הבעיות העיקריות בקושי בהחלפה של המועמדים הגרמניים, בשנים 1944-5, ביהודים ברי החלפה ,נבעה מהצלחות בנות הברית ,בתחילת המיגור הצבא הגרמני בזירות הלחימה, בנוסף להפצצות המסיביות והאדירות ,על ערי גרמניה בידי מטוסי בנות הברית ושגרמו להחרבתם , סיבות אלו הוציאו את החשק של האזרחים הגרמניים לחזור למולדתם , עוד טעה השלטון הגרמני במחשבתו,כשחשב שהשלטון הבריטי יצא מגדרו ,במשא ומתן למען הצלת יהודי אירופה תחת הכיבוש הגרמני. 
 
תהליך ההחלפה עם הטמפלרים בארץ ישראל והסיפור האנושי של גנט פויכטונג
 

ההחלפה הקשורה לטמפלרים הגרמניים שנעצרו בארץ ישראל ,קשורה להחלפה שבוצעה ביולי 1944,בין יהודיים שהיו בעלי אישורים כנתינים פלסטינאים ,או שמשפחותיהן היהודיות גרו בארץ ישראל וביקשו מהשלטון הבריטי אישורי עלייה לארץ ישראל ואף לצרפם לרשימת היהודים המוחלפים כנגד הטמפלרים הגרמניים בארץ ישראל.

בעסקה הזאת הועלו על רכבת 222 יהודים כלואים מברגן בלזן ,הוסעו ברכבת לוינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות כמו : ניינמברג,ריגנסבורג,לינץ לוינה  ,שם הועמסו על רכבת עוד 61 יהודים ,שנעצרו ונכלאו במחנה ויטל בצרפת והובאו לרכבת ההחלפה בוינה, משם נסעה הרכבת במסילה היבשתית לבודפשט בהונגריה, משם המשיכה הרכבת לבלגרד לסופיה בבולגריה ומשם לאיסטנבול.

מאיסטנבול המשיכה הרכבת וחצתה את כול תורכיה המשיכה לעיר בירות בלבנון ומשם לתחנתה האחרונה העיר חיפה,בעיר חיפה הורדו היהודים מהרכבת והוסעו למחנה המעצר עתלית , נוסעת אחת ג'נט (לבית דונר ) פויכטונג , קבלה אישור מהשלטון המנדטורי עקב מחלתה ,לעלות על מונית ולנסוע לאשפוז בבית החולים שערי צדק בירושלים.

בתמורה בהחלפה זאת ,קיבל השלטון הגרמני כמאה  וחמישים אזרחים ממוצא גרמני כמחציתם אזרחים גרמניים מבין הטמפלרים וחצי נתינים גרמניים שנעצרו בדרום אפריקה , המספר היחסי הנמוך של הגרמניים ,כנגד מספרם של היהודים שהוחלפו ,נובע מפעולה חשבונית של החלפה קודמת ,שבה שוחררו יותר גרמניים מיהודים.  

ניסיונות רכישות אדמה ורכוש טמפלרי בארץ ישראל בתמורה חילופית לרכוש יהודי בגרמניה

במחצית שנות השלושים של המאה עשרים ,בעת התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה  וחקיקת חוקי הגזע ובהצרת רגליהם של יהודי גרמניה וחיי המסחר והרכוש של היהודים החלו מנשבות רעיונות של יהודי גרמניה להחליף רכוש בגרמניה של יהודים בשטחים ובתים של בני העדה הטמפלרית בארץ ישראל (שטחים תמורת שטחים ,או רכישה בכסף אדמות ובתים בבעלות טמפלרית בארץ ישראל.

ניסיונות החלפת השטחים וההתעניינות מצד היהודים בגרמניה החלו כבר מעט לפני שנות השלושים באזור המושבות בחיפה , אך התושבים הטמפלרים לא התלהבו מהרעיון ,בנוסף לצו איסור מכירה והחלפה של אדמות בארץ ישראל , שהוצא בידי המפלגה הנאצית בגרמניה והועברה לראש הסניף הארץ ישראלי, של המפלגה הנאצית בארץ החלטה שנתמכה גם בידי הקונסוליה הגרמנית בארץ ישראל.

