דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מעין למון - מעיין מוצא – מקוואות הברסלבים

 

כיום בעת סלילת כביש סבוב מוצא החדש ,נעלם המעיין סופית תחת גלי העפר יהי זכרו ברוך

 

איך מגיעים : כאשר מגיעים מכוון ירושלים מיד לאחר סיבוב מוצא בתחילת העלייה פנייה עם שילוט לבית דוד ילין מעין פניית פרסה ימינה, מיד ליד הפנייה שביל עפר עם שער מוט פתוח לחנות את הרכב לידו , דרך עפר מוליכה לשרידי המעיין , בדרך מתקדמים מאה מטר ומגיעים למעיין לימון - עין מוצא - מרחצאות הברסלבים .

 

מעין שהיה  עשיר בנביעת מים ואשר שימש בעיקר לאיסוף מים להשקיה ,זכויות שאיבת המים והבעלות היו  לשבע משפחות ערביות בכפר הערבי קולוניה , כאשר קנו היהודים בשנת 1860 את האדמות להקמת מושבת מוצא רכשו המתיישבים החדשים זכויות שאיבת מים .

 

בעת הרכישה של חלקות האדמה במוצא, נרכשו גם זכויות מים תוך רישומם בקושאן ורשום מדויק משנת 1922, של בעלי הזכויות הערבים והיהודים בשני מעיינות באדמות הכפר הערבי קולוניה, הזכויות נרכשו בשלב הראשון מהמעיין העליון עין אל פוקא ,שבזמנו היה מעיין שופע במיוחד. 

כיום נביעת המעיין סתומה ושרידי בריכת האגירה נעלמו בסך הפטל האימתני  ומיקומו היה כמה עשרות מטרים מערבית , ממעיין מוצא של היום (מקווה הברסלבים ) ,סיפור מעיין זה, קשור לפיצוצו בתקופת מלחמת השחרור ,למרות שמימיו המשיכו לנבוע לתקופה קצרה לאחר הפיצוץ.

 

יחידת השאיבה נקראת בערבית פסל והיא מונה 12 שעות שאיבה, מתוך כול שעות הפסל של המשפחות הערביות נרכשו וניתנו זכויות למשפחות העבריות בסך הכול 3.5 פסל , בצורה הזאת : 18 שעות שאיבה מכול בעלי המשפחות הערביות בעיקר למשפחת ברוזה וילין .

 

מימי נביעת המעיין שמעל המעיין ביחד עם עודפי מעיין עין אל פוקא , נאספו לבריכה של חמישה מטר על ארבעה ועומקה היה קרוב לשני מטר, מן המעיין הוליכו תעלות להשקיית חלקות חקלאיות במדרון מתחתיה מתקופת העיבוד החקלאי של הכפר הערבי קולוניה .

 

בשנות החמישים כדי שהנביעה תהיה יותר אפקטיבית וחלקם של המים לא ילך לאיבוד בעת שבריכת האגירה מתמלאת ,ניקזו האיכרים לתוך צינור בפינה הצפון מזרחית ,שאותו סתמו בבול עץ עטוף בסמרטוטים ופתחו אותו בעת שרצו לאסוף עוד מים בבור האגירה ,במיוחד כאשר השתמשו בתעלות המים בשיטת ההשקיה העתיקה המסורתית, כיום ניתן לראות את שרידי בריכת האגירה בשרידי אבנים שחלקם מכסים את הבריכה הישנה.

 

ספור המעיין לאחר מלחמת השחרור

לאחר מלחמת השחרור ולאחר שנים, פנו האחים החרדים אלטשטטר שעלו מניו גרסי באמריקה לישראל ,לאחר שעלו רכשו את משק ברוזה מידי האלמנה ,אז  עלה בהם הרעיון לחדש את גידול עצי הערבה ( מנהג שהיה נהוג במוצא , עוד בימי הנביאים ובבית המקדש לקישוט המזבח ), גידול הערבה במוצא , פתר את צרכי הסקטור הדתי בחג הסוכות ולמען הקמת בית המקדש השלישי .

 

האחים אלטשטטר ובמיוחד האח חיים , פנו בבקשה למנהל המקרקעין , לחכור את שטח המעיין ועשרה דונם מסביבו ,  על מנת לגדל ערבות, לאחר חיפושים נסתבר לאחים , כי הערבה שגדלה במקום , היא הערבה המתאימה על פי חוקי הדת,  יש לזכור כי לערבה אין ריח או טעם ועיקר השימוש בה , נטוע בתחום האמונה המיסטית בתכונות הקשורות לענפיה  . 

