דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים מתחם גובוט מחוץ לחומות

 
מתחם גובוט מחוץ לחומות
בית הספר של בישופ גובט  Bishop Gobat
המתחם ובית הקברות האנגליקני ,ממוקם מתחת להר ציון מעל לבריכת השולטאן בסופה.
בשנת 1846 מונה גובאט לבישוף הפרוטסטנטי של ירושלים,בתום כהונתו במלטה ,אחרי כהונת הבישוף אלכסנדר ,מינוי זה נבע מפשרה בין גרמניה לאנגליה בדבר בחירתו של הבישוף הפרוטסטנטי של ירושלים, בתפקידו זה שימש במשך למעלה משלושים שנה. בנוסף לתפקידו בתקופה הזאת, פעל גובוט גם לביסוסה של הכנסייה הפרוטסטנטית בארץ ישראל ואף בעבר הירדן המזרחי, לשם כך ערך גובוט מסעות להפצת האמונה הנוצרית הפרוטסטנטית.
 
כחלק מפועלו המיסיונרי, גובאט גם הקים בארץ ישראל בתי ספר רבים שלימדו קרוא וכתוב בקרב תושבי הארץ, נוצרים ואף מוסלמים, בין המוסדות הללו היה בית ספר תיכון לנערים על הר ציון שהוקם בשנת 1855 . מוסד זה כונה על שמו של גובט ופעל במשך שנים ארוכות לאחר מותו. בין כתליו למדו יחדיו נוצרים, מוסלמים ואף מעט תלמידים יהודים.
 
כיום בית גובט ידוע כסמינר ללימוד תולדות ארץ ישראל וארכיאולוגיה ארץ ישראלית , מאחורי בית גובט נבנה בית הקברות הפרוטסטנטי ששטחו נקנה כבר בשנת 1813 ,ומאז נערכו בו קבורות, ,בהמשך  נקברו בו ידוענים רבים מבני הקהילה הפרוטסטנטית ,כמו הבישופים הפרוטסטנטים הראשונים בארץ ישראל , בנוסף דמויות מפורסמות נוספות הם  הקבורים בבית קברות זה הארכיאולוגים החשובים סיר פלינדרס פיטרי וגיימס לסלי סטרקי , מערות חבל עדולם ואזור בית שמש.
 
על הרבה מצבות עתיקות מופיע הכיתוב העברי , כמו על מצבת הבישוף הראשון אלכסנדר ,הכתובת עליה בארבעה שפות : עברית,אנגלית יוונית וגרמנית, גם על מצבת גובוט יש כיתוב בעברית, בין המצבות קיימת מצבה בעברית אשר עליה כתוב אברהם בן משה פירחיה, במקום גם קבורים רופאים גרמניים מבתי החולים של רחוב הנביאים כמו דר מקס סנדיריצקי בתחילה בבית החולים הגרמני – שערי צדק של היום ולאחר מכן הקים את בית החולים לילדים שבו גם התאבד עקב מחלה קשה שסבל ממנה,  
בנקודת הזמן הזאת בשנת 1878 ,בעת שזקני ההתיישבות הטמפלרית וילדיהם הקטנים המשיכו להיקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי  ,באישור ראש הכנסייה האנגליקנית והפרוטסטנטית גובוט,  שניתנה לקוברם במקום , אלא שאישור הקבורה לטמפלרים הופסק בשנת 1878 לאחר מות גובוט  ,בעת הזאת שינו בני הכת הפרוטסטנטית את דעתם  והחליטו כי דתם הנוצרית של הטמפלרים ,אינה תואמת את אמונת בני העדה הפרוטסטנטית , מן הסיבה שהטמפלרים האמינו כי העבודה לאל נובעת מהנשמה ולא מאמונה או מעבודת האל בשיטה הנוצרית המקובלת,  אי לכך אסרו על הטמפלרים לקבור את מתיהם החל משנת 1878 בבית הקברות הזה.
 
בין הקברות של הקהילה המשיחית הוקם לפני בית הקברות הטמפלרי , הוא הוקם בשנת 1810 כאשר הגיעו הפרוטסטנטים הראשונים בשליחות לעבודת האל משום שהאמינו שהמשיח בא יבוא והוא בדרכו לישראל, את הקמת המקום יצרו בני הקהילה הפרוטסטנטית מאמריקה בעיקר מאזור שיקגו, שחיו בעיר העתיקה במושבה האמריקאית ותרמו את הכסף לקניית האדמות במושבה הגרמנית, הקבורה הממשית של בני הקהילה המשיחית שחלו ומתו התחילה בשנת 1835.
 
ההקשר של הדבורנות
קשר נוסף שלדעתי חשוב הקשור למקום הוא סיפורו של המורה בבית הספר המיסיונר הנרי בלנדסברג והדבורנות בישראל ההקשר הוא : לענף הדבורנות שהטמפלרים ניסו להקים תחילה במושבה שרונה ולאחר מכן במושבה הגרמנית בירושלים .הנרי בלנדסברג נולד בשנת 1826 באלזס בגבול גרמניה צרפת,הצטרף למיסיון הולכי הרגל הפרוטסטנטי ,שנוסד בבזל,הם שאפו להקים מושבות של מיסיונרים שישבו ברחבי המזרח למחייתם יעבדו במקצועות החקלאות ויפיצו את אמונתם בין תושבי המקומות ההתיישבות במזרח,במסגרת הזאת נשלחה קבוצה של מיסיונרים צעירים לירושלים בינם קונרד שיק,יוהן לודוויג שנלר,הנרי בלדנספרגר ואחרים,
 
