דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מוצא סיפורה של המושבה חלק 1

 
סיפורה של מושבת מוצא      

עוד שלוש כתבות המשך בפרק לסיור במושבת מוצא

או בשמה הרומאי של האזור קולוניה אמאוס או בפי הערבים הכפר קולוניה

אין כמו תושב המקום אמיר כהן שגר בנקודה מימי תרח דור שלישי במוצא
שסבו היה בין ארבעת המשפחות המייסדות ושאביו יצחק כהן שהספיק לשרת בצבא התורכי כמגויס
חובה ושימש לבנו כאנציקלופדיה מהלכת לתאר ולספר על הפנינה בדרך לירושלים וסיפורי
מתחיל במפגש עם חבר ילדות אמיר כהן מימי במוצא העליזה ובל נשכח את מנהלת המקום
רותי ארבל פסח ואת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל .

מוצא של היום הינה עוד שכונה בשכונותיה של העיר ירושלים ,לאחר שהייתה
שייכת לאורך השנים לארגון מטה יהודה שאיגד את הישובים בהרי יהודה, עוד באזור שרידי
הכפר הערבי קולוניה הממוקם מעל ומסביב למושבה מוצא תחתית , על חורבותיה של
קולוניה , קמה שכונת מבשרת ירושלים, ואני זוכר עצמי ביום טקס ההקמה כילד קטן
הנושא עוגה לקבלת הפנים לעולים החדשים במבשרת העולים מגולת מרוקו .

תחילתו של הישוב מוצא קשור לפרוש שמו מוצא – מעיין בתקופת חלוקת הארץ
לנחלות באזור, השם מוצא נקשר לנביעות המים במעיינות של נחל ארזה בשמו
כיום , לכן קבעו כבר הקדמונים את מקומם באזור, נקודה זאת גם שימשה את עוברי הדרך
בדרכם לירושלים, סיפורה של מוצא עוד מתואר בכתבים הישנים מהתקופה היוונית שקדמה
לימי הרומאים ולתקופת שלטונם ברחבי ארץ ישראל, ישנם כתבים המתארים את המקום עוד
בימי הקמת המקדש.


שפע הממצאים הארכיאולוגיים בני למעלה מששת אלפים שנים אחורה ,שרובם
נמצאו בשביל אל מעיין מוצא, ליד שרידי בית מוכתר הכפר ,הם המעידים על היותה
מקום ישוב עוד בימי האדם הקדמון, בתיאורי ימי כיבוש הארץ בידי יהושוע , סיפורה של
מוצא אף מתואר כנקודת הישוב הקיצונית בנחלת בנימין ,אזכור נוסף כנקודת
הישוב, מתוארת גם בזכות אדמת החבר שבו התברכה ושממנה ייצרו המתיישבים
הראשונים כלי חרס כתעשייה שלמה בזכות אדמת החבר מתיישביה הראשונים, השתמשו באדמת החבר ליצור
מפעל לרעפים ובלוקים שצבעם האדום התפרסם למרחוק


ישנם תיאורים של יוסף בן מתיתיהו המספר על התיישבות חיילים רומאים
ותיקי הלגיון העשירי באזור בהקמת ישוב שנקרא קולוניה אמאוס ,כאשר עוד חלקים
מגדוד זה ישבו באזור מרכז הכפר אבו גואש של ימיינו.
 
בתקופת שלטון היהודים החל מתקופת הקמת בית המקדש נהגו כוהני המקדש
להגיע לעמק בעל מעיינות המים , לברכה להורדת הגשם פעמיים בשנה, זאת אנו למדים מחפירות
ארכיאולוגיות שנעשו במוצא באזור הגשר, בחפירות אלו נתגלו שרידי בתים של הכוהנים
שירדו לתפילת הגשם, רצפות פסיפס שהיו שייכות לבית מרחץ רומאי ,אני זוכר כילד
אותם,בתים עם פסיפסים מהתקופה הביזנטית וציורי קירות .

מהתקופה הביזנטית נתגלו שרידי מנזר וכנסיה , ובכתובים הביזנטיים מסופר
על מוצא ומעיינותיה , לאחר הביזנטיים הגיעו המלבנים ובמסגרת המצודות אשר הקימו
להגן על הדרך לירושלים הקימו במוצא במקום שבית ילין ניצב בו הקימו מצודה שאת
שרידיה ניתן לראות בחלק הימני של מתחם ילין והכוללים אבני גזית גדולות, ליד מבצר
זה נערך קרב עם אנשי סלאח אדין בפיקוד ריצרד לב הארי שבו הביס את צבאו של סלאח
אדין.