 

לאחר היסוסים הסכים המנהל , להחכיר את השטח לגידול ערבות,  בחכירה לשלוש שנים המתחדשות  בתום התקופה , חיים אלטשטטר גידר בגדר רשת את חלקתו ואף הציב בה,  שני שערים , אחד מעל לחלקה בדרך העפר הצמודה לכביש מס אחד, והשער השני  בתחילת דרך העפר ,חיים אלטשטטר ,נטע בעזרת פועלים עצי  ערבות רבים בחלקתו , לצורך זה ,אף קיבל קו מים ממקורות, על מנת להשלים את כמות המים הנדרשת להשקיית חלקת הערבות. 

 

כאשר בגרו עצי הערבות  וניתן היה לקטוף את ענפייהם ,החליט חיים לתרום את פירות החלקה לגמח , בתקופת האיסוף של ענפי הערבות ,היה מעמיד שומר חרדי ברסלבאי ששמו היה נחשון, עברה תקופה ובאחת מתקופות השמירה ,בעת שהדת העבירה את נחשון על דעתו, החליט,  ללא שיתוף בעליו של השטח חיים, כי הוא משנה את ייעודו של המעיין , למקווה לטובת חסידי ברסלב.

 

נחשון אף סתם את בריכת האגירה ויצר ממנה מקווה קטן למרעיו , כמובן שלאחר מעשיו פוטר השומר ,לצערנו  ראו חבריו כי טוב ועמדו והוסיפו שני מקוואות נוספים  ויצרו שרשרת של שלושה בורות מקוואות , הוסיפו להם מדרגות ודיפנו אותם באריחי קרמיקה , הם אף הגדילו לעשות ובעזרת חבר , בן של קבלן מהישוב קסטל,  שטרח והביא למקום שופל שבעזרתו פלסו דרך עפר חדשה  המגיעה לרחבת המקוואות .

 

בעת פריצת הדרך , פגע השופל  בגדר שהקיפה את מטע הערבות כאילו עשה לביתו ושכח משום מה כי השטח ,הוא רכושה של משפחת אלטשטטר,בנוסף הקימו סככה לטובת אנשיהם הציבו קופת חסדים ,אומנם בהתערבות המשטרה הוסרה הסככה, ובקצור כול דאלים גבר .

 

ביתו של חיים אלטשטטר שגרה בביתו של ברוזה שאביה רכש, הרימה את ידיה בייאוש , מהשתלטות עדת הברסלבים על האזור בלוית חבריהם מעשני העשבים, כיום מטע הערבות שנותר פראי נבזז בכול שנה,  בידי סוחרים זריזים לקראת חג הסוכות  והרחבה ליד המעיין מזכירה את המזבלה העירונית של העיר.

 

המשפט יש אלוהים , קבל משמעות ערכית לחובבי הטבע .

 

באזור מוצא, כמו שבכול רחבי ארץ ישראל ,על הואדי ארזה ,עברו שמונה עונות שחונות בגשם ,כתוצאה מכך נביעות מעיינות מוצא, הפכו לזרזיפי מים בעת הגשמים וייבשו בתקופות שלאחר ירידת מי הגשמים בחורף , גם על מעיין זה לא דילגו העונות השחונות ,ובורות המקוואות שהוקמו הפכו להיות לא רלוונטיות ומחוסרות מים.

 

עדיין ניתן לעשות מקווה המורכב מקרני השמש בלבד בין שאריות מעשני העשבים מגבות מצחינות ושאריות במבה  ובל נשכח את השירותים בטבע החופשי בטווח מטרים בודדים מהמעיין אשר מיקשו כול חלקה טובה בסביבה .

 

כיוון שהנביעה פסקה מחוסר מים , החליטו רפי מוח אלו , כי מישהו התנכל להם והיטה את המים מהמעיין ולכן הוסיפו חפירה לאורך שלושה מטר ותחבו לתוכה צינור פלסטיק של ארבעה צול על מנת ללכוד את המים בחלק שבו בעבר מימי הנביעה נכנסו לבריכת האגירה, כול זאת על מנת לשפר את זרימת המים לבורות המקוואות , התוצאה פגיעה בטבע והשורה התחתונה כוסות רוח למת.

 

 וכיום בעת ביקורי ביולי 2011 היו מעט שאריות מים דלוחים מהחורף בבור הראשון ושאר הבורות יבשים , רחבת שאריות המעיין מטונפת , והחלק המגוחך שנהניתי מאוד לצפות היה מראה פניהם של צעירים שבאו לטבילת בוקר.

 

ביקור נוסף מסוף 2013 תחילת 2014 בתהליך הכנת הדרך לסלילת הכביש החדש כוסה השטח בערמות של אבנים ועפר ונעלם לצמיתות מנוף וואדי מוצא .


 
 
 
בניית אתרים - שרקור