דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מטולה סיפורה של המושבה

 
סיפורה של מושבת מטולה
בימי שלטון התורכים בישראל ,בשנת 1896  ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה בדרכו לביקור בלבנון ודמשק , כשהבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו , לישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונתו הוא , של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון,  כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב,ראש פינה ואחרות.

כיוון שהחליט להקים את המושבה מטולה ,רכש כשנים עשר אלף דונם מידי גבור בק גומבלט אחד מעשירי העיר צידון בלבנון ,חלק גדול מאדמה זאת לא הייתה ראויה לעיבוד חקלאי,ולכן נרכשה אדמה נוספת בצפון הגליל בשטח של 13.000 דונם, במקום שנקרא עין טלאה ,שטח זה חולק לחקלאי מטולה וביתרת השטח הוקמה נקודת תל חי.

כאשר נרכשו אדמות מטולה מידי גומבלט , ישבו באדמותיה חקלאים דרוזים, נוצרים ובדואים כאריסיםעל שטחיו של גומבלט, הדרוזים הבדואים אלו נלחמו אחד בשני עד שנמאס לגומבלט  והוא מצא את ההזדמנות למכור לברון את האדמות , לאחר המכירה נאלצו אריסים אלו לעזוב את בתי החושות מהחמר שהתגוררו בהם ואת חלקותיהם שעיבדו.

אריסים דרוזים אלו לא השלימו עם המצב החדש,כיוון שלא קבלו פיצוי על כרמיהם והמטעים אשר נטעו בעיקר עצי תאנים ,הגבול בין השלטון העותמאני לבין חייל צרפת בסוריה היה על יד ראש פינה. תל חי כפר גלעדי ועל יד מטולה שטחים אלו היו שייכים לשטח בשיפוטם של הממשל הצרפתי.

חיל הספר התורכי במטולה מנה חמישה חיילים וסמל , לא היה יכול למנוע מהאריסים הדרוזים להתנפל על החקלאים היהודים בשעת עבודתם בשדות ,או למנוע מהם לשדוד את הבהמות ואת הירי על בתי התושבים בלילות , בגלל היריות נמנע מן התושבים מלצאת בלילות מבתיהם ומתחילת ההתיישבות החלו הדרוזים והבדואים, להציק למתיישבים החדשים בביזת היבולים ,גניבת רכוש והעלאת עדרי הצאן על הגידולים החקלאיים.

שהמושבה הותקפה לעיתים קרובות ,בידי הכנופיות הדרוזיות בירי בעיקר בשעות הערב, יצאו האנשים , הנשים והילדים שלא לחמו על הגנת המושבה ורצו לתפוס מחסה בבית משפחת בקמן שניבנה מקירות כפולים עבים להגנה, שם התחבאו עד אשר שככו היריות .

בין איכרי המושבה היו נפגעים, והיו גם כאלה שהתייאשו ועזבו.אך מרבית האיכרים נשארו במקום עם משפחותיהם,ובתמיכתו של הברון רוטשילד ואהרון אהרונסון ,הקימו כוח הגנה מקומי כדי להדוף את ההתקפות ולצמצם את ההתנכלויות

בשנת 1897 הוקם מבנה האבן הראשון מבלוקי גיר שנחצבו במחצבה שנפתחה במקום, מבנה  ציבורי זה יועד למגורים והמשרד של פקידי הברון רוטשילד,מבנים לפקידי הברון  הוקמו בכול מושבותיו , על מנת לספק תשלום תמיכה חודשי לעזרה ,לחלק כלי עבודה ובעלי חיים למשפחות של המתיישבים החדשים במושבותיו.

למעשה בבית פקידי הברון השתמשו אנשי הברון בעת שביקרו במושבה מטולה תושבי מטולה כינו אותו בית קלבריסקי על שם הפקיד האחראי , גם האגרונום אהרון אהרונסון שנשלח למושבה ללמד את המתיישבים החדשים את עבודת החקלאות המודרנית , טיפוח זנים חדשים המותאמים לאזור ולקרקע, טיפוח בעלי חיים .

חלק מרצונו לראות את איכרי המושבה בבתים מרווחים וטובים יותר נתנו את הדחף לפנות אל האיכרים על מנת שיהרסו את החושות וימהרו לבנות את מבני האבן הקבועים שלהם,הוא הזמין מהנדס צרפתי יהודי לעזור לו בתכנון הרחוב הראשי ובתי האיכרים החדשים.