למעשה מעט עסקאות בוצעו בניסיונות אלו ,דוגמאות בודדות הן ,של מכירת  רכושה של משפחת פינגר בחיפה ,עסקה שבוצעה למרות ההתנגדות הגרמנית בשנים 1936-7 , עסקה נוספת שהתרקמה ,הייתה של התושב טמפלרי גרהרד קלר שהחליט לחזור לגרמניה העסקה כמעט ונפלה מהסיבה שבייתו היה במרכז המושבה בחיפה  ושכניו התנגדו לכניסת יהודי למרכז שכונתם, כך קם המוח היהודי והחלה עסקה סיבובית משולשת ,שעיקרה היה רכישת רכושו של קלר במרכז המושבה ,בידי התושב הטמפלרי אונגר שאדמתו היית בקצה השכונה שלצורך הקנייה מכר את ביתו לקונה היהודי הגרמני ובכסף זה השתמש לרכישת בייתו של קלר .

עוד מכירה של אדמה טמפלרית נרשמה במכירת המשקים החקלאיים הטמפלרים באזור בית שאן  בשנים 1936-8 ,חוות קופ של גוסטב ברוילה שישב באותה העת במצרים והחווה השנייה שאנו מכנים הבית האדום בעמק בית שאן ,חוות שהוקמו בשנת 1920 באדמות שרכשו הטמפלרים בין טירת צבי למושב שדה אליהו, למרות התנגדות המפלגה הנאצית .

אדמות אלו נרכשו בכסף מלא (מרקים חסומים –כסף של יהודים שלא ניתן היה להוציאו מתחומי גרמניה ) הכסף לרכישת החוות הגיע מרכוש וממון שהחרימה הממשלה הנאצית מן היהודים בגרמניה ומחשבונות הבנק שלהם, אדמות נוספות בסביבת החוות החקלאיות של בית שאן נמכרו בידי המשפחות הטמפלריות קיבלר,בק,וילנד באותה העת .

במושבה שרונה החל משא ומתן להחלפת שטח תמורת שטח עם היהודי הגרמני יוסף וייס מברלין שהסתיימה במכירת חלקה בשולי המושבה שרונה תמורת כסף בחשבונות בנק מוקפאים בגרמניה .

העסקה הגדולה שנערכה בארץ הייתה עם היהודייה הגרמנית מרגוט קלאוזנר (אולפני הרצליה) ,שמשפחתה החזיקה רכוש רב ויקר בברלין ובמשא ומתן בשנת 1938-9 עם וועד שכונת שרונה שבה נרשם הרכוש כולל חנויות שהיו בידי המשפחה בברלין על שם הטמפלרים בתמורה לרישום כאחד עשר חלקות בשרונה על שמה של משפחת קלאוזנר אלא שאז פרצה מלחמת העולם השנייה והמוכרים הטמפלרים נעצרו בארץ ועמדו בפני גרוש והרכוש הטמפלרי עבר לידי הכונס הבריטי לרכוש נטוש , בפניה דרמתית לנציב העליון ווקופ הארולד מק-מייבל המנדטורי בארץ ישראל , נתבקש לעזור למשפחה בכדי שלא תאבד את רכושה ,הפניה למושל נענתה בחיוב והוא אפשר לבני המשפחה ,להחתים את המוכרים העצורים ולהשלים את המכירה ולהעביר בטאבו את הרכוש על שם המשפחה.

בעת מלחמת העולם הראשונה והשנייה נעצרו בני המושבות הטמפלריות חלקם הוגלה בראשונה למצרים בעיקר ובשנייה לאוסטרליה ,בעיקר מהסיבה  לקשירת גורלם של חלק גדול מבין הטמפלרים למולדת הנאצית הגרמנית, אז גם הוחרם רכושם והועבר לידי כונס הנכסים של הרכוש הנטוש בשלטון המנדטורי.

לאחר מלחמת העצמאות ,רכוש זה הועבר לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים בארץ ישראל בחלק גדול מהבתים יושבו עולים שעלו בגלי העלייה שלאחר מלחמת השחרור  ,בשנת 1952 בעת שנחתם הסכם הפיצויים שילומים עם ממשלת גרמניה ,סוכם כי כעשרה מיליון מרקים מכסף זה ישולם לנציגי הצאצאים הטמפלרים שחיו בארץ ישראל שאף שותפו במשא ומתן , בעבור רכושם ומניעת תביעות נוספות לקבלת פיצוי בעבור רכושם שהיה בארץ ישראל בעתיד .

 
 
 
בניית אתרים - שרקור