הדרך לירושלים בדרך מוצא

קיימים תיאורים של עולי רגל למוצא כולל רישומים ומפות , של עולי רגל
יהודיים , נוצריים ומוסלמים בדרכם לירושלים ,ואף ידוע הוא ששירות עמוסות חומרים
בדרכם לירושלים מהשפלה ובחזרה ממעברי הירדן לכוון ערי השפלה.
המפגש עם המעבר ההכרחי לעלייה לירושלים, עם שפע הצמחייה והמים בנקודה, גרם להתיישבות בעמק מוצא מתקופות קדומות עד ימינו אנו.

הדרך הראשית שעלתה מהשפלה לכוון ירושלים, עלתה בדרכים הרומאיות
עד לאזור בית נקופה , משם במעלה עד צומת הראל,משם פנו לכוון הקסטל ומשם ירדו
באזור כביש שבע האחיות ,חלפו על פני מוצא תחתית וליד הבית האדום , עלו בדרך
הרומאית הישנה עד לגבעת שאול .

סיפור הגשר של מוצא

הגשר הוקם לאפשר מעבר מעל נחל שורק ,הוא הוקם בתחילה מקורות עץ נתמכות
באבנים,עליו עברו חלפו הצליינים והסוחרים בדרכם לירושלים העתיקה,ניתן לראות שיירות
גמלים חולפות על הגשר בציור משנת 1880,לאורך השנים נבנה הגשר מאבנים על גבי שלוש
קשתות , חלק מהקשתות נפלו וליתרת הקשתות הושמו תמוכות עץ , כול זאת עד אשר הוקם
הגשר החדש.
 
עוד בשנת 1934 רצו הבריטים לשנות את הנתיב ולסלול כביש חדש
מסיבוב הראל הכניסה למבשרת ולרדת בשולים של ואדי ארזה של היום לכוון הכניסה לבית
זית ,להמשיך על המדרון המערבי בדרך חדשה התואמת את הכניסה הראשית של ירושלים.

את התוכנית שהחלה בשנת 1934, לכביש חילופי, תכנן דב תמרי תושב מוצא
כאשר עבד במעצ , לדבריו הוא הסתמך בכמה קטעים בתוכניתו לעוקף שבע האחיות, בבדיקה
של שרידי הדרך הרומאית העתיקה שעקפה את הקסטל ,תוכניתם של הבריטים לביצוע
הסלילה הוחשה להתבצע עקב מלחמת העולם השנייה, כאשר נדרשה דרך חילופית
מהירה יותר למעבר כוחות צבא, ובשנת 1942 החל השינוי של התווי לירושלים .

בעת מלחמת השחרור כאשר נוצרה בעיה ופחד מפני הרצון של הכוחות הערביים
לעלות לירושלים דרך גשר מוצא ,מולכד הגשר במטעני חבלה בידי הצבא שבדרך ,כשם שעשו
זאת הכוחות התורכיים בעת מלחמת העולם הראשונה , אלא שאלו שמיקשו את הגשר שכחו
להסיר מטענים אלו לאחר המלחמה ורק לאחר תקופה נזכרו במיקוש,אל הגשר הוזעקו כוחות
צבא הדרך נסגרה לתנועה ובהרבה מזל פורקו המטענים בטרם התפוצצו מעצמם.

עשרים שנים לאחר מכן שודרג הכביש לכביש בן מספר מסלולים ככביש מהיר,
וכיום נמצאים אנו בפני סלילה של כביש חדש שיעקוף את כביש מוצא – בשפתנו כביש
הדמים, שתחילתו מנהרה באזור קניון הראל ומעבר לכביש נשא על עמודים עם נאיית סבוב
למניעת תאונות וסיומו באזור הבית האדום , כול העובר היום בבוסתני מוצא, רואה
סרטי פלסטיק על מקלות והקשורים לענפי שיחים ועצים , סימוני הסרטים הכחולים מסמנים
את סימוני התווי לכביש החדש ובצבע אדום את מיקומי עמודי התמיכה לכביש, סיום
הפרויקט בשנת 2015 .


תחילת מוצא והיציאה מחומות העיר העתיקה 

שנת 1860 הינה שנת המפנה להתיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים
העתיקה במושבה מוצא, של יהודים דתיים שרצו להגשים את עבודת האדמה והאיכרות בטרשי
ארץ ישראל .