חל עיכוב בבניה כיוון שהברון רצה בנייה בסגנון אירופאי פשוט מבנה וגג כיפה,  והאיכרים התעקשו על סגנון שכולל גם קשתות כמו בבתי הערבים ועמודים וגג רעפים ,נבנו חמישה בתים , והבניה נעצרה עקב הויכוח , מהלך זה , עיכב את בניית הבתים בשנתיים במושבה , עד אשר הסכימו פקידי  הברון לבקשתם.
לאחר תקופה קצרה שארכה כשלוש שנים בסביבות שנת 1898-1900 ,החלו המתיישבים לבנות את בתי הקבע שלהם מאבן גיר שנחצבה בסביבה ,תהליך הבנייה של 39 הבתים הראשונים לקח שנתיים,  בין הבתים שהוקמו מאבן ,נבנו אף בתי המוסדות השלטוני כמו בית האיכר, בית המורה ובית הרב , בשנת 1901 נבנה מבנה בית הספר שבו למדו תלמידי המושבה בארבעה כיתות, בשנת 1920 הפסיק בית הספר את פעילותו משנכנסו החיילים הצרפתיים למבנה והשתמשו בו כמעון לחיל המצב  .

המושבה תוכננה כרחוב ראשי בידי המהנדס הצרפתי היהודי שהובא בידי האגרונום אהרונסון,הרחוב הנקרא כיום רחוב ראשונים, כאשר משני צדדיו שורות בתים מקבילים בחזית הרחוב והחלקות החקלאיות מאחורי בתי המגורים בתוך חצרות ,שלרוב הוקמו סביבם חומות להגנה מפני הבוזזים והתוקפים, כאשר חוברו החומות נוצר רצף הגנתי לישוב .

ברחוב הראשונים המתוכנן נבנו ,בתים לאיכרי המושבה וכן מבני ציבור,בית ספר,בית כנסת,בית לרוקח של המושבה,בית למיילדת כיוון שהיה קשה להעביר את היולדות ללידה במושבה אחרת בעיקר בחורפים הגשומים.

לאחר שרוטשילד רכש את החלקות  הוא התנה את קניית החלקות מידיו אך ורק לזוגות נשואים , בתאריך 9.6 1896, יום זה היה גם יומו האחרון של חג הביכורים , על הקרקע  עלו 57 משפחות רובם מהמושבות זיכרון יעקב וראשון לציון חלקם אף בני הדור השני להתיישבות בישראל , תושבים אלו התיישבו בתחילה בחושות העלובות של האריסים שנאלצו לעזוב את בתיהם .

התלבטות הייתה למצוא שם למושבה כיוון שבתחילה רצו המתיישבים לקרוא למושבה עם סגולה , לבסוף החליטו המתיישבים לקרוא למקום מטולה מפרוש המילים הערביות אונטולה שפרושה האמא של הטל ,או על פי הסברה אומלטה שפרושה העברי המילה משקיף .

בשיטת פקידי הברון נמסרו למתיישבים החדשים כלי עבודה חקלאיים, מספר בהמות ובעלי חיים ,כמו כן כמנהג אותם ימים הוקצבה קצבת קיום קטנה למשפחות שעלו למטולה , גבולות החלקות לא סומנו והדבר גרם מדי פעם לסכסוכים בעת שהמתיישבים הוסיפו שטחים לחלקות שלהם מסיבות שונות.

למזלם של המתיישבים הגיעו למושבה מארגון השומר מספר חברים ובינם אהרון אהרונסון על תקן אגרונום בשליחותו של הברון, ללמדם את תורת החקלאות, אך הוא עסק בלימוד אחר לבני המושבה ,הוא חילק להם רובים ולימד אותם להשתמש בהם לצרכי הגנתם, עוד חבר בשומר היה  יוסף לשינסקי שנלכד בידי התורכים במטולה ,נכלא והוצא להורג בדמשק על תקן מרגל בריטי ,חברי השומר שהגיעו למטולה נטלו חלק בהגנת המושבה .

תושביה הראשונים של מטולה בתחילת הדרך גידלו צאן,חיטה ונטעו כרמי גפנים , פקידי הברון יעצו להם גם לגדל מטעי פרי הצבר ,או לגדל ולשבח עדר סוסים ואפילו לגדל עלי טבק ליצור הסיגריות , רעיון הטבק למרות שהיה רווחי נחסם מיד בידי התורכים כיוון שהוא התחרה במונופול שהיה למפקדי האזור על גידול עלי טבק.