שהגיע הנרי בלנדסברג בשנת 1848 לירושלים ,התגורר בבית האחים, ועזב להיות שותפו של היהודי המומר שהיו לו אדמות בכפר ארטס ליד בית לחם. בשנת 1849 עבר לגור בכפר ארטס והיה האירופאי הראשון שגר באזור , במהרה הקים בית מגורים בכפר,והעביר לשם את אשתו קרולין, הקים משק חקלאי ליד היהודי המומר משולם , בשנת 1851 הוזמן על ידי סמואל גובט לשמש כמורה בבית ספרו , גובוט היה הבישוף הראשון של הפרוטסטנטי אנגליקני , לעבוד בבית הספר לארכיאולוגיה ותורת ארץ ישראל בהר ציון, הוא עבר עם משפחתו למגורים בבית הספר ,אך בני המשפחה הזוג וחמשת ילידיהם , המשיכו לעבד את האדמות ולחזור לביתם בארטס בחופשות, כשבגרו ששת ילדיו הבת וחמשת הנערים, ילדיו עברו למגורי קבע בביתם בכפר והמשיכו לפתח את המשק החקלאי, ,בכפר ארטס הייתה מסורת של גידול דבורים לדבש,אך את הכוורות החזיקו בקרבת למצודת בריכות שלמה, וגם בניו החלו בניסיונות לגידול דבורים בצורה מסחרית.
 
המשפחה צברה ניסיון ומוניטין והיו ידועים בדבורנות בקהילה האירופאית בישראל, בשנת 1880 הגיעו לביקור בישראל שני דבוראים, גונס מקנדה ופראנק מארצות הברית על מנת לבחון את הדבורה המזרחית על מנת לייצאה לעולם, הפגישה בין בלנדסבגר לבין הדבורנים האורחים, הולידה את המפנה של גידול להקות דבורים שהיה עד אז, בכדי חרס בשיטה הפלאחית למעבר לגידול דבורים בכוורות עץ מתפרקות וניידות העוברות לאזורי פריחה שונים, לאות תודה בנו ארבעה כוורת עץ ומלאו בהן להקת דבורים מזרחיות העבירו אותה על גבי חמורים לנמל יפו (ארבעה כוורות במקום בכדים ) ומשם לקח אותם גונס בהפלגה לקנדה.
 
הבן פיליפ שחזר לאחר חמש שנות צבא בצבא צרפת ,חזר לארץ עלה לבירות,  שהה תקופת מה בחברתו של האמריקאני הדבורנאי בנטון ולמד בצורה מקצועית את גידול הדבורים המזרחיות ,כפי שהיו נהוגות בקפריסין ובדמשק, למעשה עד שנת 1881 עסקו בני המשפחה בחוותם בכפר אטרס בכול ענפי החקלאות ואז החליטו להשכיר את חלקותיהם החקלאיות ולעבור ולהקים כענף עיקרי, את ענף הכוורנות המודרנית הכוללת תיבות עץ מתקפלות וניידות, הנודדות על פי הפריחה ברחבי הארץ, הכוורת הראשונה הוקמה בכפרם ולאחר מכן בעקבות הפרדסים פתחו גם בפרדסי יפו.
 
סיפורו של ענף הדברנות בארצנו בנס ציונה 
שמו של הפרדס בנחלתו של ראובן לרר בנס ציונה ,פשט בארץ ישראל ואף הגיעה לאוזניו של המיסיונר הנוצרי הנרי בלנדספרגר, מיסיונר שעלה לארץ בשנת 1848 ,לאחר שהות ומגורים בת שנה  בירושלים , עבר לגור ואף בנה בית וטיפח משק חקלאי,  בכפר הערבי ארטס בדרום בית לחם, בהמשך בעקבות פניית גובוט ,עבר ללמד בבית הספר גובט הנוצרי לרגלי הר ציון, בניו שהמשיכו לפתח את ענף הכוורות של המשפחה, החליטו לזנוח את ענפי החקלאות האחרים בשנת 1881  ,הם החזיקו את כוורותיהם באזור בריכות שלמה, בהתמחותם זאת ,צברו ארבעת האחים  ניסיון ומוניטין בענף הדברנות בישראל ושמם אף נפוץ ברחבי אירופה, בעיקר בפיתוח שיטת הכוורנות הנודדת ,של ארגזי עץ ,לפי עונות ולפי סוגי הפריחה באזורים שונים על מנת להשביח את טעמו של הדבש .
 
הסיפור לתחילת ענף המכוורת בישראל בידי היהודים , מתחיל בעלייה הראשונה בשנים 1884-1902 ,לרר עלה בשנת 1882 לישראל והחל להקים את חוותו בנחלת ראובן לרר בנס ציונה, בנחל איה , בשותפות בחלקה שקנה מרייסלר הנוצרי גרמני ושעליה היו כבר פרדסים ,הדבורנות החלה בשנת  1883 ,על פי הסיפורים רכש ראובן לרר מאה כוורות ,או בסיפור השני קבל מאתים כוורות תמורת הזכות להניח את הכוורות של האחים בשטחי הנחלה בינות לפרדסים ,אך העיקר הוא  בסוף הסיפור שבנחלת ראובן לרר בנס ציונה החל ענף הכוורנות הציוני החדש והמסחרי .

 
 
 
בניית אתרים - שרקור