האדמה וזכויות שאיבת המים, ממעיינות עמק מוצא , הם קסמו לקונים
ושאפשרו את תחילת המושבה , כפי שאנו קראנו לה בילדותנו מוצא תחתונה, חלקת האדמה נרכשה
מידי תושביה הערביים של קולוניה, בידי שני תושבי ירושלים מהעלייה הראשונה,
שלמה יחזקאל יהודה שהיה יליד עירק וחברו דוד ילין הראשון יליד פולין שעלה עם אשה
וילדה והתיישב בצפת, לאחר שהחליט כי צפת קטנה עליו עבר לגור בעיר העתיקה,
שותפות וחברות זאת הניבה בשנת 1860 את רכישת אדמות מוצא, שכללה בתחילה
כרם זיתים וזכויות בשאיבת מים, וכול זאת בעת שהחלו היהודים לצאת מבין החומות.
 

אך הרוח החיה בתחילה הדרך מטעם הרוכשים , היה בנו שאול של שלמה יחזקאל יהודה
שמחוסר ידיעתו בחקלאות ומאחר שלא הבין כי האבנים המוצאות מתוך הקרקע בעת הסיקול הם
אבני הבנייה לטרסות החקלאיות ולמבנים, יצא למחצבה והוציא סכום כסף נוסף לרכישת
אבני הבניה, זאת בכדי להקים מסביב לחלקתו הראשונה שהייתה כרם הזיתים גדר
מקיפה, מאבן ובל נשכח את הסכום הנוסף ששילם להעברתם בתובלת חמורים וגמלים את
האבנים מהמחצבות.

זמן קצר לאחר רכישת הקרקע נפטרו השותפים דוד ילין ושלמה יחזקאל יהודה
מלאכת היישוב הוטלה על כתפי היורשים הצעירים שאול יהודה ודוד ילין , בתחילה
התגוררו בירושלים והאדמה עובדה בעזרת תושביה הפלחים של הכפר קולוניה , בכול יום
ירד שאול לחלקה וחזר לעת ערב לביתו בירושלים עד אשר חלה וגם הוא נפטר.

בעת ששני השותפים לרכישת האדמה שלמה ודוד התקרבו אחד לשני ,הוחלט
במשפחות לשדך את בנו של דוד שנקרא אף הוא דוד לביתו של שלמה שרה , דוד היה באותה
עת בן שלוש עשר שנה ונחשב לנער פיקח וחד לשון.

נישואים בין עדות שונות היה מוקצה שבמוקצים , אך שלמה יהודה הסכים
לנישואים בשנת 1857 בשני תנאים , התנאי הראשון שלא יגזזו את מחלפות שערותיה
של ביתו כמנהג האשכנזי לאחר נישואי בת, תנאי נוסף שהציג היה , שחתנו המיועד יעבור
לגור בביתו לשנתיים ויספוג את ערכי המזרח , לאחר שנתיים יחליט הזוג לאן פניהם, קרא
המקרה ולאחר שנתיים נפטר אבי הכלה וכמו כן אביו של יהושוע , בשלב הזה ,
המשפחות הטילו על יהושוע ילין להצטרף לגיסו שאול ולטפל ולבנות על השטח שקנו במוצא
דוד ילין נחלץ למשימה והייתי מוסיף שהנושא קסם לו על אף הקשיים.

לאחר שגיסו של דוד ילין שאול שהיה בתחילה הרוח החיה במעשה ההתיישבות
והעבודה החקלאית בחלקה במוצא נפטר ממחלה , הוטלה המשימה על דוד ילין ובגיל 26 בשנת
1869 החל בעבודתו ,באותה תקופה החלו התורכים לשפץ את הדרך לירושלים שהייתה מיועדת
לחמורים וסוסים , לדרך מודרנית יותר על מנת שגם כרכרות יוכלו לעבור , כמו שנאמר
אגד של פעם עגלות וסוסים.
 
כיוון שהדרך עברה בחזית בית ילין החליט דוד ילין כי הוא מקים חאן ובית
קפה כחניה ונקודת מנוחה לעוברי האורח בדרכם לירושלים, למזלו באותה שנה כאשר
אחד מהפלחים שעבדו עבורו חרש בשטח שכיום ממוקם בית הכנסת , נתקלה המחרשה באבן
ועליה טבעת ברזל ,כשהוסרה האבן נתגלה כי החביאה סוד של חלל מרתף גדול .

מציאת המרתף נתנה רעיון לדוד והוא מיד ניגש להוסיף קומה אחת מעל למרתף
והפך את המקום לחאן דרכים , בניית החאן נסתיימה בשנת 1871 ,בקומה התחתונה המרתף
שיכן את בעלי החיים והבהמות ובקומה השנייה היו תאי שינה שבהם גוללו
מחצלות ומזרונים לשנת לילה.



 
 
 
בניית אתרים - שרקור