בעיה קיומית נוספת נוצרה כאשר החליטו פקידי הברון , לשכור שומרים משבטי הבדואים המיתואלים , באזור על מנת להגן עליהם מפני הדרוזים , אך אלו לקחו את הכסף וכיוון שלא רצו לריב עם הדרוזים ,לקטו את הכסף ולא עשו כלום למניעת הגזל, מצב זה גרם למתיישבים להיות בין הפטיש והסדן ,הגדילו בדואים אלו לעשות והחלו לנהוג במושבה כבעלי בית וגזלו כספים או יבולים בתואנה של כיסוי הוצאות ההגנה עליהם , בשלב הזה נטשו חלק מהתושבים ועברו למושבות אחרות בארץ ישראל.

צרה נוספת רצינית עברה על המושבה כאשר מכת ארבה נפלה עליהם,כמנהג אותם ימים יצאו הכול אל השדות עם פחים והקימו רעש בתיפוף וצעקות ,אך זה עזר כמו כוסות רוח למת,כאשר נתברר כי נחיל הארבה הטיל ביצים בשטחי מטולה והסביבה , הצבא התורכי גייס את ילדי בית הספר ,הנשים ומי שהצליח להניח עליו יד, וכולם נצטוו לאסוף את ביצי הארבה , ביצים אלו נאספו לערימה ובכול יום נשרפה הערמה ,

באם חשבתם שבזאת נפתרה הבעיה טעיתם, נחיל הארבה שבקע מביצים שלא הצליחו לאסוף , נתן תמונה כדגם נחל זורם שבלע וכרסם כול מה שנתקל בדרכו, וההולכים על מרבד זה פשוט קבלו ייאוש מהעלמות היבול.

בשנת 1919 נכבש האזור מידי התורכים ביד צבאות אנגליה מכוון דרום  וכוחות צרפת מצפון מפגש הכוחות הכובשים היה במחצית רחוב ראשונים של היום, אי לכך חולקה המושבה בחוזה סייקס פיקו בשם חותמיו של החוזה, בחלקה הצפוני של המדינה נמתח קו הגבול בצפוני מראש הנקרה עד ביצות החולה,כאשר מצפון לקו כוחות צרפת ומדרום הקו כוחות בריטיים.

רק בשנת 1923-4 נקבע קו הגבול הסופי לארץ ישראל בין הצבאות הפעם ההסכם כלל יצירת אצבע צפונית של ישובים לכוון לבנון בצורה הבאה , הגבול סומן בין השנים 1923-1924 בידי ניוקומב הבריטי ופולה הצרפתי אך הוא בוצע סופית עד שנת 1926 :
קו הגבול יצא מזרחה מראש הנקרה לכוון מושב אביבים, משם יעלה צפונה לכוון קבוץ משגב עם,משם ימשוך הגבול מזרחה לכוון צפון בקעת עיון ויקיף את מטולה במרחק של שלושים מטר מבתי המתיישבים הקיצוניים, ימשיך לכוון העיירה בניאס ומשם לכוון גשר בנות יעקב בחלק הצפוני של הכנרת .

את נקודת המעבר הגדולה קבעו הבריטים באזור ראש פינה בעיקר למעבר לשטח הסורי, נקודת מכס משותפת נוספת הוקמה במטולה ברחוב הראשונים בעיקר לצורך המעבר ללבנון, הם אף הגדילו לעשות כאשר סללו כביש בעבודות דחק בין ראש פינה למטולה בשנת 1926 בעיקר לצרכים ביטחוניים להזרמת כוח צבאי כנגד הצרפתים, בעת תקופת המאבק היהודי בשלטון הבריטי שימשה נקודת המכס והמעבר בראש פינה למתיישבים שעברו בדרכם לבתיהם באצבע הגליל.

מצב קשה זה אילץ את חקלאי המושבה ובעלי החלקות החקלאיות בחלקים השונים לעבור מדי יום בנקודת המכס והגבול בדרך לעבד את אדמתם, במיוחד בחלק הצפוני הצרפתי כיוון שכארבעת אלפים דונם בעמק עיון, מתוך ה 12.000 דונם שרכש רוטשילד נותרו בצד הצרפתי של החלוקה, אפילו כיום קו הגבול בינינו לבין לבנון עובר בקו הגבול שסוכם בין הבריטים לצרפתים בסוף מלחמת העולם הראשונה , אדמה זאת , שרשומה עדיין בטאבו התורכי ,על שם מתיישבי מטולה,  איננה מתאפשרת לעיבוד חקלאי בידי צאצאי המתיישבים במטולה כיוון שהן מאחורי הגבול הלבנוני .

 
 
 
בניית אתרים - שרקור