דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ספור מפעל הרעפים והבלוקים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא תחתית

 

תעשיית הרעפים והבלוקים

אזור מוצא היה ידוע מימים ימימה כמקום שקדרים ישבו בו ויצרו כלי חרס מאדמת החוור באזור, אפילו לגיונות הצבא הרומי השתמשו באדמת החוור ליצור רעפים וצינורות מים מפעלם התגלה בשנים האחרונות באזור בנייני האומה בירושלים ,שכבות החוור היו באזור צומת הראל והלאה ברכסים הקרובים.

 

השלב הראשון

יחיאל מיכל שטיינברג ושותפו למיזם דוד ילין מחליטים להקים מפעל לבלוקים ורעפים בשנת 1880 , דוד הביא את הכסף מביתו ואילו פינס, הביא את הכסף ממכירת רכוש בגולה של בעלה לעתיד של ביתו שנישאה .

 

הכספים שנאספו שימשו להקמת המפעל בחצרו של ילין , החתן נשלח ללמוד יצור רעפים בצרפת, בחזרתו נערכים ניסיונות ליצור רעפים אך בבית החרושת לא הצליחו לפצח את סוד מניעת שבירת הרעפים בתהליך הייבוש , תוצאה מאכזבת זאת סגרה את המפעל בשנת 1882.

השלב השני

 

בשנת 1905 החליט שוב היזם יחיאל מיכל שטיינברג ,בעת שעבד בכרם המשפחתי במוצא ,כי רעיון יצור הרעפים והבלוקים ומכירתם למפעל ההתיישבות הציוני הוא רעיון טוב, את מפעלו החדש הקים בסמיכות לביתו במוצא תחתית ,והחל לשווק את חומרי הבנייה שהיו בייצור עצמאי של הבלוקים והרעפים שצבעם היה אדום, בפועל רק בשנת 1923 ,לאחר כעשרים שנים, הגשים במלואו יחיאל מיכל שטיינברג את חלומו במלואו ליצירת מפעל רווחי ומשגשג ליד בייתו ,במפעלו ,שארובת המפעל האדומה המזדקרת למרחוק ,שימשה כסמלו המסחרי של במוצא תחתית.

 

בתקופת הבנייה והגשמת החלום למפעל הבלוקים , ערך מיכל שטיינברג  מסעות התרמה בארץ ובחו"ל ,חלקם של המסעות לתקופות ארוכות בחיפוש שותפים ליוזמתו  , יש לזכור כי בתחילת הקמת המפעל, הקים מיכל שטיינברג את מפעלו בחצר ביתו , כאשר הוא מתחיל את הייצור , בעבודה ידנית ליצור רעפים ,מהר מאוד מבין יחיאל מיכל שטיינברג, כי הוא זקוק לכסף בדרך להגשמת חזונו, עוד הבין שטיינברג כי עליו ללמוד את תהליך היצור בצורה מקצועית מעבר לים.

 

לאחר גיוס הכספים מוקם המפעל בשנת 1923 ,המפעל מתחיל בתהליך יצור רעפי מוצא והלבנים האדומות,ותחילת שווק סחורתו בירושלים וברחבי ארץ ישראל, המפעל שכונה בשמנו הבית האדום ,על שם צבעה של תוצרת המפעל, במפעל עדיין קיימים קשיי יצור למרות זאת ,לאחר זמן קצר מגיע המפעל ,ליצור של למעלה משלושים אלף רעפים ובלוקים במפעל,תוצרתו מוחתמת בכתובת המציינת את שמו.

 

על מנת להתחרות ביבוא המתחרה של רעפי מרסיי ,יוצרים יחיאל מיכל שטיינברג ומפעל יצור הרעפים של בית היתומים הסורי – שנלר קרטל מחירים ירושלמי בהסתר , וכך יצרו רמת מחירים אחידה בין שני המפעלים ,קרטל זה התחרה כנגד הסחורה שיובאה ממרסיי מהלך שיתוף הפעולה המסחרי , שמנע תחרות והורדת מחירים בינם ,אפשר לשני המפעלים להרוויח .

 

השלב השלישי

בשנות החמישים שכר את המקום טוביה בראון, חידש את הציוד והמשיך להפעילו עוד מספר שנים בערך עד מלחמת ששת הימים ובזה תם סיפורו של מפעל הבלוקים והרעפים